פרשת חקת יום ד'

מקרא

במדבר פרק כ

(כג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר ללמדנו שלא נקבר אהרן באדמת אדום כי אם על הגבול, והיה הפקר, וידוע בפרק יש נוחלין שגנאי לצדיק שיהא נקבר באדמה שאינה שלו^[1]:

(כד) יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה:

(כה) קַח אֶת אַהֲרֹן בדיבור, בו בלשון שקרבו לכהונה ואמר לו קח את אהרן (ויקרא ח, ב), בו בלשון אמר לו לעלות להר^[2] וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר:

(כו) וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו בגדי הכהונה גדולה^[3] וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם:

(כז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וַיַּעֲלוּ אֶל הֹר הָהָר לְעֵינֵי כָּל הָעֵדָה שראו את אהרון יוצא עם בגדי כהונה^[4]:

(כח) וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר:

(כט) וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן בראותם כי לא ירדו אלא משה ואלעזר והוא לבוש בגדי כה"ג הלא הבינו כי גוע אהרן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל: ס

במדבר פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב מעבר לירדן בצד המערבי בארץ כנען על יד הירדן בגבול בני יהודה סמוך לחברון שהיא בנגב^[5], ושמע מרחוק בבוא בני ישראל ובא דרך האתרים אל ערבות מואב להלחם עמהם שם^[6]כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים התרים דהיינו המרגלים שתרו הארץ. ורוצה לומר כי כאשר באו המרגלים ועלו בנגב הרגישו בהם יושבי הארץ, ושמע בהם הכנעני הזה שהיה יושב הנגב ובא בדרך שהלכו הם עד שהגיעו למחנה ישראל וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי:

(ב) וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיקֹוָק וַיֹּאמַר אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְהַחֲרַמְתִּי אֶת עָרֵיהֶם אקדיש שללם לה'^[7]:

(ג) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל מכאן שגם התפללו לה' שיתן אותו בידיהם וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם כלל ישראל הרגו האנשים וְאֶת עָרֵיהֶם הקדישו לשמים וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה אחרי מות יהושע לקיים את נדרם אשר נדרו ויקראו שם הערים חרמה^[8]: פ

(ד) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף דרומה לכוון ים סוף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם להקיף את ארץ אדום דרך ערבות מואב וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ נתקצרה רוחם ונשמתם בשביל טורח סבוב דרך ארץ אדום^[9]:

(ה) וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם עד עתה היינו סבורים ליכנס לארץ ומתאוים לאכול מתבואתה^[10] וְאֵין מַיִם שלא נתן בפעם השנית הסלע מימיו שהיו מכבר נוזלים ומתוקים. אלא היה מים גרועים ומעטים. ועוד היום מספרים מסלע משה שהוא מוציא מים ואינם טובים לשתיה. וגם אינו הולך בשטף^[11] וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל לשון בזוי הוא, קל שבקלים^[12]:

(ו) וַיְשַׁלַּח יְקֹוָק בָּעָם אֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים ששורפים את האדם בארס שיניהם^[13] וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל:

(ז) וַיָּבֹא הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיקֹוָק וָבָךְ הִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ פעמים קורא לרבים בלשון יחיד כמו ותעל הצפרדע^[14] וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם שת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול:

(ח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף כדמות נחש שרף מנחשת^[15] וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס כלונס גבוה ויראו אותו כולם^[16] וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי:

(ט) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת צוה הקב"ה למשה לעשות להם דמות שרף, הוא הממית אותם וידוע כי הנחשים השרפים אדומי העינים רחבי הראש שגופם כעין הנחשת בצוארם, ולכן לא מצא משה לקיים מצותו בשרף בלתי שיעשה נחש נחשת כי הוא דמות נחש שרף, ואם יעשנו מדבר אחר היה דמות נחש ולא דמות שרף^[17] וַיְשִׂמֵהוּ עַל הַנֵּס  וְהָיָה אִם נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת אִישׁ וְהִבִּיט על ידי שהיה נתון כתורן על הנס, הנשוך תולה עיניו למעלה ומכוין לבו לאביו שבשמים^[18] אֶל נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי:

נביא

ישעיהו פרק ה

כה. עַל כֵּן חָרָה אַף יְקֹוָק בְּעַמּוֹ, וַיֵּט יָדוֹ עָלָיו   וַיַּכֵּהוּ   ה' כעס על בנ"י, והיטה ידו עליהם - להכותם, וַיִּרְגְּזוּ הֶהָרִים   רעדו ההרים,(משל למלכי ושרי יהודה) וַתְּהִי נִבְלָתָם   כַּסּוּחָה בְּקֶרֶב חוּצוֹת   כרוק, המושלך במיאוס בחוצות,  בְּכָל זֹאת, לֹא שָׁב אַפּוֹ, וְעוֹד   יָדוֹ נְטוּיָה   וגם אחרי הרעה הזאת, עדיין לא שב כעסו של ה', מפני שאינם שבים בתשובה.

כו. וְנָשָׂא נֵס לַגּוֹיִם   מֵרָחוֹק   ירים נס(מקל גבוה, ובד בראשו - הקורא לכולם להתאסף), לעורר הגויים לבוא מרחוק על ישראל - למלחמה, וְשָׁרַק לוֹ   מִקְצֵה הָאָרֶץ   וכאילו שורק להם, להתאסף על ישראל, וְהִנֵּה מְהֵרָה, קַל יָבוֹא   במהירות ובקלות יבוא עליהם האוייב.(מלך אשור)

כז. אֵין עָיֵף וְאֵין כּוֹשֵׁל בּוֹ   אין עָיֵף וכושל (לא יכשל - במכשול שבדרך) - בין חיילי האוייב. לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן   האוייב במרוצתו, וְלֹא נִפְתַּח אֵזוֹר חֲלָצָיו   לא יתעכב, לפתוח את החגורה שבמתניו, וְלֹא נִתַּק  שְׂרוֹךְ נְעָלָיו - ולא יתעכב לנתק את שרוכי נעליו,

כח. אֲשֶׁר חִצָּיו   שְׁנוּנִים   חִצֵי האוייב מחודדין, וְכָל קַשְּׁתֹתָיו   דְּרֻכוֹת   קשתות האוייב, דרוכות, מתוחות - לִירוֹת החיצים, פַּרְסוֹת סוּסָיו   כַּצַּר נֶחְשָׁבוּ   פרסות הסוסים  (כמין מנעל ברגלי הסוסים) - חזקים כסלע,וְגַלְגִּלָּיו   כַּסּוּפָה   וגלגלי המרכבות מהירות לרוץ - כסופה הממהרת לבוא.

כט. שְׁאָגָה לוֹ   כַּלָּבִיא   שאגת האוייב במרוצתו - כשאגת האריה, יִשְׁאַג כַּכְּפִירִים   כאריה, וְיִנְהֹם - מלשון המִייָה, רעש,  וְיֹאחֵז טֶרֶף   ויחזיק בטרף (בבנ"י), וְיַפְלִיט   יקח לעצמו הפליטה (לא ישאיר ניצולים) וְאֵין מַצִּיל - לבנ"י - מהאוייב.

ל. וְיִנְהֹם עָלָיו  על בנ"י, בַּיּוֹם הַהוּא   כְּנַהֲמַת יָם   כמו ההמִייָה (הרעש) שבגלי הים. וְנִבַּט לָאָרֶץ   בנ"י יביטו לחפש עזרה ממלכי ארץ, וְהִנֵּה חשֶׁךְ   שלא יעזרו להם, צַר וָאוֹר   חָשַׁךְ בַּעֲרִיפֶיהָ - מפני הצר, האוייב, אור השמש - כאילו החשיך בשמיים.

ישעיהו פרק ו

תחילת נבואות ישעיהו, בזמן עזיהו מלך יהודה.(עי' פסוק ח')

א. בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ   בשנה שנצטרע (דברי הימים ב' פרק כו' ; ומצורע - חשוב כמת) וָאֶרְאֶה אֶת יְקֹוָק ישֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא,
וְשׁוּלָיו   תחתיתו - רגליו, כבי'יכול, מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל - ממלאים את ההיכל.

ב. שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ - עומדים לפניו - לשמשו, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד   לכל שרף, בִּשְׁתַּיִם   יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם   יְכַסֶּה רַגְלָיו, וּבִשְׁתַּיִם   יְעוֹפֵף   בשני כנפיים - יכסו את פניהם, בשניים - את רגליהם, ובשניים - יעופפו.

ג. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה   שרף אל שרף,(הזמינו אחד השני) וְאָמַר   ואמרו כולם יחד: קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ   יְקֹוָק צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ   שכבוד ה' ממלא את העולם כולו,

ד. וַיָּנֻעוּ   אַמּוֹת הַסִּפִּים   מִקּוֹל הַקּוֹרֵא   מחוזק הקול שקראו השרפים, זזו האילים הצמודים לסף ההיכל (למזוזות ההיכל),  וְהַבַּיִת   יִמָּלֵא עָשָׁן   והבית התמלא עשן,

ה. וָאֹמַר, אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי   אוי לי שראיתי המראה הזה, שעכשיו - אמות. כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי - שפתי טמאות, ואיני ראוי לנבא דבר האלוקים,
וּבְתוֹךְ עַם טְמֵא שְׂפָתַיִם   אָנֹכִי יֹשֵׁב   בתוך בנ"י, שאף שפתותיהם טמאות, וחוטאים הם, כִּי אֶת הַמֶּלֶךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת רָאוּ עֵינָי - שהרי את המלך ה' צבאות ראיתי, ואיני ראוי למראה זה.

ו. וַיָּעָף אֵלַי   עף אלי, אֶחָד מִן הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ רִצְפָּה - גֶחַל, בְּמֶלְקָחַיִם, לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ - שלקח במלקחים מהמזבח.

ז. וַיַּגַּע עַל פִּי   נגע עם הגֶחַל על פי, וַיֹּאמֶר: הִנֵּה נָגַע זֶה עַל שְׂפָתֶיךָ - הנה נגע הגחל על שפתיך, ועל ידי כך, וְסָר   עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ   תְּכֻפָּר - העוון שבך - סר ממך, וחטאתך - התכפרה.

ח. וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל יְקֹוָק אֹמֵר - לשרפים, אֶת מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ   מי יהיה השליח להוכיח את בנ"י,  וָאֹמַר: "הִנְנִי שְׁלָחֵנִי"   וענה הנה אני מוכן לשליחות.

ט. וַיֹּאמֶר לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה   לבנ"י, שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ   וְאַל תָּבִינוּ   אני אומר לכם שמעו בקול נביאי, ואתם לא נותנים לב להבין ולדעת אותי. וּרְאוּ רָאוֹ   וְאַל תֵּדָעוּ   וראו את נפלאותי, ואתם, לא נותנים ליבכם להבין ולדעת אותי.

י. הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה   היצר הרע משמין ואוטם את הלב, מלהתבונן במעשיו, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד   ואת האזניים אוטם מלשמוע תוכחה, וְעֵינָיו הָשַׁע   ומסיר את עיניו, מלראות הטוב האמיתי, פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו   את הטוב האמיתי לאדם, וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע   את דברי התוכחה על מעשיו, וּלְבָבוֹ יָבִין   שעשה רעה, וָשָׁב   וישוב בתשובה,  וְרָפָא לוֹ   ותבוא רפואה למכותיו.

כתובים

דברי הימים ב פרק ט

(ז) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ וְאַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד וְשֹׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ: (ח) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסְאוֹ לְמֶלֶךְ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּאַהֲבַת אֱלֹהֶיךָ אֶת יִשְׂרָאֵלשבעבור שהקב"ה אוהב את ישראל לְהַעֲמִידוֹ לְעוֹלָם שיתקיימו לעולם ולכן וַיִּתֶּנְךָ עֲלֵיהֶם לְמֶלֶךְ להנהיג אותם  בדרך ישרה לפי רוב החכמה ו- לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה: (ט) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים לָרֹב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וְלֹא הָיָה כַּבֹּשֶׂם הַהוּא בכמות אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: (י) וְגַם עַבְדֵי חירם חוּרָם וְעַבְדֵי שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיאוּ עֲצֵי אַלְגּוּמִּים עץ יקר מאוד וְאֶבֶן יְקָרָה: (יא) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְגּוּמִּים מְסִלּוֹת מדרגות כמו שנזכר בפסוק ד' לְבֵית יְקֹוָק ומשם וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים למשוררים מבני לוי וְלֹא נִרְאוּ כָהֵם מרוב גדלם לְפָנִיםלפני כן בְּאֶרֶץ יְהוּדָה: (יב) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ מהדברים היקרים שהיא ראתה בבית שלמה אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר הֵבִיאָה אֶל הַמֶּלֶךְ היינו המתנות שהיא העניקה לו וַתַּהֲפֹךְאת פניה וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ: פ (יג) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה מאופיר בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכְּרֵי זָהָב: (יד) לְבַד חוץ ממה שהיו מביאים לו מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים שתרים את הארץ ואלו הסוחרים הקטנים שמחפשים ומרגלים אחר סחורה לקנות אותה במחיר ובמקום הזול וְהַסֹּחֲרִים מְבִיאִים וְכָל מַלְכֵי עֲרַב וּפַחוֹת שליטים הָאָרֶץ מְבִיאִים זָהָב וָכֶסֶף לִשְׁלֹמֹה: (טו) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה בגד הגנה שמכסה את האדם משלשת צדדיו עשוי זָהָב שָׁחוּט זהב רך שנוח לעבוד איתו ולרקוע אותו עד שנעשה כחוט שֵׁשׁ מֵאוֹת דינרי זָהָב שָׁחוּט יַעֲלֶה היה נכנס עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת: (טז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בְּבֵית יַעַר הַלְּבָנוֹן בית גדול ששלמה המלך בנה בירושלים שהיה עשיו מעצים שהגיעו מלבנון: פ (יז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁןשנהב הפיל גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר: (יח) וְשֵׁשׁ מַעֲלוֹת מדרגות עשה לַכִּסֵּא וְכֶבֶשׁ שהיה עשוי בַּזָּהָב להגיע למדרגות ו- לַכִּסֵּא מָאֳחָזִים וְיָדוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה מעקה לאחיזת היד עַל מְקוֹם הַשָּׁבֶת המושב בעצמווּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עשויים מזהב עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת: (יט) וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיוֹת עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת מִזֶּה וּמִזֶּה היינו ששה מכל צד ו- לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכָה: (כ) וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר מין זהב יקר אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה מרוב שהיה הרבה: (כא) כִּי אֳנִיּוֹת לַמֶּלֶךְ הֹלְכוֹת ל- תַּרְשִׁישׁ עִם עַבְדֵי חוּרָם אַחַת לְשָׁלוֹשׁ שָׁנִים ופעם אחת בשלוש שנים תָּבוֹאנָה אֳנִיּוֹת מ- תַּרְשִׁישׁ נֹשְׂאוֹת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים שיני פילים ופילים וְקוֹפִים וְתוּכִּיִּים טווסים: פ

 

משנת ההלכה

מלאכת המוציא

       א.       רשות הרבים, הוא מקום שהוא רחב שש עשרה אמה על שש עשרה אמה[19], לפחות. מפולש מקצה אל קצה והוא מקום הילוך או קיבוץ רבים אפילו אם הוא דרך שהולכים בה מעיר לעיר. ואפי' יש חומה לעיר מכל הצדדין, אם השערים[20] מכוונים זה כנגד זה[21] ואין הדלתות ננעלות בלילה. הרי הוא ר"ה[22]: (סי' שמה סעי' ז)

        ב.        י"א[23] שכל שאין עוברים בו[24] ס' רבוא בכל יום[25] אינו רה"ר[26] (שו"ע שם) וי"א שגם אם אין עוברים ס' רבוא הרי הוא רה"ר ולכן כל ירא שמים יחמיר על עצמו. אך אין בנו כח למחות ביד הסומכים על המקילין. כדעה זו וכן צדדו כמה אחרונים[27] וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (מ"ב שם ס"ק כג)

         ג.         י"א[28] שהדרך ההולכת מעיר לעיר לרוב הפוסקים הוה רשות הרבים אף אם אין בה ששים רבוא שעוברין כיון שהיא רק דרך אחת וכל דרך שרבים עוברים שם הוה רשות הרבים וזהו רק בדרך מפולש שדרך שם נוסעים לכל מקום שבדרך לא שייך לומר שיעברו ס' רבוא בבת אחת או ביום אחד דזהו מן הנמנעות אלא הכונה שדרך שם יעברו ס' רבוא במשך הזמן אבל דרך צדדי המיוחדת רק לאיזה כפר או לאיזה חצר נראה דלא הוי רשות הרבים (ערוה"ש שם סעי' כו)

 

---

[1] העמק דבר

[2] רבינו בחיי

[3] ת"י

[4] העמק דבר

[5] "מצינו בכיבושי יהושע (יהושע יב יד) מלך ערד אחד, ועוד כתיב במסעות (להלן לג מ) והוא יושב בנגב בארץ כנען, והכתוב לא יקרא ארץ כנען סתם מעבר לירדן מזרחה, כמו שאמר (להלן לד ב) ארץ כנען לגבולותיה ועוד, כי היה ראוי שיחלוק משה את ארצו של מלך ערד לאחד משבטי ישראל, והכתוב יספר בכל מקום כי ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי נתן משה לשני המטות וחצי המטה, ותשעת המטות וחצי המטה לקחו נחלתם אחרי עברם את הירדן בארץ כנען"

[6] רמב"ן

[7] רש"י רשב"ם

[8] רמב"ן

[9] חזקוני

[10] חזקוני

[11] העמק דבר

[12] רבינו בחיי

[13] רש"י

[14] חזקוני

[15] אבע"ז

[16] רש"י אבע"ז

[17] רמב"ן

[18] חזקוני רשב"ם

[19] דילפינן מדגלי מדבר שמקום הילוך העגלות היה מחזיק ט"ז אמה וע"כ אם היה פחות מזה השיעור אינו ר"ה מן התורה אלא כרמלית: (מ"ב שם ס"ק יח)

[20] ואם יש מקום קיבוץ רבים בתוך העיר עיין בשש"כ שם הערה יז שדעת הרשב"א שאפי' דלתות ננעלות בלילה מ"מ יש בו דין ר"ה ועיי"ש בשם הגרשז"א שאפש' שרחבת הכותל המערבי שריד מקדשנו יובב"א אע"ג שמיועד לרבים אין לו דין רה"ר כיון שאינו מיועד לסחורה וכיו"ב אלא רק לתפילה

[21] וכתב בביאור הלכה שם ד"ה  אם הם ונראה פשוט דגם כל הרחוב והשוק יש עליו דין ר"ה אף שהוא מתרחב הרבה מכנגד הפילוש דאפילו קרן זוית הסמוכה לר"ה היה ר"ה אי לאו משום דלא ניחא תשמישתא כדאיתא בשבת זיי"ן וכ"ש בזה דכל עיקר מקום קיבוץ הרבים הוא במקום שנתרחב וגם ראיה ברורה ממש"כ הב"ח והעו"ש בדעת הרמב"ם דאפילו יערות הסמוכין לדרכים ג"כ ר"ה הם משום דשכיחי רבים המסתלקין מן הדרך והולכין שם וכ"ש בזה

[22] ואם ננעלות בלילה, הוי רה"י רק שצריכה עירוב. וכל זמן שלא ערבו, יש לה דין כרמלית, שאין רה"ר אלא הנמסר לרבים בכל שעה (חיי אדם כלל מט סעי' א)

[23] סבירא להו דגם לזה בעינן דומיא דדגלי מדבר שהיו ששים רבוא ואף שהיה שם עוד ערב רב ונשים וטף לא חשבינן אלא מה שנמצא בכתוב בפירוש. ולענין הלכה מדעת המחבר דכתב דעה זו רק בשם י"א משמע דלהלכה לא ס"ל כן ומ"מ אין בנו כח למחות ביד הסומכין על דעה זו דדעה זו ג"כ לא דעת יחידאה היא וכן צדדו כמה אחרונים וכל בעל נפש יחמיר לעצמו (מ"ב שם ס"ק כג)

[24] ולענין אי דוקא שעוברים בו ברגל דומיא דדגלי מדבר או אף העוברים בעגלה או ברכב עיין שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קסבובמשנה הלכות סי' ח"ו פו – פח ושו"ת אג"מ או"ח סוסי' קלט

[25] ועיין מ"ב שם ס"ק כד שכתב שחיפש בדברי הראשונים ולא מצא תנאי זה שיעברו בכל יום ועיין שש"כ שם הערה כב

[26] ועיין א"א בוטשאטש סוסי' שמה שאף נכרים מצטרפים למנין זה

[27] ומדעת המחבר משמע דלא ס"ל כן מדכתב דעה זו רק בשם י"א וכ"כ העולת שבת בשם כנה"ג וכן בא"ר ובתוספת שבת דמדכתב המחבר דעה ראשונה בסתמא משמע דדעתו כן. ומה שכתבו המ"א והט"ז דרוב פוסקים ס"ל כהי"א הנה באמת כפי מה שהעתיק הב"י בקיצור נמרץ את עקרי השיטות דימו הם שרק אלו הם החולקים בזה [וכונת הב"י היה כיון שאנו מוצאים כמה מגדולי הראשונים שמחמירין בזה ע"כ בודאי עכ"פ נכון להחמיר] אבל כאשר חפשנו דבר זה בפוסקים מצאנו עוד הרבה מגדולי הראשונים המחמירים בענין זה. אכן מתחלה אחשב דעת המקילין בזה ראשון לכולם הביא זה בשם בה"ג [ואינו בבה"ג שלפנינו] ורש"י בעירובין [דף ו' ודף נ"ט] וסמ"ג וסמ"ק וספר התרומה ורבינו מאיר ורוקח ותוספות פרק במה אשה [ולר"י משמע שם דלא פסיקא ליה כולי האי דבר זה] והרא"ש פ"א דעירובין והא"ז והטור ורי"ו אכן לעומת זה יש הרבה שסוברין שר"ה הוא מן התורה כשרבים בוקעין במקום הזה אם הוא מפולש ולא בעינן ס' רבוא הלא המה הרמב"ם והר"ת והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והרה"מ והר"ן בפרק במה אשה והגהת מרדכי במסכת שבת והרשב"ם וכן ר"א ממיץ בספר יראים שלו [שלא הזכיר כלל בתנאי ר"ה שישים רבוא] והריב"ש והמאירי פ"ו דשבת כולם ס"ל דלא בעינן ס' רבוא ועיין בריטב"א פרק כיצד מעברין כתב שם שרוב הגאונים סוברין כן וכן העידו הריטב"א והריב"ש בשם הרשב"א שסובר דלא בעינן ס' רבוא וגם בודאי מסתברא כן דאלו אם היה ר"ה דוקא מס' רבוא לא היה משתמיט הגמרא להשמיענו ד"ז וע"כ בודאי יש להחמיר כסברא הראשונה וכמו שכתב הרש"ל והמשאת בנימין אך במקום שיש עוד צד להקל יש לסמוך על הסברא אחרונה כ"כ א"ר עי"ש] ומ"מ אין בנו כח למחות ביד המקילין שהם סומכין על הפוסקים העומדים בשיטת בה"ג ורש"י הנ"ל אבל כל י"ש בודאי יש להחמיר לעצמו דבזמנינו יש ג"כ ר"ה מן התורה וממילא אין לסמוך על עירוב של צוה"פ דבעינן דוקא דלתות (בה"ל שם ד"ה שאין ששים)

[28] ועיין אגרות משה או"ח סי' קלט ענף ה ד"ה ולכן שכתב להיפך שעיר שישנם בה ששים רבוא ומצוים ברחובות כל העיר הוי ר"ה אבל בדרכים בעינן שיעברו דוקא ס' רבוא