מקרא
במדבר פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה חוק של הוריות טומאה[1] וטהרה והיא תסובב מהתורה, אבל מי שאינו שייך לתורה אין לו חקה זו ולפיכך גוים אינם מטמאים במת[2] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר תשמרו בגלל צוי ה' אפילו שמצוה זו אינה מובנת בשכלכם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ מיד ב"ד יקחנה שיתנוה לו שתעשה בהכשר ועל דעתם[3] אֵלֶיךָ ציוה את משה עכשיו במדבר מצוה לשעה פָרָה בת שתי שנים ולא פחות[4] אֲדֻמָּה תְּמִימָה שאין בה שומא שגדלו בה שתי שערות שחורות, או לבנות[5] אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה זכר עליה ולא - עָלֶיהָ עֹל רסן או כל דבר אחר המשמש מלאכת חרישה או מלאכה אחרת[6]:
(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן[7] וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ כהן אחר[8] לְפָנָיו לפני אלעזר הכהן:
(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ זוהי קבלת הדם, שביד דוקא יקבל הדם מן הפרה, לא בכלי[9] וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יזה לכיוון פתח אהל מועד וצריך לראות הפתח[10] מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים כל אחת משבע ההזאות צריך שיהיה מן הדם שלא יטבול אצבעו פעם אחת וממנה יזה ז' הזאות, אבל צריך להחזיר ולהטביל אצבעו בדם בכל הזיה והזיה[11]:
(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה כהן אחר[12] לְעֵינָיו של אלעזר[13] אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ המעיים עם כל תכולתם[14] יִשְׂרֹף:
(ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן חתיכת[15] עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת צמר צבוע בתולעת שני שבאה מגרגרים האדומים ביותר דומין לגרעיני החרובין, והתולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהם ומפיקה צבע אדום[16] וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בטנה של הפרה[17] שְׂרֵפַת הַפָּרָה ומגדיל את הדליקה כדי להרבות האפר[18]:
(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[19] הַכֹּהֵן המשליך אל תוך שריפת הפרה[20] וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם יטבול במקוה של ארבעים סאה[21] וְאַחַר צאת הכוכבים[22] יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה מחנה שכינה אבל במחנה ישראל מותר גם קודם[23] וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
(ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[24] בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם במקוה של ארבעים סאה[25] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אפילו שאינו כהן[26] אֵת אֵפֶר הַפָּרָה לתוך כלי חרס עם מגופה שיוכל לאטום אותה אח"כ[27] וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חילקו לשלושה חלקים בזמן הבית, אחד מחוץ למחנה מתחלק לכל המשמרות ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר בְּמָקוֹם טָהוֹר שני בהר המשחה, כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנה, שלישי בחיל נתון למשמרת מגזירת הכתוב, שנאמר[28] - וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה למים שמיידים – זורקים חַטָּאת הִוא לכפר על העגל[29]:
(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו ואחר שאמר שיכבס את בגדיו אין צורך להזכיר שירחץ במים[30] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם כאן צוה שתהיה לבני ישראל ולגר לחקת עולם, שיעשו כן לדורותם[31]:
(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ באפר הפרה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אלא בימים אחרים[33] לֹא יִטְהָר שצריך שלשה ימים בין הזאה להזאה[34]:
(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם ברביעית דם שהוא הנפש[35] אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק טִמֵּא אם נכנס בו בלא הזאת אפר הפרה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ אפילו אם טבל:
(יד) זֹאת הַתּוֹרָה של טומאה, שאמרנו בתחלת הפרשה שהיא חוקת התורה[36] אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל והוא עתה באהל והוא הדין אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל[37] כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה, רק הזכיר הכתוב האהל בעבור היות ישראל באהלים, וגם להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזיה ,אבל אין הבית המחובר מקבל טומאה בעצמו[38] וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה[39] יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
(טו) וְכֹל כְּלִי חרס שאינו נטמא מבחוץ אלא רק בטומאה בתוך הכלי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד דבר המחבר בין הכלי ל- פָּתִיל כיסוי לכלי עָלָיו טָמֵא הוּא:
נביא
. ישעיהו פרק ג
ח. כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם, וִיהוּדָה נָפָל אכן, ירושלים ויהודה נפלו בצרה, ובעוני גדול, כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְקֹוָק וכל זה, בגלל שדיבוריהם ומעשיהם הרעים הגיעו לפני ה', לַמְרוֹת להמרות את פי ה', עֵנֵי כְבוֹדוֹ לפני עיני כבוד ה' השוכן בתוכם. (כאילו שאינו רואה את מעשיהם)
ט. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם ההבעה הניכרת על פניהם, עָנְתָה בָּם מעידה עליהם שהם רשעים.וְחַטָּאתָם, כִּסְדֹם הִגִּידוּ ואת חַטֹאתֵיהם הרבים כאנשי סדום, אומרים ומפרסמים ברבים, לֹא כִחֵדוּ - ולא מכחישים, שחוטאים לה', אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה - אוי להם, שבעצמם גורמים לרעה - שתבוא עליהם.
י. אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב שבחו את הצדיק שיקבל רוב טובה, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ שהצדיק יאכל את פרי מעשיו הטובים.
יא. אוֹי לְרָשָׁע, רָע אוי לו לרשע, שתבוא עליו רעה, כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ - כפי שמגיע לו ממעשיו, כך יֵעָשֶה לו.
יב. עַמִּי, נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל העוללים, הנערים מושלים ולוחצים בעם,(כמו שאמר: "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם" ; פס' ד'), וְנָשִׁים, מָשְׁלוּ בוֹ - מושלים חלשים כנשים. עַמִּי, מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים המנהיגים האמורים ליישר את דרכך, מתעים אותך, וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ ומשחיתים את הדרך שאתם הולכים בה.
יג. נִצָּב לָרִיב יְקֹוָק ה' עומד, לעשות ריב ומשפט, וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים עומד לדון את ישראל וכל העמים.
יד. יְקֹוָק בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא, עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו - ה' יעשה משפט עם הזקנים והשרים בבנ"י, וְאַתֶּם, בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם ויאמר להם: אתם הזקנים והשרים, כיליתם את הכרם, (הכרם - בנ"י), גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם והגזילה שגזלתם מהעני, עדיין בתוך בתיכם.
טו. מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי מדוע תדכאו ותשפילו את עמי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ תכתתו, תשפילו ותבזו את פני העניים ? נְאֻם יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת:
טז. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן בגלל שבנות ירושלים מתגאות, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן היטו וזקפו את הגרון, והולכות בראש מורם, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם רומזות בעיניהן אל הנואפים. הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה הולכות בגאוה ובצעדים קטנים ומקפצים, כטף (טפוף - טף), כילדים שצעדיהם קטנים, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה הולכות עם תכשיט מעל כף הרגל, המשמיע קול בלכתן.
יז. וְשִׂפַּח יְקֹוָק קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן ה' יתן צרעת
(ספחת) בקדקדן (בראשיהן), של בנות ציון, וַיְקֹוָק, פָּתְהֵן יְעָרֶה וה' את עֶרְוָתן יגלה.
(ספחת) בקדקדן (בראשיהן), של בנות ציון, וַיְקֹוָק, פָּתְהֵן יְעָרֶה וה' את עֶרְוָתן יגלה.
יח. בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר יְקֹוָק אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים ה' יגרום, שלא יתקשטו עוד בנות ציון בתכשיטי הרגל המשמיעים קול בלכתן, וְהַשְּׁבִיסִים תכשיט שבכיסוי הראש, וְהַשַּׂהֲרֹנִים תכשיט בצורת ירח,
יט. הַנְּטִיפוֹת תכשיט הנמשך ונוטף מהשרשרת, וְהַשֵּׁירוֹת צמידים, וְהָרְעָלוֹת צעיף המכסה את הפנים. כ. הַפְּאֵרִים כובעים, (כמו: "פארי המגבעות"), וְהַצְּעָדוֹת צמיד בשוק הרגל, וְהַקִּשֻּׁרִים חוטים הקשורים בשיער, וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ תכשיט כנגד הלב, וְהַלְּחָשִׁים עגילים. (מקום שלוחשים בו)
כא. הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף:
כב. הַמַּחֲלָצוֹת מלבושים נאים. וְהַמַּעֲטָפוֹת בגד שמתעטפים בו. וְהַמִּטְפָּחוֹת צעיף לראש, וְהָחֲרִיטִים כיסים, ארנקים יפים.
כג. וְהַגִּלְיֹנִים מראות, (שנגלה בו פני אדם המתבונן), וְהַסְּדִינִים מין בגדים, וְהַצְּנִיפוֹת מין כובעים[40], (מצנפת), וְהָרְדִידִים תכשיט מרודד.
כתובים
דברי הימים ב פרק ז
(א) וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַבָּיִת עוד מלפני כן כשהכהנים שמו את הארון בקודש הקדשים: (ב) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית יְקֹוָק כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק: (ג) וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד יְקֹוָק עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה על קרקע הבית שהייתה מרוצפת באבני שיש וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַיקֹוָק אמרו את הלל הגדול כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ד) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק: ס (ה) וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם פסוקים אלו העתיק עזרא מספר מלכים והפסוק הבא התווסף ע"י עזרא: (ו) וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם עֹמְדִים כל משמרת במקום מיוחד וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עמדו בכלי שיר לְהֹדוֹת לַיקֹוָק בהילול כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּהַלֵּל דָּוִיד בְּיָדָם והיו מחזיקים בידם כלי שיר שעשה דוד וְהַכֹּהֲנִים מחצצרים מַחְצְרִים תקעו בחצוצרות נֶגְדָּם מולם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים כדי לשמוע את ההילול: ס (ז) וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק היינו קידש את רצפת העזרה בקדושת המזבח[41] כִּי עָשָׂה שָׁם הָעֹלוֹת וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת היינו מזבח האבנים ששלמה בנה במקום המזבח שהיה בזמן משה אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת מרבית הקרבנות הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַחֲלָבִים: (ח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת שבצפונה של א"י עַד נַחַל מִצְרָיִם שבדרומה: (ט) וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים וכאשר השלימו את שבעת ימי החנוכה ואת שבעת ימי החג עשו חג עצרת במו שכתוב בתורה: (י) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יום אחרי שמיני עצרת שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִיד שקיים לא את הבטחתו ששלמה בנו יבנה את הבית לה' וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ על השמחה ששרתה השכינה בבית: (יא) וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹהשכל מה שחשב לַעֲשׂוֹת בְּבֵית יְקֹוָק וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ: פ (יב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּלָּיְלָה בחזיון הלילה וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה לִי לְבֵית ששם יעשו לי זָבַח: (יג) הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי שכל צרה תבוא עליהם ולא משנה מה היא אז: (יד) וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים ג' לשונות של סליחה – תפילה בקשה ותשובה ואז וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם: (טו) עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה אל התפילה שיתפללו במקום הזה:
משנת ההלכה
א. ארבע רשויות לשבת, לענין הוצאה מרשות לחבירתה ולענין טלטול בהן והם, רשות היחיד, ורשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור.
ב. רשות היחיד, הוא מקום[42] מוקף מחיצות[43], והם גבוהים לפחות עשרה טפחים (טפח 8 ס"מ לגר"ח נאה ו9.6 לחזו"א וא"כ עשרה טפחים = 96 ס"מ לחזו"א, 80 ס"מ לגר"ח נאה) ורוחב המקום לפחות ארבע טפחים על ארבע טפחים[44]. ואפילו כלי או עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבע על ארבע, הוי רשות היחיד דאורייתא: ודוקא ד' על ד' טפחים אבל שטח של שש עשרה אמה שאינו ד' על ד' כגון שתים על שמונה או שלוש על שש אינו רה"י (מ"ב שם ס"ק פא)
ג. כתלים המקיפים רשות היחיד על גביהם רשות היחיד אפילו שעובי הכתלים אין רוחב עובין ד' טפחים כשיעור רה"י אפ"ה יש שם רה"י גם על עובין מלמעלה[45]: (שו"ע שם סעי' ג)
ד. י"א שצריך כדי שיחשבו גם המחיצות רה"י שיהא חלל ההיקף ארבע על ארבע מלבד המחיצות דהיינו שיהא בין המחיצות חלל ד' על ד' כי עובי המחיצות אין מצטרפות לזה וזהו דעת רוב הפוסקים. וי"א שגם עובי המחיצות מצטרפות וכתבו האחרונים בשם הרשב"א שמחיצות עבות שראוי להניח מלמעלה מדף על גביהם ולהשתמש שם מצטרף העובי עם החלל לשיעור זה כיון שראוי להשתמש שם ואם לאו אין מצטרף (מ"ב סי' שמה ס"ק ג ושער הציון ס"ק ח)
ה. וכ"ז לענין שיהא נקרא שם רה"י על עובי המחיצה מלמעלה אבל לענין חלל שבתוך המחיצות לכו"ע לא נקרא רה"י כ"ז שאין בחללו ד' על ד' (שם)
[1] חזקוני
[5] ת"י
[7] רמב"ן
[8] ת"י
[10] רש"י
[11] הכתב והקבלה
[15] ת"י
[16] רבינו בחיי פסוק ב
[17] רבינו בחיי שם
[19] משך חכמה
[20] חיזקוני
[21] ת"י
[22] רש"י
[23] רש"י
[24] משך חכמה
[26] הכתב והקבלה
[30] אבע"ז
[31] רמב"ן
[32] ת"י
[33] חיזקוני
[36] חזקוני
[37] רמב"ן
[38] אבע"ז רמב"ן
[39] רמב"ן
[41] נחלקו חז"ל האם קידש את רצפת העזרה שתהיה קדושה כמו המזבח שיוכלו להקריב שם לצורך השעה שהיו הרבה עולות וי"א שבנה שם מזבח לצורך שעה
[42] ואפילו עיר המוקפת מחיצות ודלתותיה נעולות בלילה הרי היא רה"י (שס"ד סעי' ב ועיי"ש במ"ב ס"ק ו ח ושעה"צ ס"ק ח אי בעינן של דלתותיה יהיו ננעלות)
[43] וכל זה לענין חיוב במוציא מרשות זו לרה"ר או להכניס אבל לענין לטלטל בתוכו יש בו פרטי דינים כגון דבעינן מחיצות הניכרות ושיהיה מוקף לדירה כמבואר בשו"ע סי' שסב ואין כאן מקום להאריך בזה
[44] ודעת הגהות אשירי פ"ק דשבת ותוס' עירובין דף נ"א דבעינן באלו ארבעה על ארבעה הן ואלכסונן, כמובא ברמ"א בשם י"א שם סעי' ב שעולה ביחד ה' אמות וג' חומשי אמה אמנם הלבוש השמיט היש אומרים זה מחיבורו ועיין בא"ר שכתב שיפה עשה שהשמיטו כי היא רק דעת יחידאה וכל הראשונים חולקים ע"ז וס"ל דאם הוא רק ד' על ד' מרובע חשוב רה"י וכן הגר"א דחה הי"א הזה מהלכה (מ"ב שם ס"ק ו)
[45] והטעם דכיון שהם עושין על ידי היקף שלהם את החלל שבתוכן רה"י ק"ו שהם עצמן יהיו רה"י (מ"ב שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה