מקרא
במדבר פרק כו
(נב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(נג) לָאֵלֶּה לחמשים ושבע משפחות המנויין כאן תחלק הארץ בנחלה במספר שמות חמשים ושבעה חלקים כנגד חמשים ושבע ראשי משפחות[1] תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת:
(נד) לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ שהארץ נתחלקה לי"ב חלקים שוים[2] וכונת המקרא שייחלקו חלק השבט לפי גודל המשפחה שיחלקו ארץ ראובן לארבעת חלקים, למשפחת החנוכי המרובה על דרך משל נרבה נחלתו ולמשפחת הפלואי המועטת נמעיט[3] וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ כי אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ פקודי המשפחה יותן נחלתו, ותטול כל המשפחה במקום אחד, ומן הטעם הזה מנאם כאן למשפחות[4]:
(נה) אַךְ קודם שתחלק את הארץ לחמשים ושבע חלקים[5] בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם אבותיו של כל ראש משפחה כיצד יחלקוה בשנים עשר תחומין[6] כנגד י"ב שבטים שהם שנים עשר מטות[7] יִנְחָלוּ:
(נו) עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ של מטה, בֵּין רַב לִמְעָט כי גם בין המשפחות יטילו גורל נרבה לרב ונמעיט למועט במשפחות[8]: ס
(נז) וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לחלוק להם את הארבעים ושמונה ערי הלוים[9] ונחלקו הערים לכל משפחה בפני עצמה מש"ה נמנו המשפחות וכל משפחה לפי רבוי האנשים מבן חודש ומעלה ניתן לה עיר[10] לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַגֵּרְשֻׁנִּי אע"ג שהיה מי מבניו למשפחה בפני עצמה מכ"מ הנותרים נקראו על שמו לִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַקְּהָתִי לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמְּרָרִי אע"ג דשני בניו מחלי ומושי נעשו למשפחות בפ"ע. מ"מ היו למררי עוד בנים שלא זכו לשם בפ"ע ונקראו ע"ש אביהם:
(נח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת לֵוִי מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי מִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי מִשְׁפַּחַת הַקָּרְחִי וּקְהָת הוֹלִד אֶת עַמְרָם:
(נט) וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי בְּמִצְרָיִם כל בני יעקב עם כל בניהם ובנותיהם ירדו למצרים ואין בהם מי שהוליד שם אחרי כן, זולתי לוי שהוליד אם הבנים שמחה, כי איחר השם לידתה כי לא הגיע הקץ[11] וַתֵּלֶד לְעַמְרָם אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וְאֵת מִרְיָם אֲחֹתָם:
(ס) וַיִּוָּלֵד לְאַהֲרֹן אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר:
(סא) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(סב) וַיִּהְיוּ פְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים אֶלֶף כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה כִּי לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל להיות נמנין מבני עשרים שנה אלא מבני חודש והסיבה היא - כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵלוהנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה שנאמר איש לפי פקודיו יותן נחלתו[12]:
(סג) אֵלֶּה פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ אין פקודי הלוי בכלל כי בהם לא יאמר ובאלה לא היה איש, שלא נגזרה הגזרה ההיא על שבט הלוי[13]:
(סד) וּבְאֵלֶּה בפקודים האלה שמנו עכשיו[14] לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי:
(סה) כִּי אָמַר יְקֹוָק לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: ס
במדבר פרק כז
(א) וַתִּקְרַבְנָה באו ממחנה ישראל סמוך לאהל מועד מקום ישיבת משה וסנהדרין לבית דין[15] בְּנוֹת צְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לְמִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֹתָיו מַחְלָה נֹעָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְתִרְצָה:
(ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה אחרי שעמדו לפני אלעזר הכהן[16] וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר:
(ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל יְקֹוָק בַּעֲדַת קֹרַח שהצו על הקב"ה[17] ולא היה בן עשרים באותו הפרק להיות הגזרה חלה עליו אלא בחטאו מת ודינו לירש[18] אלא כִּי בְחֶטְאוֹ לבדו מֵתולא החטיא את אחרים עמו[19] חשבו הבנות כי לא יירשו בני הנועדים על ה' לפי שעדת קרח לא היה להם חלק בארץ וכן למתלוננים שבעדת קרח, כי נשמע זה בעם מבית דינו של משה[20] וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ פי' כי בחטאו מת דבק עם ובנים לא היו לו כאשר יאמר היום בעונותיו אירע לפלוני כך וכך[21]:
(ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן בשביל שאין לו בן, אמרו אם במקום בן אנו עומדות יתנו לנו ירושתנו, ואם איננו חשובות כבנים תתיבם אמנו ליבם או שתטול חלק אבינו ואחיו כדין שומרת יבם[22] תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:
(ה) וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי יְקֹוָק שלא רצה לדון עד ששאל כדי ללמד קל וחומר לדורות שלא יתביישו ראשי הסנהדרין לשאול את שאינו ידוע להם ולא ימהרו לפסוק דין אפילו בביני ממונות[23]: ס
נביא
ישעיהו פרק יג
ו. הֵילִילוּ כִּי קָרוֹב יוֹם יְקֹוָק תְּיַלְלוּ, כי יום הפורענות - קרוב מאוד. כְּשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא ותהיה הפורענות חזקה, כמו שוד שבא מה' ית'.
ז. עַל כֵּן כָּל יָדַיִם תִּרְפֶּינָה לכן, ידי בבל יהיו רפויים, חלשים מלהלחם, וְכָל לְבַב אֱנוֹשׁ יִמָּס כל לבות חיילי בבל - ימסו מפחד מדי ופרס.
ח. וְנִבְהָלוּ אנשי בבל, יהיו מבוהלים, צִירִים וַחֲבָלִים יֹאחֵזוּן כַּיּוֹלֵדָה יְחִילוּן יאחזו בהם צירים, חבלים ופחד, כיולדת בשעת לֵידה. אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ ישתוממו ויבהלו מפחד האוייב, פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם ופניהם יהיו צהובים, מתמהון ומפחד האוייב.
ט. הִנֵּה יוֹם יְקֹוָק בָּא, אַכְזָרִי, וְעֶבְרָה, וַחֲרוֹן אָף הנה יום הפורענות בא, ויבוא באכזריות ובכעס גדול, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה לשממה. וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה וישמיד ממנה את החוטאים.
י. כִּי כוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וּכְסִילֵיהֶם כסילים - סוג של כוכב. לֹא יָהֵלּוּ אוֹרָם ידמה בעיניהם, כאילו לא יאירו באורם. חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ גם בצאת השמש על הארץ, ידמה בעיניהם שחושך בארץ. וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ לא יאיר אורו בעיניהם. (חושך משל לרעה ופורענות.)
יא. וּפָקַדְתִּי עַל תֵּבֵל רָעָה אזכור להעניש את ארץ בבל, וְעַל רְשָׁעִים עֲוֹנָם ואת הרשעים, אזכור להעניש - על עוונם. וְהִשְׁבַּתִּי גְּאוֹן זֵדִים אבטל מהזֵדים, הרשעים, את גאוותם, וְגַאֲוַת עָרִיצִים אַשְׁפִּיל ואוריד את גאוות החזקים שבבבל.
יב. אוֹקִיר אֱנוֹשׁ מִפָּז אדם יהיה יקר יותר מזהב, וְאָדָם מִכֶּתֶם אוֹפִיר ואדם יהיה יקר יותר מזהב שבא מאופיר. (שלא יקח האוייב, אפילו זהב רב,
כדי לפדות הבבלים - מלהרגם)
יג. עַל כֵּן שָׁמַיִם אַרְגִּיז, וְתִרְעַשׁ הָאָרֶץ מִמְּקוֹמָהּ לכן (בגלל גודל הרעה שתבוא על בבל),כאילו ירגזו וירעדו השמים, ותרעש הארץ מקול נפילתם, בְּעֶבְרַת יְקֹוָק צְבָאוֹת, וּבְיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ כשיבוא יום כעס ה', וחרון אפו הגדול.
יד. וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח ויברחו העמים שבבבל, כצבי הנדחף ונרדף ממקומו - שרץ בכל כוחו, וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ וכמו צאן שיתפזר מהעדר, ואין מי שאוסף אותו, אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ:
טו. כָּל הַנִּמְצָא יִדָּקֵר כל מי שימצא בבבל - ידקר בחרב, וְכָל הַנִּסְפֶּה יִפּוֹל בֶּחָרֶב וכל הנוסף בעיר (מעם אחר) - יפול בחרב.
טז. וְעֹלְלֵיהֶם יְרֻטְּשׁוּ לְעֵינֵיהֶם את התינוקות - יבקעו (יהרגו) - לעיני אבותיהם. יִשַּׁסּוּ בָּתֵּיהֶם יבזזו את בתיהם. וּנְשֵׁיהֶם תִּשָּׁכַבְנָה ישכבו עם נשותיהם.
יז. הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי ה' יעורר את מדי ופרס לבוא עליהם, אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ, וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ שכסף לא נחשב בעיניהם, וזהב אינם רוצים לקחת - לפדות ממיתה את הבבלים.
יח. וּקְשָׁתוֹת הקשתות של מדי, נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה יבקעו את נערי בבל, וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ, עַל בָּנִים לֹא תָחוּס עֵינָם לא ירחמו על תנוקות וילדים קטנים - מלהרגם.
יט. וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת בבל שהיתה כצבי (צבי -ענין יופי והדר -שכולם היו חפצים בה) - לכל הממלכות, תִּפְאֶרֶת גְּאוֹן כַּשְׂדִּים והיתה הפאר לגאוותם של הכשדים, כְּמַהְפֵּכַת אֱלֹהִים אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה תהפך -כסדום ועמורה.
כ. לֹא תֵשֵׁב לָנֶצַח וְלֹא תִשְׁכֹּן עַד דּוֹר וָדוֹר לא ישבו בה לעולם, ולא ישכנו בה עד סוף הדורות. וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי אפילו ערבי היושב באהלים, לא יטה שם את אהלו - מגודל השממה. וְרֹעִים לֹא יַרְבִּצוּ שָׁם ואף הרועים - לא יושיבו שם הצאן למרעה.
כא. וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים ירבצו שם חיות המדבר, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים אוחים - שם חיה, וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה ישכנו בבבל בנות יענה (שם עוף), וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם שֵדִים ישכנו שם.
כב. וְעָנָה אִיִּים יענו ויצעקו האיים (שם חיה), בְּאַלְמְנוֹתָיו בארמונות. וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג והתנים יצעקו - בהיכלות שהיו מתענגים בהם, וְקָרוֹב לָבוֹא עִתָּהּ קרוב זמן הפורענות שלה, וְיָמֶיהָ לֹא יִמָּשֵׁכוּ ויְמֵי השלווה שהיו להם - לא ימשכו עוד זמן רב.
כתובים
דברי הימים ב פרק טז
(י) וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה חנני וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת בית הסוהר כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת שכעס עליו שאמר לו את הדברים הללו וַיְרַצֵּץ נשבר אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא מרוב כעסו: (יא) וְהִנֵּה דִּבְרֵי אָסָא הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר הַמְּלָכִים לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל שגם בספר דברי הימים שמלכי ישראל מסופר עליו: (יב) וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹשהחולי שחלה ברגליו עלה עד לראשו וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת יְקֹוָק להתפלל אל הקב"ה אלא כִּי בָּרֹפְאִים שם את בטחונו: (יג) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיָּמָת בִּשְׁנַת אַרְבָּעִים וְאַחַת לְמָלְכוֹ: (יד) וַיִּקְבְּרֻהוּ בְקִבְרֹתָיו אֲשֶׁר כָּרָה לוֹ שחפר לעצמו קבר עוד בחייו בְּעִיר דָּוִיד וַיַּשְׁכִּיבֻהוּ בַּמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר מִלֵּא בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים בְּמִרְקַחַת מַעֲשֶׂה שהיו מעורבבים באומנות מרקחת וַיִּשְׂרְפוּ לוֹ שְׂרֵפָה גְּדוֹלָה עַד לִמְאֹד ששרפו את כל כלי תשמישו שכך היה מנהג המלכים: פ
דברי הימים ב פרק יז
(א) וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו וַיִּתְחַזֵּק עַל יִשְׂרָאֵל עשה תחבולות להתחזק במלוכה: (ב) וַיִּתֶּן חַיִל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת וַיִּתֵּן נְצִיבִים מושלים בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרֵי אֶפְרַיִם אֲשֶׁר לָכַד אָסָא אָבִיו: (ג) וַיְהִי יְקֹוָק עִם יְהוֹשָׁפָט כִּי הָלַךְ בְּדַרְכֵי דָּוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים ולא האחרונים שאז חטא בחטא אוריה ובמה שמנה את ישראל ונגרמה מגיפה וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים: (ד) כִּי לֵאלֹהֵי אָבִיו דָּרָשׁ וּבְמִצְוֹתָיו הָלָךְ וְלֹא כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל אלו עשרת השבטים שהיו עובדים ע"ז ובאותו זמן מלך אחאב על ישראל: (ה) וַיָּכֶן יְקֹוָק אֶת הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיִּתְּנוּ כָל יְהוּדָה מִנְחָה לִיהוֹשָׁפָט וַיְהִי לוֹ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לָרֹב: (ו) וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְקֹוָק שאפילו שהיה לו עושר וכבוד בכל זאת ליבו לא גבה כי אם במה שהלך בדרכי הקב"ה שכל העושר והכבוד לא נחשבים כלל אל מול דרכי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיהוּדָה היינו שלא רק הוא הלך בדרך הישרה אלא גם כפה והכריח דרך זו על אחרים: פ (ז) וּבִשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמָלְכוֹ שָׁלַח לְשָׂרָיו את השרים שלו לְבֶן חַיִל שם אדם וּלְעֹבַדְיָה וְלִזְכַרְיָה וְלִנְתַנְאֵל וּלְמִיכָיָהוּ לְלַמֵּד תורה בְּעָרֵי יְהוּדָה ולהורות את בני ישראל: (ח) וְעִמָּהֶם הַלְוִיִּם שְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְיָהוּ וּזְבַדְיָהוּ וַעֲשָׂהאֵל ושמרימות וּשְׁמִירָמוֹת וִיהוֹנָתָן וַאֲדֹנִיָּהוּ וְטוֹבִיָּהוּ וְטוֹב אֲדוֹנִיָּה הַלְוִיִּם וְעִמָּהֶם אֱלִישָׁמָע וִיהוֹרָם הַכֹּהֲנִים שחובת ההוראה היא ללמד ולהורות וזה מוטל על הכהנים והלויים: (ט) וַיְלַמְּדוּ בִּיהוּדָה וְעִמָּהֶם סֵפֶר תּוֹרַת יְקֹוָק שהביאו עמם ספר תורה וַיָּסֹבּוּ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה והלכו והסתובבו בכל הערים וַיְלַמְּדוּ בָּעָם: (י) וַיְהִי פַּחַד יְקֹוָק עַל כָּל מַמְלְכוֹת הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר סְבִיבוֹת יְהוּדָה וְלֹא נִלְחֲמוּ עִם יְהוֹשָׁפָט בזכות שלמדו תורה:
משנת ההלכה
א. כל הכלים המותרים בטלטול שנשברו בשבת ואין השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה אלא מעין מלאכה אחרת לגמרי כגון שברי כלי זכוכית לכסות בהם כלי וכן כל כיוצא בזה הרי זה נולד שנעשה כלי חדש ומותר בשבת ולא ביום טוב
ב. אבל אם השברים ראויים להשתמש בהם מעין מלאכתם הראשונה כגון שברי כלי זכוכית לצוק לתוכם שמן אין זה נולד ומותר לטלטלם אף אם נשברו ביום טוב:
ג. ואם אין השברים ראויים לשום מלאכה הרי הם מוקצה גמור לפי שאין תורת כלי עליהם כלל ואסור לטלטלם בשבת בין שנשברו בשבת בין שנשברו בחול אבל ביום טוב אם נשברו מבעוד יום מותר לטלטלם להסקה אם הם ראויים לכך כמו שמותר לטלטל ביום טוב שאר עצים העומדים להיסק אף שאין תורת כלי עליהם:
ד. וכל זה בכלים המותרים בטלטול שנשברו אבל כלים המוקצים מחמת חסרון כיס שנשברו אף על פי שהשברים אינם מוקצים מחמת חסרון כיס אם נשברו בשבת או ביום טוב אסור לטלטלם בו ביום
ה. כל השברים האסורים בטלטול אפילו אותן שאינם ראויים לשום מלאכה אם הם מונחים במקום שיכולים להזיק כגון כלי זכוכית שנשברו על השלחן או במקום שהולכין מותר לטלטל השברים כדי לפנותם שלא יזוקו בהם רבים שבמקום היזק הגוף של רבים לא גזרו על איסור מוקצה ואפילו על איסור טלטול בכרמלית
[1] חזקוני
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן
[5] ובספורנו פי' "אף על פי שעשו חלקים גדולים וקטנים כפי צורך השבטים וכמותם, לא נתנו לכל שבט חלקו אלא על פי הגורל, ובזה האופן קיבל כל שבט חלקו על פי ה'" וזה כשיטת ת"י ורש"י לעיל שחילקו לפי גודל השבטים:
[6] חזקוני
[7] רמב"ן
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן חזקוני
[10] העמק דבר
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז
[15] ת"י העמק דבר
[16] ת"י ובהעמק דבר פי' לפי הפשט ישבו כולם פתח א"מ. וא"כ היה ראוי לכתוב לפני משה ואלעזר הכהן והנשיאים. אבל באשר היו חמשה ולא שלחו א' מהן לטעון בשביל כולן. אלא כולן חכמניות היו. ויכלו להטעים טענתן. וא"כ זאת היתה מדברת עם משה וזאת עם אלעזר וזאת עם הנשיאים. עד שנראו שבאו לפני כולן בפ"ע:
[17] רש"י
[18] חזקוני
[19] רש"י
[20] אבע"ז רמב"ן
[21] אבע"ז בשם ר' יהודה הלוי הספרדי
[22] ת"י רש"י רבינו בחיי
[23] ת"י רבינו בחיי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה