מקרא
במדבר פרק לג
(טו) וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי: (טז) וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה: (יז) וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת: (יח) וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה: (יט) וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ: (כ) וַיִּסְעוּ מֵרִמֹּן פָּרֶץ וַיַּחֲנוּ בְּלִבְנָה: (כא) וַיִּסְעוּ מִלִּבְנָה וַיַּחֲנוּ בְּרִסָּה: (כב) וַיִּסְעוּ מֵרִסָּה וַיַּחֲנוּ בִּקְהֵלָתָה: (כג) וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר: (כד) וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה: (כה) וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת: (כו) וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת: (כז) וַיִּסְעוּ מִתָּחַת וַיַּחֲנוּ בְּתָרַח: (כח) וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה: (כט) וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה: (ל) וַיִּסְעוּ מֵחַשְׁמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּמֹסֵרוֹת: (לא) וַיִּסְעוּ מִמֹּסֵרוֹת וַיַּחֲנוּ בִּבְנֵי יַעֲקָן: (לב) וַיִּסְעוּ מִבְּנֵי יַעֲקָן וַיַּחֲנוּ בְּחֹר הַגִּדְגָּד: (לג) וַיִּסְעוּ מֵחֹר הַגִּדְגָּד וַיַּחֲנוּ בְּיָטְבָתָה: (לד) וַיִּסְעוּ מִיָּטְבָתָה וַיַּחֲנוּ בְּעַבְרֹנָה: (לה) וַיִּסְעוּ מֵעַבְרֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר: (לו) וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ: (לז) וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם:
(לח) וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי יְקֹוָק וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי חודש אב[1] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:
(לט) וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר: ס
(מ) וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(מא) וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: (מב) וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: (מג) וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת: (מד) וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב: (מה) וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן אשר בחלקו של[2] גָּד: (מו) וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: (מז) וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ: (מח) וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:
(מט) וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים זהו שיעור חנייתם, שנים עשר מיל, כמו שהעיד רבה בר בר חנה על אותו מקום (בערובין נה:) בְּעַרְבֹת מוֹאָב ושם וידבר ה' וכו': ס
נביא
ישעיהו פרק כב
יד. וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְקֹוָק צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת ה' נשבע, שעוון זה שחללו את שם ה', לא יכופר בגלותם - עד שימותו.
טו. כֹּה אָמַר יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת לך אל שבנא הממונה על אוצרות המלך חזקיהו,(שחשב, למסור את העיר ביד סנחריב מלך אשור)
טז. מַה לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה, כִּי חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר מה יש לך פה בירושלים,ומי ממשפחתך נמצא כאן, שאתה חושב להכין לעצמך קבר בירושלים, (שחושב שיזכה להיקבר בירושלים), חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ ואתה בוטח בעצמך, כמי שהכין לו קבר במקום גבוה - שלא מפחד שיורידוהו משם. חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ וכמי, שחקק מקומו במקום חזק כסלע - שחושב שישאר בירושלים.
יז. הִנֵּה יְקֹוָק מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָּבֶר לא כפי שאתה חושב, אלא ה' יטלטל אותך טלטלה חזקה- ותגלה מירושלים, וְעֹטְךָ עָטֹה יפריח אותך כעוף הפורח - לגלות.
יח. צָנוֹף יִצְנָפְךָ צְנֵפָה כמו המצנפת המקיפה את הראש, יקיפו אותך האוייבים, כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדָיִם ותושלך לגלות, ככדור המושלך למרחוק בארץ רחבת ידיים, שָׁמָּה תָמוּת בגלות תמות, וְשָׁמָּה מַרְכְּבוֹת כְּבוֹדֶךָ קְלוֹן בֵּית אֲדֹנֶיךָ המרכבות שהיית חושב שיתנו לך לכבוד, נתנו אותם לך לקלון. (שקשרו אותך בזנבי סוסיהן. כי כשיצא למלך אשור, שאלו אותו איה העם שקשרת עמהם, אמר להם חזרו בהם. נקבוהו בעקביו, וקשרוהו בזנבות סוסיהם, והיו מגררין אותו על הקוצים ועל הברקנים,)
יט. וַהֲדַפְתִּיךָ מִמַּצָּבֶךָ ה' יהדוף אותך, מהמצב בו עמדת בכבוד בירושלים, וּמִמַּעֲמָדְךָ יֶהֶרְסֶךָ ויהרוס, את המעמד שהיה לך בירושלים.
כ. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְקָרָאתִי לְעַבְדִּי לְאֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ לעמוד בתפקיד במקום שבנא.
כא. וְהִלְבַּשְׁתִּיו כֻּתָּנְתֶּךָ וְאַבְנֵטְךָ אֲחַזְּקֶנּוּ אֶלְיָקִים בֶּן חִלְקִיָּהוּ, יולבש בכותנתך, ויחגור באבנט - להיות בגדולה שהיתה לך, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ אֶתֵּן בְּיָדוֹ - ומחוזק בממשלה שהיתה בידך, וְהָיָה לְאָב לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וּלְבֵית יְהוּדָה ויהיה למנהיג טוב ונאמן ליושבי ירושלים.
כב. וְנָתַתִּי מַפְתֵּחַ בֵּית דָּוִד עַל שִׁכְמוֹ, וּפָתַח וְאֵין סֹגֵר, וְסָגַר וְאֵין פֹּתֵחַ כל ענייני בית המלוכה יעשו על ידו. (וכשיפתח שערי הבית - לא יסגרו, וכשיסגור - לא יפתחו)
כג. וּתְקַעְתִּיו יָתֵד בְּמָקוֹם נֶאֱמָן ממשלתו תתקיים, כיתד חזק התקועה במקום נאמן וחזק. וְהָיָה לְכִסֵּא כָבוֹד לְבֵית אָבִיו יהיה לכבוד - למשפחת בית אביו.
כד. וְתָלוּ עָלָיו כֹּל כְּבוֹד בֵּית אָבִיו "יתלו" על היתד (על אליקים בן חלקיהו) את כל בית אביו - שכל בית אביו יתכבדו בו, הַצֶּאֱצָאִים וְהַצְּפִעוֹת הבנים והבנות, כֹּל כְּלֵי הַקָּטָן אפילו הכלים הקטנים, הבנים הקטנים - יתכבדו בו, (שגדולתו תהיה מפורסמת ביותר) מִכְּלֵי הָאַגָּנוֹת וְעַד כָּל כְּלֵי הַנְּבָלִים מכלי האגנות ועד הנבלים - כולם יתלו על היתד. (שכולם יתכבדו בגדולתו הרבה של אליקים)
כה. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת תָּמוּשׁ הַיָּתֵד הַתְּקוּעָה בְּמָקוֹם נֶאֱמָן תעקר ממקומה, היתד שהיתה תקועה במקום נאמן וחזק (ממשלת שבנא) וְנִגְדְּעָה וְנָפְלָה וְנִכְרַת הַמַּשָּׂא אֲשֶׁר עָלֶיהָ כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר תכרת ותיפול ממשלת שבנא, ויחד עימו כל הכלים שעל היתד הנישאים עליו - יפלו.
(שכל משפחתו ואנשיו - יושפלו מגדולתם.)
ישעיהו פרק כג
א. מַשָּׂא צֹר נבואה על צור. הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ תיללו אנשי הספינות ההולכות מתרשיש לצור- על שנחרבה צור, כִּי שֻׁדַּד מִבַּיִת מִבּוֹא כי נשדדה צור, ואין בה עוד בית - לבוא שם. מֵאֶרֶץ כִּתִּים נִגְלָה לָמוֹ מארץ כיתים עלה ונגלה האוייב - על צור.
ב. דֹּמּוּ ישְׁבֵי אִי יושבי האיים ליד צור, ישבו דוממים ואבלים, על חורבן צור, סֹחֵר צִידוֹן עֹבֵר יָם מִלְאוּךְ הסוחרים העוברים בים עם הסחורה, שהיו ממלאים את העיר צור - ידמוּ על חורבן צור.
ג. וּבְמַיִם רַבִּים זֶרַע שִׁחֹר וממצרים, היושבת על המים הרבים שבנילוס (שיחור), היו מביאים לצור, זרעים, קְצִיר יְאוֹר תְּבוּאָתָהּ ותבואה, שקצרו במצרים - הביאו לצור, וַתְּהִי סְחַר גּוֹיִם שכל הגויים סחרו בעיר צור.
כתובים
דברי הימים ב פרק כג
(יד) וַיּוֹצֵא יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן מבית ה' אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל הממונים על החיל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוֹצִיאוּהָ אֶל מִבֵּית הַשְּׂדֵרוֹת היינו להוציא אותה מבית המקדש אך שתהא מוקפת בשומרים שלא תנסה לברוחוְהַבָּא אַחֲרֶיהָ כדי לעזור לה יוּמַת בֶּחָרֶב כִּי אָמַר הַכֹּהֵן לֹא תְמִיתוּהָ מיד ב- בֵּית יְקֹוָק: (טו) וַיָּשִׂימוּ לָהּ יָדַיִם עשו לה מקום ללכת מבית ה' ובאה לארמון המלך וַתָּבוֹא אֶל מְבוֹא שַׁעַר הַסּוּסִים בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיְמִיתוּהָ שָׁם: פ (טז) וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע בְּרִית בֵּינוֹ וּבֵין כָּל הָעָם וּבֵין הַמֶּלֶךְ לִהְיוֹת לְעָם לַיקֹוָק היינו שכולם קיבלו עליהם בבית להיות לה' כדי לעבדו: (יז) וַיָּבֹאוּ כָל הָעָם בֵּית הַבַּעַל וַיִּתְּצֻהוּ וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וְאֶת צְלָמָיו דמויות ע"ז מלשון צלם שִׁבֵּרוּ וְאֵת מַתָּן כֹּהֵן הַבַּעַל הָרְגוּ לִפְנֵי הַמִּזְבְּחוֹת: (יח) וַיָּשֶׂם יְהוֹיָדָע פְּקֻדֹּת בֵּית יְקֹוָק מינה ממונים בבית ה' כי כשהיו עובדים לבעל בטלו הממונים ואת המינוי הזה הוא מסרבְּיַד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֲשֶׁר כמו ש- חָלַק דָּוִיד עַל בֵּית יְקֹוָק לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת יְקֹוָק בזמנם כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁיר שנעשה עַל יְדֵי דָוִיד: (יט) וַיַּעֲמֵד הַשּׁוֹעֲרִים הממונים לשמור את שערי המקדשעַל שַׁעֲרֵי בֵּית יְקֹוָק וְלֹא יָבֹא טָמֵא לְכָל דָּבָר כדי לשמור שלא יבוא שום דבר טמא: (כ) וַיִּקַּח אֶת שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הָאַדִּירִים וְאֶת הַמּוֹשְׁלִים בָּעָם וְאֵת כָּל עַם הָאָרֶץ וַיּוֹרֶד אֶת הַמֶּלֶךְ מִבֵּית יְקֹוָק וַיָּבֹאוּ בְּתוֹךְ שַׁעַר הָעֶלְיוֹן בֵּית הַמֶּלֶךְ וַיּוֹשִׁיבוּ אֶת הַמֶּלֶךְ עַל כִּסֵּא הַמַּמְלָכָה: (כא) וַיִּשְׂמְחוּ כָל עַם הָאָרֶץ וְהָעִיר שָׁקָטָה ולא התעורר עוד מלחמה כי לא היה מי שיתחיל ויעורר את המלחמה וְאֶת עֲתַלְיָהוּ הֵמִיתוּ בֶחָרֶב: ס
דברי הימים ב פרק כד
(א) בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים יֹאָשׁ בְּמָלְכוֹ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבַע: (ב) וַיַּעַשׂ יוֹאָשׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כָּל יְמֵי יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן: (ג) וַיִּשָּׂא לוֹ יְהוֹיָדָע נָשִׁים שְׁתָּיִם וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת: (ד) וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן הָיָה עִם לֵב יוֹאָשׁ לְחַדֵּשׁ ולתקן אֶת בֵּית יְקֹוָק: (ה) וַיִּקְבֹּץ אֶת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וַיֹּאמֶר לָהֶם צְאוּ לְעָרֵי יְהוּדָה וְקִבְצוּ מִכָּל יִשְׂרָאֵל כֶּסֶף לְחַזֵּק אֶת בֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָהלהוצאות התיקון שצריכים להם בכל שנה ושנה וְאַתֶּם תְּמַהֲרוּ לַדָּבָר ותקבצו את הממון וְלֹא מִהֲרוּ הַלְוִיִּם: (ו) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ לִיהוֹיָדָע הָרֹאשׁ וַיֹּאמֶר לוֹ מַדּוּעַ לֹא דָרַשְׁתָּ למה לא זירזת עַל הַלְוִיִּם לְהָבִיא מִיהוּדָה וּמִירוּשָׁלִַם אֶת מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד יְקֹוָק מחצית השקל, מי שהעריך את עצמו בכסף ומי שהקדיש כסף למקדש ומה שהיו רגילים להביא וְהַקָּהָל לְיִשְׂרָאֵל לְאֹהֶל הָעֵדוּת: (ז) כִּי עֲתַלְיָהוּ הַמִּרְשַׁעַת בָּנֶיהָ שנולדו לה מאיש אחר פָרְצוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים ומעלו בכספים וְגַם כָּל קָדְשֵׁי בֵית יְקֹוָק והם השתמשו בכסף זה עָשׂוּ לַבְּעָלִים ולכן היה צריך לאסוף תרומות חדשות:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה