מקרא
דברים פרק ב
(ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר ס וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:
(ט) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה היינו מלחמה כללית אבל יחידם לא נאסרו לצער ולהתחר עמם בדרך הילוכם. ולא כמו באדום דכתיב אל תתגרו בם[1] כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה:
(י) הָאֵמִים לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים:
(יא) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כָּעֲנָקִים וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים:
(יב) וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָהֶם וגם זה כתב משה להודיע לישראל שלא ידאגו כלום. אם לאומות הללו נתן נחלה לכבוד אבותינו כל שכן שיקיים לישראל לתת להם נחלת עמים שנשבע לאבות[2]:
(יג) עַתָּה ומאחר שאסור לכם לעבור בגבול שני קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד שהוא חוץ לגבול שניהם ומשם תוכלו לעבור חוץ לגבול שניהם עד הירדן[3]:
(יד) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ מקום שילוח המרגלים עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה בני עשרים יוצאי צבא שהעפילו לעלות לראש ההר ומשה אמר להם לא תעלו ולא תלחמו[4] מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לָהֶם:
(טו) וְגַם יַד יְקֹוָק הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם למהר ולהומם בתוך מ' שנה שלא יגרמו לבניהם עוד להתעכב במדבר[5] מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם:
(טז) וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם: ס
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
(יח) אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר:
(יט) וְקָרַבְתָּ כשתקרב[6] מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אבל לא הגיעו אל מקומם שהרי ארצם במזרחה של ארץ עוג מלך הבשן[7] אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה:
(כ) אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא ואין ספק שלא היו בני עמון כדאי להורישם ועשה האל ית' להם[8] רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים שהיו בעלי מחשבה וזמה ע"כ היה קשה לכבשם דרך הטבע[9]:
(כא) עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם יְקֹוָק מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:
(כב) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד בני עשיו - אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(כג) וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם:
(כד) קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה:
(כה) הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ
נביא
ישעיהו פרק כח
ט. אֶת מִי יוֹרֶה דֵעָה את מי אני מלמד דעה ? וְאֶת מִי יָבִין שְׁמוּעָה ומי צריך להבין השמועה, שאני שומע בנבואתי ? גְּמוּלֵי מֵחָלָב, עַתִּיקֵי מִשָּׁדָיִם וכי אני מלמד תינוקות, שרק כעת נגמלו ונעתקו, נפרדו, מחלב ֹשְדֵי אימותם ?
י. כִּי צַו לָצָו, צַו לָצָו שהרי אני מלמד אותם ציווי קל, ואחר כן, אני חוזר שוב ללמדם צו זה, שוב ושוב - ובכל זאת - אינם שומעים, קַו לָקָו, קַו לָקָו מלמד אותם קו וגבול לשמור המידה שציוה ה', שוב ושוב - ואינם שומעים, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מעט במצוה זו, ומעט במצוה זו, ובכל זאת אינם שומעים.
יא. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה אך הם מחשיבים את דברי הנביא, כאילו מדבר בשפה עילגת, זרה שאינה מובנת, (כמו: " וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים... וְשָׁמְעוּ אֶת דְּבָרֶיךָ, וְעֹשִׂים אֵינָם אוֹתָם" ; יחזקאל לג' לב')
יב. אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם הנביא, זֹאת הַמְּנוּחָה זאת המנוחה תבוא עליכם אם, הָנִיחוּ לֶעָיֵף תתנו לעייפים - מנוחה (שתפסיקו לגזול אותם) וְזֹאת הַמַּרְגֵּעָה וכך יבוא עליכם מרגוע, וְלֹא אָבוּא שְׁמוֹעַ ולא רצו לשמוע.
יג. וְהָיָה לָהֶם דְּבַר יְקֹוָק, צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו, זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם מידה זו שהלכו בה, שלא לשמוע לצו אחר צו, קו אחר קו, מעט מעט מכל מצוה - שמלמדם הנביא,היה להם למכשול ולעוון, לְמַעַן יֵלְכוּ וְכָשְׁלוּ אָחוֹר וְנִשְׁבָּרוּ וכך, כשירצו ללכת, יכשלו, יפלו לאחור וישברו, וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ - יפלו במוקש ובמכשול - וילכדו ברעה.
יד. לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק אַנְשֵׁי לָצוֹן הקשיבו, שרי יהודה, המתלוצצים על דבר הנביא, מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם - במלכות אחז מלך יהודה.
טו. כִּי אֲמַרְתֶּם - שרי יהודה הלועגים על דבר הנביא, אמרו בליצנותם: כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת אנחנו כרתנו ברית עם המוות - שלא נמות, ואין לנו מה לחשוש מנבואתך, וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה ועם שאול, הקבר, עשינו חוזה, הסכם שלום- שלא נבוא שמה קודם זמננו, שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ - כשיעבור עלינו שוט (הרצועה שמכים בה הסוסים) האוייב - לא יבוא ויכה אותנו, כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ, וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ כי אנו נחסה ונסתתר, תחת ע"ז שלנו (שע"ז היא כזב ושקר)
טז. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אלוהים, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן לכן, אני שם בירושלים אבן גדולה ליסוד בנין (רמז, לחזקיהו מלך יהודה שיבער רשעי ישראל מהעולם וישיב את העם בתשובה), אֶבֶן בֹּחַן ואבן זו, תהיה כמבצר חזק לבני יהודה, פִּנַּת יִקְרַת כאבן יקרה, ששמים בפינת הבנין, (שתהיה נראית מכל צדדי הבנין), מוּסָד מוּסָּד ותהיה אבן זו, יסוד מיוחד שביסודות, הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ שבימי אחז, לא היו מאמינים לדברי נבואתו בדבר מפלת אשור ביהודה. ואמר שהמאמין לדברי - לא ימהר לראות התגשמות הנבואה, משום שתבוא רק לאחר זמן בימי חזקיהו.
יז. וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו אתן יסורים לרשעים - לפי קו המשפט, (לפי חטאיהם), וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת ואעשה צדק לצדיקים - לפי משקל הצדקה שעשו,(שבימי חזקיהו, יכבוש סנחריב ערי הבצורות שביהודה,ויהרוג הרשעים והצדיקים ינצלו ויקבלו הטובה) וְיָעָה בָרָד הברד (אשור) - יטַאטֵא מַחְסֵה כָזָב את הכזב (הע"ז ; לעיל פס' טו') - שחסו בצילו, וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ והמים (אשור) - ישטפו את מסתור השקר (הע"ז ; לעיל פס' טו') - שהסתתרו בו.
יח. וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת הברית שכרתתם עם המוות - תבוטל, וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם החוזה - שעשיתם עם השאול, שלא יקח אתכם לפני זמנכם - יבוטל גם הוא - ותמותו, שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר, וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס שוט האוייב שאמרתם: "לא יבואנו" - שלא יבוא עלינו, יבוא עליכם וירמוס אתכם.
יט. מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם מתי שיעבור שוט האוייב - יכה, ויקח אתכם, כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר, בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה בכל בוקר, ביום ובלילה, כשיעבור שוט האוייב על ערי יהודה - יכה ויקח אתכם, וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה כשיבינו את השמועה, שהשמיע הנביא, דהיינו, כשתבוא הפורענות (" כמו: "וּבְבֹאָהּ, הִנֵּה בָאָה, וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בתוכם" ; יחזקאל לג' לג')), אז, תאחוז בהם חרדה מגודל הזועה שתבוא.
כ. כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ המצע (הארץ) הוא הסדין שעליו השוכב - משתרע, פושט עליו את ידיו ורגליו. ואמר הנביא, שלא יהיה מקום בארץ, לחיילי האוייב הרבים, וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס והכיסוי, שהשוכב מתכסה בו - יהיה צר מלכנוס בו את כל אבריו, (שהארץ תהיה צרה מלהכיל את רוב חיילי אשור)
כא. כִּי כְהַר פְּרָצִים יָקוּם יְקֹוָק ה' יקום לעשות בבנ"י הרעה, כמו שעשה ה' פלאות בנצחון דוד, על פלישתים - בבעל פרצים, (שמואל ב' פרק ה', כ') כְּעֵמֶק בְּגִבְעוֹן יִרְגָּז האוייב, ירעיד ויחריד את בנ"י,ויעשה נפלאות, כמו הנפלאות שעשה ה' ליהושע - בגבעון ובעמק איָלון.(יהושע פרק י, יב-יג) לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂהוּ זָר מַעֲשֵׂהוּ ה' ידמה להם לזר, אחר הפורענות הקשה שעשה לבנ"י, וְלַעֲבֹד עֲבֹדָתוֹ, נָכְרִיָּה עֲבֹדָתוֹ העבודה שעשה להרע לבנ"י, תראה כמעשים זרים לבנ"י, (שבנ"י אינם רגילים, שה' מסייע לאוייב - להשמידם.)
כב. וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ אל תוסיפו לעשות ליצנות,(" כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת..." ; לעיל טו') פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם שמא היסורים יתחזקו עליכם, כִּי כָלָה וְנֶחֱרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ כי שמעתי שהכליון שה' יעשה, יהיה חרוץ, גמור ומוחלט,
כג. הַאֲזִינוּ וְשִׁמְעוּ קוֹלִי הַקְשִׁיבוּ וְשִׁמְעוּ אִמְרָתִי:
כד. הֲכֹל הַיּוֹם יַחֲרֹשׁ הַחֹרֵשׁ לִזְרֹעַ האם כל היום יחרוש החורש את שדה, ולא יזרע ?! יְפַתַּח וכי תמיד יפַתַּח האדמה בְּאתֵי החפירה, ולא יזרע ?! וִישַׂדֵּד אַדְמָתוֹ ויכתוש הגושים שבאדמה, ולא יזרע ?!
כתובים
איכה פרק ג
ו. בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם - הושיב אותי בחושך כמו המתים שיושבים בחשך.
ז. גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי - עשה גדר מסביבי שלא אוכל לצאת, ושם על רגלי כבלים מנחושת כבדים.
ח. גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי - גם אם אצעק ואתפלל ה' סתם חלונות השמים שלא תבא תפילתי לפניו.
ט. גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית נְתִיבֹתַי עִוָּה - גדר דרכי באבנים מסותתות ועקם דרכי שלא אדע איך ללכת.
י. דֹּב אֹרֵב הוּא לִי אֲרִי בְּמִסְתָּרִים - ה' נהפך לי כמו דוב אורב וכמו אריה שמסתתר לתפוס טרף.
איכה פרק ג
יא. דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי שָׂמַנִי שֹׁמֵם - שם קוצים בדרכי ואני צריך להרחיב צעדי ושם אותי לשממה.
יב. דָּרַךְ קַשְׁתוֹ וַיַּצִּיבֵנִי כַּמַּטָּרָא לַחֵץ - מתח קשתו והעמיד אותי שאהיה המטרה לחיצים שלו.
יג. הֵבִיא בְּכִלְיוֹתָי בְּנֵי אַשְׁפָּתוֹ - הביא בכליות שלי חיצים שנמצאים בנרתיק שלו.
יד. הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם - הייתי שחוק לכל העמים ומזמרים עלי כל היום.
טו. הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים הִרְוַנִי לַעֲנָה - השביע אותי בדברים מרים והרוה את צמאוני בדבר מר.
טז. וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר - שבר באבנים קטנות את שיני לכלך אותי באפר.
יז. וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי נָשִׁיתִי טוֹבָה - הנפש שלי עזבה את השלום ושכחה את הטוב שהיה לה.
יח. וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי וְתוֹחַלְתִּי מֵה' - וחשבתי שנאבד חוזקי ותקותי מה' שיעשה לי טוב.
יט. זְכָר עָנְיִי וּמְרוּדִי לַעֲנָה וָרֹאשׁ - זכר עניי וצערי שהם כמו עשבים מרים.
כ. זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי - זכר תזכר נפשי ותכנע בגלל הצרות.
כא. זֹאת אָשִׁיב אֶל לִבִּי עַל כֵּן אוֹחִיל - הדבר הזה אשיב אל לבי ולכן אקוה.
כב. חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו - חסדי ה' לא נגמרו ורחמיו לא נגמרו.
כג. חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ - החסד מתחדש כל בקר וגדולה הנאמנות שלך.
כד. חֶלְקִי ה' אָמְרָה נַפְשִׁי עַל כֵּן אוֹחִיל לוֹ - ה' הוא חלקי אומרת נפשי ולכן אני בוטחת בו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה