מקרא
דברים פרק ד
(יט) וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ ותטעה[1] וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם אשר הניח אותם לכל העמים לעובדם כי אינו חושש בהם אבל -[2]:
(כ) וְאֶתְכֶם לָקַח יְקֹוָק וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כא) וַיקֹוָק הִתְאַנַּף נתמלא רוגז[3] בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם שאמרתי לכם - "המן הסלע"[4] וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה:
(כב) כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן צריך אני להזהירכם מאד מאחר שאיני עובר עמכם כענין אמרו כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון[5] וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת:
(כג) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל דבר אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לא לעשותו[6]:
(כד) כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא: פ
(כה) כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ ותהיו נואשים ותאמרו כבר נתישבנו בה ולא נפסיד עוד[7] וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כֹּל וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בשאר המצות כמו לרצוח ולנאוף[8] בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ:
(כו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה[9] כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז[10] כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן:
(כז) וְהֵפִיץ יְקֹוָק אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג יְקֹוָק אֶתְכֶם שָׁמָּה שנשאר מועטים בכל גוי וגוי מכל הגוים אשר ינהג אותנו שם, כי בארבע רוחות השמים יפזר אותנו, אבל בכללנו רבים אנחנו שבח לאל[11]:
(כח) וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו עבודה זרה בהיותם בגלות בארץ אויביהם חס ושלום, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאילו אתם עובדים אלהים אחרים[12] מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן:
(כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ אע"פ שאין שם מקדש ולא כלי קדש[13] כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים באחרית תקופת הגלות של בית ראשון ושני[14] וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ:
(לא) כִּי אֵל רַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ לעזוב אותך[15] וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם:
(לב) כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים על ימים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם וגם שאל לכל הברואים אשר מקצה אל קצה הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ:
(לג) הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי:
(לד) אוֹ הֲנִסָּה האם עשה נסים[16] אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה התפאר עלי (שמות ח, ה)[17] בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה בים סוף וּבְיָד חֲזָקָהבעל כרחו של פרעה ע"י המכות וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה בגלוי לעיני כל ולא כבורחים[18] וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים דברים גדולים שראיתם[19] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ:
(לה) אַתָּה הָרְאֵתָ את כל אלה הראך האל ית' לָדַעַת כדי שתתבונן ותדע בלי ספק[20] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ:
(לו) מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ ללמדך ע"י שהגעת למדרגת נבואה בקבלת התורה[21] וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה וּדְבָרָיו עשרת הדיברות[22] שָׁמַעְתָּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
(לז) וְתַחַת וכל זה בגלל כִּי אָהַב אֶת אֲבֹתֶיךָ וַיִּבְחַר בְּזַרְעוֹ אַחֲרָיו וַיּוֹצִאֲךָ בְּפָנָיו בהשגחתו הפרטית הנקראת פנים[23] בְּכֹחוֹ הַגָּדֹל מִמִּצְרָיִם:
(לח) לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ לַהֲבִיאֲךָ לָתֶת לְךָ אֶת אַרְצָם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה שהנך רואה היום שירשת ארץ סיחון ועוג[24]:
(לט) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם זה מצות עשה מן התורה בידיעת ה' יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים[25] וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ מפני שאין יכול האדם להשיג את ידיעת ה' יתברך בתחילת מחשבתו, לכך הזכיר בו לשון והשבות אל לבבך כאדם שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן[26] כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד:
(מ) וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים
(מא) אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן כי משה אסף כל ישראל לבאר להם התורה, ופתח להם בדברי התוכחות, וכאשר אמר בפניהם תוכחותיו במה שעשו והאזהרות על ע"ז ועל יחוד השם והשלים להם שישמרו חוקיו ומצותיו למען ייטב להם, אז אמר במעמדם לפניהם עתה נקיים המצוה אשר צונו השם, ותהיינה בצר במדבר ורמות בגלעד וגולן בבשן, ערי מקלט לנוס שמה כל רוצח בשגגה[28] מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ:
(מב) לָנֻס שָׁמָּה רוֹצֵחַ אֲשֶׁר יִרְצַח אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשׁוֹם וְנָס אֶל אַחַת מִן הֶעָרִים הָאֵל וָחָי:
(מג) אֶת בֶּצֶר בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ הַמִּישֹׁר לָראוּבֵנִי וְאֶת רָאמֹת בַּגִּלְעָד לַגָּדִי וְאֶת גּוֹלָן בַּבָּשָׁן לַמְנַשִּׁי:
(מה) אֵלֶּה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מו) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר בְּאֶרֶץ סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן אֲשֶׁר הִכָּה מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרָיִם:
(מז) וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ וְאֶת אֶרֶץ עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרַח שָׁמֶשׁ אחר שכבשו ארץ נושבת שיכלו לקיים בה המצות ואין מחריד הואיל לבאר את התורה והמצוה ולהזהיר עליהם[30]:
(מח) מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְעַד הַר שִׂיאֹן הוּא חֶרְמוֹן:
(מט) וְכָל הָעֲרָבָה עֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה וְעַד יָם הָעֲרָבָה תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה: פ
נביא
ישעיהו פרק ל
טז. וַתֹּאמְרוּ לֹא - לא נשמע לדבר ה', כִי עַל סוּס נָנוּס אנו ננוס כשיבוא האוייב - על סוסים, עַל כֵּן תְּנוּסוּן לכן באמת תנוסו מהאוייב - ולא אגן עליכם. וְעַל קַל נִרְכָּב ונרכב על סוסים שקלים ומהירים במרוצתם, עַל כֵּן יִקַּלּוּ רֹדְפֵיכֶם לכן אביא עליכם אוייב שיהיה קל ומהיר במרוצתו יותר מכם,
יז. אֶלֶף אֶחָד מִפְּנֵי גַּעֲרַת אֶחָד אלף אנשים מכם ינוסו - מגערה של אחד מחיילי האוייב, מִפְּנֵי גַּעֲרַת חֲמִשָּׁה תָּנֻסוּ ומפני גערת חמשה מחיילי האוייב - תנוסו כלכם. עַד אִם נוֹתַרְתֶּם כַּתֹּרֶן עַל רֹאשׁ הָהָר, וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה ותהיו כל כך מפוזרים, עד שישארו הנסים בודדים, כמו התורן (עמוד גבוה לתלות המפרשים באניה) - בראש ההר, שהוא בודד בכל ההר, וכמו הנס שמורם בראש הגבעה.
יח. וְלָכֵן יְחַכֶּה יְקֹוָק לַחֲנַנְכֶם לכן, ה' יחכה עוד זמן רב עד שירחם עליכם, וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם ולכן, מתרומם וירחק מכם - מלרחם עליכם, כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְקֹוָק שתחילה יפרע ה' במורדים וברשעים, אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ אשרי כל מי שמקווה לה'.
יט. כִּי עַם, בְּצִיּוֹן יֵשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם כי הצדיקים ישבו בציון, בירושלים, בָּכוֹ לֹא תִבְכֶּה לא יהיו צריכים לבכות אל ה', חָנוֹן יָחְנְךָ לְקוֹל זַעֲקֶךָ מיד כשישמע את קול הזעקה - ירחם ויענה לך, כְּשָׁמְעָתוֹ עָנָךְ מיד כשישמע קולך - יענה לך.
כ. וְנָתַן לָכֶם יְקֹוָק לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ ולא תהיו נמשכים אחר ריבוי תענוגים, אלא תסתפקו בלחם ומים בצמצום, וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ לא יסתיר עוד ה' את פניו (יכנף - יסתיר פניו בכנף הבגד)- מבנ"י, (מוֹרֶיךָ - שמוֹרֶה לבנ"י הדרך ללכת בה), וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ ותראו בעיניכם את גילוי שכינתו (בבית המקדש)
כא. וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ תשמעו לדבר ה' אפילו שתשמעו אותו מאחור,(ולא כמו שאמרו:"... לָרֹאִים - לֹא תִרְאוּ, וְלַחֹזִים - לֹא תֶחֱזוּ לָנוּ נְכֹחוֹת, דַּבְּרוּ לָנוּ חֲלָקוֹת, חֲזוּ מַהֲתַלּוֹת") לֵאמֹר זֶה הַדֶּרֶךְ לְכוּ בוֹ תשמעו לדבר ה', כִּי תַאֲמִינוּ וְכִי תַשְׂמְאִילוּ גם כשתרצו ללכת לימין או לשמאל - תבקשו ותעשו את דבר ה'.
כב. וְטִמֵּאתֶם יהיה מרוחק וטמא בעיניכם, אֶת צִפּוּי פְּסִילֵי כַסְפֶּךָ - ציפוי הפסלים מכסף, וְאֶת אֲפֻדַּת מַסֵּכַת זְהָבֶךָ והבגד (כמו מעיל האפוד) - שהיו מלבישים את הפסל שנִסְּכוּ מזהב, תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה - תפזרו הע"ז- עד מקום רחוק, כמו אשה דוה, נדה - הרחוקה מבעלה. צֵא תֹּאמַר לוֹ "צא החוצה", תאמר לפסלים !!
כג. וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה ה' יתן מטר לזרעך, כאשר תזרע את האדמה, וְלֶחֶם תְּבוּאַת הָאֲדָמָה ויתן לכם לחם מתבואת האדמה, (שהתבואה - לא תתקלקל ולא תאבד) וְהָיָה דָשֵׁן וְשָׁמֵן והלחם יהיה דשן ושמן, יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא כַּר נִרְחָב המרעה ירעו במקומות מרעה רחבים ורבים. (כר - מקום המרעה)
כד. וְהָאֲלָפִים בקר, (שוורים)ד וְהָעֲיָרִים חמורים קטנים, עֹבְדֵי הָאֲדָמָה שעובדים בהם את האדמה, בְּלִיל חָמִיץ יֹאכֵלוּ יִבְלְלוּ בתוך מאכלם (מלבד החציר) חָמִיץ - תבואה נקיה ומבוררת, (מתוך ריבוי התבואה שיהיה.)אֲשֶׁר זֹרֶה בָרַחַת וּבַמִּזְרֶה שזורים אותם ברחת ובמזרה. (כְּלֵי זְרִיַת התבואה)
כה. וְהָיָה עַל כָּל הַר גָּבֹהַּ, וְעַל כָּל גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם מרוב הטובה ושפע המים, גם על ההרים הגבוהים והגבעות הנישאות, הגבוהות, יהיו פלגי ונחלי מים, בְּיוֹם הֶרֶג רָב כשה' יעשה הרג רב באשור, בִּנְפֹל מִגְדָּלִים כששרי אשור יפלו,
כו. וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה אור הלבנה, יאיר כמו אור השמש, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם יאיר פי שבע, כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים כמו אור שמאיר במשך שבעה ימים,(משל לריבוי הטובה העצום, אחר מפלת אשור)בְּיוֹם חֲבֹשׁ יְקֹוָק אֶת שֶׁבֶר עַמּו וטובה זו תהיה, כשה' יחבוש את השבר של עמו,ֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא מכת המחץ (מכה חזקה ופוצעת) שנתן לבנ"י - ה' ירפא[31].
כז. הִנֵּה שֵׁם יְקֹוָק בָּא מִמֶּרְחָק הנה ה' בא מהשמים להלחם באשור, (ע"י המלאך) בֹּעֵר אַפּוֹ בוער אפו (כעסו) של ה', על אשור - לכלותם. וְכֹבֶד מַשָּׂאָה המשא שנושא ה' על אשור כבד מאוד הוא.(עונש גדול וקשה, שלא יוכלו לשאת) שְׂפָתָיו מָלְאוּ זַעַם, וּלְשׁוֹנוֹ כְּאֵשׁ אֹכָלֶת דברי ה', שדברו שפתי ולשונות הנביאים - היו מלאים בזעם רב, שתאכל אותם כאש.
כח. וְרוּחוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף, עַד צַוָּאר יֶחֱצֶה רוח הנבואה הזו נמשלה, לנחל השוטף בחוזק - שחוצה את האדם בצווארו, ולא יוכל להנצל, לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא ירים את העמים גבוה גבוה,(שאשור יכבוש עמים רבים וכל ערי יהודה סביב ירושלים), אך הנפה ורוממות זו, היא הנפה לשווא - שאין לה קיום - ונפול יפול, וְרֶסֶן מַתְעֶה עַל לְחָיֵי עַמִּים הרסן שבלחיי אשור (ששמים בפי הבהמה, וע"י רצועות מכוונים את הבהמה בדרכה) - שמכוון אותם לגדולה ולתנופה - יתעה אותם שהרי סופם כליון.
כט. הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם השיר והשמחה שתהיה בזמן נפילת אשור, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ חָג תהיה, כמו השמחה שבכניסת קדושת החג, וְשִׂמְחַת לֵבָב ושמחת הלב תהיה, כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל לָבוֹא בְהַר יְקֹוָק אֶל צוּר יִשְׂרָאֵל כמו השמחה, לעולים למקדש לשמוח ברגָלִים בחלילים.
ל. וְהִשְׁמִיעַ יְקֹוָק אֶת הוֹד קוֹלוֹ ה' ישמיע את יופי קולו הגדול, וְנַחַת זְרוֹעוֹ יַרְאֶה בְּזַעַף אַף ויראה איך ינחית זרועו - על אשור בכעס רב, וְלַהַב אֵשׁ אוֹכֵלָה להבת אש תאכל אותם, נֶפֶץ וָזֶרֶם וְאֶבֶן בָּרָד וקולות של ברקים ורעמים המנפצים, וזרם מטר, ואבני ברד,
כתובים
דברי הימים ב פרק כז
(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמָלְכוֹ ירוחם שמו ונקרא שמו יותם שאף שמלך ט"ז שנה היה תם להקב"ה וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת צָדוֹק: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו היינו רק בדברים הטובים והישרים עשה כאביו רַק לֹא בָא אֶל הֵיכַל יְקֹוָק להקטיר קטורת וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים ואפילו שיותם היה צדיק גמור, העם היה עדיין משחית את דרכו: (ג) הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְקֹוָק הָעֶלְיוֹן או שבנה בית מעליו או שבנה מחדש את מה שנפל וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל שם מגדל בָּנָה לָרֹב: (ד) וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים ביערות בָּנָה בִּירָנִיּוֹת ארמונות וּמִגְדָּלִים: (ה) וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן כי אחרי שנתנו לאביו מנחה, חזרו ומרדו בו וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כורים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן שבשנה הראשונה החזירו את החוב שלא שילמו לאביו ובשנים האחרות גזר עליהם קנס כי לא שילמו ס וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית: (ו) וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם וְכָל מִלְחֲמֹתָיו וּדְרָכָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה ובימיו יותם כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי ועודד נביאים: (ח) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם משנת 3167: (ט) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
צדקותו של יותם
בגמ' סוכה (מה:) מובא "ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי יכול אני לפטור (פי' בזכותי אני סובל כל עונותיכם ופוטרן מן הדין) את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו".
פירש"י "יותם בן עוזיהו צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א) שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב (מלכים ב טו) ויותם (בן המלך על הביתשופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינין שהיה דן אומרן בשם אביו"
משנת ההלכה
זכר לחורבן
א. מנהג נכון לנהוג בעיה"ק ירושלים תובב"א, שאשה שיש לה הרבה תכשיטים לא תעדה את כולם יחד, אלא תשאיר אחד זכר לחורבן. אמנם בשאר מקומות אע"ג שכן היה ראוי לנהוג מדין השו"ע (כמבואר בסי' תקס סעי' ב), לא נתקבל הדבר בתפוצות ישראל.
ב. מתקנת חכמים שהיו באותו הדור כשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין. ויש מקומות שנהגו לשבר כוס זכוכית שלימה בשעת חופה, וצלחת בשעת כתיבת התנאים, כדי להבהיל ולזכור שאין השמחה במלואה וכל אלה הדברים כדי לזכור את ירושלים, שנאמר: "אם אשכחך ירושלים וגו' אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי (תהילים קלז, ו).
ג. וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר וכל מיני זמר וכל משמיעי קול של שיר לשמח בהם, ואסור לשומעם מפני החורבן. אבל אם מנגן לצורך פרנסתו מותר. ולפיכך מותר ללמוד נגינה לצורך פרנסה לכו"ע. אמנם אם לומד לשם תחביב הרי הוא בכלל איסור זה.
ד. בדורינו נהגו להקל לשמוע מוזיקה ממשמיעי שיר דהיינו נגני מוסיקה דיסקים וכיו"ב כיון שאין המנגנים נראים לשומעים, והקול נשמע ממרחקים, נחשב כפנים חדשות, ואין זה בכלל גזרת חז"ל, ויש שלימדו זכות להקל שהרי אין כוונתינו לתענוג גרידא אלא כדי שלא נבוא לידי מרה שחורה ודיכאון ולפיכך גם מי שלומד נגינה לשם תחביב אבל אינו רק לתענוג אלא לסייעו שיגיע לשמחה ולא יהיה בדיכאון, נהגו בדורינו להקל.
ה. לצורך מצוה אין איסור כלל, בין לנגן ובין לשמוע נגינה ולפיכך בסעודות מצוה כברית, פדיון הבן, סיום מסכת, הכנסת ס"ת, אירוסים או חתונה וכיו"ב מותר לנגן, או לשמוע נגינה, וכן מותר ללמוד נגינה לכו"ע גם כדי לנגן בסעודות מצוה.
ו. וכן מותר לנגן או לשמוע נגינה למטרות צדקה וכיו"ב.
ז. ויש שהתירו כל שיר שיש בו משום התקרבות לה' יתברך אפילו אם מלווה בכלי נגינה. שדבר זה נחשב כדבר מצוה, ועל זה סמכו בדורותינו בשמיעת מוזיקה יהודית (מה שנקרא בשם העולם "מוזיקה חסידית" או "מוזיקת כלי זמר").
ח. עקב מגיפה נוראה בירושלים שהפילה חללים הרבה בשנת תרכ"ה, מנהג עיה"ק ירושלים תובב"א שאין להרבות בכלי שיר בחתונות וי"א שאף בשאר שמחות, אלא רק בכלי אחד, ואף בירושלים החדשה שחוץ לחומות נוהג איסור זה.
ט. המתחתן בעיה"ק ירושלים תובב"א ואינו נוהג שאר מנהגי ירושלים י"א שמותר לו להרבות בכלי זמר ויש אוסרים כל שמתחתן בירושלים. ויעשה שאלת חכם.
[1] ת"א
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] אבע"ז
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רבינו בחיי
[13] ספורנו
[14] העמק דבר
[15] ת"א רש"י
[16] ת"א ת"י
[17] רש"י רבינו בחיי
[18] הכתב והקבלה בשם הגר"א
[19] ת"א
[20] ספורנו
[21] ת"א ספורנו
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] הכתב והקבלה
[24] חזקוני
[25] רבינו בחיי והוסיף שם והנה ידיעה זו היא האפשרית אבל הידיעה מצד מהותו ועצמותו נמנעת ואי אפשר לעמוד עליה, ועליה נאמר (משלי כה, ב) כבוד אלהים הסתר דבר.
[26] רבינו בחיי
[27] אור החיים
[28] רמב"ן
[29] רבינו בחיי
[30] ספורנו
[31] ויש שפירשו משל לרוב הטובה שתהיה לעתיד בימי המשיח, וכן הוא... (רד"ק)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה