מקרא
במדבר פרק לה
(ו) וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר:
(ז) כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן:
(ח) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היה מכל השבטים ד' עיר לכל אחד. ורק מיהודה ושמעון לא נשתוו. מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ מיהודה היה שמנה עיר וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ ומשמעון עיר אחת אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם: פ
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן:
(יא) וְהִקְרִיתֶם והזמנתם[1] לָכֶם עָרִים עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(יב) וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל הדם קרובו של הרוצח[2] וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ במזיד שגם הוא נס לערי המקלט[3] עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט:
(יג) וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם:
(יד) אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה:
(טו) לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:
(טז) וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ בין אשוגגים בין אמזידים קאי. אשוגג, דאי טעין ואמר שוגג הייתי תדעו שלא הכיתיו אלא בזה, ואם להכותו כדי לרוצחו הייתה כוונתי, הלא בזה אין בו כדי להמית. אם בכלי ברזל הוא, אין טענתו טענה דברזל ממית בכל שהוא. ואם עץ או אבן הוא, אומדים. וכן במזיד, אם ברזל הוא לא שייך בו אומד, ואם עץ או אבן הוא, אומדים אם יש בו כדי להמית חייב ואם לאו פטור. וזהו "ושפטו העדה בין המכה ובין גואל הדם"[4] וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יז) וְאִם בְּאֶבֶן יָד שיכולה להנטל ביד אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ שיש באבן זו כדי להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יח) אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד שנטל ביד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ שיש בו כדי להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ:
(יט) גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ משהתחייב מיתה או שיפגשנו מחוץ לעיר מקלט[5] הוּא יְמִיתֶנּוּ:
(כ) וְאִם בְּשִׂנְאָה מתוך שנאה יֶהְדָּפֶנּוּ דחף אותו ממקום גבוה[6] אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו בִּצְדִיָּה מתוך מארב כדי להרגו וַיָּמֹת:
(כא) אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:
(כב) וְאִם בְּפֶתַע ללא כונה ובאונס[7] בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה:
(כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:
(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה:
(כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ:
(כו) וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה:
(כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם יש לו רשות להרגו אֶת הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם:
נביא
ישעיהו פרק כד
טז. מִכְּנַף הָאָרֶץ מקצה הארץ תבוא הפרענות על יושבי א"י, לפני הגאולה העתידה, זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק והזמירות ששמענו בנבואה, יהיו למי שישאר בארץ - הם הצדיקים - שלהם יבוא ההדר והיופי.(כמו שאמר: " וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירושלים" ; לעיל ד' ג') - שלהם תבוא הישועה והגדולה, וָאֹמַר, רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי אוי לי, על הרז, הסוד הנורא הזה, על הפורענות שתצרוף את ישראל, ושישארו בהם - רק הצדיקים, בֹּגְדִים בָּגָדוּ שבוגדים (הגויים) - יבגדו בישראל, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ ובגידת בוגדים - יבגדו העמים - ויבואו כולם להילחם בישראל.
יז. פַּחַד וָפַחַת וָפָח ה' מביא על ישראל, פחד ופחת (בור) ופח (מלכודת) עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ ישראל יושבי הארץ.
יח. וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח
הבורח בגלל הפחד - יפול בפחת (בור), ומי שינצל ויעלה מהפחת, יפול בפח (מלכודת) כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ הגזירות והצרות, יֵרְדו מארובות השמים שנפתחו, כמו הגשם, וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ ירעדו מפחד - יסודות הארץ.
יט. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ שבר - נשברה הארץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ נשחתה לפרורים פרורים. מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ הטיה, נטתה הארץ- ליפול.
כ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר הארץ כאילו תנוע מרוב הצרות - כשיכור המתנענע בשיכרותו, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה ותתנדנד הארץ כמלונה - כסוכת שומר שדה הקישואין - המתנדנדת ברוח. וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ פשעיהם, כאילו יהיו כבדים על הארץ, וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם תיפול נפילה כזו, שלא תוסיף לקום ממנה.
כא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְקֹוָק עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם בזמן בֹּא הגאולה, יפקוד ה' על המלאכים של אומות העולם, שהרעו לישראל, וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה ועל מלכי האומות שעל האדמה.
כב. וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר יאספו כל המלכים האלו שבאו על בנ"י - להענישם, כמו שאוספים האסירים להורידם לבור, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר ויסָגְרוּ שם בבור - על מסגר, מנעול. וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ ויזכרו כל פשעיהם שעשו מימים רבים.
כג. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה בעיני הגויים, תהיה הלבנה כמבויישת וחשוכה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וכן השמש - תהיה כמבויישת וחשוכה לפניהם, (מגודל הפורענות שתבוא עליהם)
כִּי מָלַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם כי תגלה מלכות ה' בארץ, כשיפרע מגוג, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד וגילוי מלכותו זה - יהיה לזקני עמו - לכבוד ולתפארת.
ישעיהו פרק כה
א. יְקֹוָק אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כשראה ישעיהו המשפט שיעשה ה' בגויים, פתח בשבח המקום, כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא על הנפלאות שעשית עמנו, עֵצוֹת מֵרָחוֹק, אֱמוּנָה אֹמֶן העצות שאמרת עוד זמן רב, ע"י הנביאים - התקיימו באמונה נאמנת, התקיימו - בקיום חזק ונאמן,
ב. כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל כי את ערי הגויים - שמת להיות גל אבנים, קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה ערים בצורות - למפילה. אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר ארמונות העמים הזרים - שבתו - מלהיות ערים, לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה ולא יבנו עוד לעולם.
ג. עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ עַם עָז אפילו העזים שבעמים, יכבדו אותך, אחר שיראו מפלת גוג, קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים ירָאוּךָ הגויים החזקים שבערי הגויים - יפחדו ממך.
ד. כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל, מָעוֹז לָאֶבְיוֹן, בַּצַּר לוֹ כי היית לישראל הדלים והאביונים, לחוזק - בזמן צרתם, מַחְסֶה מִזֶּרֶם יהיה לישראל מעוז - כמו מכסה - המגן מזרם המטר, צֵל מֵחֹרֶב וכצל, בזמן היובש והחום, כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר יהיה לישראל מעוז - מפני רוח כעסם, של עריצי העמים- על בנ"י, שהיתה חזקה, כזרם מים - המפיל קיר.
ה. כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן כמו היובש, במקום ציה- במקום יבש ושומם, (שאין לאן להמלט מהחום) שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ כך, הכנעת את קול שאון הגויים, שלא יהיה להם, מקום להנצל בו, חֹרֶב בְּצֵל עָב ולצדיקים תהיה - כצל הענן, בתוך החורב, היובש והחום, זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה יכרתו העריצים- החזקים, ויכנעו.
ו. וְעָשָׂה יְקֹוָק צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה ה' יעשה לכל העמים, שיבואו עם גוג - להילחם על ירושלים, מפלה גדולה, שהיא היפך ממה שחשבו הם: מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים שהם חשבו, שיכבשו את ירושלים במהרה ובקלות כשמן (שתמיד - צף למעלה), מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים - וה' יהפוך להם המשתה, למשתה של שמרים (השוקעים למטה בחבית היין) הקשים לגוף,(נמשל: שיפלו בירושלים - במפלה עצומה) שְׁמָנִים מְמֻחָיִם הם חשבו, שיכבשו את ירושלים במהרה ובקלות כשמן נוח, כמוח העצמות (שהוא נקי וטוב) שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים וה' יהפוך להם המשתה, למשתה של שמרים מזוקקין (מזוקקים ונקיים מכל משקה) שהם ללא יין כלל, וקשים הם לגוף. (נמשל: שיפלו בירושלים - במפלה עצומה)
ז. וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט, עַל כָּל הָעַמִּים ה' ישחית המכסה שמגן על כל העמים(גוג), וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם המסך המכסה ומגן על כל הגויים. (גוג)
כתובים
דברי הימים ב פרק כה
(יא) וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק על ידי ששמע לקול ה' וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ ל- גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת בְּנֵי שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: (יב) וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ מלשון שבויים בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ שבטנם התפקעה וכאן נהג שלא כהוגן ונענשו ע"י שהכו בהם גדודי עם ישראל: ס (יג) וּבְנֵי הַגְּדוּד בני ישראל אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן לאחר שחזרו וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה: ס (יד) וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לעצמו לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר: (טו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ ואתה אמור לדעת ולהבין שזה לא אלוה ממעל: (טז) וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ אמציהו הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ מי מינה אותך להיות יועץ למלך חֲדַל לְךָ מלדבר את הדברים הללו לָמָּה שאנשי יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כי אם לא תשמע לעצה שלי ללכת בדרכי ה' דע לך כי ה' יעץ להשחיתך כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי ולהסיר את את חרון אף ה' ממך: פ (יז) אבל אמציה אינו משית את ליבו וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לך לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים שזה לא חכמה להראות גבורה כשאנשיך באו פתאום והכו בעמי אלא בא נראה את גבורתינו עם צבאותינו פנים מול פנים: (יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ מין קוץ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר יואש השווה את אמציהו לחוח ואת עצמו לארז תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ שגם אם היית בא לדבר איתי לשלום, זה ייחשב לי לבושה וכלימה ובוודאי שלא להלחם איתך ורמז לו שחייליו ירמסו אותו: (יט) אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם ועשית מעשה גבורה וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד ולכן אתה מתרברב ובא להלחם איתי כדי להרבות את כבודך לכן עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ שכבר קנית כבוד בנצחך את אדום לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָה להלחם בי וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ: (כ) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא עצת הקב"ה היא כדי לְמַעַן תִּתָּם את אמציה ואת עמו בְּיָד מלך ישראל וזאת כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם: (כא) וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים נלחמו פני מול פנים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה: (כב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו: (כג) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם שהייתה סמוכה לבית שמש וַיִּפְרֹץ והוא התחיל לפרוץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם ממקום שנקרא מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה שהיה באורך אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה: (כד) וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם שכשהארון היה שם בימי דוד נשארו שם הרבה מאוצרות הקדשים והוא ובניו היו נגידים על האוצרות וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹתבני השרים לקח יואש וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן כדי לשמש לו לערבון שאמציהו לא ימלוך שוב בירושלים: פ (כה) וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
משנת ההלכה
מנהגי תשעת הימים
א. מנהג האשכנזים לאסור לאכול בשר בין בשר עוף ובין בשר בהמה, וכן לאסור לשתות יין החל מליל ר"ח, ואם התפלל ערבית מבעוד יום חל עליו האיסור מזמן תפילת ערבית. והספרדים מקילים בראש חודש עצמו לאכול בשר ולשתות יין, ואוסרים מר"ח ואילך. ויש מהספרדים שנהגו לאסור רק בשר בקר אבל לא בשר בהמה וכן היה מנהג מצרים.
ב. תבשיל שנתבשל עם בשר, אפילו אם אין בו בשר עתה הרי הוא בכלל האיסור. אבל תבשיל פרווה שבושל בסיר בשרי מותר.
ג. וכן תבשיל שמעורב בו יין מנהגנו לאסור. אבל דבר מאפה שמעורב בו יין כדי לשפר את הטעם, ואין ניכר כל כך טעם היין .וגם אין ניכר במראהו מותר.
ד. אע"ג שאין אוכלים בשר בתשעת הימים, מ"מ בסעודת מצוה אוכלים בשר. ולפיכך המשתתף בסעודת ברית מילה או פדיון הבן רשאי לאכול בשר. אמנם היתר זה הוא רק למי שבין כה היה משתתף בסעודה זו, אבל מי שלא היה משתתף בשאר ימות השנה, ומגיע עתה רק למטרה זו של אכילת בשר, הרי הוא כעושה מצוה הבאה בעבירה.
ה. בשבוע שחל בו נהגו שרק קרובי אבי הבן ואמו, ועשרה מוזמנים, אוכלים בשר וכו'. אך השנה סתימת המחבר כדיעה שאין בו דין שבוע שחל בו מכיון שתשעה באב נדחה ליום ראשון.
ו. מי שנוהג לעשות סעודה בסיום מסכת, אם סיים בימים אלו מותר לאכול בשר בסעודת הסיום. וכן רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפילו אם לא השתתפו בלימוד המסכת. ומ"מ יהיו נוכחים בזמן הסיום.
ז. אמנם אין למהר לסיים מסכת בדוקא בימים אלו כדי לאכול בשר, אמנם יש שנהגו להקל בזה. ויש מקהילות ישראל שנהגו לעשות סיום בכל יום ויום, ואוכלים בהם בשר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה