מקרא
דברים פרק ג
(ו) וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם גברים[1] הַנָּשִׁים וְהַטָּף:
(ז) וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ:
(ח) וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן:
(ט) צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי שכבשוהו מיד הצידונים יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר שלג בלשון כנען כלומר הר השלג[2]:
(י) כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן:
(יא) כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים כי ממלחמת אמרפל וחבריו נשארו רפאים רבים ואותם הנשארים הכו אותם בני עמון וממלחמת העמונים נשאר הוא לבדו ובהיותו גבור כגבורת שאר הרפאים לכן מלך[3] הִנֵּה עַרְשׂוֹ מיטת תינוק שלו[4] עֶרֶשׂ בַּרְזֶל כיון שלא יכלה ערש עץ לשאת את משקלו[5] שכשהיה תינוק קטן היה חזק מאד ובהשתטחו היה משבר ערש של עץ לכן עשו לו עריסה של ברזל[6] הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן עדיין מונחת שם במקום שנתגדל בקטנותו לתמהון שהיה גדול בקטנותו כל כך אבל מטת אדם גדול אין רגילים להצניע במקום אחד כי בהרבה מקומות יש לו מטות[7] תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ גדול[8]:
(יב) וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אשר[9] - יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי:
(יג) וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים:
(יד) יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי שמם של שני אומות[10] וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(טו) וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד:
(טז) וְלָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל וּגְבֻל כאן הגבול ולא יותר[11] וְעַד יַבֹּק שם של נחל הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן:
(יז) וְהָעֲרָבָה וְהַיַּרְדֵּן וּגְבֻל מִכִּנֶּרֶת וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח תַּחַת אַשְׁדֹּת מקום שנשפכים המים ומזנקים מ - הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה:
(יח) וָאֲצַו אֶתְכֶם בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה[12] בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נָתַן לָכֶם אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל בְּנֵי חָיִל:
(יט) רַק נְשֵׁיכֶם וְטַפְּכֶם וּמִקְנֵכֶם יָדַעְתִּי כִּי מִקְנֶה רַב לָכֶם וצריכים אתם למקום הזה שהוא מרעה[13] יֵשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
(כ) עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם:
(כא) וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי לבל יירא מהעמים[14] בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה סיחון ועוג[15] כֵּן יַעֲשֶׂה יְקֹוָק לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה:
(כב) לֹא תִּירָאוּם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם: ס
נביא
ישעיהו פרק כט
יא. וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל היתה לכם כל נבואות נביאי ה', כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם כמו ספר סגור וחתום שאי אפשר לקרוא בו, אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֹתוֹ אֶל יוֹדֵעַ סֵפֶר לֵאמֹר: קְרָא נָא זֶה, וְאָמַר: לֹא אוּכַל כִּי חָתוּם הוּא שכאשר יתנו אותו למי שיודע לקרוא, יאמר שאינו יכול לקרוא הנבואה, משו שהספר סגור וחתום,
יב. וְנִתַּן הַסֵּפֶר עַל אֲשֶׁר לֹא יָדַע סֵפֶר לֵאמֹר: קְרָא נָא זֶה, וְאָמַר: לֹא יָדַעְתִּי סֵפֶר וכאשר יתנו את הספר כשהוא פתוח, יאמר שאינו יודע לקרוא, (נמשל: שגם החכמים, לא רוצים לקרוא ולשמוע לדברי הנבואה, וגם הכסילים יטענו שאינם מבינים דברי הנבואה)
יג. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה כשנגש העם הזה (בנ"י) להתקרב לפני ה', בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי מתקרב לפני ה', רק כלפי חוץ - בפיו ובשפתיו, אך בליבם - רחוקים הם מה', וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה וכל יראתם מה', היא רק כמצוה חיצונית הנעשית מתוך הרגל, ולא מתוך רצון והכנעה מלפני ה'.
יד. לָכֵן הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא לכן, אוסיף על בנ"י עוד פורענות גדולה, שתהיה מופלאה בגודל רעתה, וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר שלא יוכלו החכמים והנבונים שבעם, למצוא עיצה להנצל מהרעה.
טו. הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵיְקֹוָק לַסְתִּר עֵצָה - הוי ! על אלו שמסתירים את מחשבתם העמוקה - מה', (מחשבותיהם הנסתרות) וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם, וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ וחושבים שה' לא רואה מעשיהם הרעים, כאילו שעושים אותם בחושך, וה' לא יכול לראות ולדעת,
טז. הַפְכְּכֶם - ומחשבה זו, היא הפך המחשבה הישרה: אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב, כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעֹשֵׂהוּ: לֹא עָשָׂנִי, וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ: לֹא הֵבִין כמו שהיוצר יודע ממה וכיצד עשה את הכלי, והכלי לא יוכל לאמר ליוצרו לא עשית אותי, והיצר לא יוכל לאמר ליוצרו - אתה אינך יודע את יצרי ומחשבותי הנסתרות, כך, ה' ית', יודע אף את מעשיכם הנעשים בחשך.
יז. הֲלֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר הרי עוד זמן מועט מאוד, וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל עצי יער הלבנון הגבוהים, (הרשעים, שכעת מצליחים מאוד) יהיו כעצי הכרמל - שהם עצים נמוכים ושפלים, וְהַכַּרְמֶל העצים הנמוכים והשפלים - שבשדות ובכרמים (משל לצדיקים), לַיַּעַר יֵחָשֵׁב - ישובו להיות כעצי היער הגבוהים והנישאים.
יח. וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא ביום שיענשו בני יהודה, ויראו את קיום דבר ה', אז יבינו את דבר הנבואה, (כמו: "וּבְבֹאָהּ, הִנֵּה בָאָה, וְיָדְעוּ כִּי נָבִיא הָיָה בתוכם") הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר אלו שעשו עצמם כחרשים לפני הספר,(כמו לעיל פס' יא': "וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם") וּמֵאֹפֶל וּמֵחֹשֶׁךְ ואז, בזמן החושך והפורענות הגדולה, עֵינֵי עִוְרִים תִּרְאֶינָה אף אלו שעשו עצמם כעִוְרִים,יבינו היטב את דבר הנבואה.
יט. וְיָסְפוּ עֲנָוִים בַּיְקֹוָק שִׂמְחָה אך לצדיקים תרבה אז השמחה, וְאֶבְיוֹנֵי אָדָם בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל יָגִילוּ והצדיקים שהיו כאביונים - יגילו וישמחו בתשועה שעשה להם ה' ית'.
כ. כִּי אָפֵס עָרִיץ, וְכָלָה לֵץ - ישמחו הצדיקים, בכליון העריצים (הרשעים החזקים), והלצים מִדְּבַר ה'. וְנִכְרְתוּ כָּל שֹׁקְדֵי אָוֶן ובכריתת כל אלו הממהרים לעשות אָוֶן (דבר עבירה ופשע)
כא. מַחֲטִיאֵי אָדָם בְּדָבָר יכרתו נביאי השקר - שהחטיאו את בנ"י בדבריהם, וְלַמּוֹכִיחַ בַּשַּׁעַר יְקֹשׁוּן ויכרתו, אלו שהיו שמים מוקשים, לפני הצדיקים שהיו מוכיחים בשער העיר את העם לשוב בתשובה, וַיַּטּוּ בַתֹּהוּ צַדִּיק ויכרתו אלו שהיו מטים בשקר משפט הצדיקים.
כב. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל בֵּית יַעֲקֹב אֲשֶׁר פָּדָה אֶת אַבְרָהָם ה' שפדה את אברהם, אמר אל בית יעקב, לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ עכשיו לא יתביישו, ולא יהיו עוד, פני בני יעקב חִוורות מבושה - לפני אביהם,
כג. כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי בְּקִרְבּוֹ יַקְדִּישׁוּ שְׁמִי וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ כשיראה את ילדיו עושים רצון ה' ית' ומקדישים את שם ה', על הנס הגדול שעשה ה' במחנה אשור, לא יבוש יעקב עוד.
כד. וְיָדְעוּ תֹעֵי רוּחַ בִּינָה אלו שהיו תועים בדרכם - ידעו להבין את גדולת ה', וְרוֹגְנִים יִלְמְדוּ לֶקַח אלו שתמיד רגילים להתלונן על דרך ה' - ילמדו לקח.
כתובים
איכה פרק ג
נא. עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי - עיני עשו בכי יותר מבנות עירי (שדרך הנשים לבכות הרבה).
נב. צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר אֹיְבַי חִנָּם - צדו אותי אויבי כמו ציפור בלי סיבה.
נג. צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי וַיַּדּוּ אֶבֶן בִּי - אסרו בבית כלא את נפשי ורגמוני באבן.
נד. צָפוּ מַיִם עַל רֹאשִׁי אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי - צפו המים מעל ראשי וחשבתי שנכרתי מהעולם.
נה. קָרָאתִי שִׁמְךָ ה' מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת - קראתי אל ה' מתחתית הבור.
נו. קוֹלִי שָׁמָעְתָּ אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי לְשַׁוְעָתִי - ושמעת קולי ולא הכרתְתָ אותי, וגם עכשיו אל תעלם אזנך מלהקשיב לי ותעשה לי יותר טוב בשביל צעקתי.
נז. קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ אָמַרְתָּ אַל תִּירָא - תמיד היית מתקרב אלי כשהתפללתי ואמרת לי לא לפחד.
נח. רַבְתָּ ה' רִיבֵי נַפְשִׁי גָּאַלְתָּ חַיָּי - ורבת עם מי שרב איתי, והצלת אותי.
נט. רָאִיתָה ה' עַוָּתָתִי שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי - ראית ה' את הצרות שעקמו אותי ולכן תשפט את משפטי.
ס. רָאִיתָה כָּל נִקְמָתָם כָּל מַחְשְׁבֹתָם לִי - ראית כל מה שנקמו בי כל מחשבותם רק להרע לי.
סא. שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם ה' כָּל מַחְשְׁבֹתָם עָלָי - שמעת דברי חרפתם וכל מחשבותם הרעות עלי.
סב. שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם עָלַי כָּל הַיּוֹם - דברי אויבי ומחשבותם עלי כל היום.
סג. שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה אֲנִי מַנְגִּינָתָם - בשבתם ובקמתם הבט ותראה שעלי שרים ולועגים.
סד. תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל ה' כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם - תשיב להם כגמולם הרע כמעשהם.
סה. תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם - תתן להם שבר לב, ואת הקללות שלך תן להם.
סו. תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה' - תרדוף אותם בכעס ותשמיד אותם מתחת השמים.
איכה פרק ד
א. אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב - (ממשיל את עם ישראל לזהב ואבנים יקרות) איך נחשך הזהב ישתנה הזהב הטוב.
תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - נשפכות אבנים יקרות בראש כל הרחובות (מתים)
ב. בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז - בני ציון היקרים הנערכים ששוים כמו פז (זהב מיוחד) אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי חֶרֶשׂ מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר - איך נחשבו כמו כדי חרס שנעשים בידי אדם.
ג. גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן - אפי' התנים האכזריים מאכילים בניהם כשרעבים. בַּת עַמִּי לְאַכְזָר כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר - אבל בנות ירושלים לא הניקו בניהם בגלל הרעב כמו היענים שלא מאכילות את בניהם.
ד. דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ בַּצָּמָא - נדבקה הלשון של התינוק אל החיך מרוב צמא. עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם - התינוקות בקשו לאכול ואין מי שיפרוס להם לאכול.
ה. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת - הרגילים לאכל מעדנים היו בשממה ברחוב. הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת - הגדלים בלבוש בגדים יקרים שכבו על האשפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה