מקרא
דברים פרק יב
(טו) רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר אם להתיר בשר חולין הרי כבר נאמר כי ירחיב ה' את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו' אלא הכתוב מדבר בקדשים שנפל בהם מום שיפדו ויאכלו בכל מקום[1]כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ בין טמא בין טהור רשאין לאכלו מה שאין כן קודם שנפל בו מום שהטמא האוכלו חייב כרת[2] כַּצְּבִי וְכָאַיָּל צונו לפדות מה שנתחדש בו מום קבוע מן הקדשים ויצא לחולין ויהיה מותר לשחוט אותו ולאכלו אבל עדיין אסור צמרם בגיזה וכן אסור לעבוד בהם[3]:
(טז) רַק הַדָּם אעפ"י שאני מתיר לך הבשר שהייתה אסורה לך מתחילה על ידי פדיון, הדם איני מתיר לך, שזהו איסורו איסור עולם, ולא בא איסורו מחמת הקדושה שנפדית[4] לֹא תֹאכֵלוּ הוזהרנו בזה שלא לאכול דם חיה ועוף[5] עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם אע"ג שהוא דם קרבן בעל מום אינו נאסר סהנאה אלא הרי הוא לענין הנאה כמים[6]:
(יז) לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ הזהירנו מאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים וְיִצְהָרֶךָ וכן הזהירנו בשמן של מעשר שני אם אכלו ע"י דבר אחר וּבְכֹרֹת וכן הזהירנו שלא לאכול בכרו בהמה טהורה תמים בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וכן הזהירנו מלאכול קדשי קדשים כחטאת ואשם חוץ לעזרה וקדשים קלים חוץ לחומת ירושלים וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר והזהירנו לאכול מבשר העולה בכל מקום וְנִדְבֹתֶיךָוהזהירנו מלאכול בשר קדשים קלים קודם זריקת דמם וּתְרוּמַת יָדֶךָ והוזהרו הכהנים שלא לאכול ביכורים חוץ לירושלים או קודם הנחה בעזרה[7]:
(יח) כִּי אִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לפנים מהחומה[8] תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ:
(יט) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי הזהירנו מעזוב הלויים והתעלם מהם בנתינת חקיהם ושמחתם ברגל ולפיכך כשיזבח אדם שלמי חגיגה ושלמי שמחה לא יהיה אוכל הוא ובניו ואשתו בלבד וידמה שיעשה מצוה גמורה אלא חייב לשמח העניים והאומללים ומצוה בלוי יותר מן הכל לפי שאין לו לא חלק ולא נחלה ואין לו מתנות בבשר לפיכך צריך לזמן לויים על שלחנו ולשמחם או יתן להם מתנות בשר עם מעשר שלהם כדי שימצאו בו צרכיהם ואם אין לך לתת לו מחלקו כגון מעשר ראשון תן לו מעשר עני אין לך מעשר עני הזמינהו על שלמיך[9] כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ אבל בחו"ל ובזמן הזה דין הלוי כדין עניי ישראל כיון שיש לו נחלה וי"א שאף בזמן הזה הדין כן[10]: ס
(כ) כִּי יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וממילא תהיה רחוק מהמשכן או המקדש[11] וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר התיר להם בשר חולין כשיכנסו לארץ, לפי שבמדבר כל הבשר שהיו אוכלין הכל היה שלמים[12]:
(כא) כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ נצטוינו בזה על השחיטה כשברצונו לאכול בשר[13] מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ על פה מהלכה למשה מסיני על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה ובכל פרטי דיני השחיטה[14] וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
(כב) אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל במדבר שלא היה צריך להקריבם כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ היום את הבקר והצאן כחולין גמורים ובטומאה[15] הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ:
(כג) רַק חֲזַק לפי שהדם מובלע בכל האברים צריך להתחזק ולדקדק יפה להוציאו[16] לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר הוזהרנו בזה מאכילת אבר מן החי[17]:
(כד) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם ואין דם בהמה צריך כיסוי הדם:
(כה) לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק
כאשר תמנע מלאכול לא יהיה זה כמואס בו אבל כדי שתעשה הישר בעיני ה' כאמרם ז"ל אל יאמר אדם קצה נפשי בבשר אסור אבל יאמר איפשי ואבי שבשמים גזר עלי[18]:
(כו) רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(כז) וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ ורק אח"כ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל הוזהרנו בזה שלא לאכול בשר קדשים קודם שנזרק דמם[19]:
(כח) שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
(כט) כִּי יַכְרִית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם נצטוינו לרשת את הארץ[20]:
(ל) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי שאעבוד את האל ית' באותם מיני העבודה שהם עובדים לע"ג[21]:
(לא) לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׂנֵא אפי' אתה עובד הקב"ה באותה עבודה שהם עובדים את אלהיהם אתה מכעיסו[22] עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם:
דברים פרק יג
(א) אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו הוזהרנו בזה שלא להוסיף על מצוות התורה בארבעה אופנים א. שהוסיף לעשות המצוה שלא בזמן חיובה ב. שהוסיף בזמן חיובה אחר שיצא ידי חובתו ג. שהוסיף על המין המחויב מן התורה במינו ושלא במינו ד. הוספת מצוה חדשה[23] וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ הוזהרנו מלגרוע במצוות התורה כגון ג' מינינם בלולב ג' פרשיות בתפילין[24]: פ
(ב) כִּי יָקוּם בְּקִרְבְּךָ אין נביא כי אם מישראל[25] נָבִיא על פי עצמו, שיאמר הוא השם דבר עמי בהקיץ ואני נביאו שלוח לכם שתעשו כן אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת סימן על דבר שיהיה אחרי כן בדמיונואוֹ מוֹפֵת דבר מחודש שיעשה לפנינו בשנוי טבעו של עולם[26]:
(ג) וּבָא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ לֵאמֹר נֵלְכָה אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתָּם וְנָעָבְדֵם:
(ד) לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא אוֹ אֶל חוֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא הוזהרנו בז שאסור לערוך דין ותשובה עם המתנבא בשם עבודת כוכבים ואין שואלין ממנו אות ומופת ואין שואלים ממנו לחזור על דבריו שנית ואם עשה מעצמו אין משגיחין עליו ואין מהרהרין בו שמא הוא אמת וכל המחשב באותות שלו שמא אמת הן עובר בלא תעשה[27] כִּי מְנַסֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לָדַעַת הֲיִשְׁכֶם אֹהֲבִים אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם:
(ה) אַחֲרֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ מצוה שנלך אחר עצתו וממנו לבדו נדרוש כל נעלם ונשאל כל עתיד, כענין ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב), כי יבא אלי העם לדרוש אלהים (שמות יח טו) וכן יעשו ישראל עם הנביאים[28] וְאֹתוֹ תִירָאוּ וְאֶת מִצְוֹתָיו תִּשְׁמֹרוּ וּבְקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ וְאֹתוֹ תַעֲבֹדוּ וּבוֹ תִדְבָּקוּן:
נביא
ישעיהו פרק לז
לא. וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית יְהוּדָה הַנִּשְׁאָרָה בירושלים, שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה, וְעָשָׂה פְרִי לְמָעְלָה יוסיפו שרשים למטה, ועל ידי כן, ירבו למעלה הפירות הטובים. (נמשל: שיהיו מלאים בכל טובה וברכה)
לב. כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן שבירושלים תשאר השארית- שתנצל מסנחריב. קִנְאַת יְקֹוָק צְבָאוֹת נקמת ה' צבאות, תַּעֲשֶׂה זֹּאת את מפלת אשור.
לג. לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא יוֹרֶה שָׁם חֵץ ואפילו לא ישליך עליהָ - חיצים, וְלֹא יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן לא יערוך המגינים לפני העיר, וְלֹא יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה לא ישפוך לפני החומה - עפר, לעלות עליו - לכבוש העיר.
לד. בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בדרך שהגיע, בָּהּ - יָֹשוּב בה ישוב, וְאֶל הָעִיר הַזֹּאת ירושלים,לֹא יָבוֹא נְאֻם יְקֹוָק:
לה. וְגַנּוֹתִי אגן, עַל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ להצילה, לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי:
לו. וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף, וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם כל מחנה אשור, פְּגָרִים מֵתִים:
לז. וַיִּסַּע וַיֵּלֶך, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיֵּשֶׁב בְּנִינְוֵה:
לח. וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ אֶרֶץ אֲרָרָט, וַיִּמְלֹךְ אֵסַר חַדֹּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו:
ישעיהו פרק לח
א. בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת לפני מפךת אשור (3 ימים) חלה חולי מסוכן,וַיָּבוֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק צַו לְבֵיתֶךָ צוה צואתך לאנשי ביתך, כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה:
ב. וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר סובב פניו אל הקיר, וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק:
ג. וַיֹּאמַר אָנָּה יְקֹוָק זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי, וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל:
ד. וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל יְשַׁעְיָהוּ לֵאמֹר:
ה. הָלוֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל חִזְקִיָּהוּ כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי דָּוִד אָבִיךָ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
ו. וּמִכַּף מֶלֶךְ אַשּׁוּר אַצִּילְךָ (מכאן, שמחלתו היתה לפני מפלת אשור.) וְאֵת הָעִיר הַזֹּאת אציל, וְגַנּוֹתִי עַל הָעִיר הַזֹּאת אגן עליהָ מפני סנחריב.
ז. וְזֶה לְּךָ הָאוֹת שתתרפא, מֵאֵת יְקֹוָק, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יְקֹוָק אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֵּר ויוסיף לך 15 שנה,
כתובים
דברי הימים ב פרק לב
(לא) אמנם ברוב הדברים היה מוצלח אבל היה ניסיון שלא עמד בו וְכֵן בִּמְלִיצֵי שָׂרֵי בָּבֶל הַמְשַׁלְּחִים עָלָיו שהמלך בראדך בלאדן שלח שליחים לחזקיהו לִדְרֹשׁ הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ שבאו לשאול אותו על המופת שקרה לו בימי חוליו שכל חיילי מלך אשור מתו ואז עֲזָבוֹ הָאֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ שיעשה כפי מחשבתו לָדַעַת כָּל בִּלְבָבוֹ וכאן נכשל חזקיהו: (לב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ וַחֲסָדָיו הִנָּם כְּתוּבִים בַּחֲזוֹן בדברי נבואות יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: (לג) וַיִּשְׁכַּב יְחִזְקִיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּמַעֲלֵה במקום המעולה שב- קִבְרֵי בְנֵי דָוִיד יחד עם דוד ושלמה וְכָבוֹד עָשׂוּ לוֹ בְמוֹתוֹ כָּל יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וַיִּמְלֹךְ מְנַשֶּׁה בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
דברי הימים ב פרק לג
(א) בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה מְנַשֶּׁה בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם: (ב) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּתוֹעֲבוֹת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (ג) וַיָּשָׁב וַיִּבֶן אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר נִתַּץ יְחִזְקִיָּהוּ אָבִיו וַיָּקֶם מִזְבְּחוֹת לַבְּעָלִים וַיַּעַשׂ אֲשֵׁרוֹת וַיִּשְׁתַּחוּ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וַיַּעֲבֹד אֹתָם: (ד) וּבָנָה מִזְבְּחוֹת בְּבֵית יְקֹוָק אֲשֶׁר אָמַר יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם יִהְיֶה שְּׁמִי לְעוֹלָם ופסוק זה הוא תלונה וקובלנה: (ה) וַיִּבֶן מִזְבְּחוֹת לְכָל צְבָא הַשָּׁמָיִם בִּשְׁתֵּי חַצְרוֹת עזרת נשים ועזרת ישראל בֵּית יְקֹוָק: (ו) וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ בְּגֵי בֶן הִנֹּם עבודת המולך וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְכִשֵּׁף וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעוֹנִי ומעשי כשפים ו- הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ: (ז) וַיָּשֶׂם אֶת פֶּסֶל הַסֶּמֶל הצורה אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים אֶל דָּוִיד וְאֶל שְׁלֹמֹה בְנוֹ בַּבַּיִת הַזֶּה וּבִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָשִׂים אֶת שְׁמִי לְעֵילוֹם לעולם: (ח) המשך דברי הקב"ה שאמר לדוד ולשלמה וְלֹא אוֹסִיף לְהָסִיר אֶת רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הֶעֱמַדְתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִים לְכָל הַתּוֹרָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים בְּיַד מֹשֶׁה: (ט) וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הוליך אותם בדרך תועה לַעֲשׂוֹת רָע יותר מִן הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ (י) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מְנַשֶּׁה וְאֶל עַמּוֹ ע"י הנביאים וְלֹא הִקְשִׁיבוּ: (יא) וַיָּבֵא יְקֹוָק עֲלֵיהֶם אֶת שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיִּלְכְּדוּ אֶת מְנַשֶּׁה בַּחֹחִים טבעת ששמים בלחיים של הבהמה להוליך אותה וַיַּאַסְרֻהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִםשלשלאות של נחושת וַיּוֹלִיכֻהוּ בָּבֶלָה: (יב) וּכְהָצֵר מלשון צרה לוֹ חִלָּה פנה בתפילה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו:
משנת ההלכה
א. י"א שמוזהר משום לאו זה מאימוץ הלב דהיינו שמוזהר אדם כשלבו נוטה לרחם שלא יסוב את לבבו ולא יאמץ להסב הרחמנות מלבו[29], ויש לך אדם שפושט ידו וחוזר וקופצה, על זה נאמר לא תקפוץ. (סמ"ג לא תעשה מצוה רפט). וא"כ אפילו אם רק ידוע לו על עני הנצרך ואינו נותן מחמת שהסב הרחנות מלבו, עובר בלאו זה.
ב. י"א שהנותן צדקה בעין רעה דהיינו בפנים זועפות, עובר משום אל ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלהיך. (סמ"ג שם ש"ך רמט ס"ק ה). וי"א[30], שאינו עובר משום זה, אלא כל הנותן צדקה לעני בסבר פנים רעות ופניו כבושות בקרקע אפילו נתן לו אלף זהובים, אבד זכותו והפסידה. (רמב"ם שם פ"י ה"ג).
ג. ואם נתן לו בפנים יפות אע"ג שבליבו הצר לו על מה שנתן, לא עבר על לאו זה ולא הפסיד זכותו. ומ"מ הוא פחיתות מעלה בנתינת צדקה. (ש"ך סי' רמט ס"ק ט).
ד. ואם אין לו מעות, אינו חייב ללות כדי ליתן לו, אבל אם יש לו מעות בביתו ויכול ללות כאן חייב ללות אם אינו רוצה לטרוח להביא מביתו, אבל אם אין העני רוצה להמתין עד שילך לביתו אינו חייב ללות[31].
ה. ואע"ג שחייב לעשות צדקה אף אם גר תושב ממה שנאמר גר ותושב וחי עמך, מ"מ אם העלים עיניו ולא נתן צדקה לגר תושב אע"ג שעבר על מצות עשה, מ"מ על לאו זה שלא תאמץ את לבבך אינו עובר[32]. (מנחת חינוך מצוה תעח אות א).
[1] רש"י
[2] חזקוני
[3] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע פו
[4] חזקוני
[5] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפד
[6] ספרי
[7] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קמא - קמט
[8] רש"י
[9] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת רכט
[10] שם ושם
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] רבינו בחיי
[13] מצוות ה', ספר אלה המצוות עשה קמו
[14] רמב"ן
[15] רמב"ן
[16] רשב"ם
[17] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת קפב
[18] ספורנו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור, מצוות ה'
[20] מצוות ה'
[21] רמב"ן ספורנו
[22] חזקוני
[23] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת שיג
[24] שם ושם ל"ת שיד
[25] אבע"ז
[26] רמב"ן
[27] מצוות ה', אלה המצוות ל"ת כח
[28] רמב"ן, מצוות ה'
[29] וכן משמע לשון ר' יונה בשערי תשובה שער ג אות לו שעיקר הלאו הוא על האכזריות, "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך (דברים טו, ז). הוזהרנו להסיר מנפשנו מדת האכזריות, ולנטוע בה נטעי נעמנים, הם הרחמים והחסדים הנאמנים, כמו שכתוב (שם כח, ט): והלכת בדרכיו. ובעבור כי מן האפשר שלא יקפוץ את ידו ויחון את העני ולא מדרך הרחמנות, כענין שנאמר (משלי יב, י): ורחמי רשעים אכזרי, על כן כתוב: לא תאמץ את לבבך. ועונש האכזריות רע ומר, כאשר יתבאר בשער האכזריות בעזרת הקל. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קנא:): ונתן לך רחמים והרבך (דברים יג, יח) - כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים, וכל שאינו מרחם על הבריות אין מרחמין עליו מן השמים", וכן משמע בחרדים פרק כא אות כז "לעקור מנפשותינו מדת האכזריות, לפיכך אף על פי שצוה (דברים טו, ז) לא תקפוץ את ידך מליתן צדקה, לפי שהיה אפשר שיתן ולבו אכזר על העני, לפיכך חזר וצוה לא תאמץ את לבבך אלא תתן ברחמנות, רבינו יונה ש"ג אות לו. סמ"ק סמ"ג רמב"ן רשב"ץ, (ממנין תרי"ג).
ובאות כח" לעקור מנפשותינו מידת צרות העין, אלא נותן הצדקה בנדיבות וטוב עין, שנאמר (דברים טו, י) ולא ירע לבבך בתתך לו", וא"כ לפי דעות אלו אפילו אם לא ביקש העני ממנו, ואפילו אם לא ראהו אלא רק יודע ממחסורו, עובר על לאו זה אם אינו נותן לו מחמת אכזריות וצ"ע.
[30] בשו"ע כתב לשון הרמב"ם ובש"ך הוסיף שעובר על אל ירע לבבך, ומשמע שהבין שאינם חולקים, וכן בס"ק ט סתם שעובר על אל ירע משמע שהוא לכו"ע.
[31] דרך אמונה שם ס"ק ח ובציון ההלכה ס"ק יז בשם החזו"א.
[32] דכתיב מאחיך האביון [שם, ז'], וגר תושב אינו בכלל אחיך, כמבואר הרבה פעמים בש"ס, ועיין ב"מ ע"א ע"א, א"כ אינו עובר על הלאו גבי גר תושב רק על העשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה