מקרא
פתיחה לספר דברים
הספר הזה ענינו ידוע שהוא משנה תורה, יבאר בו משה רבינו לדור הנכנס בארץ רוב מצות הצריכות לישראל ולא יזכיר בו דבר מתורת הכהנים, לא במעשה הקרבנות ולא בטהרת הכהנים ובמעשיהם, שכבר ביאר אותם להם והכהנים זריזים הם לא יצטרכו לאזהרה אחר אזהרה אבל בישראל יחזור על המצות הנוהגות בהם, פעם להוסיף בהן ביאור, ופעם שלא יחזיר אותן רק להזהיר את ישראל ברוב אזהרות כמו שיבאו בספר הזה בעניני עבודה זרה אזהרות מרובות זו אחר זו בתוכחות, וקול פחדים אשר יפחיד אותם בכל עונשי העבירות:
ועוד יוסיף בספר הזה קצת מצות שלא נזכרו כלל, כגון היבום (להלן כה) ודין המוציא שם רע (להלן כב) והגרושין באשה (להלן כד) ועדים זוממין (להלן יט), וזולתן וכבר נאמרו לו כולן בסיני או באהל מועד בשנה הראשונה קודם המרגלים, כי בערבות מואב לא נתחדשו לו אלא דברי הברית כאשר נתפרש בו (להלן כח סט), ועל כן לא נאמר בספר הזה וידבר ה' אל משה לאמר צו את בני ישראל, או דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מצוה פלונית אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים, כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אף על פי שהן חובת הגוף כאשר בא בענין הנסכים (במדבר טו), או מפני שאינן תדירות לא הזכיר רק בבנים נוחלי הארץ.
וכאשר הגיע סוף ארבעים שנה בר"ח שבט הקהילם משה רבינו ע"ה ואמר להם הן קרבו ימי למות, לכן מי ששמע ממני איזה קבלה ושכחה יבוא ונבררנה לו, ומי שנסתפקה לו איזה שאלה יבוא ונבארנה לו, אמר הכתוב הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר, וכך אמרו חכמים בספרי כל מי ששכח הלכה אחת יבוא וישנה וכל מי שיש לו לפרש יבוא ויפרש, וביררו מפיו הקבלה ולמדו הפירושים כל אותו הזמן שמראש חדש שבט עד שביעי באדר.
ולפני מותו נתעסק בכתיבה, וכתב שלשה עשר ספרי תורה כולם גוילים מן בית בראשית עד למד ישראל, ונתן ספר לכל שבט שיתנהג על פיו, והשלשה עשר נתנו ללוים ואמר להם לקוח את ספר התורה הזה וכו',
וטרם שיתחיל בביאור התורה התחיל להוכיחם ולהזכיר להם עונותיהם, כמה ימרוהו במדבר וכמה התנהג עמהם הקדוש ברוך הוא במדת הרחמים, וזה להודיע חסדיו עמהם ועוד שיוכחו בדבריו שלא יחזרו לקלקולם פן יספו בכל חטאתם ולחזק לבם, בהודיעו אותם כי במדת רחמים יתנהג עמהם לעולם שלא יאמר אדם, לא נוכל לרשת את הארץ כי אין אדם אשר לא יחטא ומיד תהיה מדת הדין מתוחה כנגדנו ונאבד, ולכן הודיעם משה רבינו כי הקדוש ברוך הוא רחמן מלא רחמים, כי הסליחה והמחילה ממנו יתברך סיוע ועזר לבני אדם בעבודתו, וכענין שאמר הכתוב (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה למען תורא.
דברים פרק א
(א) אֵלֶּה הַדְּבָרִים סמוך למיתתו סידר להם את התורה כדי שלא ישתכחו המצות אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל כי אלה הדברים שהוא מזכיר להם עכשיו נאמרו - בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה בערבות מואב מוֹל סוּףלאחר שגזר להם הקב"ה ים סוף בֵּין פָּארָן הר סיני שהוא עיקר נתינת התורה וּבֵין תֹּפֶל מרה, שהמים היו תפלים ולא יכלו לשתותם בלי תיקון (שם שם לו חק ומשפט" וְלָבָן וַחֲצֵרֹת שדה חצירות כמו בלשון המשנה שדה לבן וְדִי זָהָב אוהל מועד שהקרשים היו מצופים זהב לכך מנה אותם מקומות שנתנה בהם תורה שהוא רוצה לסדר, כי תורה מקומות מקומות נתנה[1]:
(ב) אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב כאן אומר להם משה קיצור דברים שנאמר במהלך אחד עשר יום שעשו מחורב עד שלוח המרגלים מקדש ברנע שהרי מיום שנשבע הקב"ה שלא יכנסו לארץ לא נתחדשה מצוה רק בשנת הארבעים[2] דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ ומכאן יש לכם להבין כי עוונותיכם גרמו להתעכב במדבר ארבעים שנה, שאילו לא כן היה הדרך מתקצר לכם ובעוונותיכם נתאחר[3]:
(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ חדש שבט ל"ז יום קודם מיתתו כי בז' באדר מת משה[4] בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם האיר להם כל התורה כולה עד הנה בכלל[5]:
(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן[6] אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת מקום צוקים וסלעים[7] בְּאֶדְרֶעִי שראו שנפלו לפניהם שני מלכים חזקים, והכירו שבחינם הניחו אבותם מלכבוש את הארץ, התחיל להוכיחם[8]:
(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל רצה מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר באר להם עתה בשנת הארבעים כל המצוות ועיקר התורה הזאת שהיא עשרת הדברות, ולפי שהאבות שמעו אותן מפי הקב"ה חזר משה והשמיעם לבנים ושמעו אותן מפיו, ואף על פי שכבר ידעו זה מפי אבותיהם והאמינו בהם הנה נבואת משה מבוררת אצלם ומוחזקת בעיניהם, ומה שישמעו מפיו כאילו שמעו מפי עליון[9]:
(ו) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב סיני[10] לֵאמֹר רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה היה קשה לפניו יתעלה העיכוב שלכם אפילו בהר הנבחר והנעלה כי הי' חפץ למהר להכניסם לארץ[11]:
(ז) פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי אע"ג שלבסוף לא באו מתחלה דרך הר האמורי שהוא הר יהודה בדרום א"י משום דיושבי שעיר לא הניחו. אבל אם היו נכנסים אז לא היו מעכבים[12] וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו עמון ומואב והר שעיר[13]בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם ארץ אשקלון ועזה וקסרי וחברותיהם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת:
(ח) רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בלא מלחמה בֹּאוּ מצוה לא יעוד והבטחה[14] וּרְשׁוּ אֶת יושבי[15] הָאָרֶץ ללא כלי זיין ורק בגלל חטא המרגלים נצטרכו למלחמה וכלי זיין[16] אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:
(ט) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא שבא יתרו וראה שלא יכולתי לעמוד[17] לֵאמֹר על ידי יתרו שאמר לי והקב"ה הסכים על ידו[18] לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם להיות דיין יחיד על כל האומה[19]:
(י) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
(יא) יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים מכח ברכתי וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם שיהיה זרעכם כעפר הארץ ללא מספר[20]:
(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי רמז משה רבינו להם שלשת הדברים שאמר ליתרו שהיה הוא עושה לעם והזכירן לישראל ברמז טָרְחֲכֶם כי טורח גדול היה ללמד ליוצאי מצרים החוקים והתורות ופירושם וביאורם וסודם[21] וּמַשַּׂאֲכֶם ענין תפלה שמתפלל עליהם כשבקשו הבשר והמים וְרִיבְכֶם עניני המשפטים[22]:
(יג) הָבוּ בחרו לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם שהם חכמים ונבונים אנשי חיל יראי אלוקים אנשי אמת ושונאי בצע כאשר אמר יתרו[23] וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם:
(יד) וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת:
(טו) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם לאכוף את ביצוע הדין[24]:
(טז) וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר את סדרי הדין[25] שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם כשהם שניהם לפניכם אז תשמעו טענותם, ולא זה שלא בפני זה, והוא לאו שלא יטעים האחד דבריו לדיין קודם שיבא חבירו[26] וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק פשרה שהוא משפט הבא מצדק[27] בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ שותפו לדירה שגר איתו:
(יז) לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט אזהרה לדיין שלא יהא קשה לזה ורך לזה כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ לא תפחדו מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא ואין לבעל הדין לשנוא את הדיין[28] וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו:
נביא
ישעיהו פרק כה
ח. בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח ישחית ויבטל המוות - מישראל,(שלא יוסיפו העמים - להרוג בישראל) וּמָחָה יְקֹוָק אלוהים, דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים ולא ירדו עוד דמעות על פניהם של בנ"י, (שלא יוסיפו הגויים - להרע לישראל), וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ ותוסר החרפה שהיתה לישראל, שהיו מפוזרים בין הגויים, כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:
ט. וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא בנ"י,שיראו בגאולתם, הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה יְקֹוָק קִוִּינוּ לוֹ הנה זה אלוקינו שקיוינו לו - והושיענו מגלותנו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ נגיל ונשמח בישועה שהושיע אותנו.
י. כִּי תָנוּחַ יַד יְקֹוָק בָּהָר הַזֶּה יד ה', תנוח על הגויים שבירושלים - להכותם. וְנָדוֹשׁ מוֹאָב תַּחְתָּיו מואב יהיו נידושים ונכתשים במקומם, כְּהִדּוּשׁ מַתְבֵּן בְּמוֹ מַדְמֵנָה כמו שנידוש התבן שבאשפה, ברגלי אדם ובהמה.
יא. וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ ה' יפרוש את ידיו - להכות במואב, כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשֹּׂחֶה לִשְׂחוֹת כמו השוחה במים, שפורש את ידיו בכל כוחו - לשחות, וְהִשְׁפִּיל גַּאֲוָתוֹ ה' ישפיל גאוותו של מואב, עִם אָרְבּוֹת יָדָיו תחת אצילי ידיו. (כמו: "שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת וְהַמְּלָחִים, תַּחַת אַצִּלוֹת יָדֶיךָ מִתַּחַת לַחֲבָלִים" ירמיהו לח' יב' ; שהשוחה - משפיל המים שתחת אצילי ידיו)
יב. וּמִבְצַר מִשְׂגַּב חוֹמֹתֶיךָ החומות החזקות שבמבצרי מואב, הֵשַׁח הִשְׁפִּיל, הִגִּיעַ לָאָרֶץ עַד עָפָר ינמיך וישפיל - עד עפר הארץ.
ישעיהו פרק כו
א. בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה בזמן בא הגאולה במפלת גוג, ישירו בארץ יהודה, עִיר עָז לָנוּ ירושלים שהיתה לנו תמיד, לעוז ולחוזק, יְשׁוּעָה יָשִׁית ה' ישים לנו ישועה, חוֹמוֹת וָחֵל בחומות ובחֵיל (חומה נמוכה שלפני החומה) שבירושלים, שלא יכבשו ע"י גוג.
ב. פִּתְחוּ שְׁעָרִים פתחו שערי ירושלים, וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק ויבואו בהם בנ"י, שהם עם צדיק, שֹׁמֵר אֱמֻנִים - ששמר וציפה, לקיום הבטחות ה' - שישיבם לארצם מגלותם.
ג. יֵצֶר סָמוּךְ החושבים בלבבם לסמוך על ה' ית' בכל ליבם, תִּצֹּר, שָׁלוֹם שָׁלוֹם שמור אותם בשלום, כִּי בְךָ בָּטוּחַ שהרי בך הם בוטחים.
ד. בִּטְחוּ בַּיְקֹוָק עֲדֵי עַד בטחו בַּה' ית', עד עולם, כִּי בְּיָהּ יְקֹוָק צוּר עוֹלָמִים בַּה' ראוי לבטוח, כי הוא חזק כסלע - בכל עולמים, בכל הזמנים.
ה. כִּי הֵשַׁח יֹשְׁבֵי מָרוֹם, קִרְיָה נִשְׂגָּבָה ה' שבטחתם בו, הוריד והשפיל הגויים, שישבו במקום גבוה ובערים חזקות, יַשְׁפִּילֶנָּה יַשְׁפִּילָהּ עַד אֶרֶץ, יַגִּיעֶנָּה עַד עָפָר ויוסיף להשפילם מטה עד עפר הארץ.
ו. תִּרְמְסֶנָּה רָגֶל ואחר שיפלו, עוד ירמסו אותם ברגל, רַגְלֵי עָנִי פַּעֲמֵי דַלִּים רגלי בנ"י, שהיו עניים ודלים, ירמסו אותם,
ז. אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים אתה תתן לפני הצדיק, דרך ישרה, יָשָׁר תְּיישֵר, מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס ודרך הצדיק תיישר.
ח. אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ יְקֹוָק אפילו כשבאה עלינו, דרך המשפט - כשהבאת עלינו יסורים, קִוִּינוּךָ היינו מקווים אליך, לְשִׁמְךָ וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ ותאוות נפשנו היתה, שהנביא בנבואותיו, יזכיר לנו את שמך.
ט. נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה נפשי רצתה ובקשה אותך בלילה,(בזמן החושך והצרות) אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ כל עוד רוחי בקרבי - אדרוש ואבקש אותך, כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ גם כאשר באים אלינו דרכי המשפט - כשהבאת עלינו יסורים, נוסיף לדרוש ולבקש אותך, צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל כי משפטים אלו, מלמדים את יושבי תבל - לעשות צדק.
י. יֻחַן רָשָׁע בַּל לָמַד צֶדֶק וכי תנתן חנינה לרשע ?! הלא לא למד לעשות צדק, אף אחר שקבל יסורים ! בְּאֶרֶץ נְכֹחוֹת יְעַוֵּל אף שקבל יסורים, נכוחים וברורים בצדקתם, הוסיף לעשות עָוֶל. וּבַל יִרְאֶה גֵּאוּת יְקֹוָק ולא רואה את גאוות וגדולת ה' בעולם, אף שקבל היסורים הצודקים. (ורואה היסורים, כאילו במקרה באו עליו.)
כתובים
ספר איכה
פתיחה למגילת איכה
מגילת איכה נקראת "קינות" בלשון הגמ' ומחברה הינו ירמיהו כמבואר בבבא בתרא טו. "ירמיה כתב ספרו וספר מלכים וקינות"
נאמר בירמיהו (לו, כג) וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר וְהַשְׁלֵךְ אֶל הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל הָאָח עַד תֹּם כָּל הַמְּגִלָּה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח: ופי' בגמ' (מועד קטן כו.) מאי שלש דלתות וארבעה אמרו ליה ליהויקים כתב ירמיה ספר קינות אמר להו מה כתיב ביה איכה ישבה בדד אמר להו אנא מלכא (פי' ועל המלך לא כתוב כלום ולא חשש, ואמר אני מלך על הנותרים) אמרו ליה בכו תבכה בלילה אנא מלכא גלתה יהודה מעני אנא מלכא דרכי ציון אבלות אנא מלכא היו צריה לראש (פי' שהנכרי ראש ולא אתה) אמר להו מאן אמרה כי ה' הוגה על רב פשעיה (כיון שקרא היו צריה לראש אמר מעכשיו איני מלך מיד "ויקרעה בתער הסופר") מיד קדר כל אזכרות שבה ושרפן באש והיינו דכתיב ולא פחדו ולא קרעו את בגדיהם מכלל דבעו למיקרע אמר ליה רב פפא לאביי אימר משום שמועות הרעות אמר ליה שמועות רעות בההיא שעתא מי הוו
מגילת איכה נכתבה ברוח הקודש וכמש"כ באברבנאל (שמות פרק טו) וכן ירמיהו כתב בנבואה ספרו וספר מלכים וכתב ברוח הקדש מגילת קינות ולכך היו ספריו מכלל ספרי הנביאים. והיתה מגילת קינות מכלל ספרי הכתובים ולהיות ענין השירה מפועל הנביא וסדורו כפי רוח הקדש אשר בו ואינה מראה נראת לו ...
אמרו רבותינו במדרש על הפסוק "ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם", אמר הקב"ה לישראל, אתם עברתם לפני ז' עבירות, הרי ירמיה בא ומקונן עליכם קינות שהם בשבעת אלפ"י ביתי"ן ועיין בתורה תמימה (הערות איכה פרק א הערה ז) שפי' "אחד בפרשה ראשונה, אחד בפרשה שניה, שלשה בפרשה שלישית, אחד בפרשה רביעית, וגם פרשה חמישית חשיב לא"ב, כי אע"פ שאינה על סדר הא"ב, אך מפני כי יש בה מספר כ"ב פסוקים כמספר האותיות שבא"ב"
ועוד נאמר במדרש "רבנן אמרי, טובה היתה מגלת קינות לישראל מארבעים שנה שהתנבא עליהם ירמיה, ולמה, מפני שבה נטלו ישראל מחילה שלמה על עונותיהם ביום שחרב ביהמ"ק, הדא הוא דכתיב תם עונך בת ציון"ר"ל טובים היו הצרות והחורבן שהוזכרו במגילת קינות מארבעים שנה שנתנבא עליהם ירמיה להשיבם בתשובה ולא הועיל, וזהו מפני שע"י זה קבלו מחילה גמורה על עונותיהם
נאמר בגמ' (ברכות נז:) "הרואה שיר השירים בחלום יצפה לחסידות קהלת יצפה לחכמה קינות ידאג מן הפורענות"
ומפני מה נאמר מגלת קינות אלפא ביתא, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אומר לפי שכתוב (דניאל ט') וכל ישראל עברו את תורתך וגו', שהיא כתובה מאל"ף ועד תי"ו, לפיכך נכתבה המגלה הזאת אלפא ביתין זו כנגד זו. (איכה רבה (פרשה א)
למה נקרא שמו קינות, אלא בשביל הקללות שראו בימיהם, הבצורת הרבה והרעב ואכילת בשר בניהם ובנותיהם, ומצודות ומלחמות אויביהם ושריפת עריהם ובתיהם, ושחיטת עולליהם וטומאת נשיהם ובנותיהם לפני שוביהם, וביזת עשרם ורכושם ושבית בחוריהם מלכיהם ושריהם וכהניהם, ואכזריות חימה של גוים שלא נשאו פנים לזקן, והיאך נסתלקה שכינה מן קדש הקדשים, ואח"כ באו הגוים הערלים וטימאו את היכל ה' ושבו אותם לבבל. [ויקונן ירמיהו] כאשר ראה שריפת המקום המקודש מימי נח, שנאמר וישכון באהלי שם, ומקודש מימי אברהם ונקרא הר המוריה אשר אמר בהר ה' יראה (בראשית כ"ב), ומקודש מימי דוד שנאמר לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה וגו' (\דברי הימים ב' ג'), ומקודש מימי שלמה ע"י הענן והאש שירדה מן השמים שנאמר ולא יכלו הכהנים וגו' (מלכים א' ח' י"א) - בשביל הרעות האלה נקרא הספר הזה קינות. ועל מה הנייה נכתב הספר, אלא כדי שידעו כל הדורות צדקת הדין שבשמים שאינו נושא פנים לא לקטן ולא לגדול ולא לגוי ולא לישראל שנאמר כי ה' אלהיכם וגו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י').
ד"א למה נכתב הספר הזה, אלא ללמד אותנו כשם שכל הקללות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים באו על ישראל כך כל הטובות והנחמות שדיבר המקום ביד הנביאים הראשונים עתידין לבא על ישראל, שכן כתיב והיה כאשר שקדתי עליהם וגו' (ירמיה ל"א), והיה כאשר הייתם קללה וגו' כאשר זממתי להרע וגו' (זכריה ח'). וכן בספר הזה כתיב טוב ה' לקויו, טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', כי לא יזנח לעולם ה'.
ולמה נכתב כל הספר הזה כסידור כ"ב אותיות שבא"ב? בשביל שיהא הספר הזה מוכן ורגיל לכל ישראל בפיהם כשם שנאמר על השירה הגדולה, ועתה כתבו לכם את השירה וגו' (דברים ל"א).
ד"א למה נכתב הספר הזה כסידור כ"ב אותיות אלא כך אתה מוצא מנין כל בריות שבעולם כ"ב הן, ועוד כך אתה מוצא מאדם הראשון עד שבא יעקב אבינו כ"ב דורות הן, בשביל כך אמר הנביא יבואו כל הדורות וכל האותיות וכל הבריות שבעולם עליונים ותחתונים ויעמדו על הצרות ועל הרעות שהגיעו לישראל. כל הספר נכתב בששה אלפא ביתא ופרשה אחת באחרונה זכור ה' מה היה לנו וגו'. ולמה כך כנגד ז' גליות שנעשו בישראל, ג' שנעשו בעשרת השבטים וג' בירושלם ואחת במצרים. ועוד ששה א"ב כנגד ששת ימי בראשית, ועוד ששה עם הפרשה זכור ה' הרי ז' כנגד ז' פרשיות שבויקרא (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) פנחס בן יאיר עמוד 483 )
ברש"י איכה פרק א כתב "ירמיה כתב ספר קינות היא המגלה אשר שרף יהויקים על האח אשר על האש והיו בה שלש אל"ף ביתו"ת איכה ישבה איכה יעיב איכה יועם שוב הוסיף עליו אני הגבר שהוא שלש אל"ף בית"ות שנ' (ירמיה לו) ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה שלש כנגד שלש" אך באבן עזרא בהקדמה לאיכה כתב "איננה המגלה הנשרפת על יד יהויקים, כי לא נמצא שני דברי השם אשר הם בספר ירמיה חקוקים, וכן כתוב קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הדברים אשר דברתי אליך על ישראל ועל יהודה ועל כל הגוים ועוד כתוב מדוע כתבת עליה לאמר בא יבא מלך בבל ותשחית את הארץ הזאת ואין במגלת ספר איכה זכר בבל ולא מלכה"
איכה פרק א
א. אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד - איך ישבה לבד. הָעִיר רַבָּתִי עָם - העיר שהיו בה הרבה עם. הָיְתָה כְּאַלְמָנָה - היתה כאלמנה שבעלה הלך ממנה. רַבָּתִי בַגּוֹיִם - גדולה באומות. שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת -מושלת על המדינות. הָיְתָה לָמַס - ועכשיו היא משלמת מס לאחרים.
ב. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה - ירושלים בוכה בלילה. וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ - והדמעות יורדות על הלחיים שלה תמיד. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ - אף אחד לא מנחם אותה. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ -כל החברים שלה בגדו בה ולא עזרו לה בצרתה. הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים - היו לה לאויבים.
ג. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה - עמ"י גלו במצב של עניות והעבידו אותם כשהלכו לגלות. הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ - וגם במקום שגלו לשם לא היה לה מנוח. כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים - כל מי שרדף אחריה השיג אותה כי היא היתה בין 2 גדרות ואין לה לאן לברוח.
ד. דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת - הדרכים בירושלים אבלות (ריקות). מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד - שהעולי רגלים לא באים לירושלים. כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין - כל השערים שלה שוממין מאדם. כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים -הכהנים בצער (שלא מקבלים מתנות כהונה.) בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת - הבחורות ביגון ובצער (שהיו עולים לרגל ושמחים שם.) וְהִיא מַר לָהּ - וציון מר לה על המצב הזה.
ה. הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ - הצרים של עמ"י נהיו חשובים וראשים. אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ - האויבים שלה יושבים בשלוה כִּי ה' הוֹגָהּ עַל רֹב פְּשָׁעֶיהָ - כי ה' ציער אותה על ההרבה פשעים שעשתה. עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי צָר - והילדים שלה הלכו בשבי לפני האויב.
ו. וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ - כל היופי יצא מציון. הָיוּ שָׂרֶיהָ כְּאַיָּלִים לֹא מָצְאוּ מִרְעֶה - השרים שלה היו כמו אילים שלא מצאו מה לאכול ואין להם כח. וַיֵּלְכוּ בְלֹא כֹחַ לִפְנֵי רוֹדֵף - והלכו בלי כח לפני מי שרדף אחריהם.
ז. זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ - ירושלים זוכרת בגלותה ימי חורבנה שהביאוה לידי עוני וצער. כֹּ מַחֲמֻדֶיהָ אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם - וזוכרת את כל הדברים הטובים שהיו לה פעם. בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד צָר וְאֵין עוֹזֵר לָהּ - וזוכרת כשנפלה בידי האויב אף אומה לא עזרה לה רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ - ראו אותה האויבים ושמחו שהפסיקה לה הטובה.
ח. חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה - בגלל שחטאו לכן הלכו לגלות. כָּל מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי רָאוּ עֶרְוָתָהּ - כל העמים שכבדוה מזלזלים בה כי ראו את הבזיון שלה, שהלכה לגלות. גַּם הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר - גם היא נאנחה והחזירה פניה לאחור כאדם המתביש.
ט. טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ - חטאותיה ניכרות בשולי בגדיה (עשתה בגלוי) ולא זכרה את הענש שיבא באחריתה. וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין מְנַחֵם לָהּ - ירדה יותר מרגיל בשאר הרים וכולם מתפלאים ע"ז ולכן א"א לנחם אותה. רְאֵה ה' אֶת עָנְיִי כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב - מבקשת מה' שיראה את ההרבה צרות שהאויב עשה לה (ויושיע אותה).
י. יָדוֹ פָּרַשׂ צָר עַל כָּל מַחֲמַדֶּיהָ - האויב פרש את ידו על כל הדברים הטובים שלה. כִּי רָאֲתָה גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ - כי ראתה את הגוים באים לבית המקדש. אֲשֶׁר צִוִּיתָה לֹא יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ - אומות (עמון ומואב) שאסרת להם לבא בקהל ישראל נכנסו לביהמ"ק.
יא. כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם - כל עם ישראל נאנחים ברעב ומחפשים לחם לאכול. נָתְנוּ מַחֲמַדֵּיהֶם בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ - נתנו את כל הדברים היקרים להם כדי להשיג לחם להחיות את נפשם. רְאֵה ה' וְהַבִּיטָה כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה - תראה ה' והבט כי נהייתי רעבתנית.
יב. לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ - מתפללת שלא יבא על עוברי דרך את הצרות שלה. הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי - תביטו האם יש כאב כמו שה' עשה לי. אֲשֶׁר הוֹגָה ה' בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ - שה' ציער אותי ביום כעסו.
יג. מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה - מהשמים שלח אש בעצמותי ושבר אותם. פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר - פרש מלכודת שאצטרך לברוח אחור אל שונאי. נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה - נתן אותי שממה וריקנית כל היום בצער.
יד. נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ - מסומנים היו פשעי בידי ה'. יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי הִכְשִׁיל כֹּחִי - הפשעים נעשו כמו ענפים והתרבו כ"כ עד שהגיעו עד הצואר שלי וקלקל את כוחי.נְתָנַנִי ה' בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם - ה' נתן אותי בידי אויב כ"כ חזק שאני לא אוכל לקום ולהתחזק.
טו. סִלָּה כָל אַבִּירַי ה' בְּקִרְבִּי - דרך ה' על כל החזקים שלי. קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי - קבע זמן לשבור את הבחורים החזקים שלי. גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה - כמו שדורכים בגת להוציא יין כן ה' הביא אויב שהרג את הנשים של עמ"י והוציא דמם.
משנת ההלכה
דיני תשעת הימים
א. מיום ראש חודש אב עד התענית, ממעטים במשא ומתן של שמחה. כלומר אין קונים צרכי חופה וחתונה ותכשיטי כסף וזהב, אבל שאר משא ומתן של מסחר עושים כדרכם ואין חוששים.
ב. אין לתפור או לתקן בגדים חדשים, כמבואר לעיל. ובמיוחד לצורך נישואין. אמנם מי שמתחתן מיד אחר תשעה באב, וזמנו מצומם ולא יספיק לקנות ולהכין הכל אחר תשעה באב, מותר לקנות או לתפור בימים אלו, וכן אם חושש שמא יתייקרו לאחר מכן, מותר.
ג. מותר להשחיר נעליו אפילו ע"י משחת נעליים בימים אלו, אמנם אין להבריקם, ולצורך שבת יש להתיר.
ד. אסור לקנות בגדים חדשים או נעליים חדשות בימים אלו, ובכלל זה אסור לקנות טלית גדול, וה"ה בטלית קטן אלא אם כן אין לו. אמנם תפילין מותר לו לקנות אם צריך.
ה. מי שאין לו נעלי גומי או בד מותר לקנות כיון שאינו אלא לצורך התענית, אמנם מי שמתכנן ללובשם בקביעות אחר התענית כנעלי בית, יש לו להמנע מלקנות, ובכל מקרה יחדשם אם יכול, בשבת.
ו. מותר לקנות בשר בתשעת הימים.
ז. יש להחמיר שלא לסייד או לצבוע את חדרי הבית, וכ"ש שלא להוסיף תוספת בניה בימים אלו, אמנם אם בונה לצורך מגורים ולא לתוספת נוי והרחבה, מותר אם צריך לבנות בימים אלו.
ח. קבלני בנין או שיפוצים מותר להם לבנות, ויש בזה משום מצות יישוב ארץ ישראל. ומ"מ מן הראוי להמנע מעבודות צבע וסיוד בימים אלו אלא אם כן יש בדבר הפסד ממוני גדול, ויש לעשות שאלת חכם בכל מקרה, שלא לתת תורת כל אחד בידו.
ט. אסור לנטוע נטיעה של שמחה, ולפיכך אין לנטוע עצי נוי מיוחדים שיש שמחה רבה בנטיעתם, אבל מותר לשתול דשא ופרחים ועצי פרי שאין ערך מיוחד או שמחה מיוחדת בנטיעתם בימים אלו, וכן מותר לעשות שאר עבודות גינון בימים אלו. ובארץ ישראל אין לנטוע או לשתול כלל מפני איסור עבודת הקרקע בשמיטה.
י. מי ששותל גינה במקום שקודם לכן כלל לא היה, יש מקום להחמיר להמתין עד אחר התענית, כיון שאצלו הרי היא נטיעה של שמחה. ויעשה שאלת חכם.
יא. מותר מדינא ליטול צפרניו בתשעת הימים. ויש מחמירין בשבוע שחל בו. ולצורך שבת או לצורך טבילת מצוה מותר לכו"ע.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] חזקוני
[3] רבינו בחיי
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] ספורנו
[6] עוג וסיחון אחים היו כמבואר בנדה סא א ועיי"ש במהרש"א
[7] רמב"ן
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי ועיין רמב"ן שסובר שהוא מקום ליד הר סיני שחנו שם
[11] העמק דבר
[12] העמק דבר
[13] רבינו בחיי
[14] רמב"ן
[15] ספורנו
[16] ת"י
[18] רבינו בחיי
[19] ת"י
[20] ת"י
[21] כנגד והודעתי את חוקי האלהים ואת תורותיו האמור בפ' יתרו
[22] אבע"ז רבינו בחיי ורמב"ן שכתב שזהו דרך הפשט ועיין בספורנו טרחכם. בקטטות הקורות בלתי תביעת ממון: ומשאכם. בצרכי רבים: וריבכם. בעניני הדין ותביעת ממון. וזה ספר להזכירם את פשעם שאע"פ שבשר אותם שיכנסו לארץ בלתי שום מלחמה שהיה ענינה רב התועלת והכבוד יותר מכל נכסיהם ועניניהם במדבר לא נמנעו מלעורר דברי ריבות איש על חבירו באופן שהוצרך למנות מדרגות שופטים עד שכל עשרה מהם היו צריכים לדיין פרטי ואין זה כי אם מרוע לב
[23] רמב"ן
[24] רבינו בחיי
[25] ת"י
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רבינו בחיי
[28] חזקוני
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה