מקרא
דברים פרק א
(יח) וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים הם החוקים והתורות הדרך אשר ילכו בה והמעשה[1] אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן:
(יט) וַנִּסַּע מֵחֹרֵב וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר באחד עשר יום שמו שנצטוו ללכת מהר חורב[2] הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא שמטיל יראה[3] הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֹתָנוּ כמבואר לעיל רב לכם שבת בהר הזה וגו' וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:
(כ) וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(כא) רְאֵה נָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת שלא תהיו נשברים בלב כי לא יתייצב איש בפניכם[4]:
(כב) וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם אע"פ שהיו לכם ראשים ממונים עליכם לצרכי רבים באתם כלכם[5] וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ הם ביקשו לבחור המרגלים ולזה לא הסכים האל יצעלה ואמר למשה שלח לך שהוא יבחר[6] וְיַחְפְּרוּ וירגלו כי החופר מחפש את מה שיש בסתר[7] לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן בתחילה[8]:
(כג) וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט:
(כד) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ:
(כה) וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ מצפון לדרום שהרי בדרום הארץ היו וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ בפירותיה ושהיא זבת חלב ודבש[9] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ נֹתֵן לָנוּ:
(כו) וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת ובזה נתגלתה רשעכם שהשליחות היתה את הדרך וכו' ולא אם לעלות או לאו[10] וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כז) וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם בראותם כי יהושע וכלב יחזקו את לבם למלחמה, באו שאר המרגלים אל בני ישראל שלא בפני משה והוציאו דבה על הארץ שהיא ארץ אוכלת יושביה, וזהו ותרגנו באהליכם (פסוק כז) וגם העם לא יזכירו בפני משה הדבה הזאת, כי יכחישם שלא אמרו כן בתחלה[11] וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְקֹוָק אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ:
(כח) אָנָה לאן[12] אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ כלם בהסכמה אחת בטובת הארץ, אבל בחוזק העמים ההם המסו את לבבם[13] לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:
(ל) יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם בשבילכם[15] כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם:
(לא) וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם במדבר הגדול והנורא ואם היה רוצה להנקם מכם היה מניח אתכם ביד הנחשים והעקרבים במדבר[16] עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
(לב) וּבַדָּבָר הַזֶּה ניסי מדבר אשר נשאם ה' כאשר ישא איש את בנו שגם בדבר הזה[17] אשר עשה עמכם כל הגדולות והנוראות[18] אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בתמיהה, שיצליח אתכם וילחם לכם, כן אמרתי להם:
(לג) הַהֹלֵךְ שמא תאמרו - אם עשה כבר הרי נסתלק מכם, הרי בכל יום הוא הולך[19] לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם:
נביא
ישעיהו פרק כו
יא. יְקֹוָק, רָמָה יָדְךָ כשידך רמה - הורמה על הרשעים, בַּל יֶחֱזָיוּן אינם רואים שידך היא שהכתה אותם,(אלא יד המקרה הוא) יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם אך כשתעשה הישועה הגדולה לעם ישראל, יראו בהכרח שיד ה' היא (שהלא מעטים מאוד, יגברו על כל העמים) - ויבושו ויכלמו, אַף אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם אף יראו את האש שתאכל את צָרֵי, אוייבי ה'. (אוייבי ישראל)
יב. יְקֹוָק תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם לָנוּ ה', תערוך לנו שלום, (כמו: "...שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּו מים" ; יחזקאל כד' ג') כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ כי הרי כל הפעולות והמעשים אתה הוא שפועל, א"כ שים לנו שלום.
יג. יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אנא, זכור לנו, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים שאף בגלות, כשהיו העמים בעלים ואדונים עלינו, זוּלָתֶךָ - חוץ מה' - שהנהגת ה', לא היתה בגלוי עלינו, לְבַד בְּךָ נַזְכִּיר שְׁמֶךָ בכל זאת, תמיד הזכרנו את מלכותך עלינו, ולך קוינו.
יד. מֵתִים בַּל יִחְיוּ הע"ז של הגויים הם כמתים - שלא יקומו ולא יחיו, רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ כמתים שלא יקומו, לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ ולכן, זכרת להשמידם, ולאבד מהם כל זֵכר.
טו. יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְקֹוָק אף שהוספת לייסר את בנ"י, יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ גם כשהתגברו הייסורים היו מקווים לגילוי כבודך ִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ ואף שרחקת אותם בכל קצות הארץ - היו מקווים אליך.
טז. יְקֹוָק בַּצַּר פְּקָדוּךָ גם כשהיו בצרה - זכרו ודרשו אותך, צָקוּן לַחַשׁ שפכו תפילתם בלחש לפניך, מוּסָרְךָ לָמוֹ כאשר באו עליהם היסורים.
יז. כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת כמו אשה הרה העומדת ללדת, שאז מתגברים חבלי הלידה מאוד, תָּחִיל, תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ והיא מלאה פחד וזועקת בכאביהָ,(ובכל זאת, שמחה היא ביסורים, שהרי יודעת שסופם לידה) כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ יְקֹוָק שאף בזמן תוקף וחוזק יסורי הגלות, גברה אהבתינו אליך, וציפינו לישועתך.
יח. הָרִינוּ חַלְנוּ בנ"י התפללו לה' ואמרו: אנו דומים לאשה הרה שיש לה חִיל, פחד הלידה, כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ אך, ילדנו רוח, שלא באה הלידה אחר רוב היסורים, (שהישועה שאחר היסורים - לא באה) יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ עדיין לא באה הישועה בארץ,וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל ולא נפלו עדיין אוייבנו היושבים בארץ.(שבנפילתם - תבוא לנו הישועה)
יט. יִחְיוּ מֵתֶיךָ התפלל לה', שיבוא היום, שיקומו המתים בתחיית המתים, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן נבלת בנ"י - יקומו לתחייה, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ התעוררו ושבחו את ה', שֹׁכְנֵי עָפָר המתים ששכנו בעפר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ כמו הטל, המגדל את הירקות, כך יְחַיֵה המתים - ע"י טל תְּחִיָה. וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל והארץ תפיל ותשליך המתים מתוכה.
כ. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ לכו בנ"י להסתר בחדריך, וסגור הדלת בעדך, כשיתגברו היסורים, במלחמת גוג ומגוג, (נמשל: "הסתתרו" בתשובה ומעשים טובים - מפני הרעה) חֲבִי כִמְעַט רֶגַע התחבאו רגע מועט, עַד יַעֲבָר זָעַם עד שיעבור זמן הזעם שבמלחמת גוג ומגוג.
כא. כִּי הִנֵּה יְקֹוָק יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲוֹן ישֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו לזכור ולשם על עוונות יושבי הארץ, וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ הארץ תגלה את הדם הנקי שנשפך בה - שתבוא הנקמה משופכי הדם, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ ולא תכסה עוד, על הדם הנקי של ההרוגים - שנשפך בה.
ישעיהו פרק כז
א. בַּיּוֹם הַהוּא - במלחמת גוג ומגוג, יִפְקֹד יְקֹוָק בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה יזכור ה', להעניש בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ את מלכי העמים, שנמשלו ללויתן (נחש)בָּרִיחַ - שמבריח הים מקצה לקצה, (כמו בריח הדלת, שמגיע מקצה לקצה בדלת) הלויתן, הדג הגדול שבים, נקרא גם תנין -נחש ; "ויברא ה' את התנינים הגדולים" - הלויתן, " וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ...וַיְהִי לְתַנִּין" - לנחש. וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וכן נמשלו ללויתן (נחש) עקלטון - המתפתל בין המכשולים שבים, (שמעשי מלכי העמים, היו עקומים ורעים) וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם ויהרוג את מלכי העמים.
ב. בַּיּוֹם הַהוּא כשתבוא הגאולה לישראל, כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ יענו וישירו על בנ"י, שהם ככרם חֶמֶר - ככרם המוציא יין אדום ומשובח. (כמו: "...וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר", דברים לב' יד' ; וכמו: "...וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ...", תהילים עה' ט')
ג. אֲנִי יְקֹוָק נֹצְרָהּ מעכשיו, ה' ישמור על הגפן, (ולא כמו שאמר: "הסר משוכתו והיה לבער..."לעיל ה' ה') לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה ובכל רגע אשקה מים את הגפן,(ולא כמו שאמר: "...ועל העבים אצוה - מֵהמטיר עליו מטר", לעיל ה' ו') פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ שמא יהיו חסרים בגפן מקצת מהעלים, לַיְלָה וָיוֹם אֶצֳּרֶנָּה בלילה וביום - אשמור עליהָ, (נמשל: שה', ישפיע את רוחו על בנ"י, ותרבה נבואה ודעת אלוקים בישראל)
ד. חֵמָה אֵין לִי לא נהגתי עם בנ"י בחֵמָה וכעס, מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת בַּמִּלְחָמָה שאם היו נותנים לי, בזמן שנלחמתי בישראל, את השמיר והשיִת (מיני קוצים) שגדלו בכרמי, (שהרי עשו עוונות רבים) אֶפְשֳׂעָה בָהּ בפסיעה אחת, במכה אחת, אֲצִיתֶנָּה יָּחַד הייתי מדליק ומכלה את כל הכרם, את כל בנ"י, (אך חֵמָה - אין לי על בנ"י, ולכן, לא כליתי אותם לגמרי)
כתובים
איכה פרק א
טז. עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם - על כל הדברים האלה אני בוכה והעינים שלי מורידות תמיד דמעות כמו מים על אלה הצרות. כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי - כי אין מי שיכול לנחם אותי ולהשיב תנחומים לנפשי. הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים כִּי גָבַר אוֹיֵב - ובני שגלו הם בשממה וריקנות כי האויב עשה להם הרבה צרות.
יז. פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ אֵין מְנַחֵם לָהּ - ציון פורשת את ידיה כדרך המצטערים ואין מי שינחם אותה. צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו - ה' גזר שכל מקום שיגלו יהיה מסביבם אויבים. הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם - ירושלים היתה מרוחקת ובזויה בעיני הגוים.
יח. צַדִּיק הוּא ה' כִּי פִיהוּ מָרִיתִי - כל מה שה' עשה לי היה בצדק כי אני מריתי פיו. שִׁמְעוּ נָא כָל הָעַמִּים וּרְאוּ מַכְאֹבִי - תשמעו העמים ותראו את כאבי. בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי הָלְכוּ בַשֶּׁבִי -שבתולותי ובחורי הלכו בשבי בעוונותי.
יט. קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי - קראתי לעזרה לעמים שהיו אוהבים שלי והם רימו אותי. כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ - הכהנים והזקנים מתו בעיר. כִּי בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ וְיָשִׁיבוּ אֶת נַפְשָׁם - כי רצו אוכל להשיב את נפשם הרעבה.
כ. רְאֵה ה' כִּי צַר לִי מֵעַי חֳמַרְמָרוּ - תראה ה' את הצרות שלי והמעים שלי התכווצו. נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי כִּי מָרוֹ מָרִיתִי - הצטערתי שמריתי את פי ה'. מִחוּץ שִׁכְּלָה חֶרֶב בַּבַּיִת כַּמָּוֶת -כשראיתי שבחוץ הורגת חרב ובבית מתים מרעב.
כא. שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי אֵין מְנַחֵם לִי - האוהבים של פעם שמעו שאני נאנחת ואין אחד מהם מנחם אותי כָּל אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ - כל האויבים שלי שמעו על הצרה שלי ושמחו שאתה עשית לי את זה. הֵבֵאתָ יוֹם קָרָאתָ וְיִהְיוּ כָמוֹנִי - והלואי שתביא עליהם גם צרות כמו שעשית לי.
כב. תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ - תזכר את רעתם ותעשה להם. כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי - כמו שעשית לי על כל הפשעים שלי. כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי - כי אנחתי רבות ולבי מלא צער על הצרות.
איכה פרק ב
א. אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ ה' אֶת בַּת צִיּוֹן - איך החשיך ה' בכעסו את עם ישראל. הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל - השליך בבת אחת ממקום גבוה למקום שפל את כבוד ישראל. וְלֹא זָכַר הֲדֹם רַגְלָיו בְּיוֹם אַפּוֹ - ולא זכר ביום כעסו את בית המקדש לרחם עליו.
ב. בִּלַּע ה' וְלֹא חָמַל אֵת כָּל נְאוֹת יַעֲקֹב - השחית ה' ולא רחם על כל בתי יעקב. הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת יְהוּדָה הִגִּיעַ לָאָרֶץ - הרס בכעסו את מבצרי בת יהודה והשפילם לארץ. חִלֵּל מַמְלָכָה וְשָׂרֶיהָ - ביזה את המלכות והשרים של עם ישראל.
ג. גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל - הכרית בכעסו הגדול, את כבוד ישראל. הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב - החזיר לאחור יד ימינו ולא סייע להם מפני האויב. וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה אָכְלָה סָבִיב - ושרף ביעקב כאש להבה, ששרפה אותם מכל הצדדים.
ד. דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר - ה' מתח קשתו והטיל עלי חצים כמו אויב והעמיד ימינו לעשות לנו צרות כאויב. וַיַּהֲרֹג כֹּל מַחֲמַדֵּי עָיִן - והרג את כל היפים. בְּאֹהֶל בַּת צִיּוֹן שָׁפַךְ כָּאֵשׁ חֲמָתוֹ - באהל של בת ציון שפך את כעסו שהוא כאש.
ה. הָיָה ה' כְּאוֹיֵב בִּלַּע יִשְׂרָאֵל - ה' התנהג לעם ישראל כאויב וכלה את ישראל. בִּלַּע כָּל אַרְמְנוֹתֶיהָ שִׁחֵת מִבְצָרָיו - וכלה את הארמונות שלה, והשחית את המבצרים. וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה - והרבה בבת יהודה צער ויללה.
ו. וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ - עקר את סוכתו (ביהמ"ק) כמו גן ירק שעוקרים והשחית את המקום שהיה נועד עם עמ"י. שִׁכַּח ה' בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת - ה' השכיח את המועדים והשבתות בציון. וַיִנְאַץ בְּזַעַם אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן - ביזה בכעסו את המלך וכהן גדול.
ז. זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ - עזב ה' את מזבחו ביטל את מקדשו. הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ - מסר בידי האויב את חומות ארמנותיה. קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד - האויבים שמחו בקול חזק כמו ימי מועד שהיו שמחים בקול גדול.
ח. חָשַׁב ה' לְהַשְׁחִית חוֹמַת בַּת צִיּוֹן - לפני הרבה זמן ה' חשב להשחית את החומות של ציון. נָטָה קָו לֹא הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ - נטה עליה קו של משפט להפרע מהעונות ולא השיב ידו מלהשחית. וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה יַחְדָּו אֻמְלָלוּ - גרם לאבל לחומה הקטנה והגדולה וביחד נכרתו.
ט. טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ - השערים נטבעו בארץ ה' אבד ושבר את הבריחים של השערים. מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה - המלך והשרים הלכו לגלות ואין מי שילמד את העם תורה. גַּם נְבִיאֶיהָ לֹא מָצְאוּ חָזוֹן מֵה' - גם הנביאים לא קבלו נבואה מה'.
י. יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ זִקְנֵי בַת צִיּוֹן - הזקנים ישבו לארץ ושתקו והתאבלו על החורבן. הֶעֱלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם חָגְרוּ שַׂקִּים - שמו עפר על הראש ולבשו שקים. הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלָם - הסתכלו לארץ בצער ואבלות.
משנת ההלכה
דיני שבת חזון
א. השנה חל תשעה באב בשבת ושונים דיני שבת זו משבתות השנה כמבואר להלן.
ב. לשבת זו קוראים 'שבת חזון' על שם ההפטרה 'חזון ישעיהו' שמפטירים בה. והפטרה זו היא האחרונה משלש הפטרות של פורענויות שקוראים בשלש השבתות שקודם תשעה באב. ואילו בשבע השבתות שאחרי תשעה באב קוראים 'שבע דנחמתא', היינו שבע הפטרות של נחמה בשבע שבתות זו אחרי זו. והמנהג שקורין למפטיר 'חזון' את גדול בית הכנסת.
ג. נוהגים לקרוא פסוק "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" שמפרשת השבוע, בניגון של 'איכה'. וכן נוהגים רבים שקוראים בניגון של איכה את כל ההפטרה חזון ישעיהו, ואחרים שקוראים רק פסוקי התוכחה שבהפטרה זו בניגון של איכה.
ד. ערב שבת חזון מעיקר הדין אין לרחוץ כל גופו, אלא רק את פניו ידיו ורגליו וראשו. ומותר במים חמים אם רגיל בכך כל שבוע, אבל ללא סבון. ויש מתירים בימינו לרחוץ כל גופו אבר אבר ובסבון, אם כוונתו להעביר הליכלוך והזיעה, ולא לשם תענוג.
ה. בשבת זו על אף שהוא יום תשעה באב אוכלים בשר ושותין יין בכל שלש הסעודות, כבשאר שבתות השנה. ואין נוהגים בו דיני אבילות של תשעת הימים כלל.
ו. מנהג א"י שלובשים לכבוד שבת בגדי שבת, ואין משנים גם בשנה זו שחל תשעה באב בשבת. ויש שמשנים בגד אחד, כגון עניבה שאין לובשים, וכיו"ב. וכן נהג מרן החזו"א. ולמנהג הגר"א אין לשנות כלל.
ז. וכן מנהג א"י לפרוס על השולחן לכבוד שבת מפה של שבת ואפילו מכובסת שלא השתמשו בה קודם, ומחליפים בבתי כנסיות את הפרוכות בפרוכות של שבת (במקומות שעושים כך כל שבוע).
ח. מותר לשטוף הבית לכבוד שבת. ויש מחמירים בכך. אמנם לשטוף כדי להעביר לכלוך ממשי מותר לכו"ע.
ט. לכבוד שבת מותר ללבוש בגדים מכובסים, ולהשתמש במפיונים מכובסים. אמנם אין להציע סדינים מכובסים על מיטתו.
י. מי שאין לו אלא בגדים מכובסים. ורוצה ללבשם בתשעה באב, ילבשם זמן מה בשבת, ואח"כ רשאי ללבשם במשך השבוע, שכבר אינו חשוב כמכובס. רק לא יאמר שעושה כן לצורך חול.
יא. מותר לקצוץ צפרנים גם בערב שבת זו
יב. לספרדים מותר להסתפר גם בערב שבת זו אך יש שכתבו להחמיר בכך.
קדושת ארץ ישראל
יג. נפסק להלכה שקדושת בית המקדש והר הבית לא פסקו אע"ג שחרבו בעונינו. ולפיכך בזמן הזה שכולנו טמאים אסור להכנס בכל שטח הר הבית.
יד. אסור לטוס מעל שטח הר הבית, כיון שאויר הר הבית קדוש עד לרקיע. כמו כן אסור לסייע ליהודי להטיס אנשים מעל הר הבית, אפילו אם כל נוסעי המטוס אינם יהודים, ויש בו דין "הזורק כלים טמאים למקדש וכו' חייב מלקות".
טו. נחלקו בפוסקים אם הכותל המערבי הינו חומת העזרה, או חומת הר הבית, ולמעשה נתברר היום שהינו חומת הר הבית.
טז. יש שחששו לא לגעת באבני הכותל, וכ"ש שלא להכניס ידיו לאויר שבין אבני הכותל, כיון שחששו שעובי חומת הר הבית נחשב כשטח הר הבית ואסור להכנס שם בטומאה, וכך נהגו החזו"א והגרי"י קניבסקי.
יז. יש שחששו שלא לעמוד בתוך שתי אמות מהכותל, כיון שחששו שמא נעתקו אבני הכותל ממקומם, וכך נהג הגאון האדר"ת זצ"ל.
יח. אמנם מנהג העולם להתקרב עד הכותל ולנשק אבניו, ואפילו להכניס אצבעותיהם באויר שבין האבנים, וכך הורו הרבה מגדולי ישראל הלכה למעשה. והמחמיר יחמיר לעצמו.
יט. המתפלל שמונ"ע ברחבת הכותל המערבי, י"א שיצדד פניו לשמאלו לצד צפון במקצת, כיון שאין רחבת הכותל מכוונת כנגד קודש הקדשים. וי"א שלא יצדד פניו, שכיון שלא זזה שכינה מן הכותל א"כ נחשב כמתפלל נוכח השכינה, ולא יצדד פניו. וכן מנהג העולם, וכך הורו הרבה מפוסקי ישראל.
[1] רמב"ן
[2] אבע"ז רבינו בחיי
[3] ת"א ועיין רש"י שפי' שהיו בו נחשים כקורות. עקרבים כקשתות
[4] ספורנו
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] אבע"ז
[8] אבע"ז
[9] רמב"ן
[10] ספורנו
[11] רמב"ן
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] אבע"ז
[15] רש"י
[16] ספורנו
[17] אור החיים
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה