מקרא
דברים פרק ה
(כד) וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:
(כה) מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים
מפני שכבר מסר הקב"ה הרשות והבחירה ביד האדם לעשות כל מה שירצה טוב או רע, וכן דרשו חז"ל (ברכות לג ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים[1] לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם:
(כו) לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:
(כז) וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ הוא תורה שבכתב שהיא נבואתו של משה אֵת כָּל הַמִּצְוָה נכלל בזה מ"ע ול"ת שבתורה שבכתב וגם המשנה היינו קבלות בהלכות פסוקות המכונה בשם צווי כמה פעמים וְהַחֻקִּים אלו כללי התורה איך לדרוש ולחדש מה שלא נאמר בפירוש וְהַמִּשְׁפָּטִים אלו החקירות האיך יוצאות הוראות המשנה מגוף תורה שבכתב ע"י החקים והוא התלמוד[2] אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ הזכיר כן לפי שהיו עכשיו באין אצלה. או מפני שעיקר עשיית המצוות אינו אלא בארץ אף על פי שהם חובת הגוף בכל מקום זולתי המצוות שהן תלויות בארץ[3]:
(כח) וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל:
(כט) בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן:
דברים פרק ו
(א) וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:
(ב) לְמַעַן בשמירת המצוות תזכה ו - תִּירָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל חֻקֹּתָיו וּמִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ כי בעבור עשות המצות תזכה שיהיו לך בנים יראי השם, ויעמדו על פני האדמה לעולם ויעמוד זרעכם ושמכם לפניו כל הימים[4] וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ:
(ג) וְשָׁמַעְתָּ יִשְׂרָאֵל וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת למען אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וַאֲשֶׁר תִּרְבּוּן מְאֹד כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לתת[5] לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: פ
(ד) שְׁמַע יִשְׂרָאֵל קבל ממני דבר זה ודעהו והאמן בו כי יְקֹוָק שהוא אֱלֹהֵינוּ הוא יְקֹוָק אֶחָד נצטוינו להאמין כי השם יתברך הוא הפועל כל המציאות, אדון הכל, אחד, בלי שום שיתוף שראין זולתו מנהיג מצווה זאת נקראת גם קבלת עול מלכות שמים שהיא העיקר הגדול בתורה שהכל תלוי בו[6]:
(ה) וְאָהַבְתָּ ואחר שנדע ונסכים על מה שנצטוינו באמרית שמע ישראל, אז באמת ראוי לאהוב אותו בכל לבבנו[7] אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו בזה לאהוב את ה' הדרך להגיע לאהבה היא ע"י שיחשוב ויתבונן בתורת ה' ובמצוותיו ובמעשיו ובברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ לפיכך צריך האדם לייחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג בכלל המצוה להאהיב את הקב"ה על אחרים ולקרוא לבני האדם כולם להאמין בו ולעובדו, כאברהם אבינו שעשה כך מרוב אהבתו את ה' וצריך אדם להתנהג באופן שה' יהיה מתאהב על ידו, שיהא משאו ומתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות, שהבריות יאמרו עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה[8] בְּכָל לְבָבְךָ שתתן כל מחשבות לבבך על אהבתך. ולא יחלקו רעיוני לבך לשני חלקים, כאדם שאוהב אדם אחד ונותן על אדם אחר מחשבתו, ואין כל מחשבתו על האחד וּבְכָל נַפְשְׁךָ שתהא כל אות נפשך על אהבתו, שתהא לך תאות נפש באהבתו ומדרש חז"ל שחייב בזה אפילו נוטל את נפשך וּבְכָל מְאֹדֶךָ שיהיו יציאותיך לקנות אהבתו[9]:
(ו) וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ איני יודע כיצד אוהבים את המקום תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, תן הדברים האלה על לבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו[10]:
(ז) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ היא שצונו ללמוד חכמת התורה שיהיו מחודדים בתוך פיך כשאדם שואלך דבר לא תהא מגמגם לו אלא אמור לו מיד וְדִבַּרְתָּ בָּם כאדם המלמד לבנו דברים ערבים עליו, והם מורגלים בפיו, ומדבר מהם תדיר, שאין אדם מדבר בדברים שלבו קץ ומואס בהם.. ולא בדברים אחרים עשם עיקר ואל תעשם טפלה, שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים כפלוני[11] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ נצטוינו בזה לקרות בכל יום בערבית ובשחרית את קריאת שמע. והיא מצות עשה מן התורה[12]:
(ח) וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ נצטוינו להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטֹטָפֹת היא שצונו להניח תפילין של ראש ולהניח אותם, כעדי בֵּין עֵינֶיךָ שיהיה הדבר תמיד בין עיניו:
(ט) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ לכתוב אותם על פתחי השערים, כדי שיהא הדבר תמיד בין עיניו, ושלא יעבור אפילו רגע מזכרוננו, וכדי שנתפאר ונתעדן בו והיא שצונו לעשות מזוזות[13]: ס
(י) וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:
(יא) וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ דרשו חז"ל (חולין יז.) אפילו קותלי דחזירי אפילו כרמים נטועים ערלה הכל התיר להם, וכן היה דין תורה שהותרו כל האיסורים ביוצאי מלחמה עד שבע שנים שכבשו, חוץ מעבודה זרה שלא התיר להם ודעת הרמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן:
(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְקֹוָק מרוב הטובה שתהיה לך, כמו "וישמן ישורון ויבעט"[14] אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(יג) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא נצטוינו במצות יראת ה' והיא יסוד כל המצוות הדרכים להגיע ליראת ה' הם א. על ידי שעוסק בתורה ב. שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ וכשמחשב בדברים האלו עצמם מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות ג. בושת פנים מה' ד. התבוננות ששכינתו ית' נמצאת בכל מקום, ושהוא משגיח על כל דבר קטן וגדול והעובר על זה ולא שת לבו בכך בשעה שבאה עבירה לידו, ועבר עליה, ביטל עשה זו[15] וְאֹתוֹ תַעֲבֹד לעשות כל אשר צוך כעבד שומר מצות אדוניו ויתכן שיהיה זה רמז לעבודת הקרבנות לשמו וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ ולא בשם אלוהים אחרים[16]:
(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לישבע בהם, ולא לעובדם[17] מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:
(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
נביא
ישעיהו פרק ל
לא. כִּי מִקּוֹל יְקֹוָק יֵחַת אַשּׁוּר לב אשור, ישבר מפחד הקולות, בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה ויכה אותם בשבט (במקל)
לב. וְהָיָה כֹּל כל העמים, מַעֲבַר שעבר וכבש אותם אשור - בדרכו לא"י, מַטֵּה מוּסָדָה אשור - שהיה כמקל חזק כמו יסוד. אֲשֶׁר יָנִיחַ יְקֹוָק עָלָיו שה' הניח ידו עליהם - להענישם, (את אשור) בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת ישמחו עמים אלו בתופים וכינורות על מפלתם הגדולה, וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בָּם וישמחו שה' נלחם בהם (באשור), במלחמה חזקה, מונפת מעלה מעלה ברוב חוזקה.
לג. כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה עוד מאתמול ערוך ומוכן הגהנום(הגיהנֹם נקרא תפתה, משום שכל המתפתה ליצרו - נופל שם) - לאשור, גַּם הִיא - הגיהנֹם, לַמֶּלֶךְ הוּכָן - מוכן למלך אשור, הֶעְמִיק הִרְחִב ה' הרחיב והעמיק הגיהנֹם לכל חיילי אשור הרבים, מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים הַרְבֵּה הרבו עצים במדורה שבגיהנֹם, נִשְׁמַת יְקֹוָק רוח ה', כְּנַחַל גָּפְרִית בֹּעֲרָה בָּהּ כאילו בוער שם נחל של אש וגופרית.
ישעיהו פרק לא
א. הוֹי הַיֹּרְדִים מִצְרַיִם לְעֶזְרָה הוי על אלו שיורדים לבקש עזרה ממצרים, עַל סוּסִים יִשָּׁעֵנוּ - נשענים ובוטחים, בכוח הסוסים החזקים שיש במצרים, וַיִּבְטְחוּ עַל רֶכֶב כִּי רָב ובוטחים בריבוי הרכב שיש במצרים, וְעַל פָּרָשִׁים כִּי עָצְמוּ מְאֹד ועל הריבוי העצום של הפרשים, וְלֹא שָׁעוּ עַל קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ולא פנו אל ה' ית', וְאֶת יְקֹוָק לֹא דָרָשׁוּ לא בקשו כלל !
ב. וְגַם הוּא חָכָם גם ה' חכם - להפר מחשבתם הרעה, וַיָּבֵא רָע יביא עליהם דבר רע, וְאֶת דְּבָרָיו שנבאו הנביאים, לֹא הֵסִיר לא יסיר, וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים יקום להעניש את בנ"י - שמעשיהם רעים, וְעַל עֶזְרַת פֹּעֲלֵי אָוֶן ויביא הרעה גם על מצרים, שהם עוזרים לבנ"י, ובאמת, הם עושי שקר ולא מועילים לבנ"י כלל.
ג. וּמִצְרַיִם אָדָם וְלֹא אֵל הלא מצרים הם בני אדם ולא אלוקים, ומדוע תבטחו בהם ? וְסוּסֵיהֶם בָּשָׂר וְלֹא רוּחַ הסוסים שבמצרים הרי עשויים מבשר, ולא רוח - לא כמלאכים שיכולים להצילכם, ויְקֹוָק יַטֶּה יָדוֹ להכות את המצרים, וְכָשַׁל עוֹזֵר, וְנָפַל עָזֻר יכשלו העוזר (מצרים) וגם אלו שקיוו לעזרתם (בנ"י), וְיַחְדָּו כֻּלָּם יִכְלָיוּן וכולם יחד (העוֹזֵר והעָזֻר) - יכלו.
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל טַרְפּוֹ כמו שהאריה שואג על הטרף, אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו, מְלֹא רֹעִים וכאשר יתאספו עליו אסיפה של רועים, (להציל את הטרף מהאריה) מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת מקול שיקימו הרועים - לא יחת, לא ירד ויעזוב את טרפו, וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה ומהמון הרועים - לא יכנע, (כמו: "...זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה", לעיל כה', ה' ; וכמו: "...עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי..." שמות י', ג') כֵּן יֵרֵד יְקֹוָק צְבָאוֹת לִצְבֹּא עַל הַר צִיּוֹן וְעַל גִּבְעָתָהּ כך ה' ירד על אשור שבא להלחם על ירושלים.
ה. כְּצִפֳּרִים עָפוֹת כֵּן יָגֵן יְקֹוָק צְבָאוֹת עַל יְרוּשָׁלִָם כמו הצִפָרים הממהרות במעופם, כך ימהר ה' לבוא להגן על ירושלים. גָּנוֹן וְהִצִּיל יגן ויציל,(את ירושלים) פָּסוֹחַ וְהִמְלִיט ידלג ויציל,(שידלג מעל ירושלים ויצילָהּ)
ו. שׁוּבוּ שובו בתשובה ! לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אתם בנ"י שהעמקתם מחשבה, כיצד לסור מה' ית',
ז. כִּי בַּיּוֹם הַהוּא ביום מפלת אשור ביד ה', יִמְאָסוּן אִישׁ אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וֶאֱלִילֵי זְהָבוֹ ימאסו את הבל הע"ז שמכסף ומזהב, אֲשֶׁר עָשׂוּ לָכֶם יְדֵיכֶם חֵטְא הכירו בדעתכם, שהע"ז שעשו ידיכם - חטא וטעות הוא !! ומדוע לא תשובו כבר כעת על עוונותיכם ?
ח. וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ, וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכְלֶנּוּ אשור לא יפול בחרב שביד איש, אלא בחרב שביד המלאך, וְנָס לוֹ מִפְּנֵי חֶרֶב כשיראה מלך אשור המגיפה, ינוס מפניהָ - כמפני חרב, וּבַחוּרָיו לָמַס יִהְיוּ הנשארים בחיל אשור - ימס לבבם מפחד.
ט. וְסַלְעוֹ חוזק אשור, מִמָּגוֹר יַעֲבוֹר מרוב פחד - יעבור חוזק ליבו - ויֵחָלש, וְחַתּוּ מִנֵּס שָׂרָיו שרי אשור ישבר ליבם מפחד, כמו הרואים את נס המלחמה, נְאֻם יְקֹוָק, אֲשֶׁר אוּר לוֹ בְּצִיּוֹן, וְתַנּוּר לוֹ בִּירוּשָׁלִָם דברי ה', שמוכן אצלו התנור והאש - לאכול את חֵיל אשור בירושלים.
ישעיהו פרק לב
א. הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ הלא כדי לעשות צדק מולך המלך. לכן, התשועה תבוא ליהודה, בזמן חזקיהו - שעשה צדק. וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשׂרוּ וכן השרים ראויים להיות שרים, כשעושים משפט וצדק כמו בזמן חזקיהו.
ב. וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ האיש חזקיהו יהיה לעמו, כמקום מסתור מפני רוח חזקה, וְסֵתֶר זָרֶם וכמסתור מפני זרם מים חזק, כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן וישפיע עליהם טובה, כמו פלגי מים (נחלי מים) - בארץ ציה, יבשה ושוממה. כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה וכמו צל של סלע כבד וגדול, בארץ צמאה (שהארץ מגולה לשמש ; כמו: "ויבוא עשיו... . והוא עיף" בראשית כה' כט', וכמו: "...וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹם הַצָּמֵא וְהִנֵּה שֹׁתֶה וְהֵקִיץ וְהִנֵּה עָיֵף..." לעיל כט' ח')
ג. וְלֹא תִשְׁעֶינָה עֵינֵי רֹאִים אחר שישיבם המלך בתשובה, לא יִשְעוּ (לא יסורו) עֵיני בנ"י - מה' ית', כמו שהם עתה(כמו שאמר: "הַשְׁמֵן לֵב הָעָם הַזֶּה וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַע...", לעיל ו ' י') וְאָזְנֵי שֹׁמְעִים תִּקְשַׁבְנָה ואָזְנֵי בנ"י - ישמעו את דבר ה', (ולא יהיה: "ואזניו הכבד")
כתובים
דברי הימים ב פרק כח
(ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ: ס (ח) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת קטנים וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן: ס (ט) וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַיקֹוָק עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי לקראת הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שבגלל שבערה חמת ה' עַל יְהוּדָה לכן נְתָנָם בְּיֶדְכֶם ולא בעבור זכותכם וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף בכעס גדול עַד שהגיע לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ היינו שהגיע להם כרוב גמולם: (י) וְעַתָּה מכיוון שקיבלו את המגיע להם בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם האם ראוי לכבוש אותם גם לעבדים ולשפחות הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם וזה לא לטובה עבורכם כי הבאתם רק אֲשָׁמוֹת ופשעים לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: (יא) וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי אם לא אולי יהיה חֲרוֹן אַף יְקֹוָק גם עֲלֵיכֶם: ס (יב) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא: (יג) וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה לשומרון כִּי לְאַשְׁמַת יְקֹוָק עָלֵינוּ דברים שנחשבים לאשמה בעיני ה' אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל אַשְׁמָתֵינוּ כִּי רַבָּה בדבר הזה יהיה אַשְׁמָה רבה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף מהקב"ה עַל יִשְׂרָאֵל: ס (יד) וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת הַשִּׁבְיָה מבני האדם וְאֶת הַבִּזָּה מהרכוש לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכָל הַקָּהָל לעשות בהם כטוב בעיניהם: (טו) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת שנזכרו למעלה וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה שיהיו תחת ידם ורכושם וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם וכל מי שהיה ערום אז הִלְבִּישׁוּ אותו מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם בשמן וַיְנַהֲלוּם והנהיגו אותם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁלאת כל מי שחלש ולא יכל ללכת על רגליו וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם מבני שבט יהודה וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן: פ (טז) בָּעֵת הַהִיא שנלחם בו מלך ישראל שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ:
משנת ההלכה
המשך הלכות היוצאים לנופש
כשרות המאכלים
א. יש לברר את כשרותם של המאכלים. ואין לסמוך סתם על אמירת המארחים שהאוכל כשר, אלא אם כן מכירם ויודע שיש להם הבנה בסיסית בכשרות.
ב. גם פירות וירקות, לחמים, גבינות, שמנים, ויינות, צריך לברר את כשרותם.
ג. מאכלים המיוצרים ביצור ביתי יש לברר את כשרות מרכיביהם ולברר שלא נעשו תוך כדי חילול שבת או תערובת של בשר בחלב וכן שאין בהם שאלות של בישולי עכו"ם.
ד. כמו כן יש לברר שמאכלים אלו יוצרו בכלים שאין חשש שבושלו בהם דברים שאינם ברמה הכשרותית המתאימה.
ה. לפיכך יין בייצור ביתי (או בוטיק) יש לברר את כלל מרכיביו. שהופרשו תרומות ומעשרות כדת וכדין ושאין חשש שביעית, ערלה, או כלאים בגפן ממנו נעשה היין. וכן לברר שיוצר על ידי שומרי שבת ושלא נגעה בו יד שאינו יהודי.
ו. וכן שמן בייצור ביתי יש לברר שאין מערבים בו תוספות ושהופרשו תרומות ומעשרות כדת וכדין ושאין בו חשש ערלה (בד"כ אין חשש ערלה בזיתים אלא אם הרכיבו עליו יחורים חדשים) ושלא יוצר ח"ו בשבת.
ז. פירות מקטיף מקומי יש לברר שאין בהם חשש ערלה ושהופרשו מהם תרומות ומעשרות.
ח. וכן ירקות יש לברר שאינם משנת השמיטה כדי שלא יהיה בהן איסור ספיחים, (אם אם היתר מכירה אין להקל למי שאינו יקל בכך בביתו. ואם הם ירקות ששית שהופרשו תרו"מ (אין ערלה בירקות)
ט. ירקות עלים יש לברר שאין בהם חשש תולעים ונשטפו כדת וכדין.
י. לחם, פיתות, לחמניות וכדומה, יש לברר את כשרות רכיביו (קמח, שמן ביצים שמרים וכדומה) . ולודאות שהופרש ממנו חלה ושלא נאפה בשבת או שאין חשש אפיית נכרי.
יא. גבינות קשות מאד לברר את כשרותם אלא אם כן ברור תהליך הייצור ורכיביו.
[1] רמב"ן, רבינו בחיי
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן
[5] רמב"ן
[6] ספר מצוות ה' וספר אלה המצוות מ"ע ב
[7] שו"ת הרשב"א ח"ה סי' נה
[8] שם ושם
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] שו"ת הרשב"א שם
[11] שם
[12] מצוות ה', אלה המצוות מ"ע י
[13] שו"ת הרשב"א שם
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ד
[16] רמב"ן
[17] פי' ר' יוסף הכור שור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה