מקרא
דברים פרק ט
(ג) וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוּא הָעֹבֵר לְפָנֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא יַשְׁמִידֵם את הגוים גדולים ועצומים וְהוּא יַכְנִיעֵם לְפָנֶיךָ את בני ענקים, כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם, ולא יצאו למלחמה כלל אבל היו נחבאים בהרים ובערי הבצורות כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה[1] וְהוֹרַשְׁתָּם וְהַאֲבַדְתָּם מַהֵר במהירות בלא טורח סוללה ומצודות ימים רבים אבל לא כח העמים בפעם אחת פן תרבה עליך חית השדה[2] כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק לָךְ:
(ד) אַל תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ בַּהֲדֹף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר שני דברים גרמו לי לנחול הארץ הזאת בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְקֹוָק לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יותר מאומות אחרות[3] וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ הוזהרנו בזה שלא נדמה בנפשנו הצלחתנו בצדקתנו ויושר לבבנו, ושלא נהיה צדיקים בעינינו אבל נאמין ונדע עם לבבנו כי הצלחתנו מחסד העליון ורב טובו, וכענין שאמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב, י): "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"[4]:
(ה) לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְיֹשֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצָם כִּי אלא רק[5] בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב:
(ו) וְיָדַעְתָּ כִּי לֹא בְצִדְקָתְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה הַזֹּאת לְרִשְׁתָּהּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוא ההולך אחרי שרירות לבו ומחשבתו אעפ"י שיודיעהו איזה מורה צדק בראייה ברורה שמחשבתו היא בלתי טובה ומביאה אל ההפסד, וזה כי לא יפנה אל המורה, כאלו ערפו קשה וגיד ברזל באופן שלא יוכל לפנות אנה ואנה, אבל ילך אחר שרירות לבו כמאז[6] אָתָּה:
(ז) זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר נצטווינו בזה לזכור שחטאנו במדבר במעשה העגל ובשאר דברים שהכעסנו את ה' לדעת חסד האלהים עלינו ושמרו ברית אבותינו ולתת הודאה לשמו ולברך אותו על הכל ובכלל מצוה זו שיזכור את מה שהוא בעצמו הקציף את הקב"ה מיום היותו על האדמה, וכ"כ חובה לזכור את עוונות אבותינו בדורות הקרובים לנו, ונבוש מלפניו יתברך ואז יכנע לבבנו הערל וכתבו בשם האר" ז"ל שבברכת אהבת עולם בתיבת "באהבה" יכוין פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את השם לזכור את מעשה העגל וכן נוהגים לכרוך בו את הפרשיות של תפילין, בשער של עגל, כדי שנזכור את מעשה העגל ולא נחטא[7] לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְקֹוָק:
(ח) וּבְחֹרֵב הִקְצַפְתֶּם אֶת יְקֹוָק וַיִּתְאַנַּף יְקֹוָק בָּכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
(ט) בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב ואתעכב בהר. אבל היה בעמידה[8] בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:
(י) וַיִּתֵּן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל:
(יא) וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה בעלות השחר של יום ששי בשבת י"ז בתמוז[9] נָתַן יְקֹוָק אֵלַי אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית ובו ביום נעשה העגל[10]:
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת שייך בעושה פסל, כדכתיב "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל"[11] עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה צלם ודמות מתכת[12]:
(יג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא:
(יד) הֶרֶף מִמֶּנִּי בתפילתך[13] וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ:
(טו) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר קודם שירד מן ההר התפלל עליהם, ובתפלתו נאמר (שם שם יד) וינחם ה' על הרעה אבל לא הזכיר זה עתה, מפני שהוא רוצה להסדיר להם עתה הטורח הגדול והעמל שטרח עליהם, כי הביאו אותו לשבור הלוחות ולהתנפל עליהם ארבעים יום וארבעים לילה, ולהתפלל גם על אהרן כי התאנף השם עליו מאד ואחרי כן (פסוקים כה -כט) יזכיר התפלה הראשונה שחלה את פני ה' אלהיו טרם רדתו שלא ישמידם[14] וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי:
(טז) וָאֵרֶא וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם עֵגֶל מַסֵּכָה סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶתְכֶם:
(יז) וָאֶתְפֹּשׂ בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם:
(יח) וָאֶתְנַפַּל שהיה נופל לפניו ארצה, כי בכאן הוציאו חז"ל תכסיס התפילה שתיקנו לנו בשלושה ענינים, והם ישיבה עמידה נפילה, שכן מצאנום שלושתן בתפילתו של משה בהר סיני, ישיבה הוא שכתוב ואשב בהר וגו', עמידה הוא שכתוב ואנכי עמדתי בהר, נפילה הוא שכתוב ואתנפל[15] לִפְנֵי יְקֹוָק כָּרִאשֹׁנָה אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי עַל כָּל חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר חֲטָאתֶם לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְהַכְעִיסוֹ:
(יט) כִּי יָגֹרְתִּי מִפְּנֵי הָאַף וְהַחֵמָה אֲשֶׁר קָצַף יְקֹוָק עֲלֵיכֶם לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא כמו ששמע בפעם הראשונה שהתפלל קודם שירד כמבואר לעיל[16]:
(כ) וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף יְקֹוָק מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל גַּם בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא:
נביא
ישעיהו פרק לד
ו. חֶרֶב לַיְקֹוָק מָלְאָה דָם חרב ה', תתמלא בדם ההרוגים באדום, הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב והחרב,כבייכול תֵּעָשֶה דשנה ושמנה, מרוב חֵלֶב בשר ההרוגים, מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים ומרוב דם הכבשים והעתודים,(עיזים זכרים)מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים ומרוב חֵלֶב של כליות האילים, (משל על גודל החורבן שבאדום) כִּי זֶבַח לַיְקֹוָק בְּבָצְרָה, וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם כי ה', עומד לעשות זבח וטבח גדול בעיר בצרה ובאדום כולה.
ז. וְיָרְדוּ רְאֵמִים עִמָּם, וּפָרִים עִם אַבִּירִים יחד עם הכרים, העתודים והאילים, יכרתו גם הרְאֵמִים והפרים עם כל הגיבורים, (משל, לנפילת כל גיבורי אדום) וְרִוְּתָה אַרְצָם מִדָּם ארץ אדום תרוה מרוב דם ההרוגים,וַעֲפָרָם מֵחֵלֶב יְדֻשָּׁן ועפר הארץ - יהיה דשן ושמן מרוב בשר ההרוגים.
ח. כִּי יוֹם נָקָם לַיְקֹוָק מוכן לנקמה באדום, שְׁנַת שִׁלּוּמִים לְרִיב צִיּוֹן שנה עומדת ומוכנה, לשלם על הריב, שהיו רבים על ציון.
ט. וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת מֵי הנחלים - יהפכו לזפת, וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית ועפר הארץ יהפך לגופרית, וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה וארצם תהיה לבְּעֵירָה של זפת, (שדולק בחוזקה)
י. לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ לילה ויום לא תכבה האש, לזמן רב יעלה העשן, מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב מאותו דור ועד דור אחרון, תהיה חרֵבָה, לְנֵצַח נְצָחִים אֵין עֹבֵר בָּהּ ולנצח לא יעבור שם אדם, מגודל השממה שתהיה.
יא. וִירֵשׁוּהָ קָאַת, וְקִפּוֹד, וְיַנְשׁוֹף, וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ מיני עופות אלו ישכנו בה, מגודל השממה, וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ ה' יטה עליהם קו "שימדוד" ריקנות שבארץ (במקום קו הבנין - ליישר קיר הבנין, יטה עליהם קו, למדוד את גבול ומידת הריקנות והשממה) וְאַבְנֵי בֹהוּ והאבן של הקו, "תמדוד" את מקום וגודל השממה (במקום האבן, שקושרים בקצה קו הבנין, כדי שהקו יפול ביושר לארץ - ליישר בנין הקיר)
יב. חֹרֶיהָ השרים, וְאֵין שָׁם מְלוּכָה יִקְרָאוּ ואין שם אחד מהם, שקורא על עצמו שהוא שר ומלך, וְכָל שָׂרֶיהָ יִהְיוּ אָפֶס וכל השרים יכלו, ויהיו כאפס. (שהלא כולם יגלו או ימותו)
יג. וְעָלְתָה אַרְמְנֹתֶיהָ סִירִים בארמונות יעלו קוצים, (מרוב השממה) קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ בְּמִבְצָרֶיהָ ובמבצרים יעלו קִמּוֹשׂ וָחוֹחַ (מיני קוצים) וְהָיְתָה נְוֵה תַנִּים ותהיה אדום בית לתנים - הגרים במקום שומם מישוב,חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה וחצר - לבנות יענה.(שם עוף)
יד. וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא החיות צִיִּים ואִיִּים, וְשָׂעִירים (מין שדים, הנמצאים במקום שממה), יפגשו שם אלו את אלו, אַךְ שָׁם, הִרְגִּיעָה לִּילִית, וּמָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ שם הלילית(שם שֵידָה), תצמא לה מקום ברוגע ובמנוחה.
טו. שָׁמָּה קִנְּנָה קִפּוֹז שם תעשה הקיפוד את הקן, וַתְּמַלֵּט ותמליט, ותלד את הביצים. וּבָקְעָה ויבקעו הביצים ויצאו האפרוחים, וְדָגְרָה בְצִלָּהּ ותאסוף האפרוחים לחסות בצילה, אַךְ שָׁם נִקְבְּצוּ דַיּוֹת שם נקבצו הדיות, (דַיָה - שֵם עוף) אִשָּׁה רְעוּתָהּ אחת עם חברתה,
טז. דִּרְשׁוּ מֵעַל סֵפֶר יְקֹוָק וּקְרָאוּ קראו בכל ספר ה', (ספר ישעיהו) אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נֶעְדָּרָה, אִשָּׁה רְעוּתָהּ לֹא פָקָדוּ אחת מהחיות המזכרות בספר זה - לא יעָדְרוּ, אחת עם חברתה לא יִפָּקְדוּ, לא יַחְסְרוּ מארץ אדום בשממותה, כִּי פִי הוּא צִוָּה כי פי ה' ציוה על חורבן זה, וְרוּחוֹ הוּא קִבְּצָן רוח של פי ה' - קבץ את החיות האלו לאדום.
יז. וְהוּא הִפִּיל לָהֶן גּוֹרָל, וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו ה' יפיל להם בגורל ויחלק את ארץ אדום לחיות - בקו המידה, עַד עוֹלָם יִירָשׁוּהָ, לְדוֹר וָדוֹר יִשְׁכְּנוּ בָהּ החיות.
ישעיהו פרק לה
א. יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה יושבי א"י, שנמשלה למדבר וציה(שממה), ישושו וישמחו במפלת אדום, וְתָגֵל עֲרָבָה ותגל משמחה, א"י שהיתה כערבה, כמדבר, וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת ותעלה פרחים כפרח החבצלת.
(הוֶרֶד)
ב. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן תפרח א"י ותגל ותרנן בשמחה, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ ותרבה בשמחה, על יופי עצי לבנון - שישוב ויִנָתֵן בא"י, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן ועל היופי שישוב להיות בא"י מיופי הכרמל ומטוב השרון. הֵמָּה יושבי א"י, יִרְאוּ כְבוֹד יְקֹוָק הֲדַר אֱלֹהֵינוּ יופי והדר כבוד ה' שיתגלה בארץ.
כתובים
דברי הימים ב פרק ל
(א) וַיִּשְׁלַח יְחִזְקִיָּהוּ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְגַם אִגְּרוֹת כָּתַב עַל אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה שעדיין לא גלו עד שנת שש למלכו לָבוֹא לְבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: (ב) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל הַקָּהָל בִּירוּשָׁלִָם לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הוא חודש אייר: (ג) כִּי לֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂתוֹ בָּעֵת הַהִיא בחודש ניסן כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי בצורה מספיקה וְהָעָם לֹא נֶאֶסְפוּ עדיין כולם לִירוּשָׁלִָם: (ד) וַיִּישַׁר הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וּבְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל ולאחר ההתייעצות כולם הסכימו: (ה) וַיַּעֲמִידוּ דָבָר ולהכריז ו- לְהַעֲבִיר קוֹל בְּכָל יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן שזהו תחום עשרת השבטים לָבוֹא לַעֲשׂוֹת פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם כִּי לֹא לָרֹב שמזה זמן רב לא עשו אותו עָשׂוּ כַּכָּתוּב בתורה ולכך היה צריך להזכירם ולזרזם: (ו) וַיֵּלְכוּ הָרָצִים בָּאִגְּרוֹת מִיַּד הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו בְּכָל יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וּכְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל היינו לומר להם כמצוות המלך ש- שׁוּבוּ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל ואז וְיָשֹׁב גם הקב"ה אֶל הַפְּלֵיטָה הַנִּשְׁאֶרֶת לָכֶם מִכַּף מַלְכֵי אַשּׁוּר שאמנם עדיין לא כולם הוגלו ע"י מלך אשור אבל אלו שהיו בעבר הירדן כבר הוגלו מארצם: (ז) וְאַל תִּהְיוּ כַּאֲבוֹתֵיכֶם וְכַאֲחֵיכֶם שהיו בטוחים שמלך אשור יעלה מעליהם ויעזבם ובסוף אֲשֶׁר מָעֲלוּ בַּיקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּתְּנֵם לְשַׁמָּה כַּאֲשֶׁר אַתֶּם רֹאִים: (ח) עַתָּה אַל תַּקְשׁוּ עָרְפְּכֶם כַּאֲבוֹתֵיכֶם תְּנוּ יָד לַיקֹוָק על משקל של תקיעת כף וּבֹאוּ לְמִקְדָּשׁוֹ אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ לְעוֹלָם וְעִבְדוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְיָשֹׁב מִכֶּם חֲרוֹן אַפּוֹ: (ט) כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל יְקֹוָק אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם שנמצאים בגולה ושאותם יתנו לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם שיהיה להם רשות ויוכלו וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי חַנּוּן וְרַחוּם יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו: פ (י) וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר בְּאֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְעַד זְבֻלוּן וַיִּהְיוּ מַשְׂחִיקִים עֲלֵיהֶם וּמַלְעִגִים בָּם והיו מזלזלים בדבריהם: (יא) אַךְ אֲנָשִׁים מֵאָשֵׁר וּמְנַשֶּׁה וּמִזְּבֻלוּן נִכְנְעוּ ואפילו שצחקו על הרצים אבל היו מהם שנכנעו וַיָּבֹאוּ לִירוּשָׁלִָם: (יב) גַּם בִּיהוּדָה הָיְתָה יַד הָאֱלֹהִים לָתֵת לָהֶם לֵב אֶחָד והסכמה אחת לַעֲשׂוֹת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים בִּדְבַר יְקֹוָק שזהו עכשיו מצות ה': (יג) וַיֵּאָסְפוּ יְרוּשָׁלִַם עַם רָב לַעֲשׂוֹת אֶת חַג הַמַּצּוֹת בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי קָהָל לָרֹב מְאֹד: (יד) וַיָּקֻמוּ וַיָּסִירוּ אֶת הַמִּזְבְּחוֹת אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם וְאֵת כָּל הַמְקַטְּרוֹת המזבחות בהם השתמשו להקריב לע"ז את הקטורת הֵסִירוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לְנַחַל קִדְרוֹן כי מי שמאכיל קרבן פסח למומר לוקה משום "ובן נכר לא יאכל בו" ולכן הקדימו לבער את כל הע"ז: (טו) וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ מדובר על אלו שהתעצלו מלהתקדש ולהטהר מיד ובגללם היו צריכים לדחות את פסח וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבִיאוּ עֹלוֹת בֵּית יְקֹוָק כדי לרצות את הקב"ה על כך שהתאחרו להתקדש:
משנת ההלכה
מסעדות
א. גם מסעדות הנמצאות תחת פיקוח כשרותי המוגדר כמהדרין יש צורך לברר ולבדוק האם עומדים בסטנדרטים הכשרותיים הנאותים.
לפיכך יש לברר כמה נתונים.
ב. שהפיקוח הכשרותי הנו ברמת מהדרין.
ג. שהמשגיח הנו משגיח תמידי או לכל הפחות שהוא יוצא ונכנס במשך שעות הפעילות.
ד. שקבלת הסחורה מבוצעת על ידו על על כל פנים מפוקחות על ידי המשגיח.
ה. שהחומרים הנם ברמה כשרותית נאותה כלומר ירקות עלים בפיקוח מתולעים.
ו. מוצרי חלב ברמת כשרות מהדרין.
ז. לחמים ומוצרי מאפה הוכנו מקמח מנופה.
ח. מוצרים אחרים הנם ברמת מהדרין.
ט. במסעדה בשרית שהבשר מגיע באריזות סגורות ומפוקח שאין לאף אחד אפשרות להחליפו או להוסיף עליו.
י. שהכבדים הוכשרו כדין ואם הם מבושלים שהוכשרו בתוך ג' ימים לשחיטה.
יא. שיש הקפדה והפרדה בין בשרי לחלבי (במקום בו יש שני מסעדות אחת ליד השניה).
יב. שמוזגי היין הנם שומרי שבת.
יג. שהמוצרים נבדקו מתולעים.
יד. שכל מוצרי הפירות והירקות הנם ברמת שמיטה לחומרא.
טו. מכיון שלמעשה קשה עד בלתי אפשרי לברר נקודות אלו הפתרון הפשוט הנו לגשת אל המשגיח במקום ולשאול אותו האם המסעדה מתנהלת ברמת מהדרין והאם הוא לוקח אחריות על כך כדאי להוסיף ולשאול איזה שאלה נקודתית למשל מי אחראי על קבלת סחורה מי מוזג את היין האם ירקות עלים הנם מגידול ללא תולעים ולאחר שנראה כי המגיח יודע ומבין ולוקח על עצמו אחריות ניתן לאכול ללא חשש.
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] מצוות ה' והוא דעת השערי תשובה שער ג' כט
[5] רש"י
[6] ספורנו
[7] ספר מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן בשכחת העשין ז' ועיין ספר אלה המצוות שם
[8] ת"י רש"י
[9] חזקוני
[10] אבע"ז
[11] פי' ר' יוסף בכור שור
[12] ת"י
[13] ת"א ת"י
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה