פרשת כי תשא יום ד'

מקרא

שמות פרק לב

(כה) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא מגולה ומפורסם לרוע בהתגלות לבו בזה כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן גלה שאין ביניהם צדיקים, שאם היו שם צדיקים עוזרים לאהרן כאשר נקהלו עליו לא היה אהרן עושה העגל כלללְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם לשם רע בין אויביהם, שיאמרו עליהם שלא נאמנו בבריתם ושביניהם אין עושה טוב אין גם אחד, ושלא נשאו פני נביא ונשיא בתוכם. וזה כי אף על פי שלא כלם ולא רובם נקהלו על אהרן היו כלם לשמצה על שלא מיחו בקמים[1]:

(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הסנהדרין של[2] הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי הוא ירא לַיקֹוָק יבוא[3] אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי כי הם לא חטאו כלל במעשה העגל[4] ונאספו אליו גם משאר השבטים אבל לא שבט שלם[5]:

(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ היו עובדי העגל רבים ולא יוכלו להביאם לב"ד, על כן צוה לכל בני לוי לחגור חרבם, על דרך מה שאמרו רבותינו (סנהדרין מה:) שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בו אתה יכול להמיתו בכל מיתה שתוכל והנה זה הוראת שעה לקדש השם, שלא היתה בהם התראה, כי מי התרה בהם, אבל היו בני לוי מכירים באלו הנהרגים שהם היו עובדיו[6]עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר הסנהדרין לָשַׁעַר בית דין במחנה[7] בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:

(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי לפי שהם עיקר, תולה כל המעשה בהם. אבל מדקאמר "כי איש בבנו", מהלל לישראל, דאמר דללוי לא היו להם במחנה בנים, כי כל בני לוי היו שם[8] כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ והרג בפרהסיא כל עובדי העגל כדי שישמע הדבר בקמיהם, ויתקדש שם שמים בהם תחת החלול שעשו[9]:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כבר נתמלאו כל יד ויד שלכם להיותכם משרתי הקב"ה שהרי[10] כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו ולכן תקריבו קרבן לכפר על שפיכות הדמים[11] וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:

(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת יום רדתו[12] בי"ח תמוז[13] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק לשוב אל ההר להתנפל לפני השם אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל וזהו הנה אנכי כורת ברית כי הלוחות כשטר עדות[14]:

(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר בתפילה אָנָּא מכאן היה כהן גדול ביום הכפורים מזכיר לשון אנא, וממשה יקח תכסיס הלשון לומר אנא ה' חטאתי[15] חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:

(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם ברחמיך וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא תחתם מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ מספר החיים ואסבול אני ענשם[16]:

(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי מי הוא שחטא לי שאמחה מספרי את זכיותיו כדי שיזכה לסליחת עון כנגדם זה לא היה לעולם, כי הדין לפני הוא הפך זה, כי אמנם ישא כל אחד עונש עונו ויקבל שכר זכיותיו שאין מצוה מכבה עבירה, כל שכן שלא אשים זכיותיך לחשבונם[17]:

(לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ לארץ ישראל[18] הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם כלומר - אני מוחל להם עתה, שלא יזוקו בדבר זה, כל זמן שלא יוסיפו לחטא, אבל אם יוסיפו לחטא כשאפקד עליהם החטא שיעשו, אפקוד גם זה עמו[19]:

(לה) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן שלא היו מן המשתחוים לו והזובחים לו, אלא מן העושים, כלומר, מאותם שנקהלו על אהרן (לעיל פסוק א), ובעבור שאמר שנענשו על שעשו העגל ולא על עבודתו, והם לא עשאוהו, אמר אשר עשה אהרן, לומר שהוא עשאו במצותם, ולכך נענשו[20]: ס

שמות פרק לג

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה ממקום שחטאו בו במקום אחר אסלח להם[21] אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כי המגפה לא תמחה חטאתם לשכני בתוכם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה כי בעבור המגפה שהביא או גזר עליהם נמחה קצת חטאתם, ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם ושיקיים להם השבועה להביאם אל ארץ טובה ארץ זבת חלב ודבש[22]:

(ב) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:

(ג) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ לטובתך כי בהיותי שוכן בתוככם יהיה עונש עונותיכם יותר גדול[23] כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ כמו אוכלך אוכל אותך. כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא[24] בַּדָּרֶךְ בקשי ערפך - והנה בכאן לישראל שתי פורעניות, האחת שלא ישרה שכינתו בתוכם, והשנית שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש את האומות, אבל אחר שירשו את הארץ לא הבטיחם אפילו במלאך לעזור להם, כי לכך הזכיר "בדרך" ועל על זה אמר -[25]:

(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו מיני תכשיטין כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהוציאו ממצרים לפי שנהגו אבלות כדכתיב ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו[26]:

(ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הנה השם רחמן מלא רחמים, וכאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר בדרך רחמים אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כי עד עתה הזכיר "עמך" (לעיל לב ז) ו"העם" (בפסוק א), ועתה יזכירם בשמם החביב, וצוה לאמר להם כי לטובתם אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ לא אעלה בקרבם שלא אכלה אותם כרגע, אבל הטיבו אשר עשו להנחם ולהתאבל על חטאתם, וכן יעשו תמיד וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ ואדעה מה אעשה להם, כלומר אפקוד חטאתם לדעתי, כפי התאבלם והנחמם על עונם, כי אני בוחן לב וחוקר כליות[27]:

(ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה[28] מֵהַר חוֹרֵב ויש מפרשים הוא עדי שם המפורש, ולכך לא נאמר "הפשט עדיך" אלא לשון "הורד" ולשון "מעליך" כי ירדו מאותה עליה ונסתלקה אותה המעלה מעליהם, וכן דרשו רז"ל: (שמו"ר מה ב) זינאות חגר להם והוא כלי זיין של שם המפורש שהיה בידם מהר חורב, וכמו שדרשו: (לעיל לב, טז) "חרות על הלחות", חירות ממלאך המות, כי היו בידיהם שמותיו של הקב"ה ולא היו ראויין שתשלוט עליהם מיתה[29]:

(ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל לשון הווה כי היה נוהג כן תמיד[30] וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה שנהג בהן כמנודים שלא חפץ הקב"ה לדבר עם משה בתוך מחנה ישראל[31] וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵדלהודיע ששם יועד אליו ה' יתברך ולא במחנה ישראל[32] וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְקֹוָק יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לימדך שלא היתה שכינה שורה מתוך המחנה[33]:

(ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה מן המחנה ללכת אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה לשבח אשרי ילוד אשה שכך מובטח שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו[34]:

(ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה:

(י) וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ מפני הכבוד השוכן בתוכו, כענין ספר תורה שאין אנו עומדים מפניו ומשתחוים לו מפני המפה והתיק והתפוחים והקלפים אלא מפני התורה הכתובה בהם[35]:

(יא) וְדִבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים ולא נופל וגלוי עינים אבל בעודו משתמש בחושיו כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהו ולא בחידותּ[36] שאין אמצעי ביניהם כן היה דיבור האל יתעלה עם משה בלתי אמצעי, וביאר הכתוב הזה מעלת נבואתו של משה שהיתה בלא אמצעי מה שאין כן בשאר הנביאים[37] וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בנו של נון אבל גם נכתב בן נון בחירק, לכבודו, כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו, וקורא אותו בן נון, כלומר, הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו נַעַר אע"ג שהיה בן חמישים ושש שנה דרך לשון הקדש שיקרא כל משרת נער, כי בעל השררה הנכבד הוא האיש, והמשרת לו יקרא נער[38] לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל לבוא אל המחנה[39]: ס

(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בהר סיני בי"ט תמוז בעלותו שם רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה כדכתב לעיל לך נחה את העם וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי אלא הנה מלאכי ילך לפניך ואיני חפץ כי אם בלכתך עמנו בעצמך[40] וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם מיניתי אותך בשם טוב וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:

(יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ דרכיך מדותיך כי דרכי ה' יתברך הם מדותיו[41] וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אדעך עוד יותר ואדבק בך וע"י כך אהיה אהוב בעיניך ואמצא חן בעיניך וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה ובחר להם את הטוב להם:

(יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ אני בעצמי אלך כמו שבקשת וַהֲנִחֹתִי לָךְ אלך עמך לכבוש את הארץ עד שאניח לך מכל אויביך מסביב כדכתיב עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם[42]:

(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה הבין משה מתוך דבריו של מקום שלא היה רוצה להניח אלא למשה לבדו אמר לפניו רבש"ע אינני חפץ בזה אם אין פניך הולכים אל תעלנו ביחד מזה[43]:

(טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה עוד אני מבקש ממך שיופלא ויובדל אני לבדי מכל עם ישראל לדעת כי אני נאמן לנביא ולמוכיח ויהיו שומעין לדברי. וגם עמך יהיה נפלא במה שתלך עמהם מכל העם אשר על פני האדמה[44]: פ       

נביא

ישעיהו פרק כו

יא. יְקֹוָק, רָמָה יָדְךָ   כשידך רמה - הורמה על הרשעים, בַּל יֶחֱזָיוּן   אינם רואים שידך היא שהכתה אותם,(אלא יד המקרה הוא) יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת עָם   אך כשתעשה הישועה הגדולה לעם ישראל, יראו בהכרח שיד ה' היא (שהלא מעטים מאוד, יגברו על כל העמים) - ויבושו ויכלמו, אַף אֵשׁ   צָרֶיךָ תֹאכְלֵם   אף יראו את האש שתאכל את צָרֵי, אוייבי ה'. (אוייבי ישראל)

יב. יְקֹוָק תִּשְׁפֹּת שָׁלוֹם   לָנוּ   ה', תערוך לנו שלום, (כמו: "...שְׁפֹת הַסִּיר שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּו מים" ; יחזקאל כד' ג') כִּי גַּם כָּל מַעֲשֵׂינוּ פָּעַלְתָּ לָּנוּ   כי הרי כל הפעולות והמעשים אתה הוא שפועל, א"כ שים לנו שלום.

יג. יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ   אנא, זכור לנו, בְּעָלוּנוּ אֲדֹנִים   שאף בגלות, כשהיו העמים בעלים ואדונים עלינו, זוּלָתֶךָ - חוץ מה' - שהנהגת ה', לא היתה בגלוי עלינו, לְבַד בְּךָ   נַזְכִּיר שְׁמֶךָ   בכל זאת, תמיד הזכרנו את מלכותך עלינו, ולך קוינו.

יד. מֵתִים   בַּל יִחְיוּ   הע"ז של הגויים הם כמתים - שלא יקומו ולא יחיו, רְפָאִים   בַּל יָקֻמוּ   כמתים שלא יקומו, לָכֵן פָּקַדְתָּ וַתַּשְׁמִידֵם, וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ   ולכן, זכרת להשמידם, ולאבד מהם כל זֵכר.

טו. יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְקֹוָק אף שהוספת לייסר את בנ"י, יָסַפְתָּ לַגּוֹי   נִכְבָּדְתָּ   גם כשהתגברו הייסורים היו מקווים לגילוי כבודך ִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ   ואף שרחקת אותם בכל קצות הארץ - היו מקווים אליך.

טז. יְקֹוָק בַּצַּר פְּקָדוּךָ   גם כשהיו בצרה - זכרו ודרשו אותך, צָקוּן לַחַשׁ   שפכו תפילתם בלחש לפניך, מוּסָרְךָ לָמוֹ   כאשר באו עליהם היסורים.

יז. כְּמוֹ הָרָה תַּקְרִיב לָלֶדֶת   כמו אשה הרה העומדת ללדת, שאז מתגברים חבלי הלידה מאוד, תָּחִיל, תִּזְעַק בַּחֲבָלֶיהָ   והיא מלאה פחד וזועקת בכאביהָ,(ובכל זאת, שמחה היא ביסורים, שהרי יודעת שסופם לידה) כֵּן הָיִינוּ מִפָּנֶיךָ יְקֹוָק שאף בזמן תוקף וחוזק יסורי הגלות, גברה אהבתינו אליך, וציפינו לישועתך.

יח. הָרִינוּ חַלְנוּ   בנ"י התפללו לה' ואמרו: אנו דומים לאשה הרה שיש לה חִיל, פחד הלידה, כְּמוֹ יָלַדְנוּ רוּחַ   אך, ילדנו רוח, שלא באה הלידה אחר רוב היסורים, (שהישועה שאחר היסורים - לא באה) יְשׁוּעֹת בַּל נַעֲשֶׂה אֶרֶץ  עדיין לא באה הישועה בארץ,וּבַל יִפְּלוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל   ולא נפלו עדיין אוייבנו היושבים בארץ.(שבנפילתם - תבוא לנו הישועה)

יט. יִחְיוּ מֵתֶיךָ   התפלל לה', שיבוא היום, שיקומו המתים בתחיית המתים,  נְבֵלָתִי יְקוּמוּן   נבלת בנ"י - יקומו לתחייה, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ   התעוררו ושבחו את ה', שֹׁכְנֵי עָפָר   המתים ששכנו בעפר, כִּי טַל אוֹרֹת  טַלֶּךָ   כמו הטל, המגדל את הירקות, כך יְחַיֵה המתים - ע"י טל תְּחִיָה. וָאָרֶץ, רְפָאִים תַּפִּיל   והארץ תפיל ותשליך המתים מתוכה.

כ. לֵךְ עַמִּי בֹּא בַחֲדָרֶיךָ, וּסְגֹר דְּלָתְךָ בַּעֲדֶךָ   לכו בנ"י להסתר בחדריך, וסגור הדלת בעדך, כשיתגברו היסורים, במלחמת גוג ומגוג, (נמשל: "הסתתרו" בתשובה ומעשים טובים - מפני הרעה) חֲבִי כִמְעַט רֶגַע   התחבאו רגע מועט, עַד יַעֲבָר זָעַם   עד שיעבור זמן הזעם שבמלחמת גוג ומגוג.

כא. כִּי הִנֵּה יְקֹוָק          יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲוֹן ישֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו   לזכור ולשם על עוונות יושבי הארץ, וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ   הארץ תגלה את הדם הנקי שנשפך בה - שתבוא הנקמה משופכי הדם, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ   ולא תכסה עוד, על הדם הנקי של ההרוגים - שנשפך בה.

ישעיהו פרק כז

א. בַּיּוֹם הַהוּא - במלחמת גוג ומגוג, יִפְקֹד יְקֹוָק בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה   יזכור ה', להעניש בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ   את מלכי העמים, שנמשלו ללויתן (נחש) בָּרִיחַ - שמבריח הים מקצה לקצה, (כמו בריח הדלת, שמגיע מקצה לקצה בדלת)  הלויתן, הדג הגדול שבים, נקרא גם תנין -נחש ; "ויברא ה' את התנינים הגדולים" - הלויתן, " וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ...וַיְהִי לְתַנִּין" - לנחש. וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן   וכן נמשלו ללויתן (נחש)עקלטון - המתפתל בין המכשולים שבים,  (שמעשי מלכי העמים, היו עקומים ורעים) וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם   ויהרוג את מלכי העמים.

ב. בַּיּוֹם הַהוּא   כשתבוא הגאולה לישראל, כֶּרֶם חֶמֶר   עַנּוּ לָהּ   יענו וישירו על בנ"י, שהם ככרם חֶמֶר - ככרם המוציא יין אדום ומשובח.  (כמו: "...וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר", דברים לב' יד' ; וכמו: "...וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ...", תהילים עה' ט')

ג. אֲנִי יְקֹוָק נֹצְרָהּ   מעכשיו, ה' ישמור על הגפן,  (ולא כמו שאמר: "הסר משוכתו והיה לבער..."לעיל ה' ה') לִרְגָעִים אַשְׁקֶנָּה   ובכל רגע אשקה מים את הגפן,(ולא כמו שאמר: "...ועל העבים אצוה - מֵהמטיר עליו מטר", לעיל ה' ו') פֶּן יִפְקֹד עָלֶיהָ  שמא יהיו חסרים בגפן מקצת מהעלים, לַיְלָה וָיוֹם   אֶצֳּרֶנָּה   בלילה וביום - אשמור עליהָ, (נמשל: שה', ישפיע את רוחו על בנ"י, ותרבה נבואה ודעת אלוקים בישראל)

ד. חֵמָה אֵין לִי   לא נהגתי עם בנ"י בחֵמָה וכעס, מִי יִתְּנֵנִי שָׁמִיר שַׁיִת בַּמִּלְחָמָה   שאם היו נותנים לי, בזמן שנלחמתי בישראל, את השמיר והשיִת (מיני קוצים) שגדלו בכרמי, (שהרי עשו עוונות רבים) אֶפְשֳׂעָה בָהּ  בפסיעה אחת, במכה אחת,  אֲצִיתֶנָּה יָּחַד   הייתי מדליק ומכלה את כל הכרם, את כל בנ"י, (אך חֵמָה - אין לי על בנ"י, ולכן, לא כליתי אותם לגמרי)

כתובים

דברי הימים א פרק יג

(ה) וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם גבול נגב וְעַד לְבוֹא חֲמָת גבול צפון שדוד הקהיל את כל עמ"י מקצה אל קצה כדי לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים ששם היה מעת שהפלישתים החזירו אותו כמו שמובא בספר שמואל א': (ו) וַיַּעַל דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּעֲלָתָה זוהי קרית יערים אֶל קִרְיַת יְעָרִים אֲשֶׁר לִיהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים יְקֹוָק יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים שהקב"ה גם נקרא יושב הכרובים ששוכן בין בדי הארון  אֲשֶׁר נִקְרָא עליו שֵׁם ה': (ז) וַיַּרְכִּיבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַל עֲגָלָה חֲדָשָׁה מִבֵּית אֲבִינָדָב ששם היה הארון וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בני אבינדב נֹהֲגִים בָּעֲגָלָה כמנהג העגלה שאחד הולך לפני העגלה ואחד בצדה ובספר שמואל מבואר מדוע נענש ע"כ ששם את הארון על העגלה ולא במשא הלויים: (ח) וְדָוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים משמחים לפני ארון ה' בכל כוחם לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בְּכָל עֹז וּבְשִׁירִים בפה להודות ולהלל לה' וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת כולם כלי שיר ובמצלתיים היו משמיעין קול ולא מנגינה: (ט) וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן כִּידֹן שם מקום וַיִּשְׁלַח הושיט את ידו עֻזָּא אֶת יָדוֹ לֶאֱחֹז אֶת הָאָרוֹן כִּי שָׁמְטוּ הַבָּקָר נענעוהו ממקומו והוא חשב שזה הולך ליפול מעל העגלה: (י) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּעֻזָּא על מיעוט האמונה בה' שחשב שהארון יפול וַיַּכֵּהוּ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח יָדוֹ עַל הָאָרוֹן וַיָּמָת שָׁם לִפְנֵי ארון אֱלֹהִים: (יא) וַיִּחַר לְדָוִיד דוד כעס על עצמו כִּי פָרַץ יְקֹוָק פֶּרֶץ בְּעֻזָּא וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם הַהוּא פֶּרֶץ עֻזָּא עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (יב) וַיִּירָא דָוִיד אֶת הָאֱלֹהִים כי הוא חשב שהוא שא"א להזהר בקדושת הארון בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר ולכן הֵיךְ איך אָבִיא אֵלַי אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: (יג) וְלֹא הֵסִיר מלשון לסור דָּוִיד אֶת הָאָרוֹן אֵלָיו אֶל עִיר דָּוִיד וַיַּטֵּהוּ נטה אותו מהדרך לעיר דוד אֶל בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּישהיה במקור מהעיר גת: (יד) וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עִם בֵּית עֹבֵד אֱדֹם בְּבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים לא היה ממש בביתו אלא בחדר שייחד בביתו וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ ולא הוזק אף אחד מבני הבית בזכות הארון כמו שמובא בשמואל ב': פ

דברי הימים א פרק יד

(א) וַיִּשְׁלַח חירם חוּרָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים שליחים אֶל דָּוִיד שהביאו איתם  וַעֲצֵי אֲרָזִים וְחָרָשֵׁי קִיר וְחָרָשֵׁי עֵצִים ואומנים שונים לִבְנוֹת לוֹ בָּיִת: (ב) כשראה דוד שמלכי העולם שולחים לו תשורות ושכל העם התאסף מכל הארץ אז וַיֵּדַע דָּוִיד כִּי הֱכִינוֹ יְקֹוָק לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כִּי נִשֵּׂאת לְמַעְלָה מַלְכוּתוֹ בַּעֲבוּר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל ולא בזכות עצמו: פ

משנת ההלכה

סימני דגים טהורים

       א.       כמו כן בקנית או אכילת דגים שאין ידועה כשרותם והאם הם מהמינים הכשרים, חובה לדעת אלו קשקשים הינם סימן טהרה, ואלו קשקשים אינם נחשבים סימן טהרה.

        ב.        קשקשת שאמרו אפילו כל שהוא, שקשקשת סתם נאמרה בתורה, ומשמעו אפילו כל שהוא, ואפילו קטנה כל כך עד שאין העין שולטת לראותה אלא נגד  השמש[45]. וכן מיני דגים שקשקשיהם דקים מאד ואינם ניכרים[46], ואם כרכום בבגד או נתנום בכלי מלא מים[47] נמצאו בהם קשקשים, מותרים, ויבדוק בבגד לבן אם הקשקשים שחורים ובבגד שחור אם הקשקשים לבנים[48] [49]ודווקא במצאו כמה קשקשים אבל מצא רק קשקשת אחת לכו"ע אינו מועיל[50] סעי' ב' [ובש"ך וט"ז שם]

         ג.         י"א שאפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחת, באיזה מקום שיהיה[51] מותר[52] ודווקא שמחובר לדג יפה שאין לחשוש שנדבק בו מדג אחר[53] [מחבר סעי' א'] וי"א דאין להתיר[54] בקשקשת אחת, רק כשהיא עומדת תחת לחייו או זנבו או סנפירו [רמ"א סעי' א'] אבל אם יש הרבה קשקשים מותר אפי' אינם במקומות אלו[55] ויש להחמיר כדעה זו.

        ד.        אפילו זן של דג שאין לו עכשיו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן כשיגדיל מותר[56]. [שם] אבל בכל זאת אין לקנות מהעכו"ם דגים קטנים שעתידין לגדל סנפיר וכו' לאחר זמן כיון שמתערבים בהם דגים קטנים טמאים הדומים להם וא"א להפרידם אבל אם יש להם קשקשת מותר כיון שיכול להבדיל [שם סי' קי"ד סעי' י' ובש"ך ס"ק ט"ז]

       ה.       וכן אם יש לו קשקשים או סנפירים[57] בשעה שהוא במים, וכשעולה מן המים  הם נושרים הרי זה מותר ועיין בהערה[58]  [שם פ"ג סעי' א']

         ו.         כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר[59], אמנם יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת והוא דג טמא. לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת, אין צריך לחפש אם יש לו סנפיר ואפי' רואה שאין בחתיכה סנפיר מותר. מצא לו סנפיר, לא  יאכלנו עד שידע שיש לו קשקשת [סעי' ג']. 

 

---

[1] ספורנו

[2] ת"י

[3] ת"א ת"י

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] רמב"ן

[7] ת"י

[8] פי' ר' יוסף בכור שור

[9] רמב"ן

[10] חזקוני

[11] ת"א ת"י

[12] אבע"ז

[13] חזקוני

[14] אבע"ז

[15] רבינו בחיי

[16] רמב"ן

[17] ספורנו

[18] רשב"ם

[19] פי' ר' יוסף בכור שור

[20] רמב"ן

[21] חזקוני

[22] רמב"ן

[23] ספורנו

[24] רשב"ם

[25] רמב"ן

[26] רשב"ם חזקוני

[27] רמב"ן

[28] רמב"ן

[29] ת"א ת"י רבינו בחיי

[30] רבינו בחיי

[31] רשב"ם

[32] ספורנו

[33] רבינו בחיי

[34] רש"י

[35] רבינו בחיי

[36] ספורנו

[37] רבינו בחיי

[38] רמב"ן

[39] רבינו בחיי

[40] רשב"ם

[41] רבינו בחיי

[42] רשב"ם

[43] פי' הרא"ש

[44] רשב"ם

[45] ע"ז לט א נקטיה להדי יומא כו' ורש"י; ש"ך ס"ק ב. חכ"א כלל ל"ו ועי' תפא"י למשניות ע"ז פ"ב מ"ו שאם אין הקשקשים ניכרים אלא ע"י זכוכית מגדלת אינם מועילים. דקשקשת בעי' כעין לבוש כנ"ל וזה ודאי אינו לבוש דרכ"ת ס"ק כ"א

[46] וכל שבדק דדג אחד ומצא א"צ לבדוק שאר דגים מאותו המין דע"י בדיקה זו ניכר דכל המין דג כשר הוא [דרכ"ת ס"ק כ"ו]

[47] ועיי"ל סעי' ד' וא"כ לחולקים על הנוב"י הכא ע"כ איירי במים זכים ללא אפר ולא רותחים

[48] דרכ"ת ס"ק כ"ב

[49] ואין חוששים שמא היו  הקשקשים כבר בבגד או במים מדגים אחרים, ולרוב דקותם לא היו ניכרים, כמו שלא היו ניכרים בדג, שיותר קרוב לומר שבדג היו

[50] דחייש' שנדבק ממקום אחר [דרכ"ת ס"ק כ"ה]

[51] ש"ך ס"ק א'

[52] שלשון סנפיר וקשקשת לשון יחיד הם

[53] דאל"ה הווה ספיקא דאורייתא ולחומרא ובהרבה קשקשים אין לחשוש שנדבק בו מדג אחר ש"ך ס"ק א' ושפ"ד ס"ק א'

[54] דכיון דאינו עומד במקום המיוחד לו חיישינן שמא עם דגים טהורים נתערב דג זה והוא באמת טמא ונשרה מהם קשקשת ונדבקת בו [ש"ך שם] 

[55] כיון שאין לחוש שמא נדבק בו [שפ"ד ס"ק א']

[56] כתבו ראשונים שאין להתיר את העתיד לגדל לאחר זמן אלא במוחזק בכך, וכן אין להתיר זה שמשיר אלא ביודעים ומכירים בו ומוחזק ביד דיינים שמשיר  קשקשיו כשעולה מן הים דרכ"ת ס"ק ט"ז

[57] בסנפיר נחלקו אחרונים אם אף בהם יתכן שמשיר כשעולה מן הים, או שמכיון שדבק בגופו  ואינו נקלף אינו יכול להשירו בשום זמן ודעת רוב האחרונים להתיר בזה [דרכ"ת ס"ק י"ח]

[58]

[59] ולדעת הכרתי ס"ק ב' זהו דוקא בחתיכת דג שא"א לברר אם היה סנפיר תלי' שהיה דרוב שיש להם קשקשת יש סנפיר אבל אם רואה דג שלם בלא סנפיר אסור דדלא תלי' מן הסתם שנשר כיון שיש מיעוט שאין להם סנפיר ועיין הכתב והקבלה ויקרא שם אבל רוב האחרונים  חלקו עליו בזה דלא כתבה תורה סנפיר אלא להגדיל תורה ולהאדיר