מקרא
שמות פרק ל
(לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים בשמים הנזכרים בשמן המשחה והם מור קנה וקנמון וקדה[1] ותקח עוד שלושה דברים שאינם בשמים אלא שרפים - נָטָף שרף, כעין שמן הנוטף מעץ הבלסמו"ן הנקרא בלשון חכמים (שם) קטף, ושמא קראוהו קטף בעבור ששוברין ענפיו בימי החום וּשְׁחֵלֶת צפורן היוצא מן הים[2] והוא מכסה של רמש הים שהוא בטבעו עז ויש לו ריח טוב וְחֶלְבְּנָה כמו דבש שחור וריחו רע והוא שרף אילנות בערי יון הנקרא גלבנ"ו סַמִּים עוד שלושה בשמים שקיבל משה רבינו בסיני והם שבלת נרד וכרכם והקושט[3] וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה אלו הארבעה הנזכרים כאן יהיו שוין משקל במשקל כמשקלו של זה כך משקלו של זה וכן שנינו הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה[4] וכל אחד, ירוקח בפני עצמו במשקל שוה מה שאין כן בבשמים ואחרי כן יעורבו יחד[5]:
(לה) וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח שילקט כל אחד מהסמים זה מזה ויעשה מהכל מורכב אחד מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ שיהיה כל אחד מהסמים כתוש כפי הראוי לו[6] מְמֻלָּח שיהא מלוח במלח סדומית[7] ויש מפרשים מעורב היטב[8] על ידי שיהיו שחוקים מאד ויהיו נמוחים מאד ולא יוכר סם מהם[9] טָהוֹר מנוקה מכל פסולת. והוצרך לזה מפני שההקטרה היתה נעשית בעצם הבושם, אבל בשמן המשחה לא הוצרך לזה מפני שלא היו גרמי הבשמים מעורבים בשמן כלל[10] קֹדֶשׁ בשעת העירוב יהיה קודש[11]:
(לו) וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק לאחר העירוב. וכל יום נוטלין מעט ושוחקין לצורך היום[12] וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת ביום הכפורים בקדש הקדשים ויקטיר ממנה בכל יום בְּאֹהֶל מוֹעֵד על המזבח הפנימי[13]אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם:
(לז) וְהַקְּטֹרֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ לפי מתכונת ומשקל סממניה לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם ולפיכך העושה קטרת מאחד עשר סממניה לפי משקלה שנצטוינו בו כדי להקטיר אותה להריח בה אע"פ שלא הריח חייב כרת ומלקות על עשייתה אם עשה במזיד ובשוגג מביא חטאת וי"א שאפילו אם עשה מארבעת סממניה המפורשים בתורה שהם נטף ושחלת וחלבנה כמשקלם והוסיף סממנים אחרים כמשקל שריחם טוב ומעלים עשן שמתמר ועולה כמקל ואינו מתחלק לכאן ולכאן חייב כנ"ל ואע"פ שלא עשה המשקל כולו אלא חציו או שלישו לפי משקלה היחסי חייב כנ"ל[14] קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ לַיקֹוָק:
(לח) אִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ לְהָרִיחַ בָּהּ אבל עשאה להתלמד בה או למוסרה או למוכרה לציבור או לכל צורך אחר פטור וכן אם הריח בקטורת שנעשית בקודש ומשל קודש ולא עשאה אינו חייב כרת[15] אלא דינו כדין כל הנהנה מן ההקדש שחייב מעילה[16] וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: ס
שמות פרק לא
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) רְאֵה התבונן על הטובה שאני עושה בזה שלא תהא צריך לחפש אחר הרבה אומנים מכל המלאכה משונים זה מזה. ועתה הנה - קָרָאתִי בְשֵׁם אומן אחד שבו יכלול הכל והוא ישגיח על כל מיני אומניות והוא[17] -בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם[18]:
(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן[19] בְּחָכְמָה מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד וּבִתְבוּנָה מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד וּבְדַעַת רוח הקדש[20] וּבְכָל מְלָאכָהלדעת כל המלאכות הנזקקות למשכן:
(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אומנות אֶבֶן לְמַלֹּאת חרישת האבן לעשות בו פתוחי חותם. וגם חכמת הקביעה בזהב והיינו למלאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה לא שכל וידיעה לבד ולהראות לאחרים איך לעשות אלא גם אומנות היד שיהא עושה בעצמו[22]:
(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי הוספתי[23] חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:
(ז) אֵת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הָאָרֹן לָעֵדֻת לצורך לוחות העדות[24] וְאֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עָלָיו וְאֵת כָּל כְּלֵי הָאֹהֶל הפרוכת והמסך והקרשים והבריחים[25]:
(ח) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ לא מצינו בשום כלי שבמשכן שנקרא טהור רק המנורה והשולחן בפרשת אמור והטעם לפי שלא היה עליהם שום מתן דמים[26] וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
(ט) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיּוֹר וְאֶת כַּנּוֹ:
(י) וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לשון פליט ושריד מה שנשאר ממלאכת יריעות המשכן ובגדי כהונה ומהפרכת והמסך עשו בגדים לכסות ארון העדות והשולחן והמנורה והמזבחות בשעת המסעות[27] והיה שם בגד תכלת שהיו מכסין בו הארון, ובגד ארגמן שהיו מכסים בו המזבח ובגד שני שהיו מכסין בו את השולחן[28] וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:
(יא) וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים שנעשתה לַקֹּדֶשׁ לצורך הקטרה בקדש[29] כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ יַעֲשׂוּ: פ
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יג) וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אַךְ אף על פי שאתם עוסקים במלאכת המשכן אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ ואל תדחה שבת מפניה[30] כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם ואם תקלקלו זה האות אין שום מקום לעשות משכן לשכני בתוככם[31] לָדַעַת כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
(יד) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ:
(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:
(טז) וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת שישמרו ימי השבוע שלא ישכחו אי זה יום הוא שבת. לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת שיתקן צרכיו ודרכיו ביום הששי כדי שישמור השבת ולא יחללנה[32] לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם:
(יז) בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם השבת אות וסימן לחידושו של עולם והיא האות על כך -[33] כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְקֹוָק אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: ס
נביא
ישעיהו פרק כד
טז. מִכְּנַף הָאָרֶץ מקצה הארץ תבוא הפרענות על יושבי א"י, לפני הגאולה העתידה, זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק והזמירות ששמענו בנבואה, יהיו למי שישאר בארץ - הם הצדיקים - שלהם יבוא ההדר והיופי.(כמו שאמר: " וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלִַם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כָּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירושלים" ; לעיל ד' ג') - שלהם תבוא הישועה והגדולה, וָאֹמַר, רָזִי לִי רָזִי לִי אוֹי לִי אוי לי, על הרז, הסוד הנורא הזה, על הפורענות שתצרוף את ישראל, ושישארו בהם - רק הצדיקים, בֹּגְדִים בָּגָדוּ שבוגדים (הגויים) - יבגדו בישראל, וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ ובגידת בוגדים - יבגדו העמים - ויבואו כולם להילחם בישראל.
יז. פַּחַד וָפַחַת וָפָח ה' מביא על ישראל, פחד ופחת (בור) ופח (מלכודת) עָלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ ישראל יושבי הארץ.
יח. וְהָיָה הַנָּס מִקּוֹל הַפַּחַד יִפֹּל אֶל הַפַּחַת, וְהָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַפַּחַת יִלָּכֵד בַּפָּח
הבורח בגלל הפחד - יפול בפחת (בור), ומי שינצל ויעלה מהפחת, יפול בפח (מלכודת) כִּי אֲרֻבּוֹת מִמָּרוֹם נִפְתָּחוּ הגזירות והצרות, יֵרְדו מארובות השמים שנפתחו, כמו הגשם, וַיִּרְעֲשׁוּ מוֹסְדֵי אָרֶץ ירעדו מפחד - יסודות הארץ.
יט. רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ שבר - נשברה הארץ, פּוֹר הִתְפּוֹרְרָה אֶרֶץ נשחתה לפרורים פרורים. מוֹט הִתְמוֹטְטָה אָרֶץ הטיה, נטתה הארץ- ליפול.
כ. נוֹעַ תָּנוּעַ אֶרֶץ כַּשִּׁכּוֹר הארץ כאילו תנוע מרוב הצרות - כשיכור המתנענע בשיכרותו, וְהִתְנוֹדְדָה כַּמְּלוּנָה ותתנדנד הארץ כמלונה - כסוכת שומר שדה הקישואין - המתנדנדת ברוח. וְכָבַד עָלֶיהָ פִּשְׁעָהּ פשעיהם, כאילו יהיו כבדים על הארץ, וְנָפְלָה וְלֹא תֹסִיף קוּם תיפול נפילה כזו, שלא תוסיף לקום ממנה.
כא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד יְקֹוָק עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם בזמן בֹּא הגאולה, יפקוד ה' על המלאכים של אומות העולם, שהרעו לישראל, וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה ועל מלכי האומות שעל האדמה.
כב. וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר יאספו כל המלכים האלו שבאו על בנ"י - להענישם, כמו שאוספים האסירים להורידם לבור, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר ויסָגְרוּ שם בבור - על מסגר, מנעול. וּמֵרֹב יָמִים יִפָּקֵדוּ ויזכרו כל פשעיהם שעשו מימים רבים.
כג. וְחָפְרָה הַלְּבָנָה בעיני הגויים, תהיה הלבנה כמבויישת וחשוכה, וּבוֹשָׁה הַחַמָּה וכן השמש - תהיה כמבויישת וחשוכה לפניהם, (מגודל הפורענות שתבוא עליהם)
כִּי מָלַךְ יְקֹוָק צְבָאוֹת בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם כי תגלה מלכות ה' בארץ, כשיפרע מגוג, וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד וגילוי מלכותו זה - יהיה לזקני עמו - לכבוד ולתפארת.
ישעיהו פרק כה
א. יְקֹוָק אֱלֹהַי אַתָּה, אֲרוֹמִמְךָ אוֹדֶה שִׁמְךָ כשראה ישעיהו המשפט שיעשה ה' בגויים, פתח בשבח המקום, כִּי עָשִׂיתָ פֶּלֶא על הנפלאות שעשית עמנו, עֵצוֹת מֵרָחוֹק, אֱמוּנָה אֹמֶן העצות שאמרת עוד זמן רב, ע"י הנביאים - התקיימו באמונה נאמנת, התקיימו - בקיום חזק ונאמן,
ב. כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל כי את ערי הגויים - שמת להיות גל אבנים, קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה ערים בצורות - למפילה. אַרְמוֹן זָרִים מֵעִיר ארמונות העמים הזרים - שבתו - מלהיות ערים, לְעוֹלָם לֹא יִבָּנֶה ולא יבנו עוד לעולם.
ג. עַל כֵּן יְכַבְּדוּךָ עַם עָז אפילו העזים שבעמים, יכבדו אותך, אחר שיראו מפלת גוג, קִרְיַת גּוֹיִם עָרִיצִים ירָאוּךָ הגויים החזקים שבערי הגויים - יפחדו ממך.
ד. כִּי הָיִיתָ מָעוֹז לַדָּל, מָעוֹז לָאֶבְיוֹן, בַּצַּר לוֹ כי היית לישראל הדלים והאביונים, לחוזק - בזמן צרתם, מַחְסֶה מִזֶּרֶם יהיה לישראל מעוז - כמו מכסה - המגן מזרם המטר, צֵל מֵחֹרֶב וכצל, בזמן היובש והחום, כִּי רוּחַ עָרִיצִים כְּזֶרֶם קִיר יהיה לישראל מעוז - מפני רוח כעסם, של עריצי העמים- על בנ"י, שהיתה חזקה, כזרם מים - המפיל קיר.
ה. כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן כמו היובש, במקום ציה- במקום יבש ושומם, (שאין לאן להמלט מהחום) שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ כך, הכנעת את קול שאון הגויים, שלא יהיה להם, מקום להנצל בו, חֹרֶב בְּצֵל עָב ולצדיקים תהיה - כצל הענן, בתוך החורב, היובש והחום, זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה יכרתו העריצים- החזקים, ויכנעו.
ו. וְעָשָׂה יְקֹוָק צְבָאוֹת לְכָל הָעַמִּים בָּהָר הַזֶּה ה' יעשה לכל העמים, שיבואו עם גוג - להילחם על ירושלים, מפלה גדולה, שהיא היפך ממה שחשבו הם: מִשְׁתֵּה שְׁמָנִים שהם חשבו, שיכבשו את ירושלים במהרה ובקלות כשמן (שתמיד - צף למעלה), מִשְׁתֵּה שְׁמָרִים - וה' יהפוך להם המשתה, למשתה של שמרים (השוקעים למטה בחבית היין) הקשים לגוף,(נמשל: שיפלו בירושלים - במפלה עצומה) שְׁמָנִים מְמֻחָיִם הם חשבו, שיכבשו את ירושלים במהרה ובקלות כשמן נוח, כמוח העצמות (שהוא נקי וטוב) שְׁמָרִים מְזֻקָּקִים וה' יהפוך להם המשתה, למשתה של שמרים מזוקקין (מזוקקים ונקיים מכל משקה) שהם ללא יין כלל, וקשים הם לגוף. (נמשל: שיפלו בירושלים - במפלה עצומה)
ז. וּבִלַּע בָּהָר הַזֶּה פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט, עַל כָּל הָעַמִּים ה' ישחית המכסה שמגן על כל העמים(גוג), וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם המסך המכסה ומגן על כל הגויים. (גוג)
כתובים
דברי הימים א פרק יב
(טז) אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בניסן שכבר התחילו להפשיר השלגים וְהוּא והמים מְמַלֵּא עַל כָּל גדיתיו גְּדוֹתָיו של נהר הירדן עד שנתמלאו כל שפתיו ולגבורה גדולה נחשב מי שיכול לעבור במים כ"כ עמוקים ושוצפים ובכל זאת וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב אפילו שנתייגעו לעבור במים עדיין הם הכריחו את יושבי העמקים ההגריים לצאת משם: ס (יז) וַיָּבֹאוּ מִן בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד לַמְצָד לְדָוִיד ששם הוא נחבא מפני שאול. וכשבאו היה עמהם עמשי משבט יהודה כדי שדוד לא יחשוד שבני בנימין באו לכפותו ולהביאו אל שאול: (יח) וַיֵּצֵא דָוִיד מן המצד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד שהקב"ה יתן בליבי שיהיה לבבי עליכם להיות לעם אחד ואהובים זה לזה וְאִם לְרַמּוֹתַנִי באתם כי ראה שבאו מבני בנימין אחי שאול חשש בדבר ואמר לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי הנה באתם לרמות אותי ולתפוס אותי ולהצר לי בחנם בלי שעשיתי חמס כי לא עשיתי שום דבר רע לשאול יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ אז הקב"ה יראה ויעזור לי לגלות את המרמה וְיוֹכַחשלא להיות עם אחד: ס (יט) וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים לדבר בשם כולם לְךָ דָוִיד באנו להנאתך ולטובתך וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי וחפצים אנו להיות אתך שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ הרי אנו רואים הלום איתך וכי שאול לא הצליח לשים את ידו עליך כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד והאמין לדבריהם ולדברי עמשי שהיה בן אחותו אביגיל שהייתה אחותו מן האם וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד להיות אחראיים: פ (כ) וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד בְּבֹאוֹ עִם פְּלִשְׁתִּים כשהלכו להלחם עַל שָׁאוּל לבקש ממנו עצה לַמִּלְחָמָה בה נהרג שאול וְלֹא עֲזָרֻם כִּי בְעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל אֲדֹנָיו שָׁאוּל: (כא) וכשחזר מהמלחמה בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִיקְלַג נָפְלוּ עָלָיו מִמְּנַשֶּׁה עַדְנַח וְיוֹזָבָד וִידִיעֲאֵל וּמִיכָאֵל וְיוֹזָבָד וֶאֱלִיהוּא וְצִלְּתָי רָאשֵׁי הָאֲלָפִים שכל אחד היה ראש על אלף אנשים אֲשֶׁר לִמְנַשֶּׁה: (כב) וְהֵמָּה עָזְרוּ עִם דָּוִיד עַל הַגְּדוּד של העמלקים ששבו את נשי דוד ואנשיו כמו שמובא בספר שמואל א כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל כֻּלָּם וַיִּהְיוּ שָׂרִים בַּצָּבָא: (כג) כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם ובסופו של דבר בכל יום ויום יָבֹאוּ עוד אנשים עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים: פ (כד) וְאֵלֶּה מִסְפְּרֵי רָאשֵׁי הֶחָלוּץ לַצָּבָא בָּאוּ לחברון עַל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לאחר שמלך על בני יהודה לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו כְּפִי שאמריְקֹוָק: ס (כה) בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חֲלוּצֵי צָבָא: ס (כו) מִן בְּנֵי שִׁמְעוֹן גִּבּוֹרֵי חַיִל לַצָּבָא שִׁבְעַת אֲלָפִים וּמֵאָה: ס (כז) מִן בְּנֵי הַלֵּוִי אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס (כח) וִיהוֹיָדָע אביו של בניהו הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת: ס (כט) וְצָדוֹק נַעַר גִּבּוֹר חָיִל וּבֵית אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם: ס (ל) וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעַד הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בֵּית שָׁאוּל:
משנת ההלכה
המשך דיני כשרות
כשרות דגים
א. סיימנו בס"ד דיני בשר בחלב המצויים ואנו ממשיכים ביתר דיני הכשות בימים הקרובים נעסוק בכשרות הדגים
ב. סימני דגים טהורים מפורשים בתורה: כל שיש לו סנפיר וקשקשת, הרי הוא טהור. סנפיר הוא שהדג פורח בו, היינו ששט בו על פני המים והם ככנפים שבצידי הדג[34] קשקשת הן הקליפות הקבועות[35] בו ודבוקות בכל גופו ועגולות כגלדת הצפורן[36], והן מלבושי הדג, שלבוש בהן, כמו שכתוב: [שמואל א' ח'] "ושריון קשקשים הוא לבוש".
ג. לפיכך אין הקשקשת סימן טהרה אלא אם היא נפשטת מן העור כלבוש, היינו שנקלפת מעור הדג ביד או בכלי, וישאר עדיין העור תחתיו בשלימות[37] אבל אם היא קבועה ודבוקה בעור הדג ואי אפשר לקלפה מעור הדג, אלא אם כן ינטל גם מעור הדג עצמו[38] אינה קשקשת, ואסור, שאינה אלא גוף העור
ד. דג הבא בפנינו ומוחזק כטהור ויש לו קשקשים א"צ לבדוק אם קשקשיו נקלפים אבל אם אינו מוחזק כטהור אע"ג שבא בפנינו אם קשקשים צריך לבדוק אם הם נקלפים שכל מה שאפשר לברור מבררים [פ"ת ס"ק א']
ה. בדגים הנמכרים בשם "fiiet" ["פילעט"] א"א בשום פנים ואופן להכירם ואין לקנותם אלא אם נמכרים ע"י הכשר מוסמך שבדקו מזמן תפישתם עד זמן המכירה.
ו. גם בדג carp [קארפ] ישנם פרטים שאין להם קשקשים כלל וא"כ אין לסמוך גם אם ידוע שהוא מאותו המין, וביחוד בפיעלט שאין שום אפשרות להכירם.
ז. מלבד חשש זה ישנה בעיה בכל הדגים ששורין אותם בתמיסה לצורך חיטוי וכדי לנקותם. ואין מחליפין את התמיסה אלא רק כשהתמיסה נעשית עכורה מאד וא"כ יש לחשוש שבתמיסה זו נשרו דגים טמאים[39].
ח. גם אם ישנה חתיכת עור בתוך האריזה להוכיח שהוא מין טהור, אינו מועיל. מכיון ש - א. אם האורז אינו ירא שמים א"כ מנין לנו שהוא באמת עורו של אותו דג ב. אדם שאינו בקי עלול לטעות בעור שנראה כקשקשים ובאמת אינו קשקשים כלל ולכן אין להקל בזה ללא הכשר מוסמך[40].
[1] ספורנו
[2] רמב"ן
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] ספורנו
[7] אבע"ז. וכתב הרמב"ן "ועל דעתי נקראו חכמי הספנים מלחים בעבור שהם יודעים טעם הים כאלו הם המרגישים במליחותו ובמתיקותו, כלומר היודעים מתי יהיה מתוק ונאות להולכי הים, או מתי הוא רע ומר להם".
[8] כמנהיגי ספינות בים שקורין מלחים מפני שמערבים המים בלכתם. רשב"ם
[9] רמב"ן לדעת הת"א
[10] ספורנו
[11] העמק דבר
[12] העמק דבר
[13] רמב"ן
[14] אלה המצוות לא תעשה פה
[15] שרק גבי שמן המשחה איתא ואיש אשר יתן וכו' אבל בקטורת הלאו נאמר רק בעשייתה "לא תעשו". ערוך השולחן העתיד כלי המקדש סי' יט סעי' כו.
[16] אלה המצוות שם
[17] העמק דבר
[18] רמב"ן
[19] רמב"ן
[20] רש"י
[21] ת"י
[22] העמק דבר
[23] ת"י
[24] רש"י
[25] אבע"ז
[26] חזקוני
[27] חזקוני
[28] רבינו בחיי
[29] רש"י
[30] רבינו בחיי
[31] ספורנו
[32] אבע"ז. רבינו בחיי
[33] רבינו בחיי
[35] ונקראים קבועים לא מפני שהם קבועים בגופם ממש ודבוקים בעור הדג, אלא מפני שאינם נדים ממנו ולא מזדעזעים בו כסנפיר, שהסנפירים יכול לכשכשם והקשקשים אינם זזים מאליהם אלא בידים.
[36] רמב"ן עה"ת שם וז"ל "סנפיר וקשקשת סנפירים אלו השט בהם קשקשת, אלו הקבועים בו לשון רש"י וכן הוא בגמרא במסכת חולין (נט) אבל לא תבין מלשונם שהן קבועים בגופן ממש ודבוקים בעור הדג, אבל קראום "קבועים" שאינן נדין ממנו ולא מזדעזעין בו כסנפיר והם הקליפין העגולים שגלדן דומה לצפורן, שהם נפשטין מעור הדג ביד או בסכין, אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נפרד מן העור כלל אינו קשקשת, ובעליו אסור הוא ולכך אמרו בגמרא (שם סו:) קשקשת לבושא הוא, ולשון תוספתא (חולין פ"ג ה"ט) אלו הן הקשקשים שמלובש בהן, וסנפירים ששט בהן: וטעם הסנפיר והקשקשת, כי בעליהן שוכנים לעולם בעליון המים ובצלוליהן ויקבלו גידול באויר הנכנס שם, ולכן יש בהם קצת חום דוחה מהם שפעת הליחות כאשר יעשה הצמר והשער וגם הצפרנים באדם ובבהמה, ושאין לו סנפיר וקשקשת ישכון לעולם בתחתיות המים ובעכוריהם ולרוב הלחות ואפיסת החום לא ידחה מהם דבר, ועל כן הם בעלי לחה קרה דבקה קרובה להמית, והיא ממיתה בקצת המימות כאגמים המעופשים:"
[39] ולתמיסה יש דין ציר חריף שאוסר בשיעור כדי שיתן על האור וירתיח ואוסר הדגים הטהורים הנשרים לאחר מכן ואפי' בפחות משיעור זה נאסר כ"ק
[40] עיין בספר נפש ישעיה להר"ר שלום יהודא גראס מה שהאריך בזה וכתב שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה