מקרא
שמות פרק כט
(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד למעלה צוה להקריב, ולא פירש אל אהל מועד, רק שיקריב אותם למקום הכהנים, שיהיו מזומנים, ודי שיהיו לפני פתח חצר המשכן, ועכשיו הצריך שיקריבם אל פתח אהל מועד, כאשר מפרש בשחיטה (פסוק יא) וכי הסמיכה תהיה שם[1] וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר:
(יא) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יב) וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כָּל שירי הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ כמין בליטה סביב סביב כמין צנור בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ[2]:
(יג) וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הַחֵלֶב שיש שני חלבים על הקרב, וכשאומר כל החלב כולל שני החלבים כאחד[3] הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד[4] וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה:
(יד) וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ לפי שמנתחו בלא הפשט ואח"כ מוציאו ושורפו תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חַטָּאת הוּא והיא אחת מחטאות החיצונות שנשרפות[5]:
(טו) וְאֶת הָאַיִל הָאֶחָד המובחר מבניהם[6] תִּקָּח וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:
(טז) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ את כל הדם[7] עַל הַמִּזְבֵּחַ בכלי אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה ואינו עולה בכבש אלא עומד בארץ וזורק סָבִיב ב' מתנות שהן ארבע האחת בקרן זוית זו והאחת בקרן שכנגדה באלכסון וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך נמצא הדם נתון בד' רוחות סביב לכך קרוי סביב[8]:
(יז) וְאֶת הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו וְנָתַתָּ את קרבו וכרעיו בבזך עַל עם נתחיו[9] נְתָחָיו וְעַל רֹאשׁוֹ:
(יח) וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק הוּא:
(יט) וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:
(כ) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הוא הסחוס גדר האמצעי שבתוך האוזן[10] וי"מ שהוא הרך הדבק בעגול האוזן[11] אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כמעשה איל העולה:
(כא) וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר שותת ויורד[12] עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ:
(כב) וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא:
(כג) וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת מן החלות וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד מעשר שבכל מין ומין מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו ותנופה מעכבת ומבטלת פורעניות ורוחות רעות[13] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי יְקֹוָק אִשֶּׁה הוּא לַיקֹוָק:
(כו) וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְהָיָה לְךָ לְמָנָה:
(כז) וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה קדשם לדורות להיות נוהגת תרומתם והנפתם כחזה ושוק של שלמים אבל לא להקטרה אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול[14] אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם כלומר למעלה ולמטה[15] מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו:
(כח) וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל השלמים לבעלים ואת החזה ואת השוק יתנו לכהן[16] כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַיקֹוָק:
נביא
ישעיהו פרק כב
א. מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן נבואה על הגיא שבו היה החזיון - מראה הנבואה, על ירושלים,(ירושלים נקראה גיא, משום שהושפלה וירדה מתפארתה) מַה לָּךְ אֵפוֹא, כִּי עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת מדוע עלו כולם לגגות, כדרך הנצורים העולים לגג - לצפות על האוייב.
ב. תְּשֻׁאוֹת מְלֵאָה ירושלים שהיתה מלאה בקול שאון - קול רעש המון העם, עִיר הוֹמִיָּה, קִרְיָה עַלִּיזָה מלאה ברעש, ובשמחת המון העם, חֲלָלַיִךְ לֹא חַלְלֵי חֶרֶב, וְלֹא מֵתֵי מִלְחָמָה החללים והמתים, לא בחרב נהרגו, אלא במיתת רעב הקשה ממנה.
ג. כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד כל הקצינים והשרים ברחו יחד,(צדקיהו ושריו, שברחו מנ"נ) מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ - על ידי בעלי הקשת, שרדפו אחריהם - נתפסו ונאסרו,(כי כאשר ברחו דרך המערה הזמין הקב"ה צבי אחד, שרץ על המערה ממעל, ורדפו אחריו רובי קשת, וכשבאו לפתח המערה מצאו את צדקיהו ושריו יוצאים - ותפשום ואסרום) כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּוּ כל הנמצאים בעיר, נאסרו יחד ע"י נ"נ. מֵרָחוֹק בָּרָחו ואף אלו שברחו רחוק - נתפסו.
ד. עַל כֵּן אָמַרְתִּי, שְׁעוּ מִנִּי הרפו ועזבוני לנפשי, אֲמָרֵר בַּבֶּכִי ואבכה במרירות על עמי, אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי אל תתאמצו לנחמני, על השוד, שבא על עמי.
ה. כִּי יוֹם מוכן מאת ה' על ירושלים, מְהוּמָה וּמְבוּסָה יום של שבר, ושל רמיסת אנשי ירושלים, וּמְבוּכָה לַיְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן ומבוכה - שלא ידעו אנשי ירושלים כיצד להנצל. מְקַרְקַר קִר יהרוס האוייב את קיר חומות ירושלים, וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר וקול הבורחים מהעיר, לנוס אל ההרים.
ו. וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בני עילם באו לעזרת בבל, עם אשפה מלאה בחיצים, בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים ברכבים ועליהם פרשים. וְקִיר עֵרָה מָגֵן האוייב עם המגנים שנשאו, הגיע עד החומה.(עֵרָה - מלשון לערות, להתחבר)
ז. וַיְהִי מִבְחַר עֲמָקַיִךְ מָלְאוּ רָכֶב העמקים המובחרים והטובים יתמלאו ברכב האוייב, וְהַפָּרָשִׁים שֹׁת שָׁתוּ הַשָּׁעְרָה והפרשים שמו פניהם לכיוון שערי העיר.
ח. וַיְגַל אֵת מָסַךְ יְהוּדָה האוייב גילה את המסך שהגן על אנשי יהודה, שהחריב את המקדש (שהמקדש, היה מגן ומסכך על ישראל) וַתַּבֵּט בַּיּוֹם הַהוּא אֶל נֶשֶׁק בֵּית הַיָּעַר ופנו להביט אל המגנים, ששם שלמה בבית יער הלבנון.(ר"ל, שהתכוננו למלחמה, ולא לשוב בתשובה לה')
ט. וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד, רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ ואת הפרצות שנפרצו בחומה, ראיתם שרבים הם, וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה אספתם את המים שהתפזרו מהבריכה התחתונה, להכין מהם טיט - לתקן פרצות החומ
י. וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם ספרתם הבתים שלכל אחד מבני העיר, וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה - והבתים המיותרים הרסתם, לתקן באבניהם את החומה.
יא. וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם, בֵּין הַחֹמֹתַיִם עשיתם חריץ, בין החומות הכפולות של העיר, שיתאספו בו מים, לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה ומשם נמשכים המים לבריכה הישנה, וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ ולא הבטתם לשוב אל ה' - שעשה ושמר על ירושלים עד עתה, וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם ולא ראיתם לשוב אל ה' - שעוד מרחוק, מזמן רב מאוד, יצר אותה להשכין בה שכינתו.
יב. וַיִּקְרָא יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא, לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק ה' קרא לבנ"י, ע"י הנביאים, לשוב בתשובה, לבכות ולהספיד, לקרוח קרחה (תלישת השיער - מצער), ולחגור שק,
יג. וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר, וְשָׁחֹט צֹאן, אָכֹל בָּשָׂר, וְשָׁתוֹת יָיִן, אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת ובנ"י לא דאגו מאזהרת הנביאים, ועוד לעגו לדבריהם ואמרו,בואו נאכל ונשתה, הרי הנביאים מבטיחים לנו כי מחר נמות ע"י האוייב. (ובזה חיללו את שם ה' ית')
יד. וְנִגְלָה בְאָזְנָי יְקֹוָק צְבָאוֹת אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן אָמַר יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת ה' נשבע, שעוון זה שחללו את שם ה', לא יכופר בגלותם - עד שימותו.
טו. כֹּה אָמַר יְקֹוָק אלוהים צְבָאוֹת לֶךְ בֹּא אֶל הַסֹּכֵן הַזֶּה עַל שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל הַבָּיִת לך אל שבנא הממונה על אוצרות המלך חזקיהו,(שחשב, למסור את העיר ביד סנחריב מלך אשור)
כתובים
דברי הימים א פרק יא
עזרא מדלג על כל סיפור המעשה של המלכת איש בושת ושבאותם שני דוד מלך רק על יהודה כי מטרת ספר דברי הימים הוא למלכי יהודה ולכך להגדיל ולרומם את שמו של דוד ועיקר הסיפור הוא מאז שדוד מלך גם על ישראל.
(א) וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶל דָּוִיד חֶבְרוֹנָה לאחר שמלך על חברון על יהודה לֵאמֹר הִנֵּה עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֲנָחְנוּ כמו כל בית יהודה שהרי בני איש אחד אנחנו: (ב) גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשׁוֹם גַּם בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ אַתָּה הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל כאילו אמרו שלא תאהב את בית יהודה יותר מבית ישראל כי כאילו מלכת עלינו גם לפני זה וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְךָ אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּהְיֶה נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל: (ג) וַיָּבֹאוּ כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבידם הכח להמליכו אֶל הַמֶּלֶךְ חֶבְרוֹנָה וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִיד בְּרִית בְּחֶבְרוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק לפני הארון שהיה לפי שעה בחברון וַיִּמְשְׁחוּ אֶת דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְקֹוָק בְּיַד שְׁמוּאֵל: ס (ד) וַיֵּלֶךְ דָּוִיד וְכָל יִשְׂרָאֵל אל יְרוּשָׁלִַם הִיא יְבוּס כדי להלחם בה כי רצה שיהיה עיר מלוכה משותף לשני השבטים (בנימין ויהודה) ולכן יצא למלחמה וְשָׁם הַיְבוּסִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: (ה) וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה דרך השער וַיִּלְכֹּד דָּוִיד אֶת מְצֻדַת צִיּוֹן שם מבצר חזק הִיא עִיר דָּוִיד שנמצאת מהצד השני של העיר וסיפור זה באריכות נמצא בספר שמואל ב' פרק ה': (ו) וַיֹּאמֶר דָּוִיד כָּל מַכֵּה יְבוּסִי בָּרִאשׁוֹנָה היינו לעלות ראשון להכות בהם יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר וַיַּעַל בָּרִאשׁוֹנָה יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה וַיְהִי לְרֹאשׁ העיר שכבר היה שר הצבא לפני כן: (ז) וַיֵּשֶׁב דָּוִיד בַּמְצָד בהר הגבוה שהוא חזק מצד עצמו והוא שונה ממצודה שזהו הבניין החזק הבנוי על ההר כמ"ש בספר שמואל עַל כֵּן קָרְאוּ לוֹ עִיר דָּוִיד: (ח) וַיִּבֶן הָעִיר מִסָּבִיב מִן הַמִּלּוֹא מסמוך לחומה הניח מקום פנוי ששם יוכלו אנשים להתאסף וְעַד הַסָּבִיבה הכל בנה לבד וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר בנה וחיזק את שאר החומה והפיח בה רוח חיים שתהיה עיר הומיה ועליזה: (ט) וַיֵּלֶךְ דָּוִיד הָלוֹךְ וְגָדוֹל וַיקֹוָק צְבָאוֹת עִמּוֹ: פ (י) וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַגִּבּוֹרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד הַמִּתְחַזְּקִים עִמּוֹ בְמַלְכוּתוֹ עִם כָּל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיכוֹ כִּדְבַר יְקֹוָק עַל יִשְׂרָאֵל: ס (יא) וְאֵלֶּה אשר התחזקו איתו מִסְפַּר הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר לְדָוִיד יָשָׁבְעָם שהיה יושב ללמד חכמה בעםבֶּן חַכְמוֹנִי רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים ראש הגיבורים הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ עַל שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל בְּפַעַם אֶחָת שפעם אחת הרג 300 אנשים וידו לא התעייפה ומיד חזר לתלמודו: (יב) וְאַחֲרָיו בדרגת החשיבות אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹדוֹ הָאֲחוֹחִי הוּא בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבֹּרִים הוא היה אחד משלושת הגיבורים שנאמרו בספר שמואל ב' פרק כ"ג ואפילו שכאן הזכיר רק שנים: (יג) הוּא הָיָה עִם דָּוִיד בַּפַּס דַּמִּים שם מקוםוְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה שהזדרזו להנקם מישראל ומאותם גיבורים וַתְּהִי חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה שְׂעוֹרִים ורצו פלישתים לקוצרה ולהציתה באש וְהָעָם נָסוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים: (יד) וַיִּתְיַצְּבוּ בְתוֹךְ הַחֶלְקָה של השדה וַיַּצִּילוּהָ אלעזר האחותי ודוד כדי שלא ישרפוה וַיַּכּוּ אֶת פְּלִשְׁתִּים וַיּוֹשַׁע יְקֹוָק תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה:
משנת ההלכה
דוגמאות מעשיות
א. אם הועבר התבשיל מהקערה לצלחת נחשב הדבר לכלי שלישי שאינו מבליע ומפליט כלל
ב. לפיכך "גולש" שנמזג מהסיר לקערה מרכזית וממנו לצלחת גם אם נפל לתוכו גבינה אינו נאסר וכן גם הגבינה מותרת על ידי הדחה כדין נפילה לתוך צונן
ג. וכן מרק שמנת שנמזג מהסיר לקערת הגשה וממנה לקערה נחשב כצונן לענין זה שאינו בולע ואם נפל לתוכו בשר המרק מותר והבשר מותר על ידי הדחה (אם אינו צלוי ואין בו בקעים ואינו מלוח כמו שיבואר להלן)
ד. האמור לעיל הנו דוקא בדבר נוזלי אבל במוצקים אין שייך כלל דין כלי ראשון ושני ואוסרים גם בכלי שני וזהו מה שמוגד בפוסקים "דבר גוש"
ה. ולפיכך אם העביר חתיכת בשר רותח מן הסיר והניחו בצלחת ובטעות שפך עליו חלב הרי הבשר נאסר בכל אופן והחלב נאסר אלא אם כן יש בו ששים כנגד הבשר
ו. וכל זאת מכיון ש"דבר גוש" אוגר חומו בתוכו ואינו מתקרר כלל על ידי מעבר לכלי אחר
ז. אם נפלה חתיכת בשר מהסיר או התבנית לתוך חלב אע"ג שיש לבשר עדיין דין כלי ראשון אבל החלב אם היה קר יש בו דין "תתאה גבר" כלומר התחתון גובר ומקרר את העליון ומכיון שיש בדבר זה הרבה פרטי דינים צריך לעשות שאלת רב
ח. וכן אם העביר גבינה מהסיר לצלחת ועירה עליו בשר הכל אסור כנ"ל לגבי בשר ואם נפלה הגבינה מהסיר לתוך מרק בשרי צריך לעשות שאלת רב כנ"ל
ט. בשר צלי או מבושל רותח שנפל לחלב או לאיסור צלול והבשר או החלב מלוח בכמות שראוים לאכילה צריך ליטול בכדי נטילה.
י. אם הבשר מתובל אבל אינו מבושל או צלוי או שיש בבשר בקעים ונרגש בבשר חריפות התבלין הכל נאסר.
יא. ובהפסד מרובה כתבו הפוסקים שיש להקל ע"י נטילה ולפחות קליפה.
יב. בשר חי וצונן אפילו מתובל או שיש בו בקעים שנפל בחלב צונן, מספיק הדחה היטב. וראוי להלמיר שאם אין ששים יש לאסור מבד במקום הפסד.
יג. אם הבשר היה מבושל או צלי וגם מתובל או שיש בו בקעים אלא שהכל צונן בין הבשר ובין החלב דעת המחבר דסגי בהדחה. אבל הרמ"א אוסר הכל ומתיר כדעת המחבר רק בהפסד מרובה. וכתב הכף החיים שגם הספרדים צריכים להחמיר כהרמ"א בדין זה.
[1] רמב"ן
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] נקרא חצר הכבד יתרת, והוא המקום המבדיל בשפוע ואלכסון, או השפה שלו שהוא העודף התלוי על הצלעות, כי במקום שכלה שטח הריאה והחזה שם נמצא קרום פרוס על קו שוכב ודבוק מעבר אל עבר, ואותו הקרום מפסיק בין איברי הנשימה לאיברי העכול והמזון, והוא הולך בשפוע ויש לו מדרון כמו משפך (טריכטער), והוא מסייע הרבה בפועל הנשימה, ותחת זה הקרום הכבד מעורה בו בגידין עם האצבע שלה, לפיכך זה הקרום נקרא חצר הכבד בלשון חכמינו, וטרפשא דכבדא בלשון ארמי, ובלשון הכתוב יתרת הכבד, ע"ש שהוא מלא מיתרים גידים וורידין המותחין אותו מעבר לעבר להמתח ולהתרופף כפי הצורך בנשימה, והוא נדבק בצלעות עם חלקים בשריים המעורבים בו, והעודף עליו יהיה סרוח על צדי הבע"ח סביב סביב לצלעות, ועל אותו החלק מן הקרום שבשטח הכבד, אמר הכתוב שיסירנה עם מעט מן הכבד עצמה ולהקטירו. הכתב והקבלה.
[5] חזקוני
[6] העמק דבר אמנם באבן עזרא כתב שייקח איזה מהם שירצה
[7] אבע"ז
[8] רש"י
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] אבע"ז
[12] העמק דבר
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] רש"י
[16] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה