מקרא
שמות פרק לג
(יז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה גַּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה שאודיעך מדותי, כי אז תתיישב דעתך כִּי מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם כיון שראה משה שהיה שעת רצון, הוסיף לשאול -[1]:
(יח) וַיֹּאמַר הַרְאֵנִי נָא אֶת כְּבֹדֶךָ בקש שיראה כבוד השם במראה ממש, באספקלריא המאירה, וענהו ה' -[2]:
(יט) וַיֹּאמֶר אֲנִי אַעֲבִיר כָּל מידות טוּבִי עַל פָּנֶיךָ לפניך וְקָרָאתִי בְשֵׁם יְקֹוָק לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר ראוי ש - אָחֹן אותו וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר ראוי ש – אֲרַחֵם עליו[3]:
(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי אין פירושו שיראה אותו וימות, אלא כי טרם שישיג לראיה תפרד נפשו מעליו, כי אפילו במראות המלאכים נאמר במראה נהפכו צירי עלי (דניאל י טז)[4]:
(כא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי בהר הזה אשר שכינתי שם וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:
(כב) וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי ואכסה עיניך כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי:
(כג) וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ תראה האורה והזוהר שמזהיר עוד אחרי עברי, אבל אור שלפני המתגבר והולך לא תוכל לראות[5]: ס
שמות פרק לד
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה בליל כ"ט באב[6] פְּסָל לְךָ ענין חציבה שהיא הגזירה והחתיכה ממקורו ויתכן שכולל גם עשייתו אותם חלק וישר כי הברזל המחודד שמוליכין ומביאין אותו על הלוח להחליקו נקרא מפסלת[7] שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ:
(ב) וֶהְיֵה נָכוֹן מזומן מוכן[8] לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר:
(ג) וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא לא יתראה[9] בְּכָל הָהָר ולא יעלו עמך זקני ישראל כמו בלוחות הראשונות (לעיל כד, א) גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא בראשונה לא הוזהרו רק שלא תגע בו יד אם בהמה אם איש (לעיל יט, יג) ועדיין היו עומדין באזהרה ההיא, כי הכבוד היה תמיד בהר עד שנתנו הלוחות האחרונות אלא החמיר עתה בשעת מתן לוחות האחרונות מבלוחות הראשונות, והטעם מפני שמעמד הראשונות היה בעבור כל ישראל, וזה היה בעבור משה לבדו, בזכותו ובתפלתו, וגדול יהיה הכבוד הנגלה בהר, האחרון מן הראשון[10]:
(ד) וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר בעלות השחר של כ"ט אב[11] וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים:
(ה) וַיֵּרֶד יְקֹוָק בֶּעָנָן וַיִּתְיַצֵּב ה' בענן[12] עִמּוֹ שָׁם וַיִּקְרָא בְשֵׁם יְקֹוָק הקב"ה קרא כשהיה עובר בשם שכן כתוב למעלה וקראתי בשם ה' לפניך וכמו שהולך ומפרש[13]:
(ו) וַיַּעֲבֹר יְקֹוָק עַל פָּנָיו שקיים אני אעביר כל טובי על פניך וַיִּקְרָא יְקֹוָק רחום קודם שיחטא ואינו מצרף מחשבה למעשה יְקֹוָק רחום לאחר שיחטא וישוב אֵל אל רחום בעת צרה, והוא לשון גבורה. וכן הוא אומר אלי אלי למה עזבתני רַחוּם רחום שהוא מרחם על כל הבריות כאדם המרחם על הבהמה, אבל אינו דומה לאדם אלא כדי לשבר את האזן וְחַנּוּן בעת תפילה אֶרֶךְ אַפַּיִם מאריך אפו ואינו ממהר ליפרע שמא יעשה תשובה וְרַב מרבה חֶסֶד שאינו מחשיב בדין שלש עבירות הראשונות שאדם עושה. ויש מפרשים ורב חסד פי' ח"ו אם עונות וזכיות שוים אז עושה רב חסד ודן לפי הזכיות וֶאֱמֶת על דברי נביאים מה שאומרים טובה, אבל פרענות אפשר לבטל ע"י תשובה:
(ז) נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים נֹשֵׂא עָוֹן במזיד וָפֶשַׁע במטרה למרוד בבורא וְחַטָּאָה בשוגג וְנַקֵּה אם שבו לגמרי לֹא יְנַקֶּה אם לא שבו לגמרי פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים וְעַל בְּנֵי בָנִים אם מחזיקים במעשי אבותיהם הרעים[14] עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים:
(ט) וַיֹּאמֶר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנָי יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא כי אחר שנתרצה להם הקב"ה יהיה ה' טוב לקשי ערפם יותר ממלאך, ומבקש להגדיל טובם יותר, כי הם עמו ונחלתו וכאשר בשעת הכעס היה נוח להם שישלח לפניהם מלאך בעבור שהם עם קשה ערף, כמו שאמר (לעיל לג ג) פן אכלך, כן בעת הרצון טוב להם בשכינה בעבור שהם עם קשי עורף[16] וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ:
(י) וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְקֹוָק כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ כי הגדולות והנפלאות עם משה, אמר שיעשה אותם בעבורו, והעם יהיה בברית[17]:
נביא
ישעיהו פרק כז
ה. אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי ואם היו מחזיקים במעוזי, בחוזקי - שהיא התורה הקדושה, יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי אז היה עושה שלום על בנ"י, (אך ה', לא נהג בחֵמָה או בשלום, אלא האריך אפו - שהביא היסורים מעט מעט, כדי שלא יעשה בסופו של דבר - בחֵמָה)
ו. הַבָּאִים בימים הבאים, כשבנ"י יגאלו, יַשְׁרֵשׁ יַעֲקֹב יוסיפו לתת בנ"י שורשים, יָצִיץ וּפָרַח יִשְׂרָאֵל יוציאו ציץ(תחילת הפרי), ויפריחו פרחים, (נמשל: שיעלו מעלה מעלה - ויצליחו) וּמָלְאוּ פְנֵי תֵבֵל תְּנוּבָה - וימַלְאוּ וימשלו בעולם - כתנובה. (תנובה, הוצאת פירות רבים.)
ז. הַכְּמַכַּת האם כמו המכה, מַכֵּהוּ -שה' היכה את מכהו של בנ"י, (את הגויים) הִכָּהוּ - היכה את בנ"י ?! אִם כְּהֶרֶג - האם כמו שהרג ה', הֲרֻגָיו את הרוגי הגויים שהרג ה', הֹרָג הרג את בנ"י ?!
ח. בְּסַאסְּאָה במידת הַ- "סֵאָה"(מידת נפח בדבר יבש), היה מעניש את בנ"י, ולא היה מעניש את ישראל - בחֵמָה ! בְּשַׁלְחָהּ - בשדה, היה ה' מכֶּה את בנ"י, ולא בגופם, תְּרִיבֶנָּה - היה רב עם בנ"י, הָגָה - הסיר ופגע בתבואה, בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה, בְּיוֹם קָדִים - ע"י רוח קשה ויבשה, הבאה ממזרח, ומקלקלת את התבואה. וחֵמָה - אין לי !
ט. לָכֵן היות וחֵמָה - אין לי - בהנהגתי עם בנ"י, בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן יַעֲקֹב - בדבר זה, שתשובו בתשובה - יכופר עוון בנ"י, וְזֶה - בדרך זו של תשובה, כָּל פְּרִי הָסִר חַטָּאתוֹ - הפרי של תשובתכם יהיה - שה' יסיר את חטאיכם, בְּשׂוּמוֹ כָּל אַבְנֵי מִזְבֵּחַ - כשבנ"י, ישימו את אבני מזבחות הע"ז שלהם, כְּאַבְנֵי גִר מְנֻפָּצוֹת - להיות - כאבני גיר, מנופצים וטחונים דק דק - לעשות מהם סיד, לֹא יָקֻמוּ אֲשֵׁרִים וְחַמָּנִים - ולא יעשו יותר אשירה לע"ז, וחמנים. (ע"ז שעובדים לשמש)
י. כִּי עִיר בְּצוּרָה בָּדָד אך כעת, כשעובדים ישראל ע"ז, הערים הבצורות שלהם - יהיו בדד - שיהיו שממה, נָוֶה מְשֻׁלָּח וְנֶעֱזָב כַּמִּדְבָּר הבית שלהם, יהיה משולח ונעזב מאנשים, ויהיה שומם - כמדבר. שָׁם יִרְעֶה עֵגֶל, וְשָׁם יִרְבָּץ שם ירעו וירבצו עגלים, וְכִלָּה סְעִפֶיהָ - ויכלו את "ענפי" הערים - הכפרים שסביבות הערים.
יא. בִּיבֹשׁ קְצִירָהּ תִּשָּׁבַרְנָה כשיגיע לישראל זמן הפורענות, יהיו דומים לענף (קציר - ענף) שמרוב יבשותו - נשבר מעצמו, כך בנ"י, כאילו ישברו מאליהם, נָשִׁים בָּאוֹת מְאִירוֹת אוֹתָהּ - ואפילו עמים חלשים כנשים, יבואו, וידליקו האש בענפים שבורים אלו, כִּי לֹא עַם בִּינוֹת הוּא בנ"י, אינם נוהגים כעם נבון, ואינם שבים בתשובה על רעתם, עַל כֵּן לֹא יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ, וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ לכן, ה' שעשה אותם, לא ירחם עליהם - מלהכותם,
יב. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא - בזמן הגאולה, יַחְבֹּט יְקֹוָק יחבוט, יכה על עץ הזית להוריד הזיתים (בנ"י) מהעץ, מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר, עַד נַחַל מִצְרָיִם - וְ - "עץ" זה נמצא, מחוזק הנהר, מקום שזורמים מֵי הנהר (נהר פרת)בחוזקה, ועד נחל מצרים, וְאַתֶּם הזיתים (בנ"י) שנפלו מהחבטות על העץ, תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ה' ילקט ויאסוף זית זית, אחד אחד מבנ"י, אף הרחוקים ביותר - ויביא את כולם לא"י.(כמו: " וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" ; ירמיהו ג' יד')
יג. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל ה' יתקע בשופר גדול - שכל הגויים ישמעו, וישלחו את בנ"י לארצם, וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר - יבואו ארצה, כל אלו האבודים מעשרת השבטים - שבארץ אשור,וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ואלו מהם, שנדחו עד ארץ מצרים, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיְקֹוָק בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם:
ישעיהו פרק כח
א. הוֹי עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכֹּרֵי אֶפְרַיִם הוי, על עטרת (כתר) גאוותם של שיכורי אפרים (עשרת השבטים), שהיו מתגאים ברוב טובתם ומילוי תאוותם, וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ צבי ויופי תפארתם הוא כמו ציץ (תחילת הפרי), שהולך ונובל, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים הֲלוּמֵי יָיִן שיושבים עשרת השבטים, מוכי היין (שיכורים), על הר (שומרון), שסביבו גֵיא מלא בשמן,(שהיו מרבים בתענוגות רבות, ובזה היו משתבחים ומתגאים),
ב. הִנֵּה חָזָק וְאַמִּץ לַיְקֹוָק, כְּזֶרֶם בָּרָד - ה' יביא על אפרים, רוח חזקה ואמיצה, (אוייב חזק - מלך אשור) כמו זרם של ברד, שַׂעַר קָטֶב - וכמו סערה שכורתת הכל - ברוב חוזקה. כְּזֶרֶם מַיִם כַּבִּירִים שֹׁטְפִים וכזרם של מים כבירים ששוטפים במרוצתם כל הנקרא בדרכם, הִנִּיחַ לָאָרֶץ בְּיָד יפיל את כבודם עד לארץ - ביד חזקה.
ג. בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה, עֲטֶרֶת גֵּאוּת שִׁכּוֹרֵי אֶפְרָיִם ועוד אחר שתפול עטרת גאוותם של אפרים, יוסיפו וירָמְסו ברגליים,
ד. וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים, כְּבִכּוּרָהּ בְּטֶרֶם קַיִץ - תפארת גאוותם תהיה, כתאנה שמבכרת, לפני בא הקיץ (שיוצאת בכורה, ראשונה מ בין פירות הקיץ), אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ, בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה שמיד כשרואים את הביכורה הזו, בולע אותה הרואה ברוב חפצו בה, עוד לפני שיתלוש אותה מהעץ, (כך מלך אשור, ימהר להשפיל את הדר גאוותם של אפרים)
ה. בַּיּוֹם הַהוּא ביום שיגלו עשרת השבטים, יִהְיֶה יְקֹוָק צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי יהיה ה', לכתר וכבוד לבני יהודה, שישארו אחר הניסים שיעשה ה' ליהודה, וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה עטרת (כתר) תפארת - ליהודה,לִשְׁאָר עַמּוֹ לבני יהודה שישארו, ולא יגלו ע"י אשור.
ו. וּלְרוּחַ מִשְׁפָּט, לַיּוֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּט וה' יתן, למלך היושב בדין - רוח של משפט צדק, (חזקיהו) וְלִגְבוּרָה ורוח של גבורה לחיילי חזקיהו, מְשִׁיבֵי מִלְחָמָה שָׁעְרָה שישיבו מלחמה בשער העיר,
ז. וְגַם אֵלֶּה וגם בני יהודה, בַּיַּיִן שָׁגוּ, וּבַשֵּׁכָר תָּעוּ מרוב שתיית יין שגו ותעו מהדרך הישרה, כֹּהֵן וְנָבִיא שָׁגוּ בַשֵּׁכָר וגם הכהנים והנביאי שקר, תעו מדרך ה' מרוב שתיית שכר, נִבְלְעוּ מִן הַיַּיִן נשחתה דרכם, מרוב שתיית יין, תָּעוּ מִן הַשֵּׁכָר תעו מהדרך הישרה מרוב שכר, שָׁגוּ בָּרֹאֶה שגו בדברי הנביאים פָּקוּ נכשלו, פְּלִילִיָּה במשפט.
ח. כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה שולחנות משתיהם, היו מלאים בקיא צואה מרוב שתיית היין, בְּלִי מָקוֹם בלי מקום פנוי ונקי, (נמשל: שלא היה מקום פנוי - מעוונות בני יהודה)
כתובים
דברי הימים א פרק יד
(ג) וַיִּקַּח דָּוִיד עוֹד נָשִׁים בִּירוּשָׁלִָם וַיּוֹלֶד דָּוִיד עוֹד בָּנִים וּבָנוֹת: (ד) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הַיְלוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ לוֹ בִּירוּשָׁלִָם שַׁמּוּעַ הוא שמעא שמובא לעיל והילדים לא נכתבו לפי סדר לידתם שהרי שלמה היה הבכורוְשׁוֹבָב נָתָן וּשְׁלֹמֹה: (ה) וְיִבְחָר וֶאֱלִישׁוּעַ וְאֶלְפָּלֶט: (ו) וְנֹגַהּ וְנֶפֶג וְיָפִיעַ: (ז) וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע וֶאֱלִיפָלֶט: (ח) וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים כִּי נִמְשַׁח דָּוִיד לְמֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ כָל פְּלִשְׁתִּים לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִיד להלחם בו כי הם שמעו על גבורתו ורצו לראות איך הוא יתנהג מולם שעד עכשיו היה דוד לוחם את מלחמות אכיש מלך גת וַיִּשְׁמַע דָּוִיד וַיֵּצֵא לִפְנֵיהֶם כדי למנוע את התפשטותם בא"י: (ט) וּפְלִשְׁתִּים בָּאוּ וַיִּפְשְׁטוּ בְּעֵמֶק רְפָאִים: (י) וַיִּשְׁאַל דָּוִיד בֵּאלֹהִים לֵאמֹר ע"י האורים והתומים הַאֶעֱלֶה עַל פלשתיים פְּלִשְׁתִּים וּנְתַתָּם בְּיָדִי וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק עֲלֵה וּנְתַתִּים בְּיָדֶךָ: (יא) וַיַּעֲלוּ בְּבַעַל פְּרָצִים הנקרא גם עמק רפאים ע"ש סופו ששם פרץ הקב"ה את אויביו וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד וַיֹּאמֶר דָּוִיד פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם עַל כֵּן קָרְאוּ שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בַּעַל פְּרָצִים: (יב) וַיַּעַזְבוּ שָׁם אֶת אֱלֹהֵיהֶםהע"ז שלהם וַיֹּאמֶר דָּוִיד וַיִּשָּׂרְפוּ בָּאֵשׁ: פ (יג) וַיֹּסִיפוּ עוֹד פְּלִשְׁתִּים וַיִּפְשְׁטוּ בָּעֵמֶק: (יד) וַיִּשְׁאַל עוֹד דָּוִיד בֵּאלֹהִים וַיֹּאמֶר לוֹ הָאֱלֹהִים לֹא תַעֲלֶה אַחֲרֵיהֶם הכוונה שלא תלך בדרך הרגילה אלא הָסֵב מֵעֲלֵיהֶם וּבָאתָ לָהֶם מִמּוּל אילנות ששמם הַבְּכָאִים שגדלו שם: (טו) וִיהִי כְּשָׁמְעֲךָ אֶת קוֹל הַצְּעָדָה בְּרָאשֵׁי הַבְּכָאִים אָז תֵּצֵא בַמִּלְחָמָה כִּי יָצָא הָאֱלֹהִים לְפָנֶיךָ לְהַכּוֹת אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים ועם שאין מעצור לה' להושיע מבלי תחבולות הסיבוב ובלי קביעות זמן, מ"מ אמר כן לנסותו הישמור מצותיו בדבר המלחמה או שהוא יקל כמו שאול כי באה מידת הדין לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע למה העברת את שאול מלפני דוד אמר לה על שלא המתין לשמואל שבעת ימים כאשר הקב"ה צווה אמר לה הקב"ה עכשיו אני אנסה את דוד: (טז) וַיַּעַשׂ דָּוִיד כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ הָאֱלֹהִים וַיַּכּוּ אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים מִגִּבְעוֹן וְעַד גָּזְרָה: (יז) וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת וַיקֹוָק נָתַן אֶת פַּחְדּוֹ עַל כָּל הַגּוֹיִם:
משנת ההלכה
א. דג טהור שיודע בבירור וניכר בטביעת עין שהוא ממין דג טהור אין צריך לבדוק הסימני טהורה שלו אבל אם אין ברור לעין כל סימני הטהרה שלו אין לאוכלו אלא ע"פ הוראת גדולי הוראה בכל מקום שהם [דרכ"ת ס"ק א']
ב. ציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן אם אין בהם שמנונית וסתם דגים מלוחים אין בהם שמנונית ולכן אם מונחים דגים טמאים מלוחים עם דגים טהורים מלוחים בערבוב על השולחן שמוכרין אותן שם אסור לקנות מהן לכתחלה[18] דכיון שמונחין עם הטמאים אמרינן מסתמא נמלחו כך מתחלה יחד אלא אם כן יש ששים מן הטהורים נגד הטמאים דאז קונים לכתחלה[19] [חכמ"א כלל ל"ו סעי' י"ד]
ג. וכן אם אין מונחים עם ודאי טמאים אלא עם דגים שיש בהם ספק מותר משום ספק ספיקא (תפארת למשה שם)
ד. והערינג ומארקדיש נוהגין לקנות אף לכתחלה אפילו מונחים עם טמאים בחבית אחת משום דאין דרך למלחם עמהם[20] שם וידיחם היטב אם לא היו עליהם קשקשים להסיר מהם ציר הדג הטמא
ה. במה דברים אמורים שמצאן מונחים כך במלחן אבל אם מצאן שהדגים טמאים שרוים במים עם הטהורים אפילו בהערינג יש לאסור[21] (שם טו)
ו. ואפילו בשאר דגים[22] טהורים שבאים בפנינו בחבית אין צריך להחמיר ולפשפש ולבדוק אם יש ביניהם דגים טמאים אלא מותרים מן הסתם (שם יד)
ז. וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד שקנאן יש להתיר בכל ענין בין בשאר דגים ובין בהערינג בין מלוחים ובין שרוים[23] [שם ט"ז]: ובימינו אפשר שנשתנה המציאות וישאל למורה הוראה המצוי באותו המקום
ח. ואפילו לא נכבשו יחד שמותרים דוקא שאין בהם שמנונית אבל אם יש בהם שמנונית אסור מן התורה[24] אבל אם יש ספק שמא אין בהן שמנונית הוי ליה ספק ספיקא ספק שמא אין בהם שמנונית ואם תמצא לומר שיש בהם שמנונית שמא לא נמלחו יחד[25] [שם י"ז]
ט. ביצי דגים, וכן קרבי דגים והם המעיים שלהם יש בהם סימנים אם באים מדג טמא או מטהור אבל בזמנינו נהגו שאין אוכלים אלא בידוע ודאי שבאו מדג טהור שמעיד עליהם ישראל מומחה מוחזק בכשרות ואם רואה ששני הראשים חדים או כדים דהיינו עבים ככד חרס הרי אנו רואין שאינם בחזקת כשרות שהם ודאי טמאין כיון שבטהור אינו כך ואין לקנות מאדם זה וי"א שמותר גם בכה"ג אפי' לירא שמים לאוכלו [שם כ"א ודרכ"ת ס"ק ע"ט]
י. אסור לסחור בדגים טמאים[26] (רבינו בחיי ויקרא שם פס' י"א)
יא. בריות הנמצאות בים כגון חיות הים ויש להם סנפיר וקשקשת כדגים ואינם בצורת דגים י"א[27] שמותרים באכילה ואפי' יש להם ידים ורגלים וי"א[28] שצריכים שני הסימנים גם סנפיר וגם קשקשת ולא מהני קשקשת לחוד וי"א[29] שבהם לא נאמר סימני דגים ואסורים. ולהלכה יש לשאול מורה הוראה על כל מקרה לגופו.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] פי' הטור
[3] ת"י
[4] רמב"ן
[5] חזקוני וכן משמעות ת"א
[6] חזקוני
[7] הכתב והקבלה
[8] רש"י
[9] ת"א ת"י
[10] רמב"ן
[11] חזקוני
[12] רמב"ן
[13] רשב"ם
[14] חזקוני
[15] רשב"ם
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ודעת המחבר להתיר בזה עיי"ש בשו"ע סעי' ה' ואכמ"ל
[19] ולא חיישינן שמא היו הטמאים יותר ומכר מהם כיון דציר דגים אינו אלא מדרבנן. שם
[20] כי הדרך שמביאין ההערינג ממרחקים בחביות המיוחדות להן לבדם ובודאי לאחר ימים רבים ממליחה הניחו אלו אצלן ואמרינן דאחר שפלטו כל צירן עירבן יחד ואף על גב דאפילו לאחר ששהה שיעור מליחה אפילו הכי חשיב רותח מכל מקום ציר שבדגים הוא מועט וכיון ששהו שיעור מליחה פלטו כבר צירן ובפרט דציר דגים אינו אלא מדרבנן שם
[21] שהרי עינינו רואות שמי הציר עזין וחזקים ומבליעין בודאי וגרע טפי מציר המעורב במים דלא חשוב כרותח [ודווקא בשהה שיעור שיתן על האור וירתיח אבל בפחות מכאן ודאי מותר דלא עדיף מציר ממש] אבל אין חוששין שמא נשרה אף על פי שאנו רואין בבית נכרי ששורה אותן לפעמים כיון שאינו רואה אלו ששרה אין מחמירין
[22] דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואמרינן מהיכי תיתי יהא כאן איסור שם
[23] דכיון דציר דגים דרבנן אמרינן שמא לא נמלחו יחד ואין חוששין בדיעבד לבליעתן זה מזה דאמרינן שכבר פלטו כל צירן קודם שנמלחו יחד ודוקא שידוע בודאי שלא נכבשו ביחד מעת לעת שזה הוא שיעור כבישה לאסור מן התורה אבל אם מסופק שמא נכבשו יום שלם קיימא לן דכבוש כמבושל והוי ספיקא דאורייתא ואפילו אם לית בהו שמנונית כלל מכל מקום על ידי הכבישה יוצא עיקר הלחלוחית שם
[24] והשמנונית עצמה יש בה איסור תורה וכיון שיש בו שמנונית בודאי אף על גב דספיקא שמא לא נמלחו יחד אפילו הכי אסורין דהוי ספיקא דאורייתא
[25] ואף על גב דאפילו באין בהם שמנונית מכל מקום אסורין מדרבנן מכל מקום מותרין כיון שיש בהם ספק ספיקא שם
[26] וז"ל "מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו" - אחר שאסרם באכילה בא לבאר ואת נבלתם תשקצו לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו רז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר ואת נבלתם תשקצו: ועיין בהכתב והקבלה שם וז"ל "תרגם יב"ע ואת נבלתם תשקצו ומן הנייתהון תתרחקון, כענין שקץ תשקצנו הנאמר בע"ז. אמנם אין כוונת יב"ע לאסור שרצי המים בהנאה, דלית מאן דפליג בזה ולכ"ע מותרים בהנאה רק כוונתו לאסור הסחורה בהם שאינם מותרים בהנאה רק בשנזדמנו לו, אבל לכוין העסק להסתחר בהם אסרן הכתוב, וכן בתלמוד ירושלמי קרי לאיסור סחורה איסור הנאה, דבמתני' (פ"ז דשביעית) תנן אין עושין סחורה בשקצים ורמשים, וקאמר עלה בירושלמי כתיב טמאים הם מה ת"ל וטמאים יהיו לכם, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה כל שאיסורו ד"ת אסור לעשות בו סחורה (ע"ש ר"ש). (עי' פר"ח יו"ד ופרי תאר סי' קי"ז ביו"ד, ובמשנה למלך (פ"ח ממאכלות אסורות) דלרוב הפוסקים איסור סחורה באיסורי מאכל הוי דאורייתא ועי' בתשובת ר"ע איגר סי' ע"ד. והעמיק לדבר בזה הרב בחתם סופר סי' ק"ד ק"ה ק"ו ק"ח)":
[27] פמ"ג שפ"ד ס"ק ג' כף החיים ס"ק ז'
[28] מעדני יו"ט על הרא"ש חולין פ"ג סי' ס"ז אות ה'
[29] ערוה"ש סעי' ו'- י"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה