מקרא
שמות פרק כט
(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה באוהל מועד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי בהשראת השכינה ובדיבור עם משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים[1]:
(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ שע"י העבודות יוקדש האהל וכליו שהוא מקום העבודה[2] וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי קיים לדורות לא שיהיה תלוי קדושתם במזבח, שקדושה שלהם אינו תלוי במזבח והמה קדושים לעצמם מהבורא יתברך[3]:
(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לקבל עבודתם ברצון ולשמוע את תפלתם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים מנהיג ענינם בלי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו, להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים שהנהגתם על ידי מניעיהם, ומזה יתחייב נצחיותם[4]:
(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כדי[5] לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם[6]: פ
שמות פרק ל
(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת ולא עולה ושלמים ומנחות ונסכים[7] עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:
(ב) אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:
(ג) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ להבדיל ממזבח הנחושת מזבח העולה שלא היה לו גג אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתם וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו בחוד שבין מזרח לצפון. וכן בזוית השנית בחוד שבין מערב לדרום והבד היה על החוד ונתון בטבעת אחת[8] וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה:
(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:
(ו) וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת כלומר אל מול הכפורת ולא משוך לצפון או לדרום[9] אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה:
(ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן אין המצוה הזו בכהן גדול בלבד, אלא היא אף בכהנים הדיוטים כדין הדלקת הנרות שבצדה (בפסוק הבא) שאמר ג"כ ובהעלות אהרן את הנרות, ואינה בכ"ג בלבד כמו שאמר למעלה (כז כא) יערוך אותו אהרן ובניו[10] קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה והיה מטיבן בכל בקר ובקר[11] יַקְטִירֶנָּה:
(ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת השלהבת ב-[12] הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה ידוע כי ריח הקטורת נודף באחרית היום יותר מקטורת של בוקר, ועל זה אמר הכתוב (תהלים קמא, ב) תכון תפילתי קטורת לפניך וגו'[13]קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה שלא יעשה קטרת מסמים אחרים זולתי הקטרת אשר יצוה אותם, וכן אם הוסיף בה סמים אחרים יעבור בלאו הזה[14] וכן הזהיר הכתוב שלא יקדימו להעלות על המזבח שום דבר לקטורת הסמים, לא קטורת יחיד ולא קטורת צבור שיביאוה נדבה וכל שכן אחרת[15] וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו:
(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו במתן דמים על ארבע קרנותיו אַחַת בַּשָּׁנָה ביום הכפורים אין לומר שלא היו הדמים נתונים על קרנותיו רק פעם אחת בשנה שהרי כתיב בפר כהן משיח ונתן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים וכן בפר העלם דבר של צבור, אלא הכי קאמר מה שהכהן עושה על קרנתיו אחת בשנה דהיינו ביום הכפורים, אותו מעשה קרוי כפרה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו על גג המזבח בעצמו שבע הזיות לְדֹרֹתֵיכֶם אבל בכל שאר ימות השנה לא היו דמים נתונים עליו רק על קרנותיו[16] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק שמקדש הנוגע בו עוד יותר ממזבח החיצון שאינו מקדש אלא הראוי לו משא"כ שלחן והמזבח הפנימי מקדש בין ראוי לו בין שאינו ראוי לו ככל כלי שרת[17]: פ
סליק פרשת תצוה
נביא
ישעיהו פרק כג
ו. עִבְרוּ תַּרְשִׁישָׁה עִבְרוּ העמים, לסחור בעיר תרשיש. הֵילִילוּ ישְׁבֵי אִי תיללו, אנשי האיים שסביבות צור - על חורבנה.
ז. הֲזֹאת לָכֶם עַלִּיזָה, מִימֵי קֶדֶם קַדְמָתָהּ הזאת העיר צור, שהיתה עוד מימי קדם עליזה ושמחה על רוב עושרה וגדולתה, יֹבִלוּהָ רַגְלֶיהָ מֵרָחוֹק לָגוּר עתה, יובילו את אנשיהָ של צור ברגליהם - לגלות.
ח. מִי יָעַץ זֹאת, עַל צֹר הַמַּעֲטִירָה מי הוא, שיעץ העיצה על צור, המפוארת ברוב עושר וכבוד - להחריבהּ ?? אֲשֶׁר סֹחֲרֶיה שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ אשר הסוחרים שבצור (כנעניהָ - סוחריהָ), היו מהשרים, ומהנכבדים שבארץ.
ט. יְקֹוָק צְבָאוֹת יְעָצָה ה' צבאות, הוא שיעץ על צור להחריבה ! לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי לחלל ולהשפיל את צור שהיתה מתגאה בעושרה וביופיָה הרב, לְהָקֵל כָּל נִכְבַּדֵּי אָרֶץ לבזות ולהשפיל את נכבדי הארץ - שבצור.
י. עִבְרִי אַרְצֵךְ כַּיְאֹר גלו מהר ממקומכם, כיאור המתפשט ויוצא במהירות ממקומו, בַּת תַּרְשִׁישׁ עברו לעיר תרשיש הסמוכה לצור, אֵין מֵזַח עוֹד שאין לך עוד חוזק בארצכם.
יא. יָדוֹ נָטָה עַל הַיָּם ה' נטה את ידו, להכות את צור - היושבת ליד הים, הִרְגִּיז מַמְלָכוֹת העיר לב הממלכות לבוא להלחם בצור, יְקֹוָק צִוָּה אֶל כְּנַעַן ה' ציוה על השמדת צור - עיר המסחר, לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ להשמיד, את עוּזה וחוזקה של צור.
יב. וַיֹּאמֶר לֹא תוֹסִיפִי עוֹד לַעֲלוֹז עוד זמן רב (70 שנה) לא תוסיפי צור - לעלוז ולשמוח, הַמְעֻשָּׁקָה בְּתוּלַת בַּת צִידוֹן וגם את צידון, שנעשקת גם את - בנפילת צור,("בתולה", שהיא כבתולה שלא נכבשה.) כִּתִּים קוּמִי עֲבֹרִי, גַּם שָׁם לֹא יָנוּחַ לָךְ עִבְרִי לכיתים, אך דעי, שגם שם לא תהיה לך המנוחה כמו שהיתה.
יג. הֵן אֶרֶץ כַּשְׂדִּים זֶה הָעָם לֹא הָיָה גם הכשדים מחריבי צור, בתחילה, לא היו בגבורתם הגדולה, אַשּׁוּר יְסָדָהּ לְצִיִּים הלא אשור, הוא זה שהביא לכשדים את גדולתם, ולִמְדָם להנהיג בים ציים - אוניות מפוארות, הֵקִימוּ בַחוּנָיו וכעת, הכשדים הקימו על צור מגדלים להלחם עליהָ, עוֹרְרוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ החריבו ארמנותיהָ של צור, שָׂמָהּ לְמַפֵּלָה ושמו אותה למפלה - שתיפול מגדולתה, (שגדולת ונפילת צור, הכשדים וכל העמים, היא רק בגזירת ה' ית', ולא בזכות גבורתם !!)
יד. הֵילִילוּ אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ תיללו, אנשי האוניות הבאות מתרשיש לצור, כִּי שֻׁדַּד מָעֻזְּכֶן כי נשדדה צור, שהיתה חוזק ומרכז מסחרכם.
טו. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה גדולת צור ועושרה הרב, תשכח 70 שנה (ששבעים שנה תהיה בחורבנה), כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד הוא דוד המלך שחי - 70 שנה. מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה ובסוף 70 שנות חורבנה,יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה תרים צור את קולה בשיר - כזונה - לעורר הסוחרים לשוב אליהָ - למסחר. (כמו הזונה, כשלא באים אליהָ הזונים, מרימה קולה בשיר - לעורר הזונים לשוב אליהָ)
טז. קְחִי כִנּוֹר סֹבִּי עִיר, זוֹנָה נִשְׁכָּחָה קחו אנשי צור כינור והסתובבו בעיר לנגן כזונה - לעורר הסוחרים לשוב אליכם, הֵיטִיבִי נַגֵּן הַרְבִּי שִׁיר לְמַעַן תִּזָּכֵרִי נגנו היטב, הרבו שירים - כדי שתִּזָכְרוּ לפני הסוחרים - לשוב אליכם.
יז. וְהָיָה מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִפְקֹד יְקֹוָק אֶת צֹר בסוף 70 שנות החורבן, יזכור ה' את צור להשיבה לגדולתה, וְשָׁבָה לְאֶתְנַנָּה ותשוב צור לקחת אתנן כזונה,
(שישובו הסוחרים - לסחור בצור) וְזָנְתָה אֶת כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שישובו כל ממלכות הארץ לסחור בצור.
יח. וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ קֹדֶשׁ לַיְקֹוָק לעתיד לבוא, העושר מהמסחר בצור, יוקדש ממנו - לה' ! לֹא יֵאָצֵר לא ישמרו אותו בבית האוצר, וְלֹא יֵחָסֵן לא ישמר, להיות החוסן והחוזק של צור, (שהרי יקדישו ממנו לה' - ולא לבית האוצר.) כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי יְקֹוָק יִהְיֶה סַחְרָהּ שיתנו מעושרם הרב ינתן לכהנים, היושבים לפני ה' לשרתו, לֶאֱכֹל לְשָׂבְעָה שיאכלו ממנו עד שישבעו, וְלִמְכַסֶּה עָתִיק וללבושים נאים.
כתובים
דברי הימים א פרק יא
(כו) וְגִבּוֹרֵי הַחֲיָלִים ואלו הם שאר החיילים ובספר שמואל נזכרו בשמות אחרים וחלקם נזכרו רק שם וחלקם נזכרו רק כאן ואלו הם עֲשָׂה אֵל אֲחִי יוֹאָב אֶלְחָנָן בֶּן דּוֹדוֹ מִבֵּית לָחֶם: ס (כז) שַׁמּוֹת הַהֲרוֹרִי חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי: ס (כח) עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי: ס (כט) סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי עִילַי הָאֲחוֹחִי: ס (ל) מַהְרַי הַנְּטֹפָתִי חֵלֶד בֶּן בַּעֲנָה הַנְּטוֹפָתִי: ס (לא) אִיתַי בֶּן רִיבַי מִגִּבְעַת בְּנֵי בִנְיָמִן ס בְּנָיָה הַפִּרְעָתֹנִי: (לב) חוּרַי מִנַּחֲלֵי גָעַשׁ ס אֲבִיאֵל הָעַרְבָתִי: ס (לג) עַזְמָוֶת הַבַּחֲרוּמִי אֶלְיַחְבָּא הַשַּׁעַלְבֹנִי: ס (לד) בְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי יוֹנָתָן בֶּן שָׁגֵה הַהֲרָרִי: ס (לה) אֲחִיאָם בֶּן שָׂכָר הַהֲרָרִי אֱלִיפַל בֶּן אוּר: ס (לו) חֵפֶר הַמְּכֵרָתִי אֲחִיָּה הַפְּלֹנִי: ס (לז) חֶצְרוֹ הַכַּרְמְלִי נַעֲרַי בֶּן אֶזְבָּי: ס (לח) יוֹאֵל אֲחִי נָתָן מִבְחָר בֶּן הַגְרִי: ס (לט) צֶלֶק הָעַמּוֹנִי נַחְרַי הַבֵּרֹתִי נֹשֵׂא כְּלֵי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה: ס (מ) עִירָא הַיִּתְרִי גָּרֵב הַיִּתְרִי: ס (מא) אוּרִיָּה הַחִתִּי זָבָד בֶּן אַחְלָי: ס (מב) עֲדִינָא בֶן שִׁיזָא הָראוּבֵנִי רֹאשׁ לָראוּבֵנִי וְעָלָיו שְׁלוֹשִׁים: ס (מג) חָנָן בֶּן מַעֲכָה וְיוֹשָׁפָט הַמִּתְנִי: ס (מד) עֻזִּיָּא הָעַשְׁתְּרָתִי שָׁמָע ויעואלוִיעִיאֵל ס בְּנֵי חוֹתָם הָעֲרֹעֵרִי: ס (מה) יְדִיעֲאֵל בֶּן שִׁמְרִי וְיֹחָא אָחִיו הַתִּיצִי: ס (מו) אֱלִיאֵל הַמַּחֲוִים וִירִיבַי וְיוֹשַׁוְיָה בְּנֵי אֶלְנָעַם וְיִתְמָה הַמּוֹאָבִי: (מז) אֱלִיאֵל וְעוֹבֵד וְיַעֲשִׂיאֵל הַמְּצֹבָיָה: פ
משנת ההלכה
א. כלל הוא מליח הרי הוא כרותח. כלומר שמאכל מלוח הנוגע במאכל אחר המלח גורם להפליט ולהבליע כאילו המאכל היה חם כחומו של צלי
ב. ולכן אם נמלח בשר ונגע בגבינה הרי זה אסור ונחלקו בפוסקים ברמת המליחות הנדרשת כדי להחשיבו רותח ולדעת הרמ"א אפילו נמלח מעט כגון מליחת צלי ונרגש טעם המלח היטב, הר"ז אוסר עד ששים מכיון שאין אנו בקיאין והרי הוא כרותח.
ג. מעיקר הדין וכן פסק המחבר שמליח אינו אוסר אלא כדי קליפה אם שניהם כחושים. אבל אם אחת מהחתיכות שמינה, בין הבשר או בין הגבינה ושניהם מלוחים, נאסרו שתיהן עד ששים. וכן יש חילוק איזה מהם מלוח האם היו ונחים זה בצד זה או אחד על גבי השני
ד. אמנם לדינא לדעת הרמ"א אין חילוק בין אם המליח למטה או למעלה וגם אין חילוק בין כחוש לשמן דבכל מליחה משערים בששים. וגם אם יש ששים יסיר כדי נטילה.
ה. וכתב הכף החיים (ס"ק מ"ד וסימן ק"ה ס"ק קי"א) שגם הספרדים נוהגים בזה כהרמ"א, משום שהיום גם הם אינם בקיאין בין כחוש לשמן.
ו. אם בשר כשר היה מלוח ויבש לגמרי ונפל לחלב או לאיסור צלול, אינו בולע, דביבש לגמרי הוי כלא נמלח כלל ורק צריך להדיחו היטב. אבל אם הצלול מלוח נאסר היבש והש"ך מתיר גם היבש.
דוגמאות מעשיות
ז. גבינה מלוחה קרה שנגעה בבשר נאסרים שניהם מכיון שטעם המלח מורגש היטב ואין אנו בקיאים האם הבשר שמן או הגבינה וממילא בלעו על ידי המלח ואסורים שניהם אלא אם כן יש פי ששים.
ח. וכן בשר שמלחו אותו כדי לצלותו ברמה שטעם המלח מורגש בו ונגע גבינה או בחמאה שניהם אסורים
ט. ולנוהגים כדעת המחבר בכל מקום ישנם מצבים מסוימים שהמחבר מיקל ולכן יעשו שאלת רב שמכיר ויודע את הפרטים
[1] רש"י
[2] מלבי"ם ועיין בהעמק דבר "וקדשתי את אהל מועד. בעשרה נסים שהיו קבועים כדאיתא ביומא ספ"א. ובמה שיצא עונש לכל הבא לגשת יותר מהראוי לו כמבואר בס' במדבר. וזהו בחינה על עוצם הקדושה שבו. ואת המזבח. במה שהיה שורף את האימורין במהירות נפלאה כדאיתא ביומא רפ"ד והיה אש של מערכה מתגבר. ובזבחים דף נ"ט לענין אלף עולות יעלה שלמה יע"ש בפירש"י. ואת אהרן ואת בניו אקדש. הבטיח שיסייע אותם מן שמים לקדשם וכענין דאיתא שלהי פ"ג דיומא המקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה והיתה קדושת אהרן ובניו הרבה למעלה מכה"ג וכהנים הדיוטים שבכל דור.
[3] משך חכמה
[4] ספורנו
[5] רשב"ם
[6] אבע"ז. רבינו בחיי. חזקוני
[7] רשב"ם
[8] העמק דבר
[9] רש"י
[10] רמב"ן
[11] רש"י
[12] רש"י
[13] רבינו בחיי
[14] רמב"ן
[15] רש"י. רבינו בחיי
[16] חזקוני
[17] העמק דבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה