מקרא
בראשית פרק ל
(כה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף אבל קודם שנולד יוסף לא נטל יעקב רשות אמר שמא לא יתן לנו רשות ולא יניחנו ללכת עמו, כי ירא לאמר ישנאנה ויגרשנה לפי שהיא עקרה[1] וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן מכיון שנשלמו שבע שנות עבודתו עבור רחל[2] שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי:
(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן בעבור הנשים ודינם כקנין כספי שרשות בידי להוליכם לכל מקום אשר אחפוץ גם אם לא תרצה ובכל זאת אני מבקש רשות[3] וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ:
(כז) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ נִחַשְׁתִּי ניסיתי והבנתי כי בשבילך ברכני ה'[4] וי"א[5] שהיה מנחש בתרפים וַיְבָרֲכֵנִי יְקֹוָק בִּגְלָלֶךָ:
(כט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ בכל כוחי לא תיחס תוספת המקנה אל הניחוש הנמשך אחר המזל אבל תיחס לשלמות עבודתי שהיתה עם בקיאות והשתדלות רב במלאכת מרעה הצאן וְאֵת אֲשֶׁר הָיָה מִקְנְךָ אִתִּי ימים רבים שהיו בו נשברות וחולות וחבשתי את הנשברת ורפאתי לחולה כראוי לרועי הבקר[7]:
(ל) כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי לפני שבאתי וַיִּפְרֹץ לָרֹב שלא כדרך כל הארץ, רק - וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֹתְךָ ברכת ה' היא אשר באה לְרַגְלִי מעת בא רגלי בביתך וְעַתָּה מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם אָנֹכִי לְבֵיתִי כמו שעשיתי בשבילך הרי גם אני זקוק לפרנסה[8]:
(לא) וַיֹּאמֶר מָה אֶתֶּן לָךְ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לֹא תִתֶּן לִי מְאוּמָה מכל אשר יש לך היום, ולא אחסירך כלום שהרי עבדתיך בשביל בנותיך ולא תקנה לי אלא דבר שלא בא לעולם[9] אִם תַּעֲשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה אָשׁוּבָה אֶרְעֶה צֹאנְךָ אֶשְׁמֹר:
(לב) אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה תיש זכר נָקֹד מנומר בנקודות וְטָלוּא טלאים רחבים וְכָל שֶׂה חוּם דומה לאדום בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים עז נקבה[10] וְהָיָה שְׂכָרִי שלשת המראות בכשבים והשנים בעזים[11]:
(לג) וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר לאחר זמן כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ כשתבוא על שכרי לראות מה לקחתי בשכרי כֹּל אֲשֶׁר תמצא ש -[12] אֵינֶנּוּ נָקֹד וְטָלוּא בָּעִזִּים וְחוּם בַּכְּשָׂבִים גָּנוּב הוּא אִתִּי:
(לה) וַיָּסַר לבן בַּיּוֹם הַהוּא הערים לבן. ובין כה וכה הסיר את השייך ליעקב. ועד הוסיף להסיר העקודים[14] אֶת הַתְּיָשִׁים זכרים והפריש אפילו הָעֲקֻדִּים אשר להם לובן מעט ברגליהם במקום העקידה כלומר במקום שקושרים את רגליהם וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים נקבות הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ כל אשר היתה בו חברבורות לבנות וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן לבן בְּיַד בָּנָיו:
(לו) וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב הרחיקם כ"כ לבן כדי שהצאן הנשארות ביד יעקב לא יראו את העקוד והנקוד והטלוא שהיה בצאנו, ולא יהיו נזקקים אלו לאלו באופן שלא יולדו בצאן יעקב שום נקוד וטלוא, ועי"ז יצא יעקב בידים ריקניות. וכאשר ראה יעקב כוונת לבן הרעה בזה, השתדל לתקנו מצד המקלות, ולולי תחבולות מרמה של לבן לא היה עושה יעקב תחבולת המקלות[15] וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת:
(לז) וַיִּקַּח לוֹ יַעֲקֹב מַקַּל מעץ לִבְנֶה והוא ארז מארזי הלבנון[16] לַח ולא יבש כיון שכשהוא מתייבש איננו לבן מתחת לקליפתו[17]. ועוד מקל מעץ וְלוּז עץ שקדים. ומעץ וְעַרְמוֹן וכולם עצים שקליפתן שחורהוַיְפַצֵּל בָּהֵן פְּצָלוֹת לְבָנוֹת קילף באותם המקלות מקצת הקליפות שהם שחורות ובמקום הקלף נראה לבן מַחְשֹׂף החשוף הוא[18] הַלָּבָן אֲשֶׁר עַל הַמַּקְלוֹת:
(לח) וַיַּצֵּג העמיד אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים מקום שהמים רצים ונוזלים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח למול עיני הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה הנקבות בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת:
(לט) וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן הזכרים אֶל מראה הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים:
(מ) וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יַעֲקֹב מן העזים ועשה מהן עדר מיוחד, והנה היו לו עדר כשבים ועדר עזים[19] וַיִּתֵּן פְּנֵי בראש הַצֹּאן אֶל את כל[20] עָקֹד וְכָל חוּם בְּצֹאן לָבָן והנהיגם לפני העזים והתיישים, ועדר כבשים ממראה חום והנהיגו לפני הכבשים וַיָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם שם אותם בערבוב[21] עַל צֹאן לָבָן ר"ל בעלי המראות השונות לא שם בתוך הצאן בעלי מראות הלובן בתערובות רק נוכחם ונגדם[22]:
(מא) וְהָיָה בְּכָל יַחֵם הַצֹּאן הַמְקֻשָּׁרוֹת בימי ניסן כל אשר תלדנה אז הצאן יהיו בריאות וחזקות, ופירוש "מקושרות" מרוב חזקם ובריאותם יש בהם רוב תאוה ונכרכים אחר הנקבה[23] וְשָׂם יַעֲקֹב אֶת הַמַּקְלוֹת לְעֵינֵי הַצֹּאן בָּרֳהָטִים לְיַחְמֵנָּה בַּמַּקְלוֹת:
(מב) וּבְהַעֲטִיף הַצֹּאן בימי תשרי שאין בהם כל כח לא ישים, וזה עשה יעקב כדי שלא ירגיש לבן בדבר המקלות[24] לֹא יָשִׂים וְהָיָה הָעֲטֻפִים לְלָבָן וְהַקְּשֻׁרִים לְיַעֲקֹב:
(מג) וַיִּפְרֹץ פרץ את גבול ההצלחה המורגלת במלאכת מרעה הצאן הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים שור וחמור מן הצאן, מן החלב ומן הצמר ומן הגבינה היה מוכר ולוקח כל זה:
נביא
זכריה פרק יא
ט. וָאֹמַר, לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם - לא ארעה ואשגיח עוד על הצאן, (בהנהגה של מקל נועם, וכדלהלן פס' י'), הַמֵּתָה תָמוּת -העומדת למות בדבר - תמות, וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד - והעומדת להכחד בחרב - תכחד,וְהַנִּשְׁאָרוֹת, תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת בְּשַׂר רְעוּתָהּ - ואלו שישארו מן הצאן, יאכלו אחד את השני מרוב רעב.
י. וָאֶקַּח אֶת מַקְלִי אֶת נֹעַם, וָאֶגְדַּע אֹתוֹ - לקחתי את מקל הנועם שבו הנהגתי את הצאן, ושברתי אותו, לְהָפֵיר אֶת בְּרִיתִי, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת כָּל הָעַמִּים - ובכך, הופרה הברית, שכאילו כרת ה' עם כל העמים, שלא ירעו לישראל אם ישמרו את התורה. (שבהנהגה שהנהיג את הצאן במקל נועם, שומר עליהם מפני כל רעה)
יא. וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא -הברית עם העמים, וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי - הצדיקים שבעניי הצאן, השומרים לעשות את דבר ה', כִּי דְבַר ה' הוּא - רוב הצרות שעושים לנו העמים, גזירה היא לפני ה'.
יב. וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם טוֹב בְּעֵינֵיכֶם, הָבוּ שְׂכָרִי - אם רוצים אתם, תנו לי (לה' , הרועה את הצאן) את שכרי על שמירת הצאן עד כעת, (ושכרי הוא, שתעשו מצוותי), וְאִם לֹא חֲדָלוּ - ואם אינכם רוצים חדלו לעשות רצוני, ולא אשגיח עליכם כלל, וַיִּשְׁקְלוּ אֶת שְׂכָרִי שְׁלשִׁים כָּסֶף - שקלו לי בשכרי משקל 30 כסף (משל לתורה ומצוות שנתנו לו 30 צדיקים מהצאן).
יג. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, הַשְׁלִיכֵהוּ - את ה - 30 שקל כסף, את הצדיקים העושים רצוני, אֶל הַיּוֹצֵר, אֶדֶר הַיְקָר - אל האוצר האדיר והחזק, אל ביהמ"ק, אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם - וזכות יקרה זו, עומדת מעליהם כעטרה על ראשם, וָאֶקְחָה שְׁלשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית ה' אֶל הַיּוֹצֵר:
יד. וָאֶגְדַּע אֶת מַקְלִי הַשֵּׁנִי, אֵת הַחֹבְלִים - ה' שבר את מקל ההנהגה השני, מקל החובלים, לְהָפֵר אֶת הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל - להפר את האחוה הרעה, שהיתה בין יהודה וישראל, שלמדו להרֵעַ כישראל.
טו. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי, עוֹד קַח לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי - קח לך כלי של רועה טיפש, שינהיג את הצאן.
טז. כִּי הִנֵּה אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ - רועה אוילי, הַנִּכְחָדוֹת, לֹא יִפְקֹד - הנכחדות הסרות מן העדר, לא יזכור לשמרם, הַנַּעַר, לֹא יְבַקֵּשׁ - ואת הצאן הרך הצעיר, לא יבקש לדאוג להם,וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא - ואת השבורה באחת מאבריהָ - לא ירפא, הַנִּצָּבָה, לֹא יְכַלְכֵּל - העומדת במקומה מחולשה ומחולי, לא יפרנס אותה במקומה לחזק אותה, וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל,וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק - ואת פרסות רגלי הבריאה והחזקה, ישבור וישחית. (משל לשמנים ולעשירים)
יז. הוֹי רֹעִי הָאֱלִיל - אוי על הרועה, המנהיג את ישראל, בהנהגה של הבל, עֹזְבִי הַצֹּאן - העוזב את הצאן, חֶרֶב עַל זְרוֹעוֹ, וְעַל עֵין יְמִינוֹ - תבוא החרב, ותכה על זרועו, ועל עינו שהביט על הצאן לנצל אותו לצרכו, זְרֹעוֹ יָבוֹשׁ תִּיבָשׁ, וְעֵין יְמִינוֹ כָּהֹה תִכְהֶה - זרועו של הרועה תיבש, וראיית עינו תחלש, ולא יראה את הצאן שרוצה לנצל לעצמו.
זכריה פרק יב
א. מַשָּׂא דְבַר ה' עַל יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה', נֹטֶה שָׁמַיִם - ה', הנוטה והפורש את השמים, וְיֹסֵד אָרֶץ - ואשר שם את יסודות הארץ, וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ - ויוצר את רוחו אדם בתוך גופו.
ב. הִנֵּה אָנֹכִי שָׂם אֶת יְרוּשָׁלִַם, סַף רַעַל לְכָל הָעַמִּים סָבִיב - הנה אני שם את ירושלים ככלי מלא ברעל, שיבואו כל הגויים להלחם עליהָ, ובירושלים יפלו.
וְגַם עַל יְהוּדָה יִהְיֶה בַמָּצוֹר עַל יְרוּשָׁלִָם - ויכריחו הגויים את אנשי יהודה, שבערים מסביב ירושלים, לצור עמהם על ירושלים.
ג. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם, אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים, כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ - אתן את ירושלים להיות, כמו אבן גדולה, אשר כל מי שמעמיס וסוחב אותה - נשרט ונפגע.
(כך כל הצרים על ירושלים - יפגעו)
ד. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן, וְרֹכְבוֹ בַּשִּׁגָּעוֹן - כל הסוסים ורוכביהם, הבאים על ירושלים, יוכו בתמהון ובשגעון, שלא ידעו לאן לפנות,
וְעַל בֵּית יְהוּדָה, אֶפְקַח אֶת עֵינַי -אך על אנשי יהודה הצרים בעל כרחם על העיר, אפקח את עיניהם ולא יוכו בשגעון ובתמהון, וְכֹל סוּס הָעַמִּים אַכֶּה בַּעִוָּרוֹן -רק את סוסי העמים אכה בעורון, שלא יראו את הדרך בלכתם.
ה. וְאָמְרוּ אַלֻּפֵי יְהוּדָה בְּלִבָּם - גדולי אנשי יהודה הצרים על ירושלים, (כשיראו שהם ניצולים בין כל הצרים), יאמרו בליבם, אַמְצָה לִי יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, בַּה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵיהֶם - התחזקו עבורי אנשי ירושלים בתפילותיהם, שלא ננזק ככל העמים שסביבנו.
ו. בַּיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת אַלֻּפֵי יְהוּדָה, כְּכִיּוֹר אֵשׁ בְּעֵצִים - החשובים שביהודה, ישובו וילחמו עם העמים שכפו אותם לעשות עמהם המצור, ויהיו דומים לכירה השורפת עצים בתוכה, (שישרפו את העמים שסביבם) וּכְלַפִּיד אֵשׁ בְּעָמִיר - וכמו לפיד אש, השורף עמיר, (חבילת שִבָּלִים), וְאָכְלוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאול אֶת כָּל הָעַמִּים סָבִיב - ישחיתו את כל העמים שסביבם, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלִַם עוֹד תַּחְתֶּיהָ, בִּירוּשָׁלִָם - ויֵשבו אנשי ירושלים במקומם - בירושלים.
ז. וְהוֹשִׁיעַ ה' אֶת אָהֳלֵי יְהוּדָה בָּרִאשֹׁנָה - הישועה תבוא בתחילה, ליושבי אהלי יהודה בערים שסביב ירושלים, ורק אח"כ לעיר ירושלים, לְמַעַן לֹא תִגְדַּל תִּפְאֶרֶת בֵּית דָּוִיד וְתִפְאֶרֶת ישֵׁב יְרוּשָׁלִַם, עַל יְהוּדָה - כדי שלא יתפארו אנשי ירושלים, שאנשי יהודה נצלו רק בזכותם.
ח. בַּיּוֹם הַהוּא יָגֵן ה' בְּעַד יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם - יגן ה' על יושבי ירושלים, וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם - והיה החלש שבאנשי ירושלים, בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד - יהיה חזק וגיבור ביום ההוא - כדוד המלך, וּבֵית דָּוִיד כֵּאלֹהִים, כְּמַלְאַךְ ה' לִפְנֵיהֶם - ובית דוד חזקים כמלאך אלוקים, שילכו בראש ישראל למלחמה - ויצליחו.
ט. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא אֲבַקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלָם - ביום ההוא אבקש וארצה להשמיד את כל העמים, הבאים להלחם על ירושלים.
י. וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים - אשפוך על יושבי ירושלים, רצון להתחנן ולהפציר לפני ה', שיתן להם חן ורחמים, וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ - ויביטו על ההרג שהרגו בהם האומות בשנות הגלות, וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד - ויספידו על אותם הרוגים, כמו מספד שעושה אדם על בנו יחידו, וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר - ויבכו עליו במרירות לב, כמו שבוכים על בן בכור.
יא. בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְרִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן - כמו המספד שעשו להדדרימון בבקעת מגידון. (מספד גדול וידוע בימיהם)
יב. וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד - כל משפחה ומשפחה בארץ, יעשו מספד לעצמם, מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד - דרך צניעות שהנשים יספידו בנפרד מהגברים, מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד:
יג. מִשְׁפַּחַת בֵּית לֵוִי לְבָד, וּנְשֵׁיהֶם לְבָד, מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד - המשפחות שהזכיר הנביא, (משפחת דויד, נתן, לוי והשמעי), היו משפחות גדולות וידועות באותו הזמן.
יד. כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת, מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד - כל המשפחות שנשארו, מלבד המשפחות שהוזכרו, יעשו הספד על המתים, כל אחת בנפרד.
משנת ההלכה
דיני תפילת ערבית
א. מצוה לסמוך גאולה לתפילה גם בתפילת ערבית ולפיכך אסור להפסיק ביניהם בדיבור פרט להכרזת יעלה ויבא וכדומה
ב. ברכת השכיבנו וכן םסוקי ברוך ה' וגו' הנאמרים בחו"ל אינם נחשבים הפסק שהם כהמשך אמירת הגאולה וכלשון הגמ' "כגאולה אריכתא דמיא"
ג. בנוסח אשכנז אומרים בסיום התפילה "שלום רב" ולא שים שלום ואם טעה ואמר שים שלום יצא בדיעבד והנוהגים נוסח ספרד יש אומרים שים שלום גם בערבית
ד. לכתחילה ימתינו לרוב הציבור להתחיל קדיש אך אין להתעכב משום כך וטוב להמתין לתשעה עונים כדי לומר קדיש תתקבל לאחר תפילת שמונ"ע אך אם יש שמאריכים והוא טורח לציבור יכול להתחיל קדיש גם בששה עונים אך אם מתפללים כדרכם וששה סיימו במהירות אין להם להתחיל עד שיסיימו תשעה
ה. מנהג נוסח ספרד בא"י והספרדים לומר שיר למעלות אשא עיני וגו' לאחר קדיש תתקבל ולאחריו אומרים קדיש יתום ברכו ואז עלינו ומנהג אשכנז לומר עלינו אחר קדיש יתום ולאחריו ברכו
ו. מכיון שאמירת ברכו מעיקר הדין הוא כדי להוציא את המאחרים לבית הכנסת לפיכך אם נכחו כולם בעת אמירת ברכו אין לומר ברכו בסיום התפילה אך במנין קבוע או בבית הכנסת יש לומר ברכו גם במצב זה ומנהג ספרד והספרדים לומר ברכו בכל מצב
ז. המאחר לתפילת ערבית והציבור נמצא בסמוך לשמו"ע יעמוד ויתפלל עמהם שמונה עשרה וישלים ברכות ק"ש וק"ש אחר התפילה ומנהג בני ספרד להתפלל כסדר גם במצב זה
ח. אך אם יודע שיוכל להספיק להתפלל ברכות ק"ש וק"ש ויתפלל עם הציבור ויספיק לענות קדיש תתקבל יתפלל כסדר
[1] חזקוני
[2] רשב"ם
[3] מלבי"ם
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] ת"א
[7] ספורנו
[8] ת"י רמב"ן
[9] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] ת"א ת"י
[14] העמק דבר
[15] הכתב והקבלה
[16] רבינו בחיי
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי
[19] רמב"ן
[20] ת"א ת"י
[21] ת"א ת"י
[22] הכתב והקבלה
[23] אבע"ז
[24] אבע"ז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה