פרשת וישלח יום ג'

מקרא

בראשית פרק לג 

(יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם בכל אשר לו[1] עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן חנה אֶת אל מול[2] פְּנֵי הָעִיר:

(יט) וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ לא רצה להיות אכסנאי בעיר, אבל רצה שתהיה תחילת ביאתו בארץ בתוך שלו, ולכן חנה בשדה וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ[3] מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה מין מטבע ששמה כן[4]:

(כ) וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא והתפלל ועבד לוֹ עליו לפני[5] אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: ס

בראשית פרק לד 

(א) וַתֵּצֵא מהיכן שנטה יעקב אהלו אל העיר[6] דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ לראות באופן מלבושיהן ותכשטיהן כדרך הבתולות[7]:

(ב) וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ באונס[8] וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ:

(ג) וַתִּדְבַּק רצתה וחשקה[9] נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר דברי פיוסים[10] עַל לֵב הַנַּעֲרָ:

(ד) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר ליעקב[11] קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה:

(ה) וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ מלצאת לריב עד שיבאו בניו וידעו הדבר וישמרו עצמם מאנשי ריבם[12] יַעֲקֹב עַד בֹּאָם:

(ו) וַיֵּצֵא חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם אֶל יַעֲקֹב לְדַבֵּר אִתּוֹ:

(ז) וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה בהם כי אף על פי שאיננה נבלה בין הכנענים נבלה היא לישראל שהוא דבר אסור לעשות כן[13]:

(ח) וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:

(ט) וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם:

(י) וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ:

(יא) וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיהָ וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן כל זה הפיוס שיתנו אותה לו לאשה מרצונה, כי כבר בביתו היתה ולא היה ירא שיקחו אותה ממנו, אלא שהיא לא היתה מתרצית אליו, וזהו וידבר על לב הנערה[14]:

(יב) הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר המתנות שנותן החתן לארוסתו לכבוד הנישואין וּמַתָּן מגדנות או כסף וזהב לאביה ולאחיה[15] וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה:

(יג) וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה בחכמה[16] וַיְדַבֵּרוּ ומה שאמרו היה על פי דין - אֲשֶׁר  כיון ש -[17] טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם:

(יד) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה הִוא לָנוּ אם לא תהיו נמולים כמונו היום, למחר תבזו אותנו ותקראו אותנו בעלי מומין על שאנו מהולים[18]:

(טו) אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת נתרצה ונתפייס[19] לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר:

(טז) וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד:

(יז) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלֵינוּ לְהִמּוֹל וְלָקַחְנוּ בכח[20] אֶת בִּתֵּנוּ לא אמרו "אחותינו", כי במקום אביהם היו מדברים ודינה היתה קטנה[21] וְהָלָכְנוּ:

(יח) וַיִּיטְבוּ דִבְרֵיהֶם בְּעֵינֵי חֲמוֹר וּבְעֵינֵי שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר: 

 (יט) וְלֹא אֵחַר לא התעכב לאחר את הדבר[22] הַנַּעַר לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב וְהוּא נִכְבָּד מִכֹּל בֵּית אָבִיו וידע שלא יסרבו לבקשתו[23]:

(כ) וַיָּבֹא חֲמוֹר וּשְׁכֶם בְּנוֹ אֶל שַׁעַר עִירָם וַיְדַבְּרוּ אֶל אַנְשֵׁי עִירָם לֵאמֹר:

(כא) הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שְׁלֵמִים הֵם אִתָּנוּ היו אנשי העיר חושבים שהיו שונאים אותם כי ראו אותם עצבים ויחר להם מאד ואולי היו נשמרים מהם ונותנים בעירם בריח ודלתים, כי גבורים המה ואנשי חיל למלחמה, ועתה אמרו להם אל תפחדו ואל תתרחקו מהם כי בלב שלם הם אתנו[24] וְיֵשְׁבוּ בָאָרֶץ וְיִסְחֲרוּ אֹתָהּ וְהָאָרֶץ הִנֵּה רַחֲבַת יָדַיִם לִפְנֵיהֶם ולא תפסידו בכך כלום כי הארץ תספיק לנו ולהם[25] אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם:

(כב) אַךְ בְּזֹאת יֵאֹתוּ יתפייסו לָנוּ הָאֲנָשִׁים לָשֶׁבֶת אִתָּנוּ לִהְיוֹת לְעַם אֶחָד בְּהִמּוֹל לָנוּ כָּל זָכָר כַּאֲשֶׁר הֵם נִמֹּלִים:

(כג) מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם "מקנה" הם הבהמות אשר הם בעדר, כי הם עיקר קנין האדם וְכָל בְּהֶמְתָּם שאינם בעדר, כגון הבהמות יחידות בבית הם בכלל "בהמתם" הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ:

(כד) וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ וַיִּמֹּלוּ כָּל זָכָר כָּל יֹצְאֵי שַׁעַר עִירוֹ:

נביא

מלאכי פרק ב

ט. וְגַם אֲנִי נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים לְכָל הָעָם - וגם אני, אבזה ואשפיל אתכם, לפני כל העם, כְּפִי אֲשֶׁר אֵינְכֶם שֹׁמְרִים אֶת דְּרָכַי - כפי השיעור שאתם לא שומרים את דרכי ה',  וְנֹשְׂאִים פָּנִים בַּתּוֹרָה - ונושאים פנים, לעשירים ולגדולים שבעם, להטות דין תורה.

י. הֲלוֹא אָב אֶחָד לְכֻלָּנוּ - הלא אב אחד לכולנו  ( בני יעקב אבינו ) הֲלוֹא אֵל אֶחָד בְּרָאָנוּ - והלא אלוקים אחד לכולנו, מַדּוּעַ נִבְגַּד אִישׁ בְּאָחִיו - וא"כ, מדוע אתם בוגדים איש באחיו, ר"ל, שבוגדים בנשותיהם, ולוקחים נשים נכריות,  לְחַלֵּל בְּרִית אֲבֹתֵינוּ - ובכך, מחללים את הברית שכרת עמנו אלוקינו, שלא לשאת נשים נכריות.

יא. בָּגְדָה יְהוּדָה, וְתוֹעֵבָה נֶעֶשְׂתָה בְיִשְׂרָאֵל וּבִירוּשָׁלִָם - בגדה יהודה, ודבר תועבה נעשה  בישראל ובירושלים, כִּי חִלֵּל יְהוּדָה, קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב - כי יהודה  האהובים לפני ה', חללו את קדושתם^[26],  וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר - שהלכו ובעלו, נשים נכריות, העובדות לאלהים אחרים.

יב. יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה מֵאָהֳלֵי יַעֲקֹב - מי שיעשה זאת, יכרית ה' ממנו עֵר ועונה. ער - שכל אנשי ביתו יִשְנוּ לעולם ולא יהיו ערים, ועונה - מי שיכול לענות לקורא לו,וּמַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת - וכן אם כהן הוא, יכרית ה' ממנו מי שיגיש מנחה לה' במקדש.

יג. וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ - וזאת הרעה השניה, שאתם עושים ביחס למזבח, כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח ה' בְּכִי וַאֲנָקָה -שבגללכם, נשותיכם באות למזבח, וכבייכול, מכסות אותו בזעקה ( אנקה ),בבכי ובדמעות, על עלבונן, מֵאֵין עוֹד - ולא אוסיף עוד, פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה - לפנות אל מנחותיכם, וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם - ולקחת מידיכם את קרבנותיכם, ושיהיו לרצון לפני.

יד. וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה - על מה הכעס, שלא יהיו קרבנותינו לרצון ? עַל כִּי ה', הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ, וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ - על כי ה' עֵד, שאתה הוא שבגדת באשתך, והיא, נאמנת לברית ביניכם ולא יוצאת לזנות עם זרים.

טו. וְלֹא אֶחָד עָשָׂה - ואם תאמרו: הלא היה אחד, אברהם אבינו^[27], שלקח את הָגָר הנכריה,  וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ - ועוד, הלא אברהם היה בעל רוח נבואה ויראת ה', וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים - משיב להם הנביא: הסיבה שלקח אברהם  את הגר, היה רק כדי שיהיה לו זרע, וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם, וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד -ואתם שמרו את רוחכם ורצונכם, ולא תבגדו בנשותיכם.

טז. כִּי שָׂנֵא שַׁלַּח - אם שונאים אתם את נשותיכם - תגרשו אותן, אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ - ואל תכסה את החמס, הגזל - בלבוש, שהרי סופו להתגלות. ר"ל, אל תכסה את הכעס שבלבך, ותבגוד בה,  אָמַר ה' צְבָאוֹת, וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וְלֹא תִבְגֹּדוּ - שמרו את רוחכם ורצונכם, ולא תבגדו בנשותיכם.

יז. הוֹגַעְתֶּם ה' בְּדִבְרֵיכֶם -כבייכול ה' מתעייף מרוב דבריכם, וַאֲמַרְתֶּם, בַּמָּה הוֹגָעְנוּ - את ה'  בֶּאֱמָרְכֶם, כָּל עֹשֵׂה רָע, טוֹב בְּעֵינֵי ה', וּבָהֶם הוּא חָפֵץ - בכך שאומרים אתם על כל עושי רע, שטובים הם בעיני ה', אוֹ אַיֵּה אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט - או שאומרם אתם: אם לא טוב בעיני ה' עשיית הרע, היכן עשיית המשפט ברשעים ?

מלאכי פרק ג

א. הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי - משיב להם: עוד יבוא היום שבו אשלח את מלאכי, לעשות משפט ברשעים,  וּפִנָּה דֶרֶךְ לְפָנָי - ויפנה ויסיר מן הדרך, את המכשולות והמזיקים, לשבים ארצה מהגלות, וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל הֵיכָלוֹ, הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים - ובפתאומיות, יבוא ה', שאתם מבקשים ודורשים אותו, לגאול את עמו, ולשכון בהיכלו, וּמַלְאַךְ הַבְּרִית, אֲשֶׁר אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה בָא, אָמַר ה' צְבָאוֹת - ויבוא אליהו הנביא שליח ה', אשר אתם חפצים שיבוא.

ב. וּמִי מְכַלְכֵּל אֶת יוֹם בּוֹאוֹ - ומי יוכל להכיל ולסבול את המשפט, שיעשה המלאך ברשעים באותו הזמן, וּמִי הָעֹמֵד בְּהֵרָאוֹתוֹ - ומי יוכל לעמוד, ביום שיֵרָאה המלאך, כשיעשה את המשפט, כִּי הוּא, כְּאֵשׁ מְצָרֵף, וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים - כי הוא, המלאך, דומה לאש, הצורפת ושורפת את הסיגים מן הכסף, ולבורית (כמו סבון), המנקה את הכתמים הקשים מן הבגד.

ג. וְיָשַׁב - המלאך לשפוט את העם, מְצָרֵף, וּמְטַהֵר כֶּסֶף - כצורף המנקה את הכסף מן הסיגים, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי - ויטהר את בני לוי מהרשעים,  וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף - וינקה אותם כמו שמנקים את הזהב והכסף מכל ליכלוך, וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה - ואז יגישו הכהנים מנחה בצדק ועל פי הדין. ( לא כמו שמקריבים הכהנים כעת, בעלי מומים, גזולים וכדו' )

ד. וְעָרְבָה לַה', מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם - ותהיה עריבה לה', המנחה שיקריבו לפניו,  כִּימֵי עוֹלָם, וּכְשָׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת - כמו שהיה מימות עולם ובשנים קודמות.

ה. וְקָרַבְתִּי אֲלֵיכֶם לַמִּשְׁפָּט - אקרב אליכם לעשות משפט ברשעים, וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר, בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים - ואני עצמי אמהר ואעיד, בכל המכשפים והמנאפים, וּבַנִּשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר, וּבְעֹשְׁקֵי שְׂכַר שָׂכִיר, אַלְמָנָה וְיָתוֹם וּמַטֵּי גֵר - ובכל אלו שנשבעו לשקר, ובעושקים את שכרו של השכיר, היתום והאלמנה, והמטים את דין ומחייבים את הגר על חינם,וְלֹא יְרֵאוּנִי - ואינם יראים ממני, אָמַר ה' צְבָאוֹת:

ו. כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי - דברי ה' וגזירותיו - לא ישתנו, וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם - ואתם בני ישראל, לא כיליתי אתכם לגמרי על אף חטאתיכם.  ( ר"ל, שכל העמים כלו ואבדו, ואתם, אף שחוטאים לפני ונענשים, לא תכלו לגמרי ).

משנת ההלכה

       א.       אינו נוהג בשליל (עובר שנמצא במעי הבהמה) כל שאינו טעון שחיטה. וי"א שנוהג בו אם שלמו לו חדשיו (דהיינו בן שמונה או תשעה חדשים) ומצאו חי. ונהגו להחמיר כסברא האחרונה[28] (שו"ע שם סעי' ז')

        ב.        גיד הנשה לוקה על אכילתו בכל שהוא אם הוא כברייתו ואם לאו רק בכזית (מאכ"א פ"ח ה"ב) ודוקא באכלו בבת אחת אבל אכלו מעט מעט אע"ג דאכלו בכדי אכילת פרס[29] אינו לוקה (משב"ז ס"ה ס"ק ד') וי"א דלוקה גם בכה"ג (ערוה"ש שם סעי'כ"ז) 

         ג.         האוכל גיד עובר גם משום חילול ה' כיון שאין לו הנאה בזה[30] (מנ"ח שם אות י"ב)

        ד.        שולח אדם או מוכר לנוכרי ירך וגיד הנשה בתוכה בין שלימה בין חתוכה[31] שאין לחוש שהישראל יקנה מהנוכרי[32]. (שו"ע שם סעי' י"א)

       ה.       ואם נותנה או מוכרה לו בפני ישראל ואומר בפניו שהיא כשרה, לא יתננה לו כשהיא חתוכה אלא אם כן ניטל הגיד השומן והקנוקנות[33]. (שם) וי"א שאפי' מוכר בסתם ולא אמר לו שהיא כשירה לא ימכרנה חתוכה[34] (ט"ז שם ס"ק ה')

---

[1] ת"י

[2] ת"א

[3] רמב"ן

[4] רשב"ם

[5] ת"א

[6] רשב"ם

[7] ת"י

[8] ת"י

[9] ת"א

[10] ת"י

[11] רבינו בחיי

[12] ספורנו

[13] ת"א רמב"ן

[14] רמב"ן

[15] רמב"ן

[16] ת"א ת"י

[17] ת"א ת"י רש"י

[18] חזקוני

[19] ת"א רש"י

[20] ת"א ת"י

[21] אבע"ז

[22] ת"א ת"י

[23] פי' ר' יוסף בכור שור

[24] רמב"ן

[25] פי' ר' יוסף בכור שור

[26] ישראל נקראו - קֹדֶשׁ ה', כמו שאמר:"קֹדש ישראל לה' ראשית תבואתה ...", ירמיהו ב' ג'.

[27] "...אחד היה אברהם...", יחזקאל לג' כד'.

[28] ועיין מנ"ח אות ד' ובופסקים בפרטי דין זה ואכמ"ל 

[29] דכיון דגיד הנשה איסורו חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו ונ"מ לפסולי עדות וקידושי אשה [ולכאורה נ"מ נמי בנתערב כזית בכא"פ דהיינו בד' ביצים דאינו בטל ולוקה מן התורה כביו"ד צ"ח עיי"ש בב"י הכא מדאו' יבטל דאין שייך צירוף ואין שייך טעכ"ע ונ"מ בנשפך וכעין מש"כ הט"ז יו"ד ק' ס"ק ה' וצ"ב] ועיי"ש במשב"ז דהסתפק דאפשר דאין חצי שיעור אסור בגיה"נ דסברת איסור חצי שיעור הוא משום דחזי לאיצטרופי כשישלים לכזית והכא גם אם ישלים אינו חייב אלא דווקא באוכלו בב"א אמנם אפשר דחזי לאצטרופי הפירוש דראוי לאכול כל השיעור בבת אחת, על כן גם כאן אסור חצי שיעור. ועיין מנ"ח אות ח' דבשו"ת שאגת אריה הל' חמץ סוף סי' פ"א מבואר מדבריו דחצי שיעור דוקא אם חזי לאיצטרופי בכדי אכילת פרס אסור

[30] וכתב שם "אך פעם ראשונה יכול לומר דטעם איסור בעי למיטעם, אבל פעם שניה לא שייך זה והוי ליה להכעיס והוא חילול השם, ובחילול השם אין תשובה ויום הכיפורים מכפרין, רק תשובה ויוה"כ תולין ומיתה ממרקת"

[31] ואפי' חתוך כדרך שישראל חותכים כדמשמע בגמ' חולין דלהלן

[32] שהרי אסור לקנות מגוי מחמת חשש טריפות (מעדני השולחן ס"ק צ"ז וכדמוכח חולין צ"ג ב'-צ"ד א')

[33] דיש לחוש שיקנה הישראל כיון ששמע שהיא כשירה ויחשוב שכבר הוציאו הגיד כיון שהיא חתוכה משא"כ בשלימה מקום הגיד ניכר וליכא למיחש (ערוה"ש שם ס"ק כ"ה)

[34] דיש לחוש שמא יודע הישראל שהבהמה כשירה ויבוא לאוכלה כיון שהיא חתוכה