פרשת וישב יום ד'

מקרא

בראשית פרק לח

(יט) וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ:

(כ) וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת גְּדִי הָעִזִּים בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי לָקַחַת הָעֵרָבוֹן מִיַּד הָאִשָּׁה וְלֹא מְצָאָהּ:

(כא) וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה מיועדת ומזומנת לזנות[1] הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה:

(כב) וַיָּשָׁב אֶל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לֹא מְצָאתִיהָ וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה ואין מה לחקור עוד והם כמשחקים עליך וקלון הוא על כבודך[2]:

(כג) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח לָהּ הקדשה את הערבון לעצמה ויהיה שייך לה הטבעת הפתילים והמטה פֶּן נִהְיֶה לָבוּז בכך שאנו מחפשים אחריה יתפרסם הדבר וגם יתפרסם שעבור דבר קטן כזה נתתי חותם פתיל ומטה[3] הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ וא"כ אני את חובתי מלאתי[4]:

(כד) וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים שהוא זמן הכרת העובר וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ כי כל זמן שהיתה שומרת יבם היו מחשבין אותה כאשת איש[5] וְגַם הִנֵּה הָרָה לִזְנוּנִים ולא השתדלה לכסות קלון לכבודך[6] וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף שהיה יהודה קצין שוטר ומושל בארץ, והכלה אשר תזנה עליו איננה נדונת כמשפט שאר האנשים, אך כמבזה את המלכות, ועל כן כתוב ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, כי באו לפניו לעשות בה ככל אשר יצוה, והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות, ושפט אותה כמחללת את אביה לכבוד כהונתו[7]:

(כה) הִוא מוּצֵאת להשרף[8] וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר שהשליחים יאמרו לו  לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ כי הם עצמם לא היו יודעים מה שבידה, ועשתה כן כדי שלא יתבייש אָנֹכִי הָרָה וַתֹּאמֶר וכאשר ראתה שלא הודה בזה וחשבה אולי שכח הענין אמרה לו היא בעצמה פנים בפנים[9] הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה הָאֵלֶּה:

(כו) וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי יותר ממני שאני צויתיה לשבת בית אביה עד יגדל שלה היא השלימה תנאי שצויתיה אבל אני לא השלמתי לה תנאי שהתניתי לה[10] כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֵׁלָה בְנִי וְלֹא יָסַף עוֹד לְדַעְתָּהּ ולא פסק עוד מלבא אליה, שמותרת היא לו ואשה הקנו לו מן השמים[11]:

(כז) וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ קודם שילדה הרגישה המילדת ש -[12] וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ:

(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד הוציא ידו מחוץ לשליה ולרחם[13] וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי חוט צמר צבוע אדום לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:

(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב כאשר השיב[14] יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ כל עובר גבול נקרא בלשון הקודש פורץ, כמו ופרצת ימה וקדמה (לעיל כח, יד), ולכך אמרה, כשהראשון השיב ידו והוא מיהר לצאת, מה פרצת עליך פרץ, פי' גבול, למהר ולצאת ממנו, ואמר לשון "עליך", לפי שהיה הגדר עליו והוא כלוא בתוכו[15] וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:

(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח על שם השני שהוא אדום. וזרח לשון אדמומית הוא כדכתיב והצרעת זרחה במצחו וכן כל זריחת שמש בבקר ובערב אדום הוא וכתיב ויהי בבקר והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם[16]: ס

בראשית פרק לט

(א) וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה בזמן אחד בעצמו ירד יהודה מאת אחיו וקרה לו כל מה שכתב למעלה ובאותו הזמן בעצמו יוסף הורד[17] וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים על ידו נידונין הנרצחים והאסורים בבית הסוהר שלו[18] אִישׁ מִצְרִי מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה שהיו בעלי הגמלים הנושאים והם בעצמם היו המתווכים[19]:

(ב) וַיְהִי יְקֹוָק אֶת יוֹסֵף הוצרך סיוע וסעד כדי שלא יטמע לבין הגוים[20] וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ וַיְהִי בְּבֵית אֲדֹנָיו הַמִּצְרִי עומד לשרת בחדר אדניו[21]:

(ג) וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי יְקֹוָק אִתּוֹ כי יצליחו מעשיו בכל עת יותר מכל אדם וידע כי מאת אלהים הוא לו[22] וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה יְקֹוָק מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ בהתחלה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף[23]:

(ד) וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ אפוטרופוס[24] עַל בֵּיתוֹ וְכָל אשר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ:

(ה) וַיְהִי מֵאָז הִפְקִיד אֹתוֹ בְּבֵיתוֹ וְעַל כָּל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ וַיְבָרֶךְ יְקֹוָק אֶת בֵּית הַמִּצְרִי בִּגְלַל יוֹסֵף וַיְהִי בִּרְכַּת יְקֹוָק בְּכָל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ בַּבַּיִת בימות החורף וּבַשָּׂדֶה בימות הקיץ ושנה עמד בבית המצרי[25]:

(ו) וַיַּעֲזֹב כָּל אֲשֶׁר לוֹ בְּיַד יוֹסֵף וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל לא היה מעיין ומביט כלל בכל צרכי ביתו מהיכן בא לו ולא היה יוסף מתייעץ או מבקש רשות ממנו מלבד במטעמי סעודתו[26] וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה הוא הקדמה לסיפור הבא שלכן אירע מה שאירע עם אשת אדוניו[27]: 

משנת ההלכה

חנוכה

החייבים בהדלקה

       א.       הכל חיָּבים בנר חנוכה אנשים ונשים. קטן בהגיעו לגיל חינוך, אם אין מדליקין עליו, אף הוא חיָּב בהדלקת הנר.

        ב.        והמנהג הוא שאשה נשואה יוצאת בהדלקת בעלה ובנות יוצאות בהדלקת אביהן , אמנם אם רוצות הן להדליק יכולות להדליק ולברך

         ג.         נשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה ואשה נשואה מנהג הספרדים ורבים  מהאשכנזים שיוצאת בהדלקת בעלה וטפילה לו. ושאר הבנות בבית מנהג הספרדים וחלק מהאשכנזים שאינם מדליקות ויוצאות בהדלקת בעל הבית ויש שנהגו שהבנות מדליקות ויש שנהגו שרק בנות עד גיל מצוה (12) מדליקות.

        ד.        בן אצל אביו, מדליק בפני עצמו, ויתן כל אחד נרותיו במקום מיוחד. ונהוג בקהילות הספרדים שאינו מדליק אלא ראש המשפחה עבור כל המשפחה.

 

---

[1] רש"י

[2] ספורנו העמק דבר

[3] רש"י אבע"ז

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] פי' ר' יוסף בכור שור

[6] ספורנו

[7] רמב"ן

[8] רש"י

[9] רבינו בחיי

[10] רשב"ם

[11] רבינו בחיי

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] אבע"ז

[14] ת"א

[15] רמב"ן

[16] רשב"ם

[17] ספורנו

[18] רשב"ם

[19] ספורנו

[20] חזקוני

[21] ספורנו

[22] רמב"ן

[23] רבינו בחיי

[24] ת"י

[25] חזקוני

[26] רשב"ם

[27] מלבי"ם