מקרא
בראשית פרק מ
(ו) וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר וַיַּרְא אֹתָם וְהִנָּם זֹעֲפִים:
(ז) וַיִּשְׁאַל אֶת סְרִיסֵי פַרְעֹה אֲשֶׁר אִתּוֹ בְמִשְׁמַר בֵּית אֲדֹנָיו האריך לספר בשבחו של יוסף, שהיה נער עבד לשני סריסים גדולים והם בבית אדוניו, אשר שנא אותו, והיה כל אחד יכול לצוות לשאת ראשו מעליו, ולא פחד מלשאול אותם ולומר להם דעתו בפתרון, כי בטח בחכמתו, שאלו נמלט שר האופים, היה תולה אותו[1] לֵאמֹר מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו חֲלוֹם חָלַמְנוּ וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ אין בעולם שידע לפתור אותם. אי נמי ששלחו לקצת החרטומים, או ששאלו לאנשים שהיו עמהם בבית הסוהר ואין מי שיפתור להם וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף הֲלוֹא לֵאלֹהִים פִּתְרֹנִים בכל החלומות הנעלמים והסתומים, והוא יכול להודיע פתרון חלומכם, ואם הוא נעלם מכם - סַפְּרוּ נָא לִי אולי יישר בעיניו לגלות לי סודו[2]:
(ט) וַיְסַפֵּר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת חֲלֹמוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי:
(י) וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם זמורות ארוכות[3] וְהִיא כְפֹרַחַת מיד כשפרחו בה פרחים עָלְתָה נִצָּהּ כלומר תחילת הפרי הבא אחרי נשירת הפרח ומיד הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים ולא היו בוסר כלל אלא ענבים גמורים ראויים לעשות מהם יין[4]:
(יא) וְכוֹס פַּרְעֹה בְּיָדִי וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים וָאֶשְׂחַט ואסחט אֹתָם אֶל תוך[5] כּוֹס פַּרְעֹה וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(יב) וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַשָּׂרִגִים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יג) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ יעלה לפני פרעה זכרונך וירים את ראשך בכבוד וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ שירותך[6] וְנָתַתָּ כוֹס פַּרְעֹה בְּיָדוֹ כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן קודם שעלית להיות שר אֲשֶׁר הָיִיתָ אתה בעצמך מַשְׁקֵהוּ וזה יעשה עתה להראות ולהודיע שהוא מקבל אותך בסבר פנים יפות:
(יד) כִּי כל כך אני בטוח שתשא חן בעיני פרעה ש -[7] אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ להוציא אותי להיות לך משרת כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ ונוסף על כך[8] וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה אינך צריך אלא להזכירני לפניו, כי הוא מכיר אותי מיום היותי עבד לשר הטבחים, והוא יוציאני, שהוא יודע שאין בי עון אשר חטא[9] וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה:
(טו) כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי אל תאמר שנתפסתי על גניבה שגנבתי, כי אדרבה גונבתי משם, ואל תאמר בכאן פשעתי בשום דבר, אלא גם פה לא עשיתי מאומה[10] מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים וְגַם פֹּה לֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה כִּי שָׂמוּ אֹתִי בַּבּוֹר בבית הסוהר:
(טז) וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר כי האיש הזה מבזה על יוסף, חושב בו שלא ידע לפתור אותו לעולם, ולא יגיד לו החלום אם לא בראותו כי פתר לחברו יפה וכהוגן או יאמר, וירא שר האופים כי לטובה פתר לו ושמח, והגיד חלומו שהיה מצטער בו יותר מחברו[11] וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי לחם לבן[12] עַל רֹאשִׁי:
(יז) וּבַסַּל הָעֶלְיוֹן מִכֹּל מַאֲכַל פַּרְעֹה מַעֲשֵׂה אֹפֶה לבד לחם היה שם תענוגי מלכים[13] וְהָעוֹף אֹכֵל אֹתָם מִן הַסַּל מֵעַל רֹאשִׁי:
(יח) וַיַּעַן יוֹסֵף וַיֹּאמֶר זֶה פִּתְרֹנוֹ שְׁלֹשֶׁת הַסַּלִּים שְׁלֹשֶׁת יָמִים הֵם:
(יט) בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים יִשָּׂא יסיר[14] פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ ממש[15] וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ וְאָכַל הָעוֹף אֶת בְּשָׂרְךָ מֵעָלֶיךָ:
(כ) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁ שַׂר הַמַּשְׁקִים וְאֶת רֹאשׁ שַׂר הָאֹפִים בְּתוֹךְ עֲבָדָיו:
(כא) וַיָּשֶׁב אֶת שַׂר הַמַּשְׁקִים עַל מַשְׁקֵהוּ וַיִּתֵּן הַכּוֹס עַל כַּף פַּרְעֹה:
(כב) וְאֵת שַׂר הָאֹפִים תָּלָה כַּאֲשֶׁר פָּתַר לָהֶם יוֹסֵף:
(כג) וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף להוציאו מבית אסורים כדי שישרת בפניו וַיִּשְׁכָּחֵהוּ שלא הזכירו לפרעה[16]: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה