מקרא
בראשית פרק לו
(כ) אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי החרי שם איש היה, אבי אומה קדמונית, תקרא על שמו[1] יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מתחלה, ובני עשו יירשום ככתוב באלה הדברים וישבו תחתם[2] לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה:
(כא) וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:
(כב) וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע לפי שהיה גדול שבאחיו קורא לה אחות לוטן. וכן אחות נביות וכן מרים הנביאה אחות אהרן[3]:
(כג) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוֹבָל עַלְוָן וּמָנַחַת וְעֵיבָל שְׁפוֹ וְאוֹנָם:
(כד) וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם פרדים בַּמִּדְבָּר וזה האיש מצא כי יולידו מין שלא במינו, ואין כן בשאר מיני הכלאים בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו כי היו לו שם במדבר חמורים רבים תובעים אתונות, והרביעם עם הסוסיות והולידו ונראה שנחשב לו בדורו לחכמה כי הכיר במיניהם שהם קרובים בטבע ויולידו, והיה נודע במעשה ההוא, ועל כן יתארהו בו[4]:
(כה) וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה:
(כו) וְאֵלֶּה בְּנֵי דִישָׁן הוא דישון הנזכר למעלה בראש הפרשה, והבן החמישי לשעיר, ויקראנו הכתוב פעם דישון פעם דישן אבל כשהם בפסוק אחד יזכיר האחד דישון והאחד דישן כי שני אלופים היו, ועל כן יזכירם בלשון שינוי כדי להפריד בין שניהם[5] חֶמְדָּן וְאֶשְׁבָּן וְיִתְרָן וּכְרָן:
(כז) אֵלֶּה בְּנֵי אֵצֶר בִּלְהָן וְזַעֲוָן וַעֲקָן:
(כח) אֵלֶּה בְנֵי דִישָׁן עוּץ וַאֲרָן:
(כט) אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי אַלּוּף לוֹטָן אַלּוּף שׁוֹבָל אַלּוּף צִבְעוֹן אַלּוּף עֲנָה:
(ל) אַלּוּף דִּשֹׁן אַלּוּף אֵצֶר אַלּוּף דִּישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר: פ
(לא) וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם נכתב זה להודיע כי נתקיימה ברכת אביו (לעיל כז, מ) ועל חרבך תחיה, שנתגבר על בני החרי ומלכו עליהם בארצם, שאלה הערים כולם מדינות הם מארץ אדום, וסיפר הכתוב כי לא היה להם מלך בן מלך כמו בישראל[6] לִפְנֵי מְלָךְ מֶלֶךְ לפני משה שהיה מלך בישראל כדכתיב ויהי בישרון מלך על שם שהושיע -[7] לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן בְּעוֹר [8]וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה:
(לג) וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן זֶרַח מִבָּצְרָה:
(לד) וַיָּמָת יוֹבָב וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו חֻשָׁם מֵאֶרֶץ הַתֵּימָנִי:
(לה) וַיָּמָת חֻשָׁם וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַד בֶּן בְּדַד הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב וְשֵׁם עִירוֹ עֲוִית:
(לו) וַיָּמָת הֲדָד וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שַׂמְלָה מִמַּשְׂרֵקָה:
(לז) וַיָּמָת שַׂמְלָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו שָׁאוּל מֵרְחֹבוֹת הַנָּהָר:
(לח) וַיָּמָת שָׁאוּל וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר שהיה גם כן מרחובות הנהר והיו לו אויבים רבים והיה מתחבא מפניהם במקומות שונים[9]:
(לט) וַיָּמָת בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר וְשֵׁם עִירוֹ פָּעוּ וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מזכיר שם אשתו, ללמד שמלך על ידה שהיתה בת גדולים ועשירים[10] מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב כלומר בת עשיר שהיה כל ימיו טרוד לצרף זהב והיה הזהב הולך בביתו כמים[11]:
(מ) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו מתחלה מנה בני בניו שהיו אלופים בדור ההוא, ואחרי כך הצליחו ועלו למלוכה, ואחרי כן פסקה מלכותם ונתנו את אלופיהם לראש, והראשונים היו כל האחים אלופים, יושבים כולם בעיר אחת ומושלים בעם אחד, או שהיו נשיאי שבט, או ראשי בית אב, אבל אלו האחרונים אלופים למשפחותם, שהיה כל אחד אלוף לכל משפחות בני עשו ולכל מקומות מושבותם, ואין אחד בדור אלוף אלא הוא, כי היו כמלכים בארצם, אלא שלא עלו לכסא לקרות בשם מלך לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם כל אחד משל במקומו וממשלת היתה קצרה "כי שנות רשעים תקצורנה" (משלי י, כז)[12] בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת:
(מא) אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה אַלּוּף אֵלָה אַלּוּף פִּינֹן:
(מב) אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר:
(מג) אַלּוּף מַגְדִּיאֵל אַלּוּף עִירָם אֵלֶּה אַלּוּפֵי אֱדוֹם לְמֹשְׁבֹתָם בְּאֶרֶץ אֲחֻזָּתָם מונה כאן ח' מלכים י"א אלופים. וכנגדן נאמרו בישראל י"א שופטים מיהושע עד שמואל וח' מלכים עד יורם. וזהו ואלכה לנגדך (לעיל לג, יב)[13] הוּא עֵשָׂו אֲבִי אֱדוֹם: פ
סליק פרשת וישלח
גלות בבל
3342 בשנת כ"ג לנבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ב, הגלה נבוזראדן תשמ"ה נפשות (ירמיה נ"ב), ובסדר עולם פכ"ו כתב נתנה צור בידו ושטף כל היהודים שבעמון ומואב וסביבות ארץ ישראל תשמ"ה נפשות עכ"ל (צמח דוד):
3346 בשנת כ"ז למלכות נבוכדנצר, היא ג' אלפים שמ"ו, נתנה מצרים בידו ונשא המונה ושלל שללה והיה שכר לחילו כאשר התנבא (יחזקאל כ"ט) ואז הגלה ירמיה וברוך לבבל (סדר עולם פכ"ז). ובשלשלת הקבלה כ' א' כתב, ח' שנים אחר החורבן לכד נבוכדנצר מצרים וצור ולקח היהודים שהיו שם ובארץ עמון ומואב וסביבות ארץ ישראל ובתוכם ירמיה וברוך והוליכם לאלכסנדריא של מצרים ומחדושם (יש כאן ט"ס) שנים רבות והיה להם כמו מקדש מעט ופרו ורבו בעושר ובנים וכבוד עכ"ל, ולדעת סדר עולם לקח צור והיהודים שנת שמ"ב, ע"ש (ע"ל תי"ג):
3374 אויל מרודך בן נבוכדנצר מלך מ"ח בבבל אחר מות אביו שנת ג' אלפים שס"ד, בשנת ל"ז לגלות יהויכין, ומלך אויל מרודך כ"ג שנים. ונשא את ראש יהויכין מבית כלא ויתן כסאו מעל כסא המלכים (סוף מלכים וסוף ירמיה). ולא היה עוד מלכות לישראל רק בשם נשיאות, והיה יהויכין הראשון לנשיאות, ובמשך ימים מועטים מת בבבל ושאלתיאל בן יהויכין היה נשיא וראש גלות על גלות בבל אחר מות אביו ואחריו זרובבל בנו
3386 בלטשצר מלך מ"ט לבבל מלך שנת ג' אלפים שפ"ו, ומלך ג' שנים מקוטעים בשנותיו של דריוש (סדר עולם רבה פכ"ט), ובשנה ההיא חלם דניאל (דניאל ב') (וצמח דוד).
3389 שנת ג' לבלטשצר, הוא ג' אלפים שפ"ט, נראה חזיון לדניאל (שם סדר עולם) ועבד בלטשצר לחם רב:
דריוש הראשון בן אחשורוש מזרע מדי הנזכר (דניאל ו' וט') מלך על כשדים שהוא מלכות בבל אחרי מות בלטשצר שנת שפ"ט בן ס"ב שנה (דניאל ו') ומלך שנה (עיין סדר עולם פכ"ח
3392 שנה ג' לכורש מלך פרס דבר נגלה לדניאל (דניאל סי' יו"ד), ונהרג כורש ג' למלכותו (עיין צמח דוד ח"ב ויוסיפון ס"א פ"ג), שכורש מלך בפרס שלשים שנה אך לא הגיע למלכות הכללי דהיינו למלוך גם על בבל עד אחר כ"ז שנים, אז מתחיל למנות שנה ראשונה (ע"ל ג' אלפים ש"צ).
קאמביסי בן מלך כורש מלך אחר אביו [שנת] שצ"ב מלך ב' לפרס, וכתבו שהוא ארתחשסתא הראשון המוזכר בעזרא (סימן ד') שבטל בנין הבית, ויש אומרים שמעשה יהודית עם אלפורנו היה בימי מלך קאמביסי (ע"ל ג' אלפים תרכ"א) והיה למלך קאמביסי שופט שמו שמעון שעות הדין בשביל שחד, וצוה להפשיט עורו לעבדה וחפה בה כסא המשפט והשיב עליו לשופט את איטו בן שמעון, והיה רשע רע אכזר ואיש משחית, והרג את אחיו איש צדיק ואחותו, ונפל מסוסו על חרבו ומת ו' למלכותו (צמח דוד):
דריוש מאגא מלך ג' לפרס, מלך תחתיו. ומלך שנה ומת:
דריוש איקסירקיס מלך ד' לפרס, יש אומרים שהוא ארתחשסתא השני הנזכר (נחמיה י"ג), ובימיו היה קדרות השמש ובעצם היום היו נראין כוכבי שמים, ולא ארכו הימים עד שהתעוררו מלחמות בארץ יון י"ח שנה והשחיתו הארץ. גם היה בימיו חמימות גדול עד שעור בשר האדם נקלף ונרקב בשרו ויבאש וימת עם רב ורבים נשתגעו ורבים רצו למים וטבעו עצמם, ורבים שחיו לא חזר שכלם כל ימי חייהם ונמשך מזה דבר כבד מאד. אפוקראט הרופא היה בעת ההיא. ומלך זה לכד עיר בבל והחריבה ונתקיימה נבואת ישעיה י"ג, כל העם הנמצא ידבר כו' (. ונהרג מלך זה משר צבאו (צמח דוד):
גריסי בנו, מלך ה', לפרס מלך אחריו:
דריוש ארטא מלך ו' לפרס, מלך אחריו שנה וימת:
ארתחשסתא מלך ז' לפרס, והיה מלך גדול ונורא והחזיר ליהודים כל כלי המקדש והיטיב להם מאד. ויש אומרים שהוא אחשורוש ומעשה אסתר היה בימיו. ויש חולקין:
ארתחשסתא הפרסי מלך ח' לפרס, מלך אחריו שמונה חדשים וימת:
סריאנו מלך ט' לפרס, מלך אחריו ג"כ ח' חדשים וימת:
דריוש נוטא מלך י' לפרס, מלך תחתיו:
ארתחשסתא מנימין מלך י"א לפרס, ונקרא ארתחשסתא הגדול, ומפני זה אמרו קצת שהוא אחשורוש של אסתר:
דריוש אותו בן המלך מנימין, מלך י"ב לפרס, ונהרג ממלך באגאי:
ארסיס בן דריוש, אותו הנהרג, מלך י"ג לפרס, היה רשע וצורר ומלך באגאי הנ"ל המיתו בסם המות:
דריוש האחרון בן ארסמא מלך י"ד לפרס, עלה עליו אלכסנדר מוקדון ודריוש ברח למדי וקם שר צבאו ביסאו והרגו באמרו שאלכסנדר יעשרו. אך אלכסנדר חרה לו על השמועה ודן את ביסאו ביסורים קשים ומיתה מגונה, וקבר אלכסנדר את מלך דריוש בכבוד גדול. ונכרתה אז מלכות פרס והתחיל מלכות יון (עכ"ל צמח דוד ח"ב). וכל מלכות פרס נ"ב שנה, עד תמ"ב:
אחשורוש של אסתר המלכה מלך אחר כורש שנת ג' אלפים שצ"ב. כי ג' שנים של כורש היו מקוטעין (כמו שכתב סע"א פכ"ח) ומלך י"ד שנים (סדר עולם פכ"ד) ובתחלת מלכותו כתב שטנה (עזרא ד') ונתבטל בנין בית המקדש ועיין צמח דוד:
3395 שנת שלוש למלכותו (הוא ג' אלפים שצ"ה) עשה משתה:
3399 ותלקח אסתר ז' למלכותו שנת ג' אלפים שצ"ט
3404 המן הפיל פור י"ב למלכותו שנת ג' אלפים ת"ד. נמצא אסתר לא הגידה עמה ומולדתה עד שנת ה' או ו' למלכותה, כי לא הגידה עד חודש י"ב לגורלו, והוא דבר נפלא (צמח דוד), אמו של המן נקראת אמתלאה בת עורבתא (פ' הספינה, ב"ב צ"א). בספר סגולות, הרוצה לכבוש שונאו יזכור שבע פעמים אמו של המן (שלשלת הקבלה כ"א). המן נתעשר שמצא אוצרות מלכי יהודה (מסכת מגילה). והרג את התך שהיה משיב דברים בין אסתר למרדכי. י"ג בניסן כתב המן ספרים. בט"ו בו נכנסה אסתר למלך. בט"ז בו תלו את המן. בכ"ג בסיון כתב מרדכי להשיב ספרי המן. בי"ג אדר תלו עשרת בני המן ובאותו פרק לשנה הבאה נכתבה המגילה (שלשלת הקבלה). אסתר היתה בת ע"ה שנה בשעת הנס, מדרש (שם):
מרדכי חי יותר מארבע מאות שנה (מנחות פרק פרק ישמעאל, ע"ש רש"י, ושקלים פרק ח' ורמב"ם שם בפירוש המשניות, ותוס' פרק מרובה) ונמצא בסוף מלכות חשמונאים והיה נקרא ג"כ פתחיה (שלשלת הקבלה). אבל תוס' (בפי') [בפרק] ר' ישמעאל הנ"ל (ס"ד), ותימא לומר שהאריך ימים כ"כ. ונראה ע"ש מרדכי הראשון היו נקראים הממונים:
3406 דריוש בן אחשורוש השני מלך על פרס שנת ג' אלפים ת"ו ובויקרא רבה ובתוס' פ"ק דראש השנה (דף ג' ב') הוא בנה של אסתר, ובן שבע שנים היה במלכו. ולדעת סדר עולם (פ"ל) שהוא ארתחשסתא הנזכר (נחמיה סימן ב' י"ג) ומלך ל"ב שנים (ע"ל תי"ג) (צמח דוד) ובימיו נתנה רשות לבנות בית המקדש:
נמצא כתוב בספרי מלכי פרס כי אסטרגוס מלך פרס לא היה לו כי אם בת אחת יורשת המלכות ויאהבה אחד משרי אביה ותהר לו וכשמוע אביה המית השר ההוא ושם בתו במאסר, ויהי בלדתה נתן המלך את הנער היולד לאחד ממשרתיו לשלוח אותו המדברה ועשה כן וינחהו שם, וימן ה' כלבה ותיניקהו ויגדל הילד ונעשה בן חיל, ויאספו אליו אנשים ריקים ויהי עליהם לשר וכשמוע המלך קבץ אנשים רבים וישלח להרגו, וזה השר נקרא כורש בלשון סרסי כלב לפי שנתגדל מכלבה, ונתאמץ על זקנו והרגו ויכבוש את העיר וימלוך עליה ויכנע כל הארץ לפניו, ולפי שדריוש מלך מדי לא היה לו כ"א בת אחת נתן לו לאשה וירושת מלכות מדי, ואח"ז אמר כורש אל דריוש הנה אנחנו מלכים למה נהיה משועבדים לבלטשצר הלא הם זרע מרעים נלחמה בו כי לנו נאה המלוכה, ויאמר דריוש עשה בכחך ויהי אלהיך עמך, וילחמו בבלטשצר וכשנתקרבו אל העיר יצאו צבאות בלטשצר ומפריצי ישראל נתחברו לו, ויוכו הפרסיים ובלטשצר שמח ועשה משתה והוציא כלי בית ה' ואז נראתה בכותל היכל המלך ידא די כתבה מנא מנא תקל ופרסין ודניאל פתר החידה, וסריס אחד של המלך היה מכיר דניאל מימי נבוכדנצר נתן אל לבו פשר דניאל, וכשראה המלך ישן משכרותו כרת את ראשו וימלט חוצה לעיר אל כורש ודריוש ויגד להם כל אשר קרה בלילה ההוא לבלטשצר ויתן בידיהם ראש בלטשצר, ויתמהו המלכים ויאמרו אין זה אלא עבור חטאם מחרבן בית ה' ונדרו נדר אם יתן ה' בבל בידם להשיב את הגזלה ולהרשות בני ישראל שיבנו הבית. ויהי בבוקר ויעלו המלכים על בבל וילכדוה וישחיתו כל ארץ כשדים ובבל ויכו לפי חרב מעולל ועד יונק ובטלה מלכות בבל, והיתה עמידת מלכות בבל מנמרוד עד בלטשצר אלף ושש מאות שנים ומספר המלכים מ"ט או נ"א (צמח דוד ח"ב),
ואז הומלך דריוש בבבל ושאר מלכיות הניחם לכורש חתנו ויכבוש מלכיות אחרות, וכשחלה דריוש למות קרא אל כורש וימליכהו על בבל בחייו ויצוה לקיים הנדר. ואז נתן רשות לגולה לבנות ירושלים ונתן להם כלי בית המקדש ואז בשנת אחת למלכות כורש ושנת נ"ב לחרבן יסדו ישראל שהלכו מבבל לירושלים יסוד בית המקדש, וצרי יהודה ובנימין הלשינו על ישראל לכורש ונתבטלו מהבנין כל מלכות כורש ומלכות אחשורוש עד שנת שתים לדריוש בן אחשורוש ואסתר, שהיא שנת י"ח להתחלת יסודות בראשונה, והיא שנת שבעים לחרבן, דאז השלימו בנין כל הבית. והיה לכורש כח הזכרון שהיה לו שש מאות אלף שכירים ולכל אחד קראו בשמו בשעת הפרעון (שלשלת הקבלה ק', הביאו אברבנאל ומכלל יופי ישעיה מ"ה):
כבודו של הבית השני
כבוד גדול עשו ג' מלכיות פרס ויון ורומה בבית שני בעוד שלא גרם החטא, מה שלא נעשה לבית ראשון. (כמבואר בעזרא ו'). וכן מה גדלו הבכורות ודורונות והכבוד שעשה אלכסנדר מוקדון למקדש ולישראל וכבוד גדול ודורונות נפלאות עשה תלמי כשהעתיק התורה. וביוסיפון סי"ב פי"ג, אנטיוכוס הגדול זקנו של אנטיוכוס אפופני הרשע צוה שלא יזיקו לישראל ולא למקדשם בשום דבר נגד רצונם. ובסי"ג פ"ה, כבוד גדול שעשה דימיטריאו מלך יון אל הבית בימי יונתן בן חשמונאי כהן גדול שמחל ליהודים עשרת אלפים שקלים שהיו חייבים לו ואמר הנני מיחד מהכנסתי ט"ו אלפים שקלי זהב בכל שנה לקנות זבחים
ועוד אמר כל איש שינוס למקדש לא יוכלו לתפסו אפילו היה חייב למלך. ואם יצטרך למקדש איזה תיקון אני רוצה שיעשה מהוצאותי. ועוד שם שמלכי אסיסה כבדו מאד את בית המקדש. ובס"ב, תלמי הנקרא איורגיטי כשנצח מלכי אשור ושב לביתו שמח לא הקריב זבחים לאלילים אלא בירושלים. אלכסנדר אביו של טיבריאו הקיסר הוציא סך מרובה גדול בהדור ט' דלתות ההיכל ועזרת הנשים בתכלית היופי, וגם טיבריאו לא רצה שפילאטי פקידו בירושלים ישים מגיני זהב במקדש להיות כתוב בו שם הנותן. בס"א, פונפיאו שר צבא רומיים בימי מחלוקת האחים אריסתובלוס והורקנוס בני ינאי נתן יקר ותפארת למקום ההוא בעברו שם. וכן ציסארו אגוסטו שאח"כ היה קיסר כאשר שמע שלא היתה שם שום תמונה צוה להכהנים שיקריבו על שמו ומהכנסותיו פר אחד ושני כבשים בכל יום ואשתו התנדבה כלים רבים של כסף וזהב. ציסארו הנ"ל אחרי היותו קיסר צוה שכולי עלמא יוכלו לשלוח נדבותם אל בית המקדש ואפילו שדבר המלך הוא שלא להוציא כסף ממדינה למדינה, ושיהודים יוכלו לבנות כנסיות ומדרשות כרצונם שאפילו אל יתר העמים היה אסור בלתי רשותו. סי"ד פי"ב, קליאופטרא מלכת מצרים כבדה מאד המקדש בנדיבותה וגם עמים רבים ומלכי ארץ שלחו מנחה מדי שנה בשנה. נירון קיסר היה שולח עולות וזבחים למען יצליח במלחמותיו.
אנשי כנסת הגדולה
אנשי כנסת הגדולה לאברבנאל הם י"ב חגי זכריה מלאכי זרובבל מרדכי בלשן עזרא יהושע בן יהוצדק שריה רעליה מספר בני (עיין נחמיה ט') רחום בענה נחמיה בן חכליה, והרמב"ם צרף עמהם (דניאל) חנניה מישאל ועזריה, ואברבנאל ימאן בזה, ונלוו אליהם חכמים אחרים עד שהיו ק"כ, והם קבלו מנביאים. ולדעת אברבנאל קבלו מיחזקאל
תקנו סדר תפלות כדאיתא במגילה פרק הקורא (דף יח.) והיו כלם בזמן אחד (וע"ל תמ"ח דיש אומרים דלא היו בזמן אחד). ואחרון שבהם היה שמעון הצדיק (צמח דוד) בפרק ארבע מיתות (סנהדרין ס"ד א')
אנשי כנסת הגדולה המיתו יצר הרע דעבודה זרה ובקשו להרוג יצר הרע דעריות ולא עלתה להם (וכחלו לעיניו ויש גורסין וכחלו עין אחד שלא יגרה בקרובות אמו ואחותו אבל מתגרה באשת איש ונדה, עיין יוחסין בסדר הדורות).
הם תקנו חלוק הפסוקים וקרי וכתיב מלא וחסר ופתוחות וסתומות ואותיות גדולות וקטנות וטעמים ונקודות ומנוי חדשי השנה שהיה מניסן שיתחיל מתשרי. הגם כי נחלקו קדמונינו מי חבר כל הדברים הנ"ל. ועיין בהקדמת הרד"ק לפירוש יהושע, והאפודי פ"ז מספרו ור' אליהו המדקדק בספר מסרת המסרת. וכתב סדר הדורות ולבי אומר לי שהכל מסיני נתנו ושכחנו או שלא נתנו להכתב, ואלו כתבו והזכירום לישראל, ועזרא היה ראש על כלם והוא מקבל כ"ב
[1] רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רשב"ם
[4] ת"י רש"י רמב"ן
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן
[7] חזקוני
[8] איננו בלעם. גם בלעם איננו בן לבן הארמי. ויתכן שדרך הדרש בעבור היותו מנחש כמוהו. כי לא יפול מדברי רבותינו ז"ל ארצה. גם בלע ארמי היה וזה בלעם אדומי. גם יובב בן זרח איננו איוב כאשר אמר היצחקי המהביל. אבע"ז.
[9] רמב"ן בעל הטורים
[10] בעל הטורים
[11] רבינו בחיי
[12] רמב"ן
[13] בעל הטורים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה