מקרא
בראשית פרק לז
(כ) וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו אחרי מותו אם נשתחוה לו כי אם יצילוהו מידינו מלוך ימלוך עלינו[2]:
(כא) וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ לא נכה אותו מכה שעל ידי זה תנטל נפשו כדי שלא נהיה שופכי דמים[3]:
(כב) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו, כמו שאמר להם (להלן מב כב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם, וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם, אם כןאַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר ועמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר, ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר לידו[4] וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ והפסוק מעיד שכונתו של ראובן היתה -[5]לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו:
(כג) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ החלוק שעליו וגם -[6] אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו:
(כד) וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם שאם היה בו מים לא היו משליכין אותו שם שאם כן היו מטביעין אותו וממיתין אותו בידם והם אמרו ויד אל תשלחו בו וידינו אל תהי בו לגרום לו מיתה[7]:
(כה) וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם מכיון שסברו שיוסף היה רודף שכל הקודם להרגו זכה כשאין דרך להציל הנרדף ולכן לא ראו שהשלכתו לבור ימנעם מלקבוע סעודתם כמו שהיה ראוי לצדיקים כמותם כשאירעה תקלה על ידם[8] וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת שיירת[9] יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד הכירו כי ישמעאלים הם כיון שרכבו על גמלים וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת שעוה וּצְרִי שרף היוצא מעץ הקטף[10] וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה כי כן דרך להביא הצרי והנכאת למצרים[11]:
(כו) וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע תועלת לנו[12] כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ ראובן למד להם שלא ישפכו דם בידם אבל ישליכוהו בבור וימות שם, שאין עונש הגורם כעונש השופך דם, ובא יהודה עתה ואמר גם זה יחשב לנו לרציחה כאלו אנחנו הרגנוהו וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ כי מנהג רוצחי מסתרים להרוג הנרצח ולקברו ולכסות דמו בעפר, כענין שנאמר (שמות ב יב) ויטמנהו בחול[13]:
(כז) לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים הנה האנשים האלה מארץ רחוקה באו ולארץ רחוקה ילכו, נמכרנו להם ולא יודע הדבר[14] וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו וקיבלו דבריו[15]:
(כח) וַיַּעַבְרוּ כאשר קרבו להם מצאו כי בעלי הסחורה אשר להם הצרי והנכאת - אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים ששכרו הגמלים מהישמעאלים, ומכרו את יוסף למדינים שקנו אותו לסחור בו וַיִּמְשְׁכוּ האחים וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ האחים אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף לישמעאלים עשו את המכר בעד המדינים הסוחרים כי האורחת הישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם הסחורה לעצמם ולא רצו לדבר עם הסוחרים פן יכירום בשבתם לפעמי' בעירות למכור אבל דברו עם בעלי הגמלים שאינם מתעכבים בעירות אבל עוברים בהם דרך העברה בלבד ועל ידם עשו המכר וזהו "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה" (להלן לט, א) כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו אבל הקונים היו המדינים סוחרים והם סחרו בו, וזהו "והמדנים מכרו אותו" (פסוק לו)[16] וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה:
(כט) וַיָּשָׁב מבין שני הרים שישב שם בצום ותענית לעשות תשובה על מה שבלבל יצועי אביו[17] רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו:
(ל) וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא לבקשו, ואיך אשוב לראות ברע אשר ימצא את אבי[18]:
(לא) וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים שדמו דומה לדם אדם[19] וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם:
(לב) וַיְשַׁלְּחוּ ביד בני בלהה ובני זלפה[20] אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא:
(לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ שאם הרגוהו לסטים היו נוטלין הכתונת[21] טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף:
(לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו וַיָּשֶׂם שַׂק אזור של מין אריגה נקרא שק שממנו היו עושים השקים לעביו בְּמָתְנָיו וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים שבעת ימי אבילות[22] וי"א 22 שנה[23]:
(לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו זו דינה וסרח בת אשר[24] וייתכן שגם כלותיו בכלל בנותיו [25]לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה אבל בקבר, שלא אתנחם כל ימי חיי וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו אחר הנחמה, שלא קבל תנחומין[26]:
(לו) וְהַמְּדָנִים כי המדינים היו בעליו ומכרו אותו על ידי הישמעאלים שהחזיקו בו[27] מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם במצרים[28] לְפוֹטִיפַר סְרִיס שר של פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים רב הממונה מאת המלך על המחויבים מיתה להרגם בדין שנפסק עליהם[29]: פ
במה מדליקים נרות חנוכה
א. מצוה מן המובחר להדליק נרות חנוכה בשמן זית זך או בשמן זית מוצק, ובפתילות של צמר גפן, מפני שאורם זך, והוא זכר לנר המנורה שהדליקוהו בשמן זית. אבל גם כל שאר השמנים והפתילות כשרים להדלקה. וכן כשר הנר שעושים משעוה, מחֵלב או מפרפין.
ב. "פתיל צף" אף שהפתילה כרוכה בשעוה וכדומה כשר להדלקה לכתחילה ומקיים בכך מצוה מן המובחר. ויש שדקדקו לטבול הפתילה בשמן קודם ההדלקה.
ג. המנורה (חנוכיה) שנותן בה השמן והפתילה צריך שתהיה מהודרת, וראוי שתהיה משל מתכת או משל זכוכית, מצוחצח ונקי.
ד. פתילה שהדליק בה לילה אחד, מותר מן הדין להדליק בה גם למחר, ולפעמים עדיפה על תילה חדשה מכיון שדולקת טוב יותר וכן הדין במה שנותר מן השמן או מנר השעוה והפרפין, שמותר להשתמש בהם לנר חנוכה של מחר. אמנם יש מהדרים להניח פתילות חדשות בכל לילה זכר להטבת הנרות במנורה שבמקדש.
כיצד מדליקים
א. מעיקר הדין מספיק נר אחד בכל לילה לכל בני הבית והמהדרים כל אחד מבני הבית מדליק נר אחד והמהדרים מן המהדרים מדליקים בלילה הראשון נר אחד, ומוסיף בכל לילה נר אחד, עד שבלילה השמיני מדליק שמונה נרות. וכן המנהג
ב. הספרדים נוהגים כדעת השו"ע שרק בעל הבית מדליק וכל שאר בני הבית יוצאים בהדלקתו והאשכנזים נהגו כדעת הרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק במנורה לעצמו.
ג. המדליק בחנוכיה של שמונה נרות, בלילה הראשון מדליק את הנר הקיצוני שבצד ימין. למחרת מוסיף עליו נר משמאל ומדליק אותו תחילה, מפני שהנר הנוסף הוא חביב יותר כי הוא זכר להתגברות הנס שנראתה באותו היום, לכן מדליק בו תחילה, ופונה לימין ומדליק זה של אתמול. שכל פינות (פניות) שפונים - אין פונים אלא לצד ימין, וכן בכל לילה, שמוסיף תמיד מצד שמאל ובו מדליק תחילה והולך ומדליק משמאל לימין.
ד. הנרות יהיו דולקים בשורה אחת בשוה, לא אחד גבוה ואחד נמוך, אחד נכנס ואחד יוצא. ולא יהיו בעיגול.
[1] ת"י
[2] רמב"ן
[3] ת"י אבע"ז
[4] רמב"ן
[5] רשב"ם
[6] רש"י
[7] רשב"ם
[8] ספורנו
[9] ת"א
[10] ת"י
[11] רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רמב"ן ספורנו
[17] ת"י
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רש"י
[20] ת"י
[21] רבינו בחיי
[22] רבינו בחיי
[23] רש"י
[24] רבינו בחיי
[25] רמב"ן
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] רמב"ן לעיל כח
[28] חזקוני
[29] ת"א
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה