פרשת וישב יום א'

מקרא

בראשית פרק לז

 (א) וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן כי אמר שאלופי עשו ישבו בארץ אחוזתם, כלומר הארץ שלקחו להם לאחוזת עולם, אבל יעקב ישב גר כאביו בארץ לא להם אלא לכנען והכונה להגיד כי הם בוחרים לגור בארץ הנבחרת, ושנתקיים בהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם (לעיל טו יג), ולא בעשו, כי ביעקב לבדו יקרא להם זרע[1]:

(ב) אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוסף ואחיו, אשר אירע להם ככה ואחז הכתוב דרך קצרה בשמותם, שכבר הזכירם למעלה[2] יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת עם אֶחָיו בני לאה בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם, כמו נער אֶת עם בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם של אחיו בני לאה רָעָה אֶל אֲבִיהֶם אמר לאביו כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם[3]:

(ג) וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ כי מנהג הזקנים שיקח אחד מבניו הקטנים להיות עמו לשרתו, והוא נשען על ידו תמיד, והוא נקרא לו "בן זקונים" בעבור להיותו משרת לזקוניו, והנה לקח יעקב ליוסף לדבר הזה, ועל כן לא הלך עם הצאן ברעותם במקום רחוק[4] וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים כתונת מרוקמת בבדים יקרים[5]:

(ד) וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לדבר עמו לְשָׁלֹם:

(ה) וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם וַיַּגֵּד לְאֶחָיו וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ:

(ו) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי:

(ז) וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים אוספים עומרי תבואה[6] בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה  ענין החלום באלומות, כי הראוהו שעל ידי אלומות ותבואה ישתחוו לו וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה כי יקיפו אותו כמל[7]ך אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי אות הוא כי העולם יצפו לתבואתו כי הוא משביר לכל עם הארץ[8]:

(ח) וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ האם ניתן לך למלוך עלינו שמלוכה היא ברצון אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ בחזקה שלא ברצוננו[9] וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ  האחד עַל חֲלֹמֹתָיו והשני וְעַל דְּבָרָיו על סיפור שהיה מספר אותו להם והיה מתהלל בו[10]:

(ט) וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו זהו מעשה נערות, שראה שקנאו וכעסו על הראשון, וסיפר להם השני[11] וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִישהייתי עומד לצד מזרח העולם, אל קצה המזרח, וכל הכוכבים הולכים לצד המערב כדרכם, והשמש והירח וי"א כוכבים חזרו לאחוריהם לצד המזרח, וירדו כנגדי בקו אופק הרקיע, והיה נראה שלהשתחות לי שינו המהלך כנגדי, כלומר - מזלכם כפוף למזלי, וכן היה שכולם נפלו לפניו, ונצטרכו לו[12]:

(י) וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו וְאֶל בפני אֶחָיו וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו רצה לבטל החלום בפני אחיו, ועל כן גער בו לשכך חמתם מעליו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ והלא אמך כבר מתה, ואין אלו אלא דברים בטלים, והוא לא היה יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו[13] וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה:

(יא) וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר בליבו[14] אֶת הַדָּבָר:

(יב) וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם:

(יג) וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם במקום סכנה שהרי הרגו אנשי המקום[15] לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם לראות ששלומם טוב[16] וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי:

(יד) וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן וַהֲשִׁבֵנִי דָּבָר וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן העיר יושבת בהר ויעקב ליווהו עד העמק[17] וַיָּבֹא שְׁכֶמָה ולא מצאם[18]:

(טו) וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה מן הדרך ולא ידע לאן ללכת בַּשָּׂדֶה כי במקום המרעה ובסוכות הרועים היה מבקש אותם[19] וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ:

(טז) וַיֹּאמֶר אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים:

(יז) וַיֹּאמֶר הָאִישׁ כאן רעו אלא  ש- נָסְעוּ מִזֶּה מכאן כִּי שָׁמַעְתִּי שהם אֹמְרִים נֵלְכָה דֹּתָיְנָה לעיר דותן וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן:

(יח) וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ חשבו מחשבות היאך יהרגו אותו טרם יקרב אליהם, בחצים וכיוצא בזה, שלא יצטרכו לשלוח בו יד, ובבראשית רבה (פד, יד) יש ששסו בו הכלבים, וכאשר קרב אליהם, ולא יכלו להרגו בנכליהם, אמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא ועתה נהרגהו[20] לַהֲמִיתוֹ להרגו[21]: 

משנת ההלכה

חנוכה

בעשרים וחמשה בכסלו מתחילים שמונת ימי חנוכה ומדליקין נרות בכניסת הערב שלפניו, וכך גם בכל שמונת הימים

עיקר תקנת חכמים בהדלקת נרות חנוכה הוא כדי להודות על ידי זה על הנסים הגדולים שעשה הקדוש ברוך הוא לאבותינו בימים ההם בנצחון המלחמות ולכן כוונת הלב בשעת ההדלקה להודות ולהלל לה' על כך היא מעיקר המצוה ועל כך נתקנה ברכת על הנסים ואמירת הנרות הללו ולא על מציאת פך השמן

שעת ההדלקה

       א.       זמן הדלקת נר חנוכה נחלקו בו הפוסקים י"א שזמנו אחר צאת הכוכבים. ולשיטה זו יתפלל ערבית קודם מיד בצאת הכוכבים ואחר כך ידליק. וי"א שזמנו תיכף בתחילת השקיעה. ונהגו הרבה מגדולי ישראל להדליק בין 15 – 20 דקות אחר השקיעה.

        ב.        ואולם בדיעבד כל הלילה כשר להדלקה, כל זמן שבני ביתו נעורים. נאנס ולא הדליק עד שעה מאוחרת מאד והכל ישנים, ואי אפשר להקיצם, וכבר אין פרסום הנס - מדליק ואינו מברך. עבר הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין, ומדליק למחר כשאר כל אדם.

         ג.         מעיקר הדין הנרות צריכים שיהו דולקים חצי שעה. לפיכך צריך בשעת ההדלקה לתת כמות שמן שתספיק כדי חצי שעה. והמדליקים עם שקיעת השמש צריכים ליתן שמן כדי הדלקה לחמשים דקות לפחות, דהיינו חצי שעה אחרי צאת הכוכבים.

        ד.        אמנם בזמנינו שזמן כלות רגל מן השוק הוא מאוחר מבזמן חז"ל נכון ליתן שמן בנר שיידלק עד זמן סגירת החנויות באותו מקום וכל מקום כפי מה שהוא. וברוב המקומות הוא עד השעה תשע בערב (21:00)

---

[1] רמב"ן

[2] רמב"ן

[3] רשב"ם

[4] רמב"ן

[5] אבע"ז

[6] ת"א

[7] רמב"ן

[8] חזקוני

[9] אבע"ז העמק דבר

[10] רבינו בחיי

[11] פי' ר' יוסף בכור שור

[12] פי' ר' יוסף בכור שור

[13] רמב"ן רבינו בחיי

[14] ת"י

[15] זה שמעתי מר' יוסף קרא חברינו והנאה לי. רשב"ם.

[16] העמק דבר

[17] חזקוני

[18] רשב"ם

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] פי' ר' יוסף בכור שור