מקרא
שמות פרק כט
(כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו שלכתחילה הכהן הגדול מבניו יצטרך ללבוש בתחילת כניסתו לכהונה גדולה את בגדי הכהן הגדול שבעה ימים כמו שנכתב בפסוק הבא לְמָשְׁחָה בָהֶם ולהמשח בשמן המשחה שבעה ימים[1] וּלְמַלֵּא בָם אֶת יָדָם להקריב הקרבנות לא יצטרכו בניהם לקרבנות מלואים הכתובים כאן[2]:
(ל) שִׁבְעַת יָמִים יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו אֲשֶׁר יָבֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ דעת התוס' שפי' לשרת בקודש שצריך לעבוד איזה עבודה בשמונה בגדים כל שבעה ודעת הרמב"ם בהל' כלי המקדש פ"ד הי"ג שכל שבעת ימים הללו היה אסור בשום עבודה אלא לובשם ומשתחוה בהם אבל עבודה ממש אסור וא"כ לשרת בקודש כלומר בהשתחוויה[3]:
(לא) וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים תִּקָּח וּבִשַּׁלְתָּ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמָקֹם קָדֹשׁ בעזרה. ולא ידענו אם הוראת שעה היא שיהא בשר המלואים טעון כהן בבשולו, או יהיה ובשלת בצווי, והצריך במקום קדוש, שהן כזבחי שלמי צבור שנאכלין לפנים מן הקלעים ונאכלין ליום ולילה עד חצות (זבחים ה ה)[4]:
(לב) וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת בְּשַׂר הָאַיִל וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(לג) וְאָכְלוּ אֹתָם מכיון שהם הבעלים של הקרבן והכהנים אֲשֶׁר על ידי האכילה כֻּפַּר בָּהֶם כל שמץ ותיעוב אשר עשו לְמַלֵּא אֶת יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לכהונה וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קֹדֶשׁ הֵם ומכאן שכל קדשי קדשים אסורים באכילה לזר[5]:
(לד) וְאִם יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים וּמִן הַלֶּחֶם עַד הַבֹּקֶר וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא:
(לה) וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה שִׁבְעַת יָמִים תְּמַלֵּא יָדָם חזר הכתוב לצוות כדי לומר שאם חסר אחד מהדברים האמורים לעיל מעכב ולא נתמלאו ידיהם להיות כהנים ועבודתם פסולה[6]:
(לו) וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם משבעת ימי המילואים עַל מלבד הַכִּפֻּרִים הנעשים על ידי שני האילים[7] וְחִטֵּאתָ תזרוק הדם עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ בשמן המשחה לְקַדְּשׁוֹ:
(לז) שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ מבני אהרון יִקְדָּשׁ יתקדש ויטהר קודם שיגע בו אבל זר אסור לגעת בו שמא יישרף באש שיוצא מן קודש המזבח[8] וחז"ל דרשו כל הנוגע במזבח יקדש אפי' קרבן פסול שהיה ראוי ונפסל כגון טמא ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו או מקומו וכיוצא בו שעלה עליו קדשו המזבח להכשירו שלא ירד[9]: ס
(לח) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה משה יעשה שבעת ימי המלואים ואחר כך אהרן ובניו ודבר זה יהא נוהג לדורות[10] עַל הַמִּזְבֵּחַ עשיה זו סידור איברים על מערכות האש כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד והיה זו בשעת הנץ החמה אבל שחיטת התמיד היתה מקודם בשעת האיר המזרח:
(לט) אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:
(מ) וְעִשָּׂרֹן עשירית האיפה[11] סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסֶךְ רְבִעִית הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:
(מא) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ תַּעֲשֶׂה לָּהּ לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם יעשה ככה בבואם אל ארץ כנען. כי לא הקריבו עולות רק חמשים יום במדבר סיני. וזהו עולת תמיד העשויה בהר סיני. כי המשכן הושם בתחתית ההר בקצה המחנה. כי מעורבים היו השבטים. כי באחד לחדש השני החלו לדעת מספר כל שבט ושבט לעשותם דגלים ואחר שנסעו דרך שלשת ימים מהר סיני. היה הארון נוסע בתוך המחנות. וכן היה חונה בתוך המחנות. ועל דרך הסברא לא הקריבו ישראל עולות וזבחים רק בסיני לבדו. ויום הכפורים בשנה השנית. כי כן כתוב על עבודת אהרן[12] פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם:
נביא
שמואל א פרק ב
(לא) הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ אכרית חוזק ממשלתך וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן מושל ושר, כי המושלים והשרים נקראו זקני העם בְּבֵיתֶךָ:
(לב) וְהִבַּטְתָּ זרעך יראה צַר כהן גדול אחר, לא מהם כמו ששתי נשים לאיש אחד תקראנה צרות, כמו כן יקראו שני כהנים גדולים זה לזה בלשון צר ב - מָעוֹן בבית המקדש בְּכֹל אֲשֶׁר יֵיטִיב אֶת יִשְׂרָאֵל וכל הטוב אשר ייטיב ה' את ישראל כשיבנה בית המקדש זרעך יהיה נקלה שם שיהיה גדול עליהם והם טפלים לאחרים וְלֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כָּל הַיָּמִים:
(לג) וְאִישׁ לֹא אַכְרִית לְךָ מֵעִם מִזְבְּחִי מכל וכל מבלי לעבוד מי מהם על המזבח, אלא ישמשו במזבח ויראו ברעתם, להיות להם לְכַלּוֹת אֶת עֵינֶיךָ כליון עינים וְלַאֲדִיב אֶת נַפְשֶׁךָ ודאבון נפש וְכָל מַרְבִּית בֵּיתְךָ כל גדולי ביתך יָמוּתוּ אֲנָשִׁים לא זקנים ולא קטנים, כי אם בחורים, שאבלותם מרובה:
(לד) וְזֶה לְּךָ הָאוֹת שיתקיים הדבר אֲשֶׁר יָבֹא אֶל שְׁנֵי בָנֶיךָ אֶל חָפְנִי וּפִינְחָס בְּיוֹם אֶחָד יָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם:
(לה) וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וזה היה צדוק הכהן וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן שיהיה קיום לביתו וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי המלך אשר יקום כָּל הַיָּמִים:
(לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ בעבור שיקבל ממנו - לַאֲגוֹרַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם וְאָמַר הנותר בביתך סְפָחֵנִי אספני וחברני נָא אֶל אַחַת הַכְּהֻנּוֹת ממשרות הכהנים לֶאֱכֹל פַּת לָחֶם: ס
שמואל א פרק ג
(א) וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְקֹוָק לעשותה לִפְנֵי עֵלִי וקודם לו וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם דברי הנבואה היה בימים ההם דבר יקר מאוד, יותר מבשאר הימים אֵין חָזוֹן הנבואה נִפְרָץ מתגלית: ס
(ב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקוֹמוֹ ועינו וְעֵינָיו הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת:
(ג) וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה עדיין לא כבה אף נר אחד מנרות המנורה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב במקום אשר הלוים השומרים בית המקדש שוכבים והקול שדיבר נשמע בְּהֵיכַל יְקֹוָק אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים: פ
(ד) וַיִּקְרָא יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי ושמואל חשב שעלי הוא זה הקורא לו:
(ה) וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְּנִי כִּי קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב: ס
(ו) וַיֹּסֶף יְקֹוָק קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב:
(ז) וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת יְקֹוָק לא ידע את קול הנבואה וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר יְקֹוָק:
(ח) וַיֹּסֶף יְקֹוָק קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְקֹוָק קֹרֵא לַנָּעַר:
(ט) וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְקֹוָק כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ:
(י) וַיָּבֹא יְקֹוָק וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם כמו בפעמים הקודמים שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ: פ
כתובים
אסתר פרק ב
(ח) וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ הסתיר מרדכי את אסתר ועבור הפקידים לחפש נערות יפות שמעו שיש אחת יפת תואר יותר מכולם וחיפשו את אסתר ולא מצאו והמלך בשמעו נתן דת וגזר גזירה וְדָתוֹ היתה שכל בתולה שתסתתר מפני פקידי המלך את דתה להמית הוציא מרדכי את אסתר ממחבואה וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר בעל כרחה אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים:
(ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו כשהגי ראה אותה בפעם הראשונה כשבאה לבית הנשים נשאה חן בעיניו והחן הזה נשאר עליה בעיניו כאילו שנשאה אותו איתה עליה וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ חלקים כמו מנות לָתֵת לָהּ שהיה מזדרז וממהר אצלה יותר מכולן וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ לשרתה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ כדי למנות את ימי השבוע שכל יום נערה אחרת היתה משמשת לפניה "חולתא" ביום א', "רקיע" ביום ב', "גננת" ביום ג', "אורה" ביום ד', "רחשנית" ביום ה', "חורפית" ביום ו', "מנוחה" ביום שבת וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב שהאכילה מאכלים כשרים וי"א שהאכילה זרעונים כי לא אכלה טריפות בֵּית הַנָּשִׁים:
(י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד כדי שיחשבו שהיא ממשפחה בזויה ואז ישלחו אותה כי אם ידעו שהיא ממשפחת שאול אז היו מחזיקים בה:
(יא) וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר האם היא צריכה לרופאים ולבטל כישופים שהטילו עליה הנערות האחרות לבטל את יפיה וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ האם נלקחה למלך כי היה מתפלא איך יכול להיות שצדקת זו תינשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע לעם ישראל והיה ממתין לראות מה יעשה:
(יב) וּבְהַגִּיעַ תֹּר זמן נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר בושם מיוחד שי"א שמכינים אותו מצמח כמו שנאמר בשיר השירים "אריתי מורי עם בשמי" וי"א שהוא נוזל היוצא מגרון הצבי וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
(יג) וּבָזֶה וכדי שלא תהיה חלשה בגלל מחשבתה בדרך הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ היינו כל מיני שחוק וכלי זמר מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ:
(יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים ה- שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים כי לאחר שנבעלה למלך אין זה כבוד שאחר יבעלנה ולכן היא תהיה מהפילגשים ורק אם לא ימצא המלך טובה הימנה אז ימליכנה ולכן לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם:
(טו) וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר וזהו סימן ואות לשכלה וזה הגביר את מציאת החן בעיני הממונים עליה שהייתה מצטנעת ולא מבקשת כלום כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ שנדמתה לכל אחד כאילו היא מהאומה שלו והיה אומר זו משלנו:
(טז) וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי זהו עונת הצינה שהגופות נהנים אחד מהשני והקב"ה זימן את זה כדי לחבבה הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ:
(יז) וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים הבתולות והבעולות וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי:
(יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו לא גדול בכמות הימים אלא בערכו בעיני המלך מכיון שהיה - אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת לכבודה עָשָׂה מכיון שלא ידע מאיזה אומה היא עשה לכל המדינות וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת אחשורוש שלח מתנות לכולם כדי לפתות אותה לספר מי העם שלה כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית עשה זאת המלך כדי לגרום לאסתר לקנאות שתחשוב שרוצה הוא אחרת ואז תגלה לו מאיזה אומה היא וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ המלך מינהו להיות יושב בשער המלך בהמלצת אסתר כלומר ביועץ היהודי של המלך ואמרה למלך שכל המלכים לפניו היה להם כן כדניאל וכו':
(כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ לא למלך ולא לסריסים שהעמיד עבורה כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה לשמור שבת ומועדים ותזהר בימי נדותה אפילו שנבעל לגוי ותזהר בכשרות ובשאר מצוות כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה מלשון אוֹמֵן אִתּוֹ: ס
כא) בַּיָּמִים הָהֵם לילות חורף הארוכים היה המלך אשורוש מרבה בתשמיש ומתוך כך היה צמא ומבקש מסריסיו מים לשתות בכל שעה וּמָרְדֳּכַי שידע שבעים לשון כנדרש מיושבי הסנהדרין יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ ודיברו ביניהם בלשון טרסית שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף החצר הפנימית ואמרו האחד לחבירו מיום שבאה אסתר לא ראינו שינה בענינו ואמר האחד לחבירו בוא ונטיל רעל בכוסו של המלך וענה לו חבירו הלא משמרתך חצי יום ומשמרתי החצי השני והשגת הרעל תארך יום שלם א"כ לא ספיק ענה לו חבירו א"כ אשמור משמרתך ומשמרתי וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד ע"י השקייתו בסם המות בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ:
(כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי שהיה מהסנהדרין והבין 70 לשון שמע את מזימתם ולא רצה שימות אחשורוש שלא יאמרו שמת בגלל שנשא את אסתר וכן שלא יאמרו עתה שיושב מרדכי בשער המלך מת המלך וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
(כג) וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר שלא נמצאו במשמרתם וַיִּמָּצֵא בדק המלך את כוס המים וגילה שהיה בו רעל וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ בנפרד וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לזכור לטובה את מעשה מרדכי: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה