מקרא
שמות פרק כה
(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת כיסוי. שהיא כפרה מכיון שרומזת על דברי תורה המכפרים גם במקום שאי הקרבנות מכפרים[1] זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ ולא נתנה תורה שיעור בעביה וקבלת רבותינו שהיה עוביה טפח[2]:
(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים[3] צורתם כמין עוף בעל כנפים גדולות ופניהם כפני נער[4] אחד צורת זכר ואחד צורת נקיבה זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם כלומר שלא תדביק אותם לכפורת אלא תעשה אותם מגוף הכפורת[5] מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה בבת אחת ולא יעשה האחד ואח"כ השני ועל פי נס נעשה על ידי בצלאל לבדו[6] מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו:
(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים גובהם עשרה טפחים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה מעל גובה גופם כלומר מעל עשרה טפחים סֹכְכִים מלשון סכך שהצילו מעל הכפורת בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו ואז - אֶל אמצע[7]הַכַּפֹּרֶת וכלפי מטה ולא כלפי מעלה[8] יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים:
(כא) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה ורק אחרי שתהיה כפורת שלמה אז - וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ כוונת הכתוב היא לרבות בו נתינה, לומר שאחר שיתן הכפורת על הארון לא יצאו ממנו עוד לדורות עולם והקדים נתינת הכפורת לנתינת העדות, כי לא בא אלא לומר שאחר שנתנום בארון וכיסה בכפורת נתונים נתונים יהיו שמה עד עולם[9]:
(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם שם אקבע לך מועד לדבר וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת והאי דכתיב "וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" - הכי קאמר - מאהל מועד היה שומע הקול כשהיה חוץ לאוהל, וכשהיה תוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת כדכתיב "ובבא משה אל אהל מועד"[10] אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ כולל עובי השולחן[11]:
(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר למעלה ומלמטה, ועדיין היה עץ השולחן נראה, ולכך אמר - וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב לכסות עובי העץ, והוא עשוי כמיז זר שנותניז סביב לשולחן[12]:
(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ לשלחן מִסְגֶּרֶת דבר הסוגר ומקיף טֹפַח סָבִיב גובה טפח סביב על שפת של שלחן שלא יפול הלחם[13] וְעָשִׂיתָ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו משני צדי רחבו וארכו שהיה אמתיים בין שני בדיו היה מקום לנושאין שנים לפניו זה בצד זה ושנים לאחריו זה בצד זה כגון שהיו עושים לארון הקודש[14]:
(כז) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת תִּהְיֶיןָ הַטַּבָּעֹת בשלחן למטה מן המסגרת יהיו הטבעות קבועות ולא במסגרת עצמה[15] לְבָתִּים לְבַדִּים אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהם הבדים[16] לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וְנִשָּׂא בָם במזבחות (לקמן כז, ז. ל, ד) ובארון (פסוק יד) לא כתב רק לשאת כו' וכאן כתב ונשא בם, פירוש שמצוה לישא את השולחן אף שלא לצורך בהיותו במקדש להראותו לעולי רגלים ראו חבתכם לפני המקום[17] אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו דפוס כעין תיבה פרוצה שיש לה רק שני קירות לעשות בו הלחם והיה הדפוס עשוי כדפוס הלחם[18] ויש מפרשים קערתיו ללוש בהן לחם הפנים הנתון עליו[19] וְכַפֹּתָיו בזיכין שנותנים בהם הלבונה[20] וּקְשׂוֹתָיו כמין חצאי קנים והלחם על הקשוות, וכן בין לחם ללחם ששה זה על זה, ולפיכך נקראין במקום אחר קשות הנסך, שמסככין על הלחם בין לחם ללחם[21] וּמְנַקִּיֹּתָיו הם סניפין מפוצלין שסומכין את הקנים וכן פי' הרמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ג הלכה יג ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים, שנים מסדר זה, ושנים מסדר זה, והם הנאמרים בתורה וקשותיו ושם בהלכה יד "כ"ח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היו לו, ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה, והם הנקראים מנקיותיו" אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב הוא מענין הגנה כמו [איוב א'] הלא אתה שכת בעדו ובעד וכו' ומוסב על שתיהם שהקשוות והמנקיות מגינים על הלחם שלא ישבר, ולכן במעשה אמר לקמן [ל"ז מ"ז] ואת מנקיותיו ואת הקשות אשר יוסך בהן[22] טָהוֹר תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לפי פשוטו לחם הראוי לפני שרים לחם נאה[23] וי"א לחם שהיה מונח בפנים שהרי הוא לפני תמיד[24] וי"א לחם שהיה לו פנים כלומר שמשתי קצותיו קיפלו כלפי מעלה ושוב קיפלו כלפי האמצע והם פני הלחם[25] לְפָנַי תָּמִיד: פ
(לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה מחתיכת זהב אחת תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה ושלשה הרגלים יוצאין הימנה ולמטה וְקָנָהּ הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך זקוף כלפי מעלה ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה גְּבִיעֶיהָ ואלו עשויין מזהב ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב ולא היו בה אלא לנוי כַּפְתֹּרֶיהָ כמין תפוחים היו עגולין סביב בולטין סביבות הקנה האמצעי וּפְרָחֶיהָ ציורין עשויין בה כמין פרחים מִמֶּנָּה יִהְיוּ הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת הזהב ולא יעשם לבדם וידביקם[26]:
(לב) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי י"א שיצא לכאן ולכאן באלכסון נמשכין ועולין עד כנגד גובהה של מנורה שהוא קנה האמצעי[27] וי"א עגולים ארוכים חלולים[28] ויוצאין מתוך קנה האמצעי זה למעלה מזה התחתון ארוך ושל מעלה קצר הימנו והעליון קצר הימנו לפי שהיה גובה ראשיהן שוה לגובהו של קנה האמצעי השביעי שממנו יוצאים הששה קנים[29]:
נביא
פתיחה ספר שמואל
תחילתו ופתיחתו של ספר שמואל קשורה בחתימתו של ספר שופטים המשכם של שלושת השופטים אלקנה עלי ושמואל ובהמשכו מתחילה תקופת המלכים המלך שאול והמלך דוד הממשיכה בספר מלכים עלי שפט את ישראל 40 שנה[30] מיד אחרי מותו של שמשון לאחריו שפט שמואל שהיה רבן של נביאים[31] ושפט את ישראל 13 שנה[32] שאול ודוד מלכו אחריו וכולם נזכרו בכלל 48 נביאים שנתנבאו לישראל ונכתבה נבואתם לדורות[33]
הספר פותח בעלייתו לרגל של אלקנה. בסוף תקופת השופטים. חלק מעם ישראל ביושבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו זנח את מצוות עליה לרגל ולא פקד את משכן ה' בשילה, ואילו אלקנה היה עולה לשילה בזמן המועדים, ועוד פעם נוספת שהוסיף מדעתו. ובכל פעם שהיה עולה היה עולה בדרך אחרת כדי להשפיע על שאר העם שיעשו כמותו ובכך זכה לבנו שמואל ותיקן את המעוות המסיים את ספר שופטים ופותח את ספר שמואל כמבואר באליהו רבא (פרשה ט ) "כיוצא בדבר אתה אומר, ויהי איש אחד מן הרמתים וגו' (ש" א'), היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה, שלשה מן התורה ואחת שקיבל עליו, שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה וגו' (שם שם ג'), אלקנה הוא עלה ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו וכל בני ביתו היה מעלה את הכל עמו, אמר, שלא ילמדו דרך עבודה זרה מן הכנענים ומן הפושעים ויעשו דבר שלא כתורה. דבר אחר למה מעלה את הכל עמו, כשהיו עולין בדרך ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה, גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת והיו שואלין להן להיכן תלכו, ואומרים אל בית האלהים שבשילה שמשם תצא תורה ומשם מצוות, ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד, מיד עיניהם משגרות דמעות, אמרו להן נעלה עמכן, אמרו להן הין, עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות, והיו עולין הימינה כששים בתים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לשנה אחרת אינו עולה אלא בדרך אחרת, אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות, וזכו רבים על ידו, הקדוש ברוך הוא בוחן לבות וכליות אמר לו, אלקנה את הכרעתה את ישראל לכף זכות וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך, אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכה רבים על ידיו הא למדתה שבשכר אלקנה שמואל ".
בספר שופטים מתאר הנביא איך כשעם ישראל עוזבים את ה' את התורה והמצווה מתגברים צריהם עליהם ובשובם אל ה' ואל המצוות מצליחים הם ומתגברים עליהם, כך גם שמואל הנביא חוזר על כך בתקופת המלוכה ואומר (שמואל א פרק יב, יג - טו, כ - כה) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֥ה הַמֶּ֛לֶךְ אֲשֶׁ֥ר בְּחַרְתֶּ֖ם אֲשֶׁ֣ר שְׁאֶלְתֶּ֑ם וְהִנֵּ֨ה נָתַ֧ן יְקֹוָ֛ק עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ: אִם־תִּֽירְא֣וּ אֶת־יְקֹוָ֗ק וַעֲבַדְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ וּשְׁמַעְתֶּ֣ם בְּקֹל֔וֹ וְלֹ֥א תַמְר֖וּ אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֑ק וִהְיִתֶ֣ם גַּם־אַתֶּ֗ם וְגַם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר מָלַ֣ךְ עֲלֵיכֶ֔ם אַחַ֖ר יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶֽם: וְאִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ בְּק֣וֹל יְקֹוָ֔ק וּמְרִיתֶ֖ם אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֑ק וְהָיְתָ֧ה יַד־יְקֹוָ֛ק בָּכֶ֖ם וּבַאֲבֹתֵיכֶֽם:..וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־הָעָם֙ אַל־תִּירָ֔אוּ אַתֶּ֣ם עֲשִׂיתֶ֔ם אֵ֥ת כָּל־הָרָעָ֖ה הַזֹּ֑את אַ֗ךְ אַל־תָּס֙וּרוּ֙ מֵאַחֲרֵ֣י יְקֹוָ֔ק וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֶת־יְקֹוָ֖ק בְּכָל־לְבַבְכֶֽם: וְלֹ֖א תָּס֑וּרוּ כִּ֣י׀ אַחֲרֵ֣י הַתֹּ֗הוּ אֲשֶׁ֧ר לֹֽא־יוֹעִ֛ילוּ וְלֹ֥א יַצִּ֖ילוּ כִּי־תֹ֥הוּ הֵֽמָּה: כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְקֹוָק֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם: גַּ֣ם אָנֹכִ֗י חָלִ֤ילָה לִּי֙ מֵחֲטֹ֣א לַֽיקֹוָ֔ק מֵחֲדֹ֖ל לְהִתְפַּלֵּ֣ל בַּעַדְכֶ֑ם וְהוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם בְּדֶ֥רֶךְ הַטּוֹבָ֖ה וְהַיְשָׁרָֽה: אַ֣ךְ׀ יְר֣אוּ אֶת־יְקֹוָ֗ק וַעֲבַדְתֶּ֥ם אֹת֛וֹ בֶּאֱמֶ֖ת בְּכָל־לְבַבְכֶ֑ם כִּ֣י רְא֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הִגְדִּ֖ל עִמָּכֶֽם: וְאִם־הָרֵ֖עַ תָּרֵ֑עוּ גַּם־אַתֶּ֥ם גַּֽם־מַלְכְּכֶ֖ם תִּסָּפֽוּ: פ
כתובים
תהלים פרק צב
(א) מִזְמוֹר שִׁיר של לווים לְיוֹם הַשַּׁבָּת שאומרים אותו בשבת על הדוכן: (ב) טוֹב וישר לנו לְהֹדוֹת לַיקֹוָק וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן על כל כי ביום השבת האדם פנוי מעסקי העולם ונשמתו זכה מטרדת הגוף ולכן טוב לזמר: (ג) לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר בכל בוקר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ קיום הבטחתך בַּלֵּילוֹת: (ד) עֲלֵי עָשׂוֹר כלי נגינה בעל עשרה חוטים וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן דיבור. הנגינה מבססת את הדיבור ע"י שימוש בְּכִנּוֹר: (ה) כִּי שִׂמַּחְתַּנִי יְקֹוָק בְּפָעֳלֶךָ כשהתבוננתי בעולם ביום השבת כשיש לי זמן אז בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן: (ו) מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ יְקֹוָק מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ אין להבינם וגבוהים הם: (ז) אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת: (ח) בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים בעולם הזה כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן ונראה כי מצליחים הם אך החכמים יודעים כי כל זה אינו אלא לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד כדי שיבואו לעולם הבא ללא זכויות: (ט) וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם יְקֹוָק ותפרע מהרשעים לאחר מותם: (י) כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יְקֹוָק כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן שקר: (יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן זהו משל על רוב הטובה והתענוג שראשי יהיה נבלל בריבוי שמן לח ודשן: (יב) וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי אויבי שמביטים בי לרעה עיני תראה ותהיה חפצה שיאבדו: (יג) צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח שיולדו לו בנים ובנות כדרך התמר הפורח להוציא פירות כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה יתגדל ויתעלה כקומת הארז אשר בלבנון: (יד) שְׁתוּלִים בְּבֵית יְקֹוָק לומדי התורה והחכמה בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ: (טו) בימי זקנתם עוֹד יְנוּבוּן ירבו תנובה והצמחהבְּשֵׂיבָה ויהיו דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ: (טז) לְהַגִּיד כִּי כדי שכולם ידעון ש- יָשָׁר יְקֹוָק צוּרִי וְלֹא עלתה עַוְלָתָה בּוֹ כי סוף הדבר שמקבל כל אחד את גמול מעשיו:
משנת ההלכה
חזרת הש"ץ
א. לכתחילה יש לעמוד כשחוזר הש"ץ התפלה כיון שמכוונים ושומעים התפלה מהש"ץ ושומע כעונה וכאילו מתפללים בעצמם. ויש שלא הקפידו על כך ויש להם על מי לסמוך.
ב. אמנם אם משער שאם יישב יוכל הקשיב לש"ץ ביתר כוונה או אדם חלוש זקן או חולה מותר לשבת.
ג. על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום נוהגים לומר ברוך הוא וברוך שמו על שם הכתוב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, ועוד אפילו כשמזכיר צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה. ומנהג הגר"א שלא לאמרו כלל.
ד. ומכל מקום כיון שאינו אלא מנהג ולא מתיקון חכמים אין מפסיקין לאומרו בכל מקום שאסור להפסיק לדבר הרשות אפילו במקום שמותר להפסיק לעניית אמן, כגון בפסוקי דזמרה.
ה. אם יש חשש שבגלל אמירת ברוך הוא וכו' יפסיד את שמיעת סוף הברכה לא יענה ברוך הוא וכו' ולפיכך אם הש"ץ מתפלל במהירות עדיף לא לאמרו. והחזו"א נהג בכל מקרה שלא לענות ברוך הוא כו' בחזרת הש"ץ.
ו. בברכה שמתכוין לצאת בה ידי חובה אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. ובדיעבד אם ענה יצא ידי חובה.
ז. יש אומרים שבברכות קצרות אין לענות ברוך הוא וברוך שמו כגון ברכות הנהנים או ברכות שבע ברכות.
ח. לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא אפילו יש ט' זולתו. שכל המשיח בבית הכנסת בשעה שהצבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלהי ישראל ואפילו העוסק בתורה שאינו חוטא כל כך, לא יפה הוא עושה כמו שנתבאר.
ט. וילמד אדם בניו הקטנים ויחנכם לענות אמן, ומיד שהתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא.
י. וצריך שיחנכם לעמוד באימה וביראה, ואותן שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם כלל לבית הכנסת.
[1] אבע"ז. צרור המור
[2] ת"י
[3] הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות מלאכים שכשם שנצטוינו באמונת מציאות ה' יתברך והוא עיקר הראשון מעיקרי התורה, וכענין שכתוב (שמות כ, ב) אנכי ה' אלהיך כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העיקר השני לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדיבור בפי הנביאים במצות ה' יתברך שאלמלא כן אין נבואה ואם אין נבואה אין תורה, ומפני זה צוה הכתוב מעשה הכרובים להורות על מציאות המלאכים, ומה שהיו שנים ולא אחד כדי שלא תחשוב שהוא צורת האל הנעבד. ואם תאמר יש לך להסתפק בשתי רשויות, אין זאת שהרי היו פורשים כנפים למעלה מקבלים שפע כח הבא להם מלמעלה. רבינו בחיי.
[4] רשב"ם חזקוני
[5] רש"י
[6] העמק דבר
[7] רשב"ם
[8] מלבי"ם
[9] אור החיים
[10] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[11] רש"י אבע"ז
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] חזקוני
[15] רשב"ם
[16] רש"י
[17] משך חכמה
[18] רשב"ם
[19] חזקוני ובפי' רבי יוסף בכור שור
[20] רש"י רשב"ם
[21] רשב"ם
[22] מלבי"ם
[23] רשב"ם
[24] ת"י
[25] רש"י
[26] רש"י
[27] רש"י
[28] אבע"ז
[29] רש"י
[30] כמבואר ש"א ד, יח
[32] רש"י שמואל א פרק א פסוק כב "כך היו ימיו של שמואל חמשים ושתים שהרי עלי שפט את ישראל ארבעים שנה וביום תפלת חנה נתמנה שופט צא אותה שנה לעיבורו של שמואל נשתיירו ל"ט ושמואל פירנס את ישראל משמת עלי י"ג שנה שהרי יום שמת עלי גלה הארון וישב בשדה פלשתים ז' חדשים (שמואל א ו) משם בא לקרית יערים עד שהעלהו דוד משמלך שבע שנים בחברון על יהודה והמליכוהו כל ישראל עליהם וכתיב ויהי מיום שבת הארון בקרית יערים וירבו הימים ויהיו עשרים שנה (שמואל א ז) צא מהן שבע שנים שמלך דוד בחברון נמצא משגלה הארון עד שמת שאול שלש עשרה שנה ושבעה חדשים ושמואל מת לפני שאול ארבעה חדשים"
[33] מגילה יד. וברש"י ד"ה נבואה מהבה"ג בשם סדר עולם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה