מקרא
שמות פרק כח
(טו) וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט נקרא משפט מכיון שבו מודיע משפטם של ישראל שמכוסים מעיני הדיינים וסדרי מלחמותיהם אם יצאו למלחמה ואם ינצחו ומכפר על הדיינים שקלקלו דיניהם[1] מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב בציוריםכְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד באותם הציורין של מעשה אפוד תַּעֲשֶׂנּוּ זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ אורג בגד מעשה חושב מן התכלת ומן הארגמן ותולעת שני ושש, והיה לוקח חוט אחד של זהב ונותנו על ששה חוטין של תכלת וכופל השבעה חוטין כאחד, וכן היה עושה חוט אחד של זהב עם ששה של ארגמן וחוט אחד של זהב עם ששה של פשתן, וזהו שכתוב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש, עשרים ושמונה חוטין שכתוב (שמות לט, ג) וירקעו את פחי הזהב וקיצץ פתילים לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מלמד שחוט של זהב כפול בתוכם[2]:
(טז) רָבוּעַ יִהְיֶה כָּפוּל כלומר יהיה רבוע אחר שנכפל[3] זֶרֶת הוא מידה כשיעור רחוק אגודל מן אצבע קטנה באצבעות מפוזרות[4] אָרְכּוֹ וְזֶרֶת רָחְבּוֹ אורכו של חושן שתי זרתות ורוחבו זרת וכופלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע[5]:
(יז) וּמִלֵּאתָ בוֹ גומות להושיב את האבנים[6] מִלֻּאַת אֶבֶן[7] אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן קבועים בו ארבעה טורים אבן וכל אבן ואבן היה מרובע, ומפתח שמות שנים עשר שבטים על שתים עשרה אבנים ומלבד שנים עשר שבטים שהיו כתובים על שתים עשרה אבנים הללו היו כתובים שמות האבות אברהם יצחק יעקב ושבטי ישורון כסדר הזה טוּר אֹדֶם האותיות ראובן והאות א' על אודם פִּטְדָה שמעון והאות ב' על פטדהוּבָרֶקֶת לוי והאותיות רה"ם על ברקת ביחד השם אברהם[8] הַטּוּר הָאֶחָד:
(יח) וְהַטּוּר הַשֵּׁנִי נֹפֶךְ יהודה י' על נופך סַפִּיר יששכר צ' על ספיר וְיָהֲלֹם זבולן ח' על יהלום[9]:
(יט) וְהַטּוּר הַשְּׁלִישִׁי לֶשֶׁם דן ק' יע"ק על לשם שְׁבוֹ נפתלי ב' על שבו וְאַחְלָמָה גד שבט"י על אחלמה[10]:
(כ) וְהַטּוּר הָרְבִיעִי תַּרְשִׁישׁ אשר יש"ר על תרשיש וְשֹׁהַם יוסף ו"ן על שוהם וְיָשְׁפֵה בנימין על ישפה הרי לך בכל אבן ואבן ששה אותיות להורות כי ששת ימי המעשה תלוים בשנים עשר שבטים[11] מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ בְּמִלּוּאֹתָם מוקפים משבצות זהב בעומק שיעור שיתמלא בעובי האבן זהו לשון במלואותם כשיעור מלוי עביין של אבנים יהיה עומק המשבצות לא פחות ולא יותר[12]:
(כא) וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כשיקדישום המתנדבים יהיה הקדשם לשם כך שיכתבו עליהם שמות השבטים[13] שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁמֹתָם כסדר תולדותם היינו כסדר לידת האמהות לאה בלהה זלפה רחל[14] פִּתּוּחֵי חוֹתָם אִישׁ עַל שְׁמוֹ כן המפתח יפתח את האבן של כל אחד מהם על שמו, ולא יחליף לא האבן ולא הכונה מזה לזה[15] תִּהְיֶיןָ לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט:
(כב) וְעָשִׂיתָ עַל בשביל הַחֹשֶׁן שַׁרְשֹׁת לשון שרשי אילן המאחיזין לאילן להאחז ולהתקע בארץ אף אלו יהיו מאחיזין לחשן שבהם יהיה תלוי באפוד והן שתי שרשרות האמורות למעלה בענין המשבצות גַּבְלֻתשתתקעם בטבעות שיהיו בגבול החשן שכל גבול לשון קצה מַעֲשֵׂה עֲבֹת מעשה קליעה[16] זָהָב טָהוֹר:
(כג) וְעָשִׂיתָ עַל בשביל הַחֹשֶׁן שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּ אֶת שְׁתֵּי הַטַּבָּעוֹת עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן לשתי פאות שכנגד הצואר לימנית ולשמאלית הבאים מול כתפות האפוד[17]:
(כד) וְנָתַתָּה אֶת שְׁתֵּי עֲבֹתֹת הַזָּהָב הן השרשת גבלת האמורים למעלה[18] עַל שְׁתֵּי הַטַּבָּעֹת אֶל קְצוֹת הַחֹשֶׁן:
(כה) וְאֵת שְׁתֵּי קְצוֹת שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת תִּתֵּן עַל שְׁתֵּי הַמִּשְׁבְּצוֹת שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות החשן לימין ולשמאל אצל הצואר שני ראשי שרשרות הימנית תוקע במשבצות של ימין וכן בשל שמאל שני ראשי שרשרות השמאלית וְנָתַתָּה את המשבצות עַל כִּתְפוֹת הָאֵפֹד אחת בזו ואחת בזו נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפול ובהן הוא תלוי אֶל מוּל פָּנָיו של אפוד שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל אלא בעבר העליון שכלפי החוץ[19] ועי"כ ייסגר כפל האפוד שהיה מונח כלפי מעלה[20]:
(כו) וְעָשִׂיתָ שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב אחרות וְשַׂמְתָּ אֹתָם עַל שְׁנֵי קְצוֹת הַחֹשֶׁן עַל שְׂפָתוֹ התחתונה[21] אֲשֶׁר אֶל עֵבֶר הָאֵפֹד בָּיְתָה בצד שכלפי פנים[22]:
(כז) וְעָשִׂיתָ עוד שְׁתֵּי טַבְּעוֹת זָהָב וְנָתַתָּה אֹתָם עַל שְׁתֵּי כִתְפוֹת הָאֵפוֹד מִלְּמַטָּה מִמּוּל פָּנָיו בצד אחוריו של כה"ג בקצות התחתונות של כתפות המחוברות מול שפתו העליונה של אפוד שהוא פניו של אפוד, היינו ממול פניו[23] לְעֻמַּת מַחְבַּרְתּוֹ סמוך למקום חבורן באפוד מִמַּעַל לְחֵשֶׁב הָאֵפוֹד למעלה מן החגורה מעט[24]:
(כח) וְיִרְכְּסוּ אֶת הַחֹשֶׁן מטבעתו מִטַּבְּעֹתָיו התחתונות אֶל טַבְּעֹת הָאֵפֹד הנתונות בשולי כתפות האפוד אחורי הכהן הגדול בִּפְתִיל תְּכֵלֶת לִהְיוֹת שפת החשן התחתונה[25] דבוק עַל אל[26] חֵשֶׁב הָאֵפוֹד וְלֹא יִזַּח הַחֹשֶׁן מֵעַל הָאֵפוֹד וכל המזיח חושן מעל האפוד ומפרק חיבורן דרך קלקול לוקה[27]:
(כט) וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד שיזכור ה' זכותם ויפקוד את בניהם לשלום בזכותם[28]:
(ל) וְנָתַתָּ אֶל בתוך הכפל שב - חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אחרי שהלביש את אהרן האפוד והחשן אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים כתב שם המפורש בן שבעים ושתים אותיות[29] וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות[30] עַל לִבּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: ס
(לא) וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל כסות מקיף את הגוף כלו מצוארו ולמטה עד רגלי האדם ונחלק לשני כנפים מסוף הגרון עד למטה ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון לבד[31] הָאֵפוֹד כְּלִיל כולו תְּכֵלֶת ללא שום מין אחר:
(לב) וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ כלומר המקום בו מכניס הצואר בְּתוֹכוֹ באמצעיתו למעלה שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו סָבִיב מַעֲשֵׂה אֹרֵג משעת אריגתו יהא פיו עשוי באמצע הבגד ולא יתפור ואח"כ יקרע לעשות לו צוארון[32] כְּפִי כפה שמכניסים בו צואר תַחְרָא שריון[33] יִהְיֶה לּוֹ לֹא יִקָּרֵעַ ואם קרעו לוקה[34]:
(לג) וְעָשִׂיתָ עַל שׁוּלָיו רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי עַל שׁוּלָיו סָבִיב וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם סָבִיב י"א שבין כל שני פעמונים תלוי רימון[35] וי"א שעשה רימון ובתוכו פעמון והפעמון לא היה נראה כלל ונועד הפעמון לקרקש ולהשמיע קול[36]:
(לד) פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן עַל שׁוּלֵי הַמְּעִיל סָבִיב ולא פירש הכתוב מנינם, אבל רבותינו אמרו שהיו שבעים ושנים זגין, ובהם שבעים ושנים ענבלין, ותולה שלשים וששה מצד אחד, ושלושים וששה מצד אחר[37]:
(לה) וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ שפעמוני זהב נוקשין ומכין זה לזה אעפ"י שבליטת הרימונים ביניהם (לדעה הראשונה לעיל). ולפי שצוה הקב"ה וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו, לכך ציוה הקב"ה ונשמע קולו בבאו ויתרחקו השומעים משם [38] בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְקֹוָק וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת[39]: ס
נביא
שמואל א פרק א
(טז) אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ אל תחשוב עלי לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל לבת בליעל שבאה שיכורה לבית המקדש כִּי התפילה היא מֵרֹב שִׂיחִי שמדברת איתי פנינה וְכַעְסִי שהכעיסה אותי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה לפני ה':
(יז) וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ כלומר שאלתך אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ:
(יח) וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ לבקש עלי רחמים וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ הרעים מחמת הצער לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד:
(יט) וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְקֹוָק שבטחו בה' שנשמעה תפילתם וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע ענין המשכב, כמו (מלכים א א ד): והמלך לא ידעה אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְקֹוָק לפניו לטובה:
(כ) וַיְהִי לִתְקֻפוֹת שני תקופות וכל תקופה ג' חדשים הַיָּמִים ושני ימים כלומר אחר שעברו ששה חדשים ויומים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל מורכב משני מילים שאול מא-ל כִּי מֵיְקֹוָק שְׁאִלְתִּיו:
(כא) וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיקֹוָק אֶת זֶבַח הַיָּמִים מה שהיה רגיל לזבוח בימים אלו והיה זה בזמן המועדים וְאֶת נִדְרוֹ שנדר במיוחד עבור זה שנפקדה אשתו:
(כב) וְחַנָּה לֹא עָלָתָה איתו בשנה ההיא כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר לא אעלה ואחרי שיגמל שהוא אחרי עשרים וארבעה חדשים שהוא גמר זמן ההנקה וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם:
(כג) וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ אשר דברת על הנער, שהוא ישב בבית ה' עד עולם, הנה דבר זה אין בידך להדירו יָקֵם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ את הדבר אשר דברת על הנער, והוא יתן בלבו לשבת בביתו עד עולם וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָּמְלָהּ אֹתוֹ:
(כד) וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה לזבוח לה' וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח לקרבן מנחה וְנֵבֶל נאד יַיִן לנסכים וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְקֹוָק שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר שנעורו אז כבר כחות שכלו ומדותיו והתחיל להשכיל הגם שהיה גמול מחלב:
(כה) וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי להיות יושב ולומד לפניו ושיחנך אותו לכל תורה ומצוה:
(כו) וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי בקשה מעלי והשביעתו - חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה ואתה גם התפללת בעדי לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק:
(כז) אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי אז בלחש וַיִּתֵּן יְקֹוָק לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ שנפקדתי בבן זכר ויהיה ראוי לשרת לפני ה':
(כח) וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ החזרתי השאלה אשר נתן לי לַיקֹוָק כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה כלומר יהיה הוּא שָׁאוּל לַיקֹוָק וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיקֹוָק: פ
כתובים
תהילים פרק צט
(ז) בְּעַמּוּד עָנָן יְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וציוה אותם ללמד את כל ישראל את התורה שָׁמְרוּ עֵדֹתָיו וְחֹק ש - נָתַן לָמוֹ להם שמרו אותם לאמר לישראל בלי תוספת וגרעון וכן שמואל שמר עדותיו והורם לישראל והשיבם לדרך טובה: (ח) יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא עוון הָיִיתָ לָהֶם בעבורם לעם ישראל וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם מעלליהם ולא ויתרת להם כלום כי משה ואהרן מתו על מי מריבה ושמואל לא האריך ימים על אשר לא הדריך את בניו כראוי ומכל זה נראה גודל קדושתו שאינו נושא פנים: (ט) רוֹמְמוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ בית המקדש בהר הבית כִּי קָדוֹשׁ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
תהלים פרק ק
(א) מִזְמוֹר לְתוֹדָה על הניסים שקרו הָרִיעוּ לַיקֹוָק כָּל הָאָרֶץ: (ב) עִבְדוּ אֶת יְקֹוָק בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה כי תדעו כי הקב"ה הוא משלם שכר פעולתכם אבל אלו שאינם עובדים את הקב"ה אין להם סיבה לעבוד בשמחה: (ג) דְּעוּ כִּי יְקֹוָק הוּא אֱלֹהִים ובעל היכולת הוּא עָשָׂנוּ ולא וְלוֹ אֲנַחְנוּ מיוחדים להיות נקראים עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ: (ד) בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרֲכוּ שְׁמוֹ וכשיהיה נס, בואו לבית המקדש והודו להקב"ה ע"י קרבן: (ה) כִּי טוֹב יְקֹוָק לְעוֹלָם חַסְדּוֹ שחסד הקב"ה מתקיים לעולם וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ ואמונת הבטחתו קיימת עד סוף כל הדורות:
תהלים פרק קא
(א) לְדָוִד מִזְמוֹר חֶסֶד וּמִשְׁפָּט אָשִׁירָה לְךָ יְקֹוָק אֲזַמֵּרָה שכמו שאשיר לך על החסד כך אשיר על המשפט ולא אהרהר אחריך: (ב) אתן ליבי ו- אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי כל מצווה ואקיימנהאֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי ולא בפרהסיה: (ג) לֹא אָשִׁית אסתכל בדברי רשע לְנֶגֶד עֵינַי דְּבַר בְּלִיָּעַל עֲשֹׂה סֵטִים ולא אסור (מלשון לשטות) מהדך כי שָׂנֵאתִי את הדרך הרע ואתרחק כדי ש- לֹא יִדְבַּק בִּי: (ד) לֵבָב עִקֵּשׁ מי שליבו עקשן בדרך הרע יָסוּר מִמֶּנִּי רָע לֹא אֵדָע והוא לא יהיה חברי ואוהבי: (ה) מלושני מְלָשְׁנִי בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ מי שמלשין על חבירו בסתר אוֹתוֹ אַצְמִית אכרות גְּבַהּ עֵינַיִם בעל גאווהוּרְחַב לֵבָב חמדן אֹתוֹ לֹא אוּכָל לסבול כי אני שונא את המעשים הללו: (ו) עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ להביאם כדי לָשֶׁבֶת עִמָּדִי הֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ תָּמִים הוּא יְשָׁרְתֵנִי ואיני לוקח אלא את הטובים ביותר: (ז) לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים לֹא יִכּוֹן יהיה נכון לשבת לְנֶגֶד עֵינָי: (ח) לַבְּקָרִים בזריזות אַצְמִית אכרית כָּל רִשְׁעֵי אָרֶץ לְהַכְרִית מֵעִיר יְקֹוָק כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן:
משנת ההלכה
בקשה על החלומות
א. מי שראה חלום ואינו יודע מה ראה אם הוא טוב או רע וחושש שמא חלם חלום שצריך לרפואה כיון שאינו יודע מה פשרו, יקום לפני הכהנים בשעה שנושאין כפיהן ויאמר רבונו של עולם אני שלך כו' אם צריכים רפואה רפאם כו' כנדפס בסידורים.
ב. ויכוין לסיים בתפלה זו בפעם ראשון ותשמרני כנגד מה שהכהנים מסיימים וישמרך ובפעם ב' ותחנני כנגד ויחנך ובפעם ג' ותרצני כנגד שלום וטוב לאמר בפעם ג' ותבא עלי ברכת כהניך ותרצני. כדי שיענו הצבור אמן גם על בקשתו ואם לא סיימו הכהנים עדיין יוסיף ויאמר אדיר במרום כו' עד שיסיימו הכהנים.
ג. אין לומר הרבון בשבת ואפילו ביו"ט שחל בשבת שאין אומרים תחנה בשבת אם לא כשחלם לו חלום רע באותו הלילה.
ד. ובמקום שאין עולין לדוכן יאמר כל זה בשעה שהש"ץ אומר שים שלום ויכוין לסיים עם הש"ץ שיענו הציבור אמן ואם רואה שלא יוכל לסיים עם הש"ץ יתחיל בשעה שהש"ץ אומר יברכך.
ה. ולא יאמר כן בכל יום ויום אלא ביום שראה חלום ומה שנהגו הכל לומר כן ברגל כשהכהנים עולים לדוכן זהו דוקא בחו"ל שאין אומרים ברכת כהנים בכל יום ואי אפשר שלא ראה חלום שצריך רפואה בין רגל לרגל. אבל במקום שאומרים ברכת כהנים בכל יום לא יאמר אלא אם ראה חלום.
ו. יש נוהגין לומר בכל פעם שנושאים כפים אדיר במרום וכו' כנדפס בסידורים ועיקר אמירתו היא בשעת גמר תפלת ש"ץ בשעה שאומר וטוב בעיניך כו'. וי"א שעיקר אמירתו הוא משעה שהכהנים מחזירים פניהם למזרח אחרי הברכה וכן מנהג העולם. אמנם יכול לאמרו כל זמן שלא סיים הש"ץ ברכת שים שלום.
[1] ת"י ועין מלבים שכתב "המשפט הוא הבירור בין שני צדדי הספק, שני אנשים נגשים לריב, והמשפט מברר מי הצודק כמו שמבואר אצל הבדל לשונות ריב, דין, משפט, ולפני האורים יגישו שני צדדי הספק, כמו האלך למלחמה אם אחדל, והם מבררים מי הצודק".
[2] רבינו בחיי
[3] מלבי"ם
[4] ופליגי בזה תלמודא דידן עם תלמוד הירושלמי, דלירושלמי זרת הוא שליש אמה, ולבבלי הוא חצי אמה, ואין מחלוקותם במציאות רק באיכות המדידה, כי כשמודדין מאגודל לזרת בשוה כשפושטין היד היה שליש אמה, ואם תמדוד מאגודל לזרת דרך שאר ראשי אצבעות ותמדוד עקום כמו הראשי האצבעות אז מאגודל לזרת חצי אמה (הגר"א בפי' למשנה ב' פ"ג דערלה, ע"ש דברים נכונים בזה). הכתב והקבלה.
[5] רבינו בחיי
[6] רש"י
[7] ורמב"ן פרשת תרומה פי' מלואת אבן שיהיו אבנים שלמות שנבראו כך ולא גזוזות ממחצב גדול וכמ"ש בסוטה (דף מ"ח) אבנים הללו אין חופרים עליהם באיזמל דכתיב במלואותם
[8] רבינו בחיי
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] רבינו בחיי ועיין מלבי"ם שכתב לדעת רש"י למעלה היה הסדר כסדר שנולדו, ובא יששכר וזבולן אחר אשר ונפתלי, ולדעת הרמב"ם היה הסדר ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן דן ונפתלי גד ואשר יוסף בנימין, ותראה שבתרגום יונתן סדרם כסדרו של רש"י ובתרגום ירושלמי סדרם כסדרו של הרמב"ם, וכן סדרם רבינו בחיי, ולסדר הזה היה לשם אבנו של דן, ולא לסדרו של רש"י, ולפ"ז סותר א"ע למ"ש (שופטים י"ט כ"ט) שהיה שם דן על לשם
[12] רש"י. ועיין בהעמק דבר שכתב - למעלה מן הזהב היה כמו מזלגות התופסים את האבן שלא ישמט מן הגומא.
[13] ספורנו
[14] חזקוני
[15] ספורנו
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] מלבי"ם
[21] חזקוני
[22] ונראה הטעם כי בכפלי החשן נתן את האורים ואת התומים שיתבאר (בפסוק ל'), וא"כ בודאי היה מקופל באופן ששני קצות הכפל הפתוחים יהיה לצד מעלה, שאם יהיו למטה או אל אחד משני הצדדים יפלו מתוכו האורים והתומים הנתונים בין הכפלים, וע"כ ששני הכפלים הפתוחים היו כלפי מעלה, ובזה הלא יפול צד העליון הנכפל ויפתח לצד מטה, וע"כ היו הטבעות העליונות בצד מעלה, וכשחברם אל משבצות האפוד משני הצדדים סגרו את כפל החשן שלא יפתח והאוה"ת היו שמורים בתוכו, משא"כ למטה ששם היה מקום הכפל הסתום נתנו הטבעות בצד מטה שבזה נתחבר יותר אל האפוד מלמטה ע"י פתיל התכלת. מלבי"ם
[23] חזקוני
[24] רש"י
[25] חזקוני
[26] רש"י
[27] אבל אם אינו דרך קלקול משמע שאינו לוקה אלה מצוות ל"ת פז
[28] ספורנו
[29] כי היו שמות קדושים, מכחם יאירו האותיות מאבני החשן אל עיני הכהן השואל במשפטם - והמשל, כי כאשר שאלו מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם (שופטים א א) היה הכהן מכוין בשמות שהם האורים, והאירו לעיניו אותיות יהודה, ויו"ד מלוי, ועי"ן משמעון, ולמ"ד מלוי, וה"א מאברהם הכתוב שם על דעת רבותינו (יומא עג:) או שהאירה פעם אחרת לנגד עיניו ה"א מיהודה והנה כאשר האותיות מאירות אל עיני הכהן עדין לא ידע סדורן, כי מן האותיות אשר סדרו מהן יהודה יעלה היה אפשר להעשות מהם "הוי הד עליה", או "הי על יהודה", ותיבות אחרות רבות מאד, אבל היו שם שמות הקדש אחרים נקראים "תומים", מכחם יהיה לב הכהן תמים בידיעת ענין האותיות שהאירו לעיניו כי כאשר כיון בשמות האורים והאירו, חוזר מיד ומכוון בשמות התומים ועודם האותיות מאירות לעיניו, ויבא בלבו שחבורם יהודה יעלה וזאת מדרגה ממדרגת רוח הקדש, היא למטה מן הנבואה, ולמעלה מבת קול שמשתמשים בה בבית שני לאחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים. רמב"ן. ועיין מאירי יומא עג: והאותיות הצריכות לתשובה נדמה לו במראה הנבואה כבולטות כנגד פניו והוא מצרפן ומשיב רדוף כי השג תשיג והצל תציל או עלה כי מחר אתנהו בידך או כל שנראה לו בצירוף האותיות הנראות לו כבולטות ויש שחלק בגמ' לומר שמצטרפות היו מאליהן ולא היה הכהן צריך לטרוח.
[30] רש"י
[31] רמב"ן
[32] רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[33] ת"א
[34] אלה המצוות ל"ת פח
[35] רש"י
[36] רמב"ן
[37] רמב"ן
[38] רשב"ם
[39] צוה בהם בעבור שישמע קולו בקדש, ויכנס לפני אדוניו כאלו ברשות, כי הבא בהיכל מלך פתאום חייב מיתה בטכסיסי המלכות, כענין אחשורוש וירמוז למה שאמרו במסכת יומא ירושלמי (א ה) וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא טז יז), אפילו אותן שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א י) לא היו באוהל מועד, על כן צוה להשמיע קולו כמי שיקרא הוציאו כל איש מעלי, ויבא לעבוד את המלך ביחוד, וכן בצאתו, לצאת ברשות, ושיודע הדבר כדי שיוכלו משרתי המלך לשוב לפניו ובפרקי היכלות ידוע זה הענין והנה הטעם שלא יפגעו בו מלאכי אלהים והזהיר זה בכ"ג למעלתו, וזה טעם לפני ה', כי הוא העובד לפניו שתשרה שכינתו בעבודתו כי מלאך השם צבאות הוא (מלאכי ב ז), כי ההדיוטים (לא) יכנסו בהיכל להקטיר ולהטיב. רמב"ן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה