מקרא
שמות פרק כב
(ד) כִּי יַבְעֶר לשון ביעור וכליון שמבער השדה והכרם מן התבואה שבתוכו ומשחית[1] אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם על ידי ש - וְשִׁלַּח אֶת בעירה בְּעִירוֹ בהמתו והזיקה על ידי שרמסה את התבורה אב במזיק הנקרא גמ' "רגל". וכן אם - וּבִעֵר השחית את תבואת חבירו על ידי אכילת תבואתו ונקרא בגמ' אב המזיק "שן" בִּשְׂדֵה אַחֵר אבל לא ברשות הרבים שאם עשתה הבהמה כך ברשות הרבים פטור בעליה מֵיטַב שָׂדֵהוּ אם משלם בקרקעות מכיון שאין לו כסף או מטלטלין צריך לשלם מהמשובח שבקרקעותיו[2] וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם: ס
(ה) כִּי תֵצֵא אֵשׁ על ידי רוח מצויה מחמת שלא שמר עליה המדליק אותה כראוי[3] וּמָצְאָה קֹצִים אעפ"י שדלקה [כבר], שהדליק בתוך שלו כדי לשרוף קוצי שדיהו, כדי לנקות שדהו מהם, והיו קוצים אחרים סמוכין להם, ודלקו זה מזה עד שהגיע לגדיש ודלקוהו[4] וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ שנקצר כבר אוֹ הַקָּמָה אפילו אם מחוברת אוֹ הַשָּׂדֶה ששרפה את גוף השדה ונהרס השדה החרוש או האבנים שבשדה נשרפו וניזוקו[5] שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה מכיון שלא שמר כראוי על האש שהדליק אע"ג שהרוח היא זו שגרמה להתפשטות האש[6]: ס
(ו) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר שדרך בני אדם לשומרם בחינם ולא שילם לו על כך ונקרא שומר חינם[7] וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ כשאר חפציו נתנו לו לפיכך אם גנבוהו בביתו פטור כי שמרו כשמירת חפציו[8] אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב בין אם נמצא שהוא נגנב ובין אם נמצא שאחר גנבם הגנב - יְשַׁלֵּם שְׁנָיִם:
(ז) אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת השומר שרוצה לפטור עצמו בטענת הגניבה אֶל הָאֱלֹהִים הדיינים ויישבע בפני בית הדין[9] אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ ופטור ששומר חינם פטור בגניה ואבידהאבל אם שלח ידו והשתמש בחפץ אפילו לא לקחו לעצמו יהיה חייב אפילו באונס שקרה לחפץ[10]:
(ח) עַל כָּל דְּבַר טענת פֶּשַׁע שיטען בעל החפץ על השומר שפשע בשמירתו עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה עַל כָּל אֲבֵדָה או אֲשֶׁר יֹאמַר השומר או כל נתבע אחר כגון לווה כִּי הוּא זֶה פקדון שבידי ולא הפקדת לי יותר או הלואה שנתת לי היא זו ולא כסכום הגדול שהנך תובע כלומר שמודה רק על מקצת התביעה עַד הָאֱלֹהִים הדיינים יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם וישבע השומר שכדבריו כן הוא אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִיםהדיינים, שגנב על פי עדים יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ אבל אם לא טען טענה שנגנב ממנו אלא טענה אחרת או שהודה מעצמו ששיקר ישלם את הקרן ולא כפל[11]: ס
(ט) כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר תמורת שכר שבדרך כלל ניתנים בשכר והוא הנקרא שומר שכר וּמֵת מעצמו אוֹ נִשְׁבַּר על ידי חיה רעה אוֹ נִשְׁבָּה על ידי שודדים וכל אלו דברים שאינם בשליטת השומר שכר הם ונחשבים כאונס אֵין רֹאֶה ואין עדים על טענתו[12]:
(י) שְׁבֻעַת יְקֹוָק תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם כלומר יישבע השומר שכדבריו כן הוא אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת בפקדון של רֵעֵהוּ כי אם שלח ידו והשתמש חייב אפילו באונס וְלָקַח בְּעָלָיו השבועה מהשומר וְלֹא יְשַׁלֵּםהשומר[13]:
(יא) וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו ששומר שכר חייב בגניבה ואבידה שמכיון שמקבל שכר היה לו להזהר יותר[14]:
(יב) אִם טָרֹף יִטָּרֵף יְבִאֵהוּ עֵד קצת מאברי הטריפה לעדות שנטרפה באונס כדכתיב כאשר יציל הרועה מפי הארי שני כרעים או בדל אוזן ואז -[15] הַטְּרֵפָה לֹא יְשַׁלֵּם: פ
(יג) וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ בהמה מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת בְּעָלָיו אֵין שאול או שכור עִמּוֹ לעשות עבורו מלאכה[16] שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם:
(יד) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ ששכור לעשות עבורו מלאכה או שאול לעשות עבורו מלאכה והיה עמו בשעת שאלה אפילו לא היה עמו בשעה שנאנסה הבהמה[17] לֹא יְשַׁלֵּם אִם שָׂכִיר הוּא אם הבהמה מושכרת ולא מושאלת בָּא בִּשְׂכָרוֹ מכיון שנתן שכר דינו קל משואל ונחלקו בגמ' יש אומרים שדינו כשומר שכר וי"א שדינו כשומר חינם: ס
(טו) וְכִי יְפַתֶּה המסית את הבתולה לשכב עמה יטה רצונה לחפצו בדברי שקר ונקרא מפתה[18] אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר בעל כרחו כדי שלא יכלימנה איש אחר אם יקחנה ויזכור לה גנותה והיא היתה נערה ולא ידעה להשמר מפתוי[19] יִמְהָרֶנָּה ישלח לה סבלונות שהם מה שאדם משלח לארוסתו כלי כסף וכלי זהב ובגדים וצרכי חופה לּוֹ לְאִשָּׁה אם יסכימו היא ואביה אבל אם אינם רוצים אינו יכול להכריחם[20]:
(טז) אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת המבוארות במקום אחר הם אנוסות, מה להלן חמשים, אף כאן חמשים. ומה כאן שקלים דכתיב ישקל אף להלן במאנס שקלים[21]: ס
(יז) מְכַשֵּׁפָה וכן מכשף, אלא שדיבר הכתוב בהווה, שהנשים מצויות אצל מכשפות[22] לֹא לא אמר מכשפה מות תמות, כי החמיר בה להזהיר אותנו בלאו שלא נחיה אותה והטעם, מפני שהיא טמאת השם רבת המהומה והשוטים נפתים אחריה החמיר בה בלאו[23] וכן כדי שלא תתיאש מלחקור אחריהם שהרי רוב מעשיהם בסתר. לא תניחם לחיות ע"י עצלות אלא חקור אחריהם להורגן[24] תְחַיֶּה אלא תהרוג אותה במיתת בית דין י"א בסייף וי"א סקילה[25]: ס
(יט) זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים מלאכי מעלה יָחֳרָם ייהרג בסייף במיתת בית דין בעבור שהזובחים למלאכיו יחשבו לעשות חפצו שיהיו הם אמצעים להפיק להם רצון מאתו, וכאלו הזבחים לאל ולמשרתיו, על כן אמר -[27]בִּלְתִּי לַיקֹוָק לְבַדּוֹ:
(כ) וְגֵר לֹא תוֹנֶה בדיבורים המקניטים ומצערים אותו[28] וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ לעשות מלאכתך. או לקחת נכסיו ממנו בערמה ולפי שאינם יודעים בעניני הארץ דבר קל הוא להונותם הזהיר עליהם הכתוב[29] שלא תחשבו שאין לו מציל מידך כִּי אתה ידעת שהייתם גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אתכם ועשיתי בהם נקמה, כי אני רואה דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם ומיד עושקיהם כח, ואני מציל כל אדם מיד חזק ממנו וכן -:
(כא) כָּל אַלְמָנָה אפילו עשירה בעלת נכסים, כי דמעתה מצויה ונפשה שפלה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן:
(כב) אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ שכל אלה אינם בוטחים בנפשם, ועלי יבטחו ובפסוק האחר הוסיף טעם ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (להלן כג ט) כלומר, ידעתם כי כל גר נפשו שפלה עליו והוא נאנח וצועק ועיניו תמיד אל ה' וירחם עליו כאשר רחם עליכם[30]:
(כג) וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים ענש בכאן שיהרג אותם בחרב אויב או במלחמה ירד ונספה בלא הודע והיו נשיהם אלמנות לעולם ובניהם יתומים לעולם[31]: פ
נביא
פתיחה ספר שמואל
מחבריו
ספר שמואל השלישי בספרי הנביאים חובר על ידי שמואל, נתן הנביא, וגד החוזה, כמבואר בגמ' (ב"ב י"ד:) "שמואל כתב ספרו ושופטים ורות". ושם (ט"ו.) "שמואל כתב ספרו. והכתיב: ושמואל מת דאסקיה גד החוזה ונתן הנביא". כלומר שאחר שכתב שמואל שליש הספר השלימו שני השליש האחרים נתן הנביא וגד החוזה[32].
שם הספר
ונקרא ספר שמואל משתי סיבות הראשונה שכל עניני הספר וספוריו ודרושיו מתיחסים כלם אל שמואל הנביא, שעל אף שרוב הספר מתייחס לשאול ודוד שהיו מלכי ישראל, אך מכיון ששנמשחו שניהם על ידי שמואל היו המה מעשה ידיו,כמו שיתיחסו פעולות הבנים אל אביהם אשר ילדם. סיבה נוספת מכיון שיוחד הספר הזה בפני עצמו למעלת השלם והקדוש שבשופטים שמואל הנביא ולשלמות המעולה שבמלכים דוד עבד ה', ואחרי היות שמואל ודוד תכלית הספר הזה והיה ראוי שמאחד מהם בלבד יקנה השם ולא שניהם, כי אין הספר נקרא על שני שמות, ראו חכמינו ז"ל שהיה יותר ראוי שיקרא זה הספר בשם שמואל משיקרא בשם דוד, וזה אם מפני קדושתו, ששמואל נולד בקדושה ובטהרה ועל ידי נדר ותפלה ותחנה ודוד לא היה כן, כמו שאמר דוד על עצמו (תהלים נ"א ו') הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, ואם מפני חסידותו, שהיה שמואל נזיר אלהים מן הבטן ובעבודת בית המקדש גדל מנעוריו, ודוד היה עובד אדמתו והאל יתברך לקחו ממכלאות צאן, ואם מפני נבואתו שהוקש למשה ולאהרן, כמ"ש (תהלים צ"ט ו' ז') משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קראים אל ה' והוא יענם, כל שכן בהיות שמואל הוא הרב הוא האב ודוד הוא הבן הוא התלמיד הוא הנמשח על ידו שכפי הדין היה ראוי שיקרא הספר על שמו.
וכדי להגיד עניני שמואל הוצרך להגיד בצדו ענין עלי השופט שקדם אליו, לפי שבחיי עלי הקים השם לשופט את שמואל תלמידו בחטאת בניו של עלי, וכן הביא קודם לספורי דוד ענין שאול שמלך לפניו ונמשח דוד בחייו למלך על ישראל ובחטאת האדון ירש עבדו את מלכותו[33].
העניינים המוזכרים בספר
האברבנל מחלק את ספר שמואל לעשרים וחמש פרשיות.
הפרשה הראשונה תספר עניני אלקנה וחנה אשתו, ושנולד שמואל הרואה ע"ה בנדר ועל פי התפלה והתחנונים לפני המקום ב"ה, והתפלה שהתפללה חנה כאשר הביאה את שמואל בנה למקדש. תחלת הפרשה "ויהי איש אחד מן הרמתים" (ש"א א, א), עד "וילך אלקנה הרמתה" (ש"א ב ,יא)
הפרשה השנית תספר ענין בני עלי הכהן, רוצה לומר חטאם וענשם ומה שייעד עליהם איש נביא, והנבואה הראשונה אשר באה אל שמואל שהיתה גם כן בייעוד ענשם. תחלת הפרשה "וילך אלקנה הרמתה", (שם) עד "ויוסף ה' להראה בשילה". (ש"א ג, כא)
הפרשה השלישית תספר עניני ארון האלקים כאשר נלקח בידי פלשתים ומיתת עלי הכהן עליו וכלתו והמכות אשר עשה הארון בפלשתים, ואיך הושיבוהו לבית שמש ומה שהכה שם, והתשובה אשר עשו בני ישראל והמלחמה אשר עשה שמואל בפלשתים והכניעם. תחלת הפרשה "ויוסף ה' להראה בשילה" וגו', (שם) עד "ויהי כאשר זקן שמואל" (ש"א ח, א)
הפרשה הרביעית תספר משיחת שאול כאשר שאלו ישראל מלך ושחרה אף שמואל עליו ומשפט המלך, ושהלך שאול לבקש על דבר האתונות ונמשח שם והאותות שנתן לו על מלכותו. תחלת הפרשה "ויהי כאשר זקן" (שם) וגו' עד "ויצעק שמואל את העם" (ש"א י, יז)
הפרשה החמשית בהמלכת שאול בפעל על ישראל ושהפילו הגורלות ויפול הגורל על שאול, ומלחמת יבש גלעד וחדוש המלוכה בגלגל ותוכחת שמואל את העם. תחלת הפרשה "ויצעק שמואל את העם", (שם) עד "בן שנה שאול במלכו" (ש"א יג, א)
הפרשה הששית תספר המלחמה הראשונה שעשה שאול בפלשתים והחטא הראשון אשר חטא בגלגל. וגבורת יהונתן בנו ונערו ושעבר על מצות אביו ומה שנמשך עליו. תחלת הפרשה "בן שנה שאול" וגו', (שם) עד "ושאול לכד המלוכה" וגו' (ש"א יד, מז)
הפרשה השביעית ספר שמות בני שאול ואשתו ושריו, והנבואה שבאהו על מלחמת עמלק על ידי שמואל ומה שחטא בה וענשו. תחלת הפרשה "ושאול לכד המלוכה" וגו' (שם) עד "וילך שמואל הרמתה" וגו' (ש"א טז, יג)
כתובים
תהלים פרק פט
(י) אַתָּה מוֹשֵׁל בחוזק ו- בְּגֵאוּת הַיָּם בְּשׂוֹא בהתרוממות גַלָּיו אַתָּה תְשַׁבְּחֵם תשקיעם ותשפילם: (יא) אַתָּה דִכִּאתָ כֶחָלָל רָהַב דכאת את מצרים כמו מת מדוכא בִּזְרוֹעַ עֻזְּךָ פִּזַּרְתָּ אוֹיְבֶיךָ אלו מלכי כנען: (יב) לְךָ שלך ה- שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אותם הבריות שממלאים את העולם אַתָּה יְסַדְתָּם: (יג) צָפוֹן וְיָמִין דרום כי מזרח נקרא קדם ומי שעומד ופניו מופנות קדימה מול השמש ימינו לדרום אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן שמות הרים בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ ופלאי גבהם יעוררו את הבריות לרנן: (יד) לְךָ זְרוֹעַ עִם גְּבוּרָה הכוונה שזרועך נטויה על כולם ותעשה להם גבורות תָּעֹז חזקה היא יָדְךָ תָּרוּם יְמִינֶךָ: (טו) צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן מלשון הכנה כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ ומשפטך הוא בצדק וביושר ולא בכח הזרוע: (טז) אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה שיודעין לרצות את בוראם בראש השנה בתרועה יְקֹוָק בְּאוֹר פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן: (יז) בְּשִׁמְךָ בתשועת שמך יְגִילוּן כָּל הַיּוֹם וּבְצִדְקָתְךָ יָרוּמוּ: (יח) כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה וּבִרְצֹנְךָ כשאתה מתרצה להם תרים תָּרוּם קַרְנֵנוּ יתרומם כבודנו: (יט) כִּי לַיקֹוָק מָגִנֵּנוּ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל מַלְכֵּנוּ: (כ) אָזבעת המלכתו דִּבַּרְתָּ בְחָזוֹן לַחֲסִידֶיךָ לשמואל הנביא וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי נתתי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר הֲרִימוֹתִי בָחוּר מֵעָם שדוד המלך הנבחר מהעם יהיה לו כח וממשלה: (כא) מָצָאתִי דָּוִד עַבְדִּי בין בני ישי בְּשֶׁמֶן קָדְשִׁי מְשַׁחְתִּיו: (כב) אֲשֶׁר יָדִי תִּכּוֹן עִמּוֹ תהיה נכונה לעזרו אַף זְרוֹעִי תְאַמְּצֶנּוּ להתגבר עוד על שונאיו: (כג) לֹא יַשִּׁא אוֹיֵב בּוֹ האויבים לא יגברו עליו כנושה שחייבים לו כסף וּבֶן עַוְלָה לֹא יְעַנֶּנּוּ: (כד) וְכַתּוֹתִיואשבור מִפָּנָיו צָרָיו וּמְשַׂנְאָיו אֶגּוֹף אכה: (כה) וֶאֱמוּנָתִי וְחַסְדִּי עִמּוֹ תמיד וּבִשְׁמִי ובעזרת שמי תָּרוּם קַרְנוֹ:
משנת ההלכה
הנהגת תפילת שמונה עשרה
א. תפילת שמונה עשרה צריכה להאמר בלחש, בצורה שמשמיע לאזניו בלבד. ואם יש אנשים בסמוך לו ומפחד לבלבל אותם גם אם יאמר בלחש, יוציא המילים עכ"פ בפיו ובשפתיו. ודעת המקובלים שאין להשמיע קול כלל.
ב. המתפלל ביחידות רשאי להגביה קולו במקצת, אבל צריך שיקפיד שלא יהיה באופן שאם יעמוד אדם שם חוץ לד' אמותיו היה שומע.
ג. יש להימנע מלהתפלל שמונה עשרה בעיניים פקוחות, אלא אם כן מתפלל מתוך הסידור.
ד. אין לאחוז בידיו שום דבר בעת שמתפלל שמונה עשרה, מלבד סידור אם צריך לכך.
ה. מותר לתקן את טליתו ולהציבה במקומה, וכן את תפיליו, אם מפריע לו הדבר בעת התפילה.
ו. נשמטה טליתו ממנו רשאי להחזירה למקומה, אבל אם נפלה כולה, אפילו עדיין אוחזה בידו אסור להתעטף בה, ואם טעה והתעטף בה צריך למשמש בציציותיו אחר שסיים שמונה עשרה, ולברך עליה.
ז. אסור לגהק או לפהק בשעת תפילת שמונה עשרה, ואם מרגיש צורך לפהק יניח ידו על פיו.
ח. כמו כן אין לירוק בעת שמונה עשרה, או לקנח אפו. ואם נצרך לכך ירוק או יקנח לתוך ממחטה.
ט. אם אין לפניו ממחטה ומפריע הדבר לתפילתו, ואינו יכול לכוין ,רשאי לעקור רגליו כדי להביא ממחטה, לירוק או לקנח אפו, ויחזור למקומו.
י. אם מרגיש צורך להתפנות באמצע התפילה, אם הוא בציבור ומתבייש להפסיק באמצע שמונה עשרה רשאי להמשיך בתפילתו, ואם אינו מתבייש, אם מרגיש צורך מידי אפילו יוכל להתאפק קצת יפסיק תפילתו, יתפנה יחזור למקומו וימשיך ממקום שפסק. ואם יכול להתאפק בצורה סבירה עד אחר שמונה עשרה ימתין.
יא. כל דבר המפריע לאדם לכוין בתפילתו מותר להפסיק כדי לסלקו או להשתיקו, ולפיכך מותר לרמוז לילד קטן המרעיש ומפריע לכוונת התפילה להיות בשקט, וכן אם דופקים בדלת והדבר מפריע את כוונתו רשאי לגשת ולפתוח את הדלת, אמנם לא יפסיק בדיבור.
יב. כמו כן מותר להורה לגעור ברמיזה בבנו או בני ביתו אם הם מפריעים לו להתרכז.
יג. כמו כן מותר להראות לילד מה להתפלל אם הדבר מטריד את כוונתו.
יד. אם מסופק בעת התפילה באיזה דין הקשור לתפילה וכגון שאינו יודע מה לנהוג אם שכח לומר ותן טל וכו', מותר לגשת לעיין בספר הנמצא במקום הידוע לו, בכדי לברר את ההלכה, אבל אסור לחפש אחריו. ואם זקוק לשאול רב או מי שיודע את ההלכה מותר.
[1] חזקוני
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רשב"ם
[6] רבינו בחיי
[7] רש"י
[8] רשב"ם
[9] רמב"ן
[10] רבינו בחיי
[11] רמב"ן
[12] חזקוני
[13] ת"א
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] רשב"ם אבע"ז
[16] גמ' בב"מ צד:
[17] בב"מ שם
[18] רמב"ן
[19] חזקוני
[20] רמב"ן
[21] חזקוני
[22] פי' ר' יוסף בכור שור ועיין ברבינו בחיי שפירש את ענינו של הכישוף
[23] רמב"ן
[24] רשב"ם
[25] שפתי חכמים
[26] חזקוני
[27] רמב"ן
[28] ת"י
[29] ת"י חזקוני
[30] רמב"ן
[31] רמב"ן
[32] אברבנל בהקדמתו לספר שמואל
[33] שם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה