מקרא
שמות פרק כ
(יד) וְכָל הָעָם רֹאִים ראיה זו ענין השגה[1] אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן היה זה קודם מתן תורה[2], ומתחלה הזכיר כסדר כל דברי האלהים מה שצוה למשה בהגבלת ההר ואזהרת העם ועשרת הדברות, ועתה חזר והזכיר דברי העם אל משה ואמר כי מעת שראו את הקולות ואת הלפידים - וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ ממקומם לאחור וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק יותר מגבול ההר אשר הגביל משה:
(טו) וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה חזרו בהם ממה שבקשו תחלה שישמעו כל התורה מפי ה' בעצמו שלא ע"י אמצעי אחר שראו שאין מוכנים לזה, ויאמרו דבר אתה עמנו ונוכל לשמוע[3] וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת:
(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם לנסותכם התשמרו מצותיו כי הוציא מלבכם כל ספק, ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו ואם תחפצו בו ובמצותיו בָּא הָאֱלֹהִים לבעבור הרגילכם באמונתו בא האלהים, שכיון שהראה לכם גלוי השכינה נכנסה אמונתו בלבבכם לדבקה בו, ולא תפרד נפשכם ממנה לעולם וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם בראותכם כי הוא לבדו האלהים בשמים ובארץ ותיראון ממנו יראה גדולה[4] לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ:
(יז) וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק אע"פ שכבר הזכיר (פסוק טו) ויעמדו מרחוק, חזר להזכיר, כי מרוב פחדם כאשר שמעו קול ה', חזרו לאחור ועמדו מרחוק, ומשה היה עושה מעשיהם[5] וּמֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל והנכון לפרש כי ערפל הוא אור צח בהיר, וביאור המלה ערפל ערוי אפל כלומר שהאופל מעורה ונעדר משם, והוא שם נאמר על עוצם האור הגדול, כי כשם שהחושך מסתיר הדבר בתוכו שאיננו נראה כן עוצם האור התקיף החזק של פני הכבוד מסתיר ומונע המסתכל להסתכל בו[6] אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים: פ
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם אחרי שראיתם בעיניכם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם ואני הוא האדון בשמים ובארץ[7]:
(יט) לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב אל תשתפו עמי אלהי כסף ואלהי זהב כי אין לכם צורך אתי אל עזר אחר ואחרי שהזהיר על האמונה בהם חזר והזהיר וכן אלוקי כסף וזהב לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם הזהיר על העשיה[8]:
(כ) מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי לא תצטרך לעשות היכלות של כסף וזהב ואבנים יקרות למען אקרב אליכם, אבל יספיק מזבח אדמה וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת עֹלֹתֶיךָ וְאֶת שְׁלָמֶיךָ אֶת צֹאנְךָ וְאֶת בְּקָרֶךָ בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי שאבחר לבית ועד לעבדי, כענין הזכירו כי נשגב שמו אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ לא תצטרך למשוך הנהגתי אליך באמצעיים של כסף וזהב וזולתם כי אמנם אני אבא אליך וברכתיך[9] איני מבקש מכם לא כסף ולא זהב שיכבד עליכם, רק מזבח אדמה תעשה לי, לשמי, ובו ידור כבודי עמכם, על תנאי שתזבחו לי זבחיך ועולותיך[10]:
(כא) וְאִם כאשר מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי שאצוה אותך לבנות מזבח אבנים לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית אבנים מסותתות כִּי כאשר חַרְבְּךָ שם חרב נופל על כלי ברזל שנעשה לחתוך בו. אולי נקראת כן החרב כי היא מחרבת[11] הֵנַפְתָּ תניף עָלֶיהָ אז[12] וַתְּחַלְלֶהָ:
(כב) וְלֹא תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת עַל מִזְבְּחִי כשאתה בונה כבש למזבח לא תעשהו מעלות מעלות (מדרגות) אלא חלק יהא ומשופע אֲשֶׁר לֹא תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ שע"י המעלות אתה צריך להרחיב פסיעותיך[13] עָלָיו בעבור כי התחיל לצוות במזבח השלים מצותו ולא איחר זה עד צוותו בדברי הקרבנות בתורת כהנים[14]: פ
אעתיק פה את דברי הרמב"ן שכתב את סדר קבלת התורה וזה לשונו
והסדר בדברים, כי בבקר היו קולות וברקים וקול שופר חזק (לעיל יט טז) ועדין לא ירדה שכינה, כענין ורוח גדולה וחזק מפרק הרים משבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה' (מ"א יט יא), וחרדו העם במחנה במקום תחנותם (לעיל יט טז), ומשה חזק לבם והוציאם לקראת האלהים ויתיצבו בתחתית ההר (שם יז), ובהיותם שם בתחתית ההר מצפים ומתיצבים ירד ה' על ההר באש (שם יח), ויעל עשנו עד לב השמים חשך ענן וערפל (דברים ד יא), וחרד ההר עצמו ונזדעזע (לעיל יט יח) כאשר יעשו ברעש הנקרא "זלזלה" או יותר מכן וכן כתוב (תהלים קיד ד) ההרים רקדו כאלים גבעות כבני צאן, ואיננו משל, כאשר איננו משל הים ראה וינס הירדן יסב לאחור (שם ג), ונתחזק קול השופר מאד (לעיל יט יט), אז ראו העם וינועו לאחור ויעמדו מרחוק (כאן) יותר מן הגבול, ואז אמרו אליו כלם שלא ידבר עמהם האלהים כלל פן ימותו, כי במראה נהפכו ציריהם עליהם ולא עצרו כח (דניאל י טז), ואם ישמעו הדבור ימותו, ומשה חזקם ואמר להם אל תיראו (פסוק כ), ושמעו אליו ויעמוד העם מרחוק במעמדם (פסוק כא), כי לא רצו בכל דבריו להתקרב אל הגבול, ומשה נגש אל הערפל (שם), לא בא בתוכו, ואז דבר אלהים עשרת הדברות:
ואחר עשרת הדברות לא הזכיר כאן מה שאמרו הזקנים למשה, כי רצה לבאר כסדר המצות והמשפטים, אבל במשנה תורה (דברים ה כ) הזכיר משה כי אחרי הדברות קרבו אליו כל ראשי שבטיהם וזקניהם ואמרו לו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו, כי שערנו בנפשותינו שלא נוכל עוד לסבול משא דבר ה' אלהים, כי חשבו שירצה האלהים לדבר אליהם כל המצוות, ולכך אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו (שם כד), והקב"ה הודה לדבריהם ואמר הטיבו כל אשר דברו, כי כן היה החפץ לפניו שלא ישמיעם רק עשרת הדברות, והיראה ישרה לפניו:
סליק פרשת יתרו
נביא
סיכום וסדר ספר יהושע ושופטים
ספר בראשית משנברא העולם עד שמת יוסף 2309 שנים, ספר שמות ממיתת יוסף עד הקמת המשכן 140 שנה, ספר ויקרא מהקמת המשכן עד החודש השני נמשך חודש א', ספר במדבר נמשך מאחד לחודש השני עד ארבעים שנה שהיה 38 שנים ו9 חדשים, משנה תורה נמשך מעשתי עשר חודש (א' שבט) עד שמת משה ז' באדר ואחר זה אבלו של משה 30 יום עד ז' בניסן וג' ימים הכינו צדה וי' לניסן עברו הירדן הרי 70 יום, וכתב הבחיי פרשת חוקת כל המקראות המאורעות לאבותינו במדבר היו הכל בשנה ראשונה ליציאתן ממצרים ובשנת ה - 40
ויהי אחרי מות משה ויאמר ה' אל יהושע בן נון משבט אפרים, בשנת 2488, והיה בן 82 קום עבור את הירדן וגו' ויצו יהושע ביום שתמו ימי אבל משה, את שוטרי בני ישראל צוו את העם לאמר הכינו לכם צדה.
ואז שלח את המרגלים שהגיעו לבסוף אל בית רחב שהיתה בת 10 שנים כשיצאו ממצרים וכל 40שנה שהיו במדבר זנתה עם כל שרים ונגידים ולבסוף 50 נתגיירה, ובמדרש ילקוט יהושע סי' ט' מה שכר נטלה ר"א אומר זכתה שיצאו ממנה ח' נביאים וכהנים ואלו הן ירמיה חלקיה שריה מעשיה ברוך בן נריה חנמאל ושלום ר' יהודה אומר אף חולדה, והקשה הא חולדה מבני בניו של יהושע ומתרץ דרחב גיירה ונשאה יהושע ולא היו לו בנים אלא בנות
העם עלו מן הירדן בעשור לחודש הראשון (חודש ניסן) ויחנו בגלגל (יהושע ד' י"ט) בעת ההיא אמר ה' ליהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית (יהושע ה') כי ארבעים שנה שהיו במדבר לא מלו, ויש אומרים זו פריעת מילה שלא ניתנה לאברהם, ויש אומרים במדבר מלו ולא ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח בי"ד לחודש, וישבות המן ממחרת הפסח (יהושע ה'), מן המן שלקטו ז' באדר אכלו 39 יום עד ט"ז ניסן (תוספתא דסוטה פי"א)
ובהיות יהושע ביריחו והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה (שם ה' ב'), ויהי באחד לחודש השני ויאמר ה' ליהושע קום הנה נתתי בידך את יריחו כו', וילכד עכן בן כרמי (יהושע ז')
קיני קנזי וקדמוני הלכו להם ולא רצו ללחום את ישראל, כתב רש"י פרשת לך לך (ובבראשית רבה סוף פרשה מ"ד) כי הם עמון ומואב ואדום, ויש קבלה שיושבי אשכנז הם הכנענים שברחו מפני יהושע,
יהושע הכה את כל המלכים אשר מעבר לירדן ויתנם לנחלה ל9 המטות וחצי המטה והארץ שקטה ממלחמה. חמש שנים עשה יהושע מלחמה במלכים האלה עד אשר שקטו בני ישראל ממלחמתם את הכנעני (הוא 2493) ויקומו בעת ההיא מלחמות גדולות וחזקות ועצומות בין אדום ובין כתים.
שבע שנים שכבשו כלו 2496. והיה כלב בן 85 שנה. כמבואר יהושע י"ד י' (זבחים קי"ח).
ויחלק יהושע את הארץ לשבטי ישראל. כלות חלוקת הארץ 2503, לדעת ראב"ע ורשב"ץ מת אז יהושע
בשנת 26 שנה לעבור בני ישראל את הירדן היא שנת 67 ליציאת בני ישראל ממצרים (הוא 2514) ויהושע בן נון זקן בא בימים בן 108 שנה ויקרא לכל ישראל לזקניהם ולשופטיהם ולשוטריהם ויאמר הנה ראיתם כי ה' נלחם לכם ועתה חזקו מאד לשמור ולעשות את כל דברי התורה כו', ויכרות ברית את העם וילכו איש לנחלתו כו', ויקברו את ארונות מטות אבותיהם בנחלת בניהם, את ראובן וגד בעבר הירדן ברומא, ושמעון ולוי בעיר מנדא אשר נתנה לבני שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי, ואת יהודה בעיר בנימן נגד בית לחם, ועצמות יששכר וזבולון בצידון בחלק אשר נפל לבניהם, הוא צידון רבה בשפת ים הגדול וחוץ לעיר קבר זבולן בכיפה ובית הכנסת שם. ודן באשתאול, ונפתלי ואשר בקדש נפתלי, ועצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב. כתב גלילות ארץ ישראל נבלוס הוא שכם ובכפר אלבצנו רבא נקבר יוסף הצדיק וחומות יפים סביב קברו ועמוד אחד לצד ראשו ואחד לצד רגלו ונגד שכם הוא הר גרזים והר עיבל ובין הר עיבל הוא קבר יוסף ושם בארי מים חיים נקראים עין יעקב, ובנימן קברו בירושלים. נגד היבוסי אשר נתן לבני בנימן
ב' אלפים תקט"ז:
ויהי מקץ שנתים ימים וימת יהושע בן 110 שנים (הוא 2515) ויהיו הימים אשר שפט את ישראל 28 שנים )
בכפר קדש היה בית מדרשו של יהושע בן נון בטבריה שם בית הכנסת של יהושע בן נון בנין יפה. ויקברו אותו בגבול נחלתו תמנת סרח בהר אפרים
יהושע ואביו נון נקברים זה אצל זה בכפר חרס תחת הר געש ועומדין ב' אילנות יפים אחד של חרובין ואחד תאנים, גם כלב בן יפונה במערה טיט.
כתב מסעות בנימין, מטבריה רואין בית הכנסת של כלב בן יפונה, ואלעזר בן אהרן הכהן מת בימים ההם ויקברו אותו בגבעת פנחס בן אלעזר אשר נתן לו בהר אפרים.
וישפטו הזקנים את ישראל אחרי מות יהושע 17 שנים וילחמו ישראל בכנעני.
כתובים
תהילים פרק פו
(ו) הַאֲזִינָה תחינות רבות שאני מתחנן אליך יְקֹוָק תְּפִלָּתִי וְהַקְשִׁיבָה בְּקוֹל תַּחֲנוּנוֹתָי: (ז) בְּיוֹם צָרָתִי אֶקְרָאֶךָּ כִּי הרי תַעֲנֵנִי ולכן אקראך ביום צרתי כי בטוח שתענני: (ח) אֵין כָּמוֹךָ בָאֱלֹהִים הם שרי מעלה שהם השלוחים שלך ויכולים לעשות רק מה שהם מצווים אבל אֲדֹנָי וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ ואין מי שיוכל לעשות כמעשיך: (ט) כָּל גּוֹיִם אֲשֶׁר עָשִׂיתָ יָבוֹאוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ אֲדֹנָי וִיכַבְּדוּ לִשְׁמֶךָ נאמר לעתיד לבא בזמן ביאת המשיח: (י) כִּי גָדוֹל אַתָּה וְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ לפני שנבראו המלאכים ולכן כולם יכבדוך: (יא) הוֹרֵנִי יְקֹוָק דַּרְכֶּךָ אפילו שאתה הקב"ה לבדך מבקש אני שתלמדני קצת דרכך ותוסיף לי ידיעה בחכמתך כדי ש- אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לב אחד ומחשבה אחת לְיִרְאָה שְׁמֶךָ: (יב) ואז כשתייחד לבבי אליך אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם: (יג) כִּי חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה מגהינם. וכאן התבשר דוד ע"י נתן הנביא דנמחל לו עוון דבת שבע: (יד) אֱלֹהִים זֵדִים קָמוּ עָלַי דואג האדומי ואחיתופל וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ את יראתך לְנֶגְדָּם ולא זכרו ששמואל משחני למלך: (טו) וְאַתָּה אֲדֹנָי אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת: (טז) פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי תְּנָה עֻזְּךָ כחך לְעַבְדֶּךָ וְהוֹשִׁיעָה לְבֶן אֲמָתֶךָ מוכנע כבן האמה: (יז) עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה שאתה חפץ בטובתי וזו תהיה המלוכה וְיִרְאוּ שֹׂנְאַי וְיֵבֹשׁוּ כִּי אַתָּה יְקֹוָק עֲזַרְתַּנִי וְנִחַמְתָּנִי:
תהלים פרק פז
זה המזמור על שבח ציון חיברו דוד ונתנו לבני קרח לשורר, או חיברו אותו הם עצמם
(א) לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר שִׁיר יְסוּדָתוֹ בְּהַרְרֵי קֹדֶשׁ יסוד השיר הזה הוא לדבר במהללי הררי קדש והם ציון וירושלים: (ב) אֹהֵב יְקֹוָק שַׁעֲרֵי צִיּוֹן מִכֹּל מִשְׁכְּנוֹת יַעֲקֹב אף על פי שכל משכנות יעקב אוהב ה' כמו שכתוב (במדבר כד, ה), מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, אף על פי כן שערי ציון אוהב יותר לפי ששם החכמים ובך ישב אלהים על הארץ בקביעות, ועל ידך שוכן בתוך ישראל שכינת קבע: (ג) נִכְבָּדוֹת מְדֻבָּר בָּךְ מפי הקב"ה שאת עִיר הָאֱלֹהִים ובך הסנהדרין ומקום השראת השכינה סֶלָה לעולם ועד: (ד) אַזְכִּיר רַהַב היא מצרים וּבָבֶל כשאזכיר את המדינות הגדולות והאומות החשובות לְיֹדְעָי לאלו היודעים כמוני את מעלת ירושלים הִנֵּה פְלֶשֶׁת וְצוֹר עִם כּוּשׁ גם בהם אומר זֶה המלך המושל או הנשיא יֻלַּד שָׁם אבל אין קשר בין מלכותו לבין מעלת המקום ואינו אלא מקום הולדתו אבל - : (ה) וּלֲצִיּוֹן יֵאָמַר אִישׁ דוד המלך וְאִישׁ ושלמה המלך יֻלַּד בָּהּ ועל ידיהם וְהוּא הקב"ה יְכוֹנְנֶהָ עֶלְיוֹן יבנה את ירושלים על ידיהם והם חלק מתשועתה:
משנת ההלכה
דיני עושה שלום
א. בסיום התפילה כורע עד שיתפקקו חוליותיו, כלומר עד שיבלטו חוליות שבשדרה, ותוך כדי כריעה פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, כדלקמן.
ב. פסיעה ראשונה פוסע פסיעה קטנה ברגל שמאל, שניה פסיעה גדולה יותר ברגל ימין, ואחרונה שוב ברגל שמאל עד שיעמדו שני רגליו במקביל, כמו שעמד בתפילת שמונה עשרה.
ג. שיעור הפסיעות לפחות עקב של הרגל הנשארת בצד אגודל של הרגל שפוסע בה, ואין לפסוע פסיעות גדולות כדי שלא יראה כיוהרא.
ד. ובשו"ת אגרות משה (אורח חיים חלק ד סימן קכב) כתב שתחלה יפסיע בשמאל כמלא הרגל שיהיה גודלו לאחר עקב הימנית וזהו פסיעה קטנה שכתבו, ואח"כ יפסיע בשל ימין ויעמיד רגלו הימנית הגודל לאחר עקב השמאלית וזהו פסיעה גדולה שכתבו, שהרי הוא כמלא שתי רגלים, ואח"כ יפסיע בשל שמאל כמלא הרגל ויעמידה בשוה להימנית ממש, וזהו שכתבו יפסיע בשמאל באופן שיהיו רגליו שוין.
ה. בעודו כורע מפנה פניו לשמאל ואמר "עושה שלום במרומיו". ואח"כ בעודו כורע מפנה פניו לימינו ואומר "הוא יעשה שלום עלינו". ומשתחוה לפניו ואומר ועל כל ישראל ואמרו אמן" וזוקף גופו.
ו. נהוג לסיים את התפילה בבקשת יהי רצון שיבנה בית המקדש וכו' לבקש שנוכל לעשות עבודת בית המקדש במהרה.
ז. אין לומר עושה שלום בתוך כדי שפוסע אלא רק בגמר הפסיעות.
[1] או יאמר רואים לפי שהיה הקול בא באש, וכענין שכתוב (תהלים כט, ז) קול ה' חוצב להבות אש, והיו רואים את האש ועל כן אמר רואים את הקולות. רבינו בחיי.
[2] אמנם עיין בחזקוני "וכל העם - מכאן עד לא תגלה ערותך עליו דינו להיות נכתב אחר ולשומרי מצותי, אלא שלא רצה להפסיק בין הדברות" שדעתו שזה אחרי ששמעו אנכי ולא יהיה מפי הגבורה
[3] מלבי"ם
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] רבינו בחיי
[7] רמב"ן
[8] רמב"ן
[9] ספורנו
[10] פי' הטור
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה