מקרא
שמות פרק כו
(ט) וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְכָפַלְתָּ אֶת הַיְרִיעָה הַשִּׁשִּׁית אֶל מוּל פְּנֵי הָאֹהֶל כלומר חציו תולה למטה אל מול פני האהל וחציה של אחרונה תסרח על אחורי המשכן יותר מיריעות המשכן שתי אמות[1]:
(י) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת הַקִּיצֹנָה בַּחֹבָרֶת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הַחֹבֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יא) וְעָשִׂיתָ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים וְהֵבֵאתָ אֶת הַקְּרָסִים בַּלֻּלָאֹת וְחִבַּרְתָּ אֶת הָאֹהֶל וְהָיָה אֶחָד:
(יב) וְסֶרַח הָעֹדֵף בִּירִיעֹת הָאֹהֶל חֲצִי הַיְרִיעָה הָעֹדֶפֶת תִּסְרַח עַל אֲחֹרֵי הַמִּשְׁכָּן כיצד עשר התחתונות כשנתחברו יחד ארכן מ' ורחבן עשרים ושמונה. והמשכן ארכו שלשים אמות כי לעשרים קדש שבצפון ועשרים שבדרום יש שלשים אמה כי רוחב הקרש אמה וחצי. כשפורשם על המשכן ארכן לאורך המשכן שלשים אמה והרי עשר אמות תלויות אחורי המשכן ולצד צפון ולצד דרום מן העשרים ושמונה אמות עשר על המשכן ולצדדים תלוי' תשעה מכאן בכותל צפוני ותשעה בכותל דרומי. וכשפירש עליה יריעות עזים שהן ארכן ארבעים וארבעה חצי היריעה שהן שתי אמות נכפלות למטה והשלשים על המשכן בשוה ליריעות התחתונות וי"ב הנותרות העשר מהן תלויות אחורי המשכן בשוה ליריעות התחתונות וחצי היריעה העודפת שהן שתי אמות יותר מן התחתונות[2]:
(יג) וְהָאַמָּה מִזֶּה וְהָאַמָּה מִזֶּה בָּעֹדֵף בְּאֹרֶךְ יְרִיעֹת הָאֹהֶל יִהְיֶה סָרוּחַ עַל צִדֵּי הַמִּשְׁכָּן מִזֶּה וּמִזֶּה לְכַסֹּתוֹ כשפירש רחבו שהוא שלשים אמה לאחר שנתחברו אז כל רחבו של המשכן מהן עשר אמות. ועשר אמות תלויות לצד צפון וכן לצד דרום ונמצאו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן על התחתונות שהן נגררות תשע מכאן ומכאן ואלו עשר. וזהו שכתוב והאמה מזה והאמה מזה וגו' לכסות האמה של האדנים עד הקרקע. שהרי גובה הקרשים עשר אמות עם האדנים[3]:
(יד) וְעָשִׂיתָ מִכְסֶה לָאֹהֶל עֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וּמִכְסֵה עֹרֹת תְּחָשִׁים מִלְמָעְלָה לאותו גג של יריעות עזים עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג ארכן ל' ורחבן י' אלו דברי רבי נחמיה ולדברי רבי יהודה מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים[4]: פ
(טו) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים לא שוכבים זה על זה כשורות הבנין[5] וכן שלא יקחו עצי שטים נופלים והקצוצים מימים רבים שכבר נרקבו אלא מן העומדים והמחוברים לקרקע דרך גדלתן, ולמדתך תורה דרך ארץ לעשות בנין מאילן שאינו עושה פרי[6]:
(טז) עֶשֶׂר אַמּוֹת אֹרֶךְ הַקָּרֶשׁ וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה רֹחַב הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(יז) שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד חורץ רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן, ונשאר מן הקרש אמה והחריץ חציו של האמה הנשאר באמצע, וא"כ חורץ באמצע חצי אמה והנשאר מן העץ נקרא ידות וכל יד מחזיק רביע אמה לרוחב הקרש וחצי אמה לעביו, וכל אדן חלול רביע אמה ומוקף רביע אמה סביב, ובזה מכוונים הידות להכנס בתוך חלל שני האדנים שנותן לכל קרש זו אצל זו[7] מלבד זאת היו ידות כעין שליבות של סולם יוצאות מצדי הקרש מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ שבקרש שלידו היו נקבים שלתוכם נכנסו שליבות אלו[8] כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן:
(יח) וְעָשִׂיתָ אֶת הַקְּרָשִׁים לַמִּשְׁכָּן עֶשְׂרִים קֶרֶשׁ לִפְאַת נֶגְבָּה תֵימָנָה כלומר לצד דרום:
(יט) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵי כֶסֶף תַּעֲשֶׂה תַּחַת עֶשְׂרִים הַקָּרֶשׁ שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד לִשְׁתֵּי יְדֹתָיו האדנים אמה ארכן כעובי הקרש ורחבן שלשה רבעי אמה שהוא חצי ארכו של קרש ואורך האדן נתון לעביו של קרש ורחבו לרחב הקרש ולכל אדן באמציעתו נקב חלול רביע אמה על רביע אמה נמצא משפתי הנקב עד שפתי האדן חצי אמה פחות חצי רביע מזה וחצי אמה פחות חצי רביע מזה ומשפתי הנקב עד שפתי הרוח רביע אמה מזה ורביע אמה מזה[9]:
(כ) וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית לִפְאַת צָפוֹן עֶשְׂרִים קָרֶשׁ:
(כא) וְאַרְבָּעִים אַדְנֵיהֶם כָּסֶף שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:
(כב) וּלְיַרְכְּתֵי סוף הַמִּשְׁכָּן יָמָּה במערב שהמזרח שבו היה פתח המשכן נקרא פנים[10] תַּעֲשֶׂה שִׁשָּׁה קְרָשִׁים:
(כג) וּשְׁנֵי קְרָשִׁים תַּעֲשֶׂה לִמְקֻצְעֹת הַמִּשְׁכָּן בַּיַּרְכָתָיִם אחד למקצוע צפונית מערבית ואחד למערבית דרומית כל שמונה קרשים בסדר אחד הן. אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר והאמה מזה והאמה מזה באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה[11]:
(כד) וְיִהְיוּ תֹאֲמִים מִלְּמַטָּה כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו וְיַחְדָּו יִהְיוּ תַמִּים עַל רֹאשׁוֹ אֶל הַטַּבַּעַת הָאֶחָת היה חורץ את הקרש מלמעלן אצבע מכאן ואצבע מכאן, ונותנן בתוך טבעת אחת של זהב כדי שלא יהיו נפרדים זה מזה, שנאמר ויהיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו אל הטבעת האחת[12] כֵּן יִהְיֶה לִשְׁנֵיהֶם לִשְׁנֵי הַמִּקְצֹעֹת יִהְיוּ:
כתובים
תהילים פרק צד
(יא) יְקֹוָק יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל מול חכמתו של הקב"ה ולכן מספיקה הבטה מועטת: (יב) אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר הצדיקים אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ וּמִתּוֹרָתְךָ תְלַמְּדֶנּוּ ורק עוסקים בתורה ובמצוות: (יג) בכדילְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע אלו ימי גיהנם עַד שיתן לב לראות ו- יִכָּרֶה לָרָשָׁע שָׁחַת: (יד) כִּי לֹא יִטֹּשׁ לעולם יְקֹוָק עַמּוֹ וְנַחֲלָתוֹ לֹא יַעֲזֹב: (טו) כִּי עַד צֶדֶק יָשׁוּב מִשְׁפָּט הייסורים יחזרו על עצמם שוב ושוב עד שיהיה זכאי וְאַחֲרָיו היינו אחרי המשפט יחזרו כָּל להיות יִשְׁרֵי לֵב לאחר שנתמרק העוון: (טז) מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן הזכות של מי יעמוד לנו בין המריעים לנו: (יז) לוּלֵי יְקֹוָק עֶזְרָתָה לִּי כִּמְעַט שָׁכְנָה דוּמָה דומיה נַפְשִׁי והוא הקבר: (יח) כאשר אני רואה עצמי בסכנה ו- אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי אז אשען על חַסְדְּךָ יְקֹוָק יִסְעָדֵנִי וזה יתמוך בי: (יט) בְּרֹב שַׂרְעַפַּי מחשבותי בְּקִרְבִּי וארבה בצער ותוגה על גלות בבל אז תַּנְחוּמֶיךָ הנאמרים מפי הנביאים יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי: (כ) הַיְחָבְרְךָ כִּסֵּא הַוּוֹת יֹצֵר עָמָל עֲלֵי חֹק האם יוכלו להדמות לך האמות היוצרים צלמים ומסכות של עמל להיות להם חק קבוע: (כא) יָגוֹדּוּ יתגודדו עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ בדינם המקולקל: (כב) אבל וַיְהִי יְקֹוָק לִי לְמִשְׂגָּב וֵאלֹהַי לְצוּר מַחְסִי להצילנו מידם: (כג) וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת אוֹנָם שעשו בכח הזרוע וּבְרָעָתָם שהם הביאו עלי יַצְמִיתֵם יכריתם יַצְמִיתֵם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה