מקרא
שמות פרק כב
(כד) אִם נתן לך ה' כֶּסֶף הון שתוכל להלות העני תַּלְוֶה מצווה אתה במצות עשה להלוות[1] אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה הוזהרנו שלא יבקש המלוה מהלווה לפרוע והוא יודע שאין לו מה להחזיר לו לא מעות ולא מטלטלין ולאו דוקא עני אלא אפילו עשיר שאין בידו כעת לפרוע אלא שדיבר הכתוב בהווה אבל מותר לתובעו כסדר תביעת בעל חוב וכדי לברר אם יש לו או אין לו[2] לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְהזהירנו מהתעסק בהלואת ריבית בין המלוה והלווה, לא להיות ערב לאחד מהם ולא להיות עד עליהם ולא לכתוב ביניהם שטר במה שהסכימו עליהם מענין הריבית[3]:
(כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל אם על ידי בית דין תקח משכון את[4] שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ כל היום תשיבנו לו עד בא השמש וכבוא השמש תחזור ותטלנו עד שיבא בקר של מחר ובכסות יום הכתוב מדבר שאין צריך לה בלילה[5]:
(כו) כִּי כי זה, כמו אי, אם הִוא כסותה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ אז אני מזהירך שתשיבנו לו בַּמֶּה יִשְׁכָּב אחר שאין לו אלא היא לבדה[6] וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי שלא יאמר אדם אותו עני הנחבל אינו ראוי אינו הגון ואין לי חטא ממנו אם אני לוקח שמלתו ואיני משיבו כי צעקתו לא ישמע אל, לכך כתיב כי חנון אני כלומר חונן ומקבל תחינת כל אדם אף על פי שאינו הגון, כי חנון מגזרת חנם[7]: ס
(כז) אֱלֹהִים דיינים קבועים וי"א שרק דיינים שנסמכו לדיינות לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא הנישא על העם והוא המלך[8] בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר דבר הכתוב בהווה לפי שהמלכים והדיינים דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם[9] והוא הדין מי שיש לו שררה, אפילו אינו מצד המלכות, כמו ראש סנהדרין, ששררתו מצד מעלת התורה[10] ואחד המקלל עצמו או חבירו או נשיא או דיין אינו עובר בלאוין אלו עד שיקלל בשם מן השמות כגון יה ואלהים ושדי וכיוצא בהן[11] או בכנוי מן הכנויים כגון חנון וקנא[12] וכיוצא בהן וכן אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהן הגוים להקב"ה כגון גא"ט[13] כויו"ב הרי הן ככל הכנויים וארור הוי לשון קללה כשמתכוין ונשמע לפי הענין שמקלל בזה[14]:
(כח) מְלֵאָתְךָ תבואתך וְדִמְעֲךָ תירוש ויצהר, שזבים מן היקבים, כמו דמעה מן העין לֹא תְאַחֵר להקדים את המאוחר הזהירנו שלא להפריש מעשר לפני תרומה ותרומה לפני ביכורים אלא קודם ביכורים אח"כ תרומה אח"כ מעשר ראשון אח"כ חלה ואח"כ מעשר שני או עני[15] בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי ולא רק בניך אלא -[16]:
(כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ לתת לי הבכור, מכל מקום לא תמהר להביאו לפני אלא - שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי שבתוך שבעה אינו ראוי לפני, מפני שיצא ממקום הטינופת, וכל דבר מיאוס וטומאה נטהר לשבעה, וגם משום שמא נפל הוא[17]:
(ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים[18] וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמות ליטרף[19] לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: ס
שמות פרק כג
(א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אזהרה לדיין שלא לשמוע דברי בעל דין האחד שלא בפני בעל דין חבירו. ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבר, אבל אם שמע טענת האחד ואחר כך נתרצה השני לדון לפניו, מותר להיות דיין בדבר. ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר לפיכך המספר או המקבל לשון הרע עובר בלאו (שמות כ"ג א') ד"לא תשא שמע שוא" וקרי בה נמי לא תשיא, ואם כן לאו זה כולל לשניהם[20] אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע מי שעובר על לאו מן התורה או מבטל מצות עשה בקום ועשה נקרא רשע לִהְיֹת עֵד ואל תשת ידך עם חָמָס להיות עד כלומר בעל חמס, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות הוזהרנו שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר, שנאמר [דברים י"ט, ט"ז] [כי] יקום עד חמס באיש[21]: ס
(ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת על דרך הפשט אפילו ראית רבים מבני אדם שאין נוהגים כשורה לא תהיה עמהם[22] וחז"ל למדו מזה לאו שבדיני נפשות אם הרוב נוטים לרעה להרוג לא תהיה אחריהם אלא אם כן יוסיפו המחייבין שנים אבל אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד, כגון שתים עשרה מחייבים לאומת אחד עשרה מזכים לא יפסקו עליו דין מיתה[23] וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אזהרה לדיין שלא יהיה טוען לבעל דין, ואזהרה גם כן לכל היושבים לפניו שלא יטענו לאחד מבעלי הדין ושלא יענו על ריב, אלא בעל דין בלבד התובע יתחיל והנתבע יענהו וזולתו לא יענה על ריב לא לו[24] וכן הוזהרנו שלא יפסוק דיין בדיני נפשות כפי דעת חבירו ואפילו הוא גדול ממנו מבלי שיהיה הדבר מובן אצלו אלא יפסוק לפי הבנתו[25] אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת נצטוינו לפסוק דין בבית דין על פי הרוב[26]:
(ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ בדיני ממונות הוזהרנו בזה שאין לדיין לרחם בדין על דל שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד וגם לא יהדרנו בדברים[27]: ס
(ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר של חברך ואפילו הוא - אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: ס
(ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ חדל לך והשמר בך מהיותך עוזבו רובץ תחת משאו אלא -[28] עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ נצטוינו לפרוק את המשא כלומר תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור[29]: ס
(ו) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ הוזהרנו שכשבאו לפני הדיין אחד כשר ואחד רשע, רשע אל תאמר הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדברו אטה הדין על הרשע אלא תדון לפי האמת[30]:
(ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק עם הדיין ידבר. שלא ידין דין שקר[31] ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל[32] וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג הוזהרנו בזה שאין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו[33] כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע ואני אפרע ממנו אם הוא רשע:
(ח) וְשֹׁחַד ולא רק שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים כגון להתחיל להקדים לדיין שלום או לעשות לו שירות קל הרי הוא בכלל איסור זה לֹא תִקָּח אפילו כדי לדון דין אמת[34] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ להטות דינו. ולמעלה הזהיר עליו אפילו שלא בשעת הדין סמכו כאן לפי שאין לו גואלים וקל ונוח הוא ללחצו ולעוותו בדין[35] וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה שלא תזרע ונצטוינו להפקיר את כל אשר בשדה[36] וּנְטַשְׁתָּהּ שלא תאסוף את התבואה[37] וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת ו – לְמַעַן זה[38] יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר להיות כלם עדים במעשה בראשית[39]:
(יג) וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מכל האזהרות הרבות אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדום ולא תשתחוו להם, ותחרימו הזובח להם, ולא תעשו פסל וכל תמונה תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ להזכיר "כמוש אלהי מואב", "מלכום אלהי בני עמון" (מ"א יא לג), "אשימא אלהי חמת" (שם ב יז ל), לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות, להזכיר מלכום ואשימא כלל, אבל תכנה אותם לגנאי, "שקוץ מואב" (שם א יא ז), "תועבת בני עמון" וכן הוזהרנו שלא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום הוסיף שם לבאר כי האזהרה שלא יזכיר או ישביע שום אדם באלוהי הנכר[40]:
נביא
פתיחה לספר שמואל
הפרשה השמינית במשיחת דוד ושצלחה עליו רוח ה' וסרה מעם שאול ושדוד היה מנגן לפניו. תחלת הפרשה "וילך שמואל הרמתה" (שם), עד "ויאספו פלשתים את מחניהם" וגו' (ש"א יז, א)
הפרשה התשיעית תספר מלחמת דוד עם גלית הפלשתי ושנפש יהונתן נקשרה בנפש דוד. תחלת הפרשה "ויאספו פלשתים את מחניהם", (שם) עד "ויהי ממחרת ותצלח רוח אלקים רעה" וגו' (ש"א יח, י)
הפרשה העשירית תספר התחבולות אשר עשה שאול להרוג את דוד בעודו עמו בהטלת החנית ובנשואי בתו ועל ידי עבדיו, וגם בשבת דוד ושמואל ב- ניות (שם מקום) ששלח אחריו מלאכים והתנבאו שמה וגם שאול הלך שמה והתנבא ושיהונתן חקר לדעת כוונת אביו וידע כי כלה היא להמית את דוד וברח מפני שאול. תחלת הפרשה "ויהי ממחרת ותצלח רוח ה'", (שם) עד "ויבא דוד נֹ֔בֶה אל אחימלך" וגו' (ש"א כא, ב)
הפרשה הי"א ברדיפות שרדף שאול את דוד מן היום אשר ברח מפניו עד מות שמואל הנביא, ותספר שהרג את הכהנים אשר בנוב, ומה שקרה לו עמו במערה בכרתו את כנף מעילו. תחלת הפרשה "ויבא דוד נבה" וגו', (שם) עד "וימת שמואל" וגו' (ש"א כה, א)
הפרשה הי"ב במה שקרה לו לדוד (בהיותו בורח) עם נבל הכרמלי ואביגיל אשתו, וענין מיכל שנתנה לפלטיאל בן ליש, ומה שקרה לדוד עם שאול כאשר לקח חניתו וצפחת המים מראשותיו, ומה שהיה עושה בארץ אכיש. תחלת הפרשה "וימת שמואל" וגו', (שם) עד "ושמואל מת ויספדו לו כל ישראל" וגו' (ש"א כה, א)
הפרשה הי"ג תספר שנקבצו פלשתים להלחם עם שאול וששאל בחלומות ובנביאים ולא ענהו ה' ושאל באוב על ידי האשה. תחלת הפרשה "ושמואל מת" וגו' (שם) עד "ויקבצו פלשתים" וגו' (ש"א כט, א)
הפרשה הי"ד תספר שהלך דוד ואנשיו עם אכיש מלך גת למלחמה על שאול ושלא נתנוהו פלשתים ללכת עמהם וחזר לצקלג ומצאה שרופה באש כסוחה מהעמלקים ורדף אחריהם והשמידם. תחלת הפרשה "ויקבצו פלשתים", (שם) עד "ופלשתים נלחמים בישראל" וגו'. (ש"א לא, א)
הפרשה הט"ו תספר מיתת שאול ובניו במלחמה, ומהאיש העמלקי שספר לדוד וצוה להרגו, והקינה אשר קנן דוד על שאול ועל יהונתן בנו, ושאנשי יבש גלעד לקחו גוית שאול מחומת בית שן. תחלת הפרשה "ופלשתים נלחמים", (שם) עד "ויהי אחרי כן וישאל דוד בה'" וגו' (ש"ב ב, א)
הפרשה הט"ז תספר שמלך דוד בחברון על יהודה ואיש בושת בן שאול מלך על ישראל והמלחמות אשר היו ביניהם, ומיתת אבנר בידי יואב ומיתת איש בושת והמלכת דוד על כל ישראל. תחלת הפרשה "ויהי אחרי כן וישאל דוד" וגו', (שם) עד "בן שלשים שנה דוד במלכו" וגו' (ש"ב ה, ד)
הפרשה הי"ז תספר שלכד דוד את ירושלם וציון ונלחם עם פלשתים, וששלח חירם מלך צור עצי ארזים לבנות לו בית, ושהעלה ארון האלקים מקרית יערים ומיתת עוזא ושהביאו אח"כ הארון אל ירושלם, ושחשב דוד לבנות בית לה' והנבואה שבאהו על זה ותפלתו עליה. תחלת הפרשה "בן שלשים שנה" וגו', (שם) עד "ויהי אחרי כן ויך דוד" וגו' (ש"ב ח, א)
כתובים
תהלים פרק פט
(כו) וְשַׂמְתִּי בַיָּם יָדוֹ וּבַנְּהָרוֹת יְמִינוֹ ממשלתו תהיה: (כז) הוּא יִקְרָאֵנִי אָבִי בטחונו של דוד יהיה עלי כמו שבן בוטח באביו אָתָּה אֵלִי וְצוּר יְשׁוּעָתִי: (כח) אַף אָנִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ להיות גדול כמו בן בכור עֶלְיוֹן לְמַלְכֵי אָרֶץ: (כט) לְעוֹלָם אשמור אֶשְׁמָר לוֹ חַסְדִּי וּבְרִיתִי שכרתי לו תהיה נֶאֱמֶנֶת ומקוימת לוֹ: (ל) וְשַׂמְתִּי לָעַד זַרְעוֹ שגם להם יהיה המלוכה וְכִסְאוֹ כִּימֵי שָׁמָיִם: (לא) אבל אִם יַעַזְבוּ בָנָיו תּוֹרָתִי וּבְמִשְׁפָּטַי לֹא יֵלֵכוּן: (לב) אִם חֻקֹּתַי יְחַלֵּלוּ וּמִצְוֹתַי לֹא יִשְׁמֹרוּ: (לג) וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם אחסר מהם את המלוכה ואייסרם בגלל עוונם: (לד) וְחַסְדִּי לֹא אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִילקחת את מלכותו לעולם ובימות המשיח המלכות תחזור לבית דוד: (לה) לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי לכלות את המלוכה מזרעו וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה: (לו) אַחַת היא השבועה ש- נִשְׁבַּעְתִּי בְקָדְשִׁי אִם לְדָוִד אֲכַזֵּב: (לז) זַרְעוֹ של דוד לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ יאיר ויתקיים כַשֶּׁמֶשׁ שתמיד מאירה נֶגְדִּי: (לח) כְּיָרֵחַ ולפעמים יהיה מלכותו כירח כשישראל אינם ראויים נראה שפסקה מלכות דוד בכל זאת חוזר ומתחדש ו - יִכּוֹן עוֹלָםבימות המשיח וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה הירח והשמש עדים לו שכל זמן שהם קימים יתקיים מלכותו: (לט) וְאַתָּה זָנַחְתָּ בעבור העון עזבת אותו וַתִּמְאָס ומאסת בו כאשר אמרת ופקדתי בשבט פשעם הִתְעַבַּרְתָּ עִם מְשִׁיחֶךָ נתמלאת עברה עם משיחך זה צדקיה שנמסר ביד נבוכדנצר על שמרה בדבר ה' בשבועה שנשבע בה': (מ) נֵאַרְתָּה ביטלת בְּרִית שכרתת עם עַבְדֶּךָ דוד חִלַּלְתָּ לָאָרֶץ נִזְרוֹ כתרו:
משנת ההלכה
ד' אמות של תפילה
א. אסור לפסוע תוך ד' אמות של המתפלל (לגר"ח נאה 1.92 מטר לחזו"א 2.32 מטר) שמונה עשרה, כל עוד לא פסע המתפלל לאחוריו. ואפילו אם עיני המתפלל מכוסות או שראשו מכוסה בטלית.
ב. ולפיכך מי שסיים להתפלל, יוודא שאין מאחוריו מי שעדיין מתפלל שמונה עשרה, כדי שלא יפסע לתוך ד' אמותיו.
ג. גם אם המתפלל מאחוריו התחיל את תפילתו אחריו, ואפילו אם מאריך בתפילתו יותר מהרגיל באותו בית כנסת, אין לפסוע לתוך ד' אמותיו.
ד. גם לפני הש"ץ יש להקפיד שלא לעבור כנ"ל.
ה. בשעת הדחק יש להקל לעבור בצידי המתפלל, אפילו בתוך ד' אמות, ואפילו בצידי המתפלל לפניו.
ו. יש שהחמירו שלא לעבור לפני המתפלל אפילו חוץ לד' אמות, אם יכול המתפלל לראותו אפילו שעכשיו אינו רואהו, כגון שעיניו עצומות.
ז. אם צריך לעבור כדי לענות קדושה, קדיש, או אמן, מותר. אמנם לעבור כדי להתפלל במנין אסור.
ח. מותר לעבור בפני המתפלל תוך ד' אמותיו, לצורך מצוה של רבים, ולפיכך מותר לעבור כדי להשלים מנין, לקרוא בתורה, או למסור שיעור תורה.
ט. אין לעבור לפני המתפלל כדי לחזור או להגיע למקומו הקבוע, אפילו אם העובר עדיין לא התפלל שמונה עשרה, אלא יתפלל במקומו.
י. יש מתירים לעבור בפני המתפלל כדי ללמוד תורה, או כדי להגיע למקומו הקבוע ,אם הלה עומד במקום המשמש מעבר לרבים.
יא. מי שצריך להתפנות, אפילו אם יכול להתאפק קצת מותר לו לעבור בפני המתפלל. אבל אם יכול להתאפק 72 דקות, ימתין עד שיסיים הלה את תפילתו.
יב. כהן רשאי לעבור לפני המתפלל כדי לעלות לדוכן, או ליטול ידיו לצורך ברכת כהנים, אם אין לו אפשרות אחרת. אמנם ללוי אסור לעבור כדי ליטול ידיהם של הכהנים, אפילו אם אין לוים אחרים בבית הכנסת.
יג. היודע שהוא מאריך בתפילתו ישתדל לעמוד במקום שבו לא יכשיל את הציבור, וודאי שלא יעמוד מאחורי מי שידוע לו שמתפלל יותר קצר ממנו.
יד. ויש לנזוף בעומדים להתפלל בפתחי בית הכנסת,, במעברים, ובפרוזדורים, שמלבד זאת שהם מכשילים את הציבור שאינו יודע הלכות אלו, גורמים ביטול תורה והפסד כספי, למי שמתעכב בגללם.
[1] אבע"ז
[2] שו"ע חו"מ סע' צז סעי' ב אלה המצוות ל"ת רלד
[3] ספר המצוות ל"ת רלז אלה המצוות שם
[4] רשב"ם
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] רמב"ן
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן ועיין אלה המצוות ל"ת שטו שטז שיז שכל המקלל אחד מישראל עובר על לאו דלא תקלל חרש
[11] ושבעה שמות הם השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש או הנכתב אדני ואל אלוה ואלהים ואלהי ושדי וצבאות יסוה"ת פ"ו ה"ב
[12] וכן רחום הגדול הגבור והנורא הנאמן וחזק וכיוצא בהן כמש"כ שם ה"ה
[13] ועיין בנתה"מ שם ס"ק א' מה שנתאונן דבעו"ה אין נזהרים כלל בזה וחושבים דכינוי המדובר בלשון עכו"ם אינו אלא תואר השם וכתבים אותו ונמצא אח"כ מוטל באשפה "וזהו המרי הגורם אשר בעו"ה וידל ישראל מאד במקום שש"ש מצוי ובפרט בבזיון ועל חינם"
[14] וארור בו שבועה בו קללה בו נדוי והכל לפי הענין שנשמע ממנו [שם].
[15] אלה המצוות ל"ת קנד
[16] רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] כשבא להתחיל באיסור המאכל פתח ואמר ואנשי קדש תהיון לי, שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים. רמב"ן.
[19] רש"י ועיין אלה המצוות ל"ת קפא
[20] אלה המצוות ל"ת רפא
[21] אלה המצוות ל"ת רפו
[22] רבינו בחיי
[23] אלה המצוות ל"ת רפב
[24] רבינו בחיי
[25] אלה המצוות ל"ת רפג
[26] אלה המצוות עשה קעה
[27] אלה המצוות ל"ת רעז
[28] חזקוני
[29] אבע"ז אלה המצוות עשה רב
[30] אלה המצוות ל"ת רעח
[31] אבע"ז
[32] רשב"ם
[33] אלה המצוות ל"ת רצ
[34] אלה המצוות ל"ת רעד
[35] חזקוני
[36] אלה המצוות עשה קלד
[37] רמב"ן
[38] רבינו בחיי
[39] רמב"ן
[40] רמב"ן ל"ת יד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה