מקרא
דברים פרק י
(י) וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה לקבל הלוחות אחרונות, ולהרבות תחינתי לפני הקב"ה שימחול עון העגל לגמרי וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא מחל לגמרי, והביא לוחות אחרונות, ובשורת המחילה היה ביום הכפורים, ונקבע להיות יום מחילה וסליחה[1] לֹא אָבָה יְקֹוָק הַשְׁחִיתֶךָ שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ[2]:
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע למסיע[3] לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם: פ
(יב) וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה[4] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ פסוק זה כלו נמשך עד "לטוב לך", יאמר: איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך, כטעם אם צדקת מה תתן לו (איוב לה ז), רק הכל הוא לטוב לך[5] אע"פ שהקצפתה אין הקב"ה שואל מעמך[6] כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נצטוינו על מצות היראה ומבואר לקמן פסוק כ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו היא שצונו להדמות בו יתעלה לפי יכלתנו מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הקב"ה נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הקב"ה נקרא צדיק אף אתה היה צדיק מה הקב"ה נקרא חסיד אף אתה היה חסיד שענינו להדמות בפעולות הטובות והמדות החשובות שיתואר בהם האל יתעלה על צד המשל יתעלה על הכל עילוי רב[7] וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ נצטוינו במצות אהבת ה' כמבואר לעיל פ' ואתחנן פרק ו פסוק ה וזה תשיג בהתבוננך אל דרכי טובו[8] וְלַעֲבֹד אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָמצות עבודת ה' מבוארת לקמן פרק יא פס' יג בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יג) לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ כי כל התורה בכללה היא לטובת מין האנושי ולקיומו במיני ואשיי כאשר יאות לו, כפי מה שיודע היודע האמיתי יתברך[9]:
(יד) הֵן לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ וכולם נותנים כבוד לשמו, איננו צריך לך[10]:
(טו) רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק יְקֹוָק לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם ולא בישמעאל ועשיו[11] מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה:
(טז) וּמַלְתֶּם נצטוינו לאהוב את התוכחות ולאהוב מי שיוכיחנו. וגם שלמה המלך ע"ה כתב בספרו (משלי ט') לחכם הוכח ויאהבך[12] אֵת עָרְלַת כל ערלה תוספת חסרון[13] לְבַבְכֶם שיהיה לבבכם פתוח לדעת האמת, לא כאשר עשיתם עד היום, שלא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ לא תעשה על מי שאינו אוהב את התוכחות[14] עוֹד שלא תהיו כאבותיכם דור סורר ומורה, שישבו עם המצרים וילמדו מעשיהם, והם קשים לעזוב דרכם[15]:
(יז) כִּי אתם תדעו ותשכילו ותאמינו יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים הם מלאכי מעלה וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים כל צבא השמים אשר להם ממשלה בשפלים, כי הוא האדון אשר שם להם משטרם בארץ, הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לגדולי בני אדם בריבם עם קטניהם וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד מעשיריהם בריבם עם דל, כי הוא[16] - :
(יח) עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה מן הגדולים, וקבע את קובעיהם נפש וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה והם כל צרכי האדם, והנה הוא יפרנס העניים אשר אין להם אוהב ורע[17]:
(יט) וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם ונצטווינו בזה לאהוב את הגרים גרי הצדק שנתחברו לעם ישראל משאר האומות והניחו דתם ונכנסו תחת כנפי השכינה בדת ישראל לקיים את כל התורה והמצוות באהבה רבה המסורה ללב, כלומר שצריך להזהר שלא לצער אותם בשום דבר, ולעשות להם טובה, ולגמול להם חסד כפי הראוי והיכולת. אף בן גר או גיורת שהורתם ולידתם בקדושה בכלל מצוה זו, ומצוה לאהוב אותו, כיון שאין לו קרובים בישראל[18]:
(כ) אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ תִּירָא צונו להאמין יראתו יתעלה ולהפחד ממנו ולא נהיה ככופרים ההולכים בקרי אבל נירא ביאת ענשו בכל עת, עיקר היראה ניכרת בעת הנסיון, שעוזב את יצרו מפני יראת ה'[19] אֹתוֹ תַעֲבֹד נצטוינו להתפלל לה' בכל יום כמבואר להלן פרק יא פס' יג וּבוֹ תִדְבָּק נצטוינו בזה להדבק בה', על ידי הדבקות בחכמים, שצריך להתבונן במעשיהם, וללמוד מהם את מצוות התורה, ואת הדעות האמתיות שקיבלו מרבותיהם, וכך יאהב את ה' וילך בדרכיו ובכלל מצוה זו להנות את הת"ח מנכסיו ולעסוק במסחר עם ת"ח ולעשות מסחר בנכסיו כדי שיהיה פנוי ללמוד תורה[20] וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ נתחייבנו בזה שכאשר נשבע שבועה לאמת דבר או להכחישו תהיה השבועה בשם ה'. והנשבע בשם ה' כאשר הוא נצרך לכך קיים מצות עשה[21]:
(כא) הוּא תְהִלָּתְךָ אותו תהלל תמיד וכבודו לאחר לא תתן[22] וְהוּא אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ:
(כב) בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:
דברים פרק יא
(א) וְאָהַבְתָּ אֵת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו, כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה, ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות. וכן שתשמור מה שהשם שומר, שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה[23]. וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים:
(ב) וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אני מדבר עכשיו שיוכלו לומר אנו לא ידענו ולא ראינו בכל זה[24] אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה:
(ג) וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם לְפַרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וּלְכָל אַרְצוֹ:
(ד) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר[25]:
(ה) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה:
נביא
מלכים א פרק יג
(יג) וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו חִבְשׁוּ לִי הַחֲמוֹר וַיַּחְבְּשׁוּ לוֹ הַחֲמוֹר וַיִּרְכַּב עָלָיו:
(יד) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיִּמְצָאֵהוּ יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַאַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּאתָ מִיהוּדָה וַיֹּאמֶר אָנִי:
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה וֶאֱכֹל לָחֶם:
(טז) וַיֹּאמֶר לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ וְלָבוֹא אִתָּךְ וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
(יז) כִּי דָבָר בא אֵלַי על ידי המלאך שאמר בִּדְבַר יְקֹוָק לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם לֹא תָשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בָּהּ:
(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר יְקֹוָק לֵאמֹר הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל בֵּיתֶךָ וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם הגם שתחילה טרם יצאת מבית אל היה אסור לך לאכול בבית אל, אחר שיצא פסק האיסור ויוכל לשוב ולאכול, ובזה כִּחֵשׁ לוֹ אלה דברי כותב הספר, שאמר הנה הנביא הזקן היה משקר לו, כי לא בא אליו הנבואה להשיבו:
(יט) וַיָּשָׁב אִתּוֹ וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ וַיֵּשְׁתְּ מָיִם:
(כ) וַיְהִי הֵם יֹשְׁבִים אֶל הַשֻּׁלְחָן פ וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל הַנָּבִיא הזקן נביא השקר אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ:
(כא) וַיִּקְרָא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק יַעַן כִּי מָרִיתָ פִּי יְקֹוָק וְלֹא שָׁמַרְתָּ אֶת הַמִּצְוָה אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(כב) וַתָּשָׁב וַתֹּאכַל לֶחֶם וַתֵּשְׁתְּ מַיִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל תֹּאכַל לֶחֶם וְאַל תֵּשְׁתְּ מָיִם לֹא תָבוֹא נִבְלָתְךָ אֶל קֶבֶר אֲבֹתֶיךָ שלא ישוב אל ארץ יהוד' וימת שם כי בדרך ימות ובאמרו לו נבלתך רמז לו כי נבלה תהיה גויתו כלומר מושלכת בדרך:
(כג) וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוֹ לֶחֶם וְאַחֲרֵי שְׁתוֹתוֹ וַיַּחֲבָשׁ לוֹ הנביא הזקן נביא השקר את הַחֲמוֹר לַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ:
(כד) וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה בַּדֶּרֶךְ וַיְמִיתֵהוּ וַתְּהִי נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְהַחֲמוֹר עֹמֵד אֶצְלָהּ וְהָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה וזה פלא שלא אכל את החמור או הנבלה:
(כה) וְהִנֵּה אֲנָשִׁים עֹבְרִים וַיִּרְאוּ אֶת הַנְּבֵלָה מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וְאֶת הָאַרְיֵה עֹמֵד אֵצֶל הַנְּבֵלָה וַיָּבֹאוּ וַיְדַבְּרוּ בָעִיר אֲשֶׁר הַנָּבִיא הַזָּקֵן יֹשֵׁב בָּהּ:
(כו) וַיִּשְׁמַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר הֱשִׁיבוֹ מִן הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא אֲשֶׁר מָרָה אֶת פִּי יְקֹוָק וַיִּתְּנֵהוּ יְקֹוָק לָאַרְיֵה וַיִּשְׁבְּרֵהוּ וַיְמִתֵהוּ כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ עליו:
(כז) וַיְדַבֵּר אֶל בָּנָיו לֵאמֹר חִבְשׁוּ לִי אֶת הַחֲמוֹר וַיַּחֲבֹשׁוּ:
(כח) וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָא אֶת נִבְלָתוֹ מֻשְׁלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ וַחֲמוֹר וְהָאַרְיֵה עֹמְדִים אֵצֶל הַנְּבֵלָה לֹא אָכַל הָאַרְיֵה אֶת הַנְּבֵלָה וְלֹא שָׁבַר אֶת הַחֲמוֹר:
כתובים
איוב פרק לא
(טז) אִם אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים וְעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה שלא אתן את חפצם של העניים והאלמנות: (יז) וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה אם אוכל את לחמי לבד ולא אתן ליתום ולענים ממנו: (יח) כִּי מִנְּעוּרַי גְּדֵלַנִי כְאָב וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶנָּה ולא יכול לקרות דבר כזה כי אני עוד מנעורי ומבטן אימי מורגל ומחונך לעשות חסד וצדקה: (יט) אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹןכאשר אני רואה אדם עני בלי בגד: (כ) אִם לֹא בֵרֲכוּנִי חלצו חֲלָצָיו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם האם לא מברכים אותי חלציו שאני נתתי לו מגזיזת כבשי בגד להתחמם: (כא) אִם הֲנִיפוֹתִי עַל יָתוֹם יָדִי כִּי אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי האם הרמתי יד להכות יתום אפילו כאשר אני רואה שכל האנשים שבמקום המשפט שהוא בשער העיר איתי ובעזרתי (שאין לי בעיה ופחד להכותו): (כב) כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל וְאֶזְרֹעִי מִקָּנָה תִשָּׁבֵר אבל לא אכהו כי אני מפחד מה' שיענישני ויפיל את כתפי ואת זרועי ישבור: (כג) כִּי פַחַד אֵלַי אֵיד אֵל וּמִשְּׂאֵתוֹ לֹא אוּכָל שיש לי פחד מה' שיביא עלי שבר ולא אוכל לסבול את כעסו: (כד) אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי האם שמתי את מבטחי בזהב ובכתם שיש לי לרוב: (כה) אִם אֶשְׂמַח כִּי רַב חֵילִי וְכִי כַבִּיר מָצְאָה יָדִי האם שמחתי שיש לי עושר רב וגדולה: (כו) אִם אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ האם שאני רואה את הירח זורח ואור שזוהר מהכוכבים: (כז) וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי האם אני מתפתה לעבדם בסתר ולשים את ידי על פי - לשתוק ולא לספר על עבודתי ע"ז?: (כח) גַּם הוּא עָוֹן פְּלִילִי כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל גם זה עוון חמור אם אעבוד ע"ז כי זה לכחש לה': (כט) אִם אֶשְׂמַח בְּפִיד מְשַׂנְאִי וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי מְצָאוֹ רָע האם אני שמח בשבר שיש לשונאי ואני מתעורר לשמחה על רעתו: (ל) וְלֹא נָתַתִּי לַחֲטֹא חִכִּי לִשְׁאֹל בְּאָלָה נַפְשׁוֹ ולא דברתי קללה עליו ובקשתי את רעתו:
משנת ההלכה
א. המטייל ונופש ברחבי הארץ ועובר בקרבת קברי הצדיקים גדולי ישראל הנביאים, התנאים, והאמוראים, וגדולי הראשונים, מן הראוי שישתטח כל קבריהם כמו שכָלֶב השתטח על קברי האבות כשבאו לרגל את הארץ ולהלן יבואר האיך מותר לעשות כן
ב. במצות לא תעשה ל"ח כותב הרמב"ם היא שהזהירנו משאול ספור מן המתים כמו שיחשבו אשר הם מתים באמת ואף על פי שהם אוכלים ומרגישים ויחשבו שמי שיעשה כך וילבש כך יבא אליו המת בשינה ויאמר לו מה שישאל ממנו והוא אמרו יתעלה (דברים פ' י"ח פס' י', י"א) "לא ימצא בך וגו' ודרש אל המתים" ובגמרא סנהדרין (ס"ה ב') דורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה והעובר על לאו זה חייב מלקות:
ג. ומטעם זה כתב הב"ח "אותן נשים וכן עמי הארצות שהולכין על קברי מתים, וכאילו מדברים עם המתים ואומרים להם צרותיהם, קרוב הדבר שהם בכלל דורש אל המתים" (ב"ח יו"ד רי"ז גשר החיים ח"ב) פכ"ו
ד. ועל פי זה יש מן הגאונים שהיו רוצים לאסור להשתטח על קברי מתים, שלא יהיה נראה כדורש אל המתים. ואין היתר להשתטח על קברי אבות, אלא להתפלל שם לה' במקום קדושה כדי שתהא תפלתו נשמעת ויתפללו לה' שימלא שאלותם בזכות אבותיו או בזכות הצדיקים הנקברים פה, או להשתטח על קבר המת לפייסו אם ביזה אותו, אבל כבר החזיקו במנהג זה ואין איסור בדבר. (שם ובש"ך שם קע"ט ס"ק ט"ו חכמת אדם כלל פ"ט בשם הב"ח שם)
ה. אך האחרונים האריכו להוכיח שאין בזה שום איסור של דורש אל המתים, אפילו כשמבקשים מהמתים שיתפללו על החיים. שכן אמרו (תענית ט"ז א') בתענית צבור על הגשמים שיוצאים לבית הקברות כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים , וכן אמרו בכלב (סוטה ל"ד ב') שהלך ונשתטח על קברי אבות בחברון, ואמר; אבותי בקשו עלי רחמים , ומותר לומר תהא מליץ יושר ותתפלל בעדינו לה' יתברך, דמכיון שאומר לו שיתפלל להית"ש הרי אין זו מגמה למת עצמו, אלא כמו שמבקשים מצדיק חי שיתפלל בעדו, (גשר החיים פכ"ט אות ט' עמ' ש"ט)
ו. להתפלל למת עצמו שיענהו לכו"ע אסור. ואלו השוטים הצועקים למתים ודורשים תשועה מהם, לבד מאשר עוברים על ודורש אל המתים, (שלפמ"ש המהר"ל ועוד ג"ז בכלל ודורש אל המתים, אע"ג שלפי פי' רז"ל מהות הלאו הוא מענין אחר) עוברים גם על הלאו ולא יהיה לך אלקים אחרים על פני (כמ"ש העיקרים מאמר ב' וראה מה שאסף בזה הרה"ג רא"ל גורדון ז"ל בסדור שלו "אוצר התפלות" במבוא סעי' ג') (גשר החיים שם, ועיין מש"כ מצות ל"ת א'):
ז. יש נוהגין לטעום מעט קודם שהולכים על בית הקברות, מחשש שארז"ל דורש אל המתים זה המרעיב עצמו ולן בבית הקברות, ועכ"פ לא יסעוד: (אלף המגן על המטה אפרים תקפ"א ס"ק ק"ט)
ח. יש נוהגין שאין ללכת על קברי אבות, כשלא הלכו ז' או י' שנים. (שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן רמ"ה)
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] רמב"ן
[3] ספורנו
[4] ויש בפסוק זה צ"ט אותיות ועם אל"ף שתשים במלת "מה" ישלמו למאה אותיות, ותחזור המלה "מאה", כדי לרמוז בדרך אסמכתא שחייב אדם לברך בכל יום מאה ברכות. רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ח ומבואר גם בפ' כי תבוא פרק כח פס' ט
[8] ספורנו
[9] משך חכמה
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] ספר מצוות ה' והוא דעת הסמ"ק סי' ט
[13] רבינו בחיי
[14] ספר מצוות ה לדעת הסמ"ק שם
[15] רמב"ן
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע רז
[19] מצוות ה', אלה המצוות עשה ד
[20] ספר מצוות ה', אלה המצוות מ"ע ו
[21] שם, ושם מ"ע ז
[22] רבינו בחיי
[23] רמב"ן
[24] רש"י
[25] אבע"ז רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה