מקרא
דברים פרק כד
(ז) כִּי יִמָּצֵא אִישׁ ע"י עדים והתראה גֹּנֵב נֶפֶשׁ מֵאֶחָיו מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִתְעַמֶּר והשתמש[1] בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
(ח) הִשָּׁמֶר בְּנֶגַע הַצָּרַעַת שלא לקצוץ ולהסיר את נגע הצרעת[2] לִשְׁמֹר מְאֹד וְלַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּ אֶתְכֶם שלא תשא פני איש מפני גדולתו,שאפי' הוא מלך כעוזיה לא יכבדוהו אלא יסגר שבעת הימים וישלחוהו ובדד ישב[3] הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִם תִּשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אם להסגיר אם להחליט אם לטהר:
(ט) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מצות עשה שנזכור העונש הגדול שעשה ה' לצדקת הנביאה, שלא דברה אלא באחיה גמול חסדה אשר אהבתו כנפשה, ולא דברה בפניו שיבוש, ולא בפני רבים, רק בינה לבין אחיה הקדוש בצנעה, וכל מעשיה הטובים לא הועילוה, גם אתה אם תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי לא תנצל לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: ס
(י) כִּי תַשֶּׁה שיהיה לך חוב בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה כל חוב אילו אינו חוב של הלואה אלא שכר שכער או הקפת חנות[4] לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ לקחת ממנו משכון כדי שלא יבא לכדי בושה במה שאתה מחטט לו בביתו[5]:
(יא) בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה:
(יב) וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא ביחס לכלי זה שאין לו אלא אחד מאלו לֹא תִשְׁכַּב לישון בַּעֲבֹטוֹ כשהעבוט אצלך אלא -[6]:
(יג) הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ אם כלי ללילה הוא מחזיר בשקיעה ואם כלי ליום הוא מחזיר בזריחה וכך בכל יום ויום וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וחוזר וגובה ממנו וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
(יד) לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר מבלי לשלם לו משכורתו עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ:
(טו) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ אם שכיר יום הוא ישלם קודם השקיעה ואם שכיר לילה קודם הזריחה[7] כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ שיקנה בו מזון להחיות נפשו וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְקֹוָק וְהָיָה בְךָ חֵטְא: ס
(טז) לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל פי עדות בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל פי עדות אבות[8] אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ על פי שני עדים כשרים[9]: ס
(יז) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם דבר הכתוב בהווה והוא הדין לכל אדם, אלא באילו הזהיר טפי, לפי שרשעים רגילין להטות משפטן[10] וְלֹא תַחֲבֹל תמשכן בֶּגֶד אַלְמָנָה אפילו עשירה ואפילו להחזיר לה לפי שהיא יחידה פן יבא הדבר לידי עבירה[11]:
(יח) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס
(יט) כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ בין אם שכחת לקצור ובין אם שכחת עומר קצור[12] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:
(כ) כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ שלא יגמור ללקט את הזית ויניח פאה לאילן, וזהו שיניח ענפים שלא יחבוט אותם אלא יניח לעני למטה באילן כדי שלא יהא לו טורח לעלות[13] לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה: ס
(כא) כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל לא תיקח את העוללות כלומר האשכולות שענביהם מפוזרים אבל אותם שגדילים בצורה שהאשכול רחב למעלה כאילו יש לו כתף ולמטה נראה כאילו נוטפים הענבים הם של בעל הבית[14] אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה:
(כב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה: ס
דברים פרק כה
(א) כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים ויתחייב מלקות כגון שחבל בו פחות משוה פרוטה או שקלל חבירו בשם או שמשכנו בכלי הנדרשים לאוכל נפש שבכל אלו יש לאו וחייב בהם מלקות וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם על פי שני עדים[15] וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע:
(ב) וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת כמו בן מלקות כלומר שנתחייב מלקות[16] הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט ימתחנו על העמוד[17] וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר:
(ג) אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ:
נביא
מלכים א פרק כא
(כח) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
(כט) הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו רעת ביתו לא אביא בימיו, אבל גזירת ילוקו הכלבים את דמו, אי אפשר לבא בימי בנו, אלא עליו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ:
מלכים א פרק כב
(א) וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל: פ
(ב) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית מאז ששלח אחאב את בן הדד וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(ג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד ובן הדד הבטיח שישיב לנו הערים וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים שותקים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם:
(ד) וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כי מחותנים אנחנו כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ כי כשתנצח תעזור גם אותי לעת הצורך:
(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה', הנה כעת דרש נא אֶת דְּבַר יְקֹוָק:
(ו) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים נביאי הבעל היו כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי[18] בפני יהושפט אמרו בשם ה', שיחשוב שהמה נביאי ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיקֹוָק עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ הכיר יהושפט כי נביאי הבעל או האשרה הם ולא אמר בפי' כי נביאי שקר הם מפני כבוד אחאב כי נשא את פניו ובדברי רבותינו ז"ל כשאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד אמר לו אחאב כל אלה הנביאים לה' הם אמר לו יהושפט כך מקובלני מבית אבי אבא סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד:
(ח) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה שמיכיהו בן ימלה היה הנביא שהתחפש באפר והתנבא לו רע על דבר שלוחו בן הדד בשלום וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן כי את אשר ישים ה' בפיו של הנביא, אותו ידבר:
(ט) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מהר וזרז את מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה לבוא:
(י) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים מלכותיים ויושבים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן[19] וְכָל הַנְּבִיאִים נביאי השקר מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם:
(יא) וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה מנביאי הבעל קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם וכן היה דרך נביאי ה', לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה:
(יב) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְקֹוָק בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
כתובים
איוב פרק מ
(כ) כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ וְכָל חַיַּת הַשָּׂדֶה יְשַׂחֲקוּ שָׁם יבול ההרים הם מזונו (שצריך כ"כ הרבה מזון) ולמרות גודלו וחוזקו החיות משחקות לידו ולא פוחדות: (כא) תַּחַת צֶאֱלִים יִשְׁכָּב בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה שוכב מתחת לצל בסתר של הקנים שליד הביצות: (כב) יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלֲלוֹ יְסֻבּוּהוּ עַרְבֵי נָחַל ומסוככים עליו צאלים צללו (בא לומר שלמרות ריבוי הצללים אין דבר שיכול להיות לו לצל מפאת גודלו) ומסובבים אותו לצד ערבות הנחל: (כג) הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ כביכול עושק את הנהר שמרוב כמות השתיה ששותה גומר את כל מי הנהר ואינו ממהר בשתיתו והוא בטוח שיגיעו אליו מי הירדן ישר לפיהו: (כד) בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב אָף שמסתכל על המים וכביכול כבר שתה אותם בעיניו והמוקשים שבתוך המים נוקבים את אפו. או שעושה לעצמו חורים באף כדי שיכניס יותר מים בשתיתו: (כה) תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ האם אתה יכול למשוך את הלויתן בחכה ובחבל של צייד האם תצליח להשקיע את לשונו ולהעלותו מהים?: (כו) הֲתָשִׂים אַגְמוֹן בְּאַפּוֹ וּבְחוֹחַ תִּקּוֹב לֶחֱיוֹ האם תצליח ללוכדו ע"י אגמון - קנה חד שתתחוב באפו או ע"י חוח - קוץ שתנקב בו את לחייו: (כז) הֲיַרְבֶּה אֵלֶיךָ תַּחֲנוּנִים אִם יְדַבֵּר אֵלֶיךָ רַכּוֹת האם הלויתן ירבה תחנונים לפניך שתניחנו או ידבר איתך רכות?: (כח) הֲיִכְרֹת בְּרִית עִמָּךְ תִּקָּחֶנּוּ לְעֶבֶד עוֹלָם האם הוא יכרות איתך ברית שלום שלא תלחם בו ויסכים שתקח אותו להיות לך לעבד עולם: (כט) הַתְשַׂחֶק בּוֹ כַּצִּפּוֹר וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ התוכל לשחק עם הלויתן עמו עם ציפור ותקשור אותו למשחק לנערות -הילדות שבביתך כמו שרגילים לשחק עם אפרוחים וכדו': (ל) יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים האם יסעדו עליו חברים וידידים ויחצו את בשרו בין סוחרים. (והרי מרוב גודלו אין אפשרות כזאת.): (לא) הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ האם תוכל לנצחו ע"י שתמלא את עורו בסיכות ובכלי צייד הדיגים שנקרא צלצל האם תצליח ללוכדו?: (לב) שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר מִלְחָמָה אַל תּוֹסַף דרך מליצה אומר לו שנראה אם אתה יכול לשים עליו את ידך כי אז אתה תזכור את המלחמה הזאת ולא תוסף להלחם בו:
איוב פרק מא
(א) הֵן תֹּחַלְתּוֹ מה שמקווה הדייג לנצח את הלויתן נִכְזָבָה זה כזב ולא יקום הֲגַם אֶל מַרְאָיו והאם יוכל להראות הדיג את סחורתו שהוא הלויתן יֻטָל ולהטיל אותו לפני שאר הסוחרים: (ב) לֹא אַכְזָר אין אכזריכִּי יְעוּרֶנּוּ שיוכל לעורר אותו וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב ומי שמוכן להלחם נגדו שיתיצב לפני: (ג) מִי הִקְדִּימַנִי מי שיקדים אותי ויצליח לנצח את הלויתן וַאֲשַׁלֵּם אני אשלם לו שהרי - תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם לִי הוּא כל מה שתחת השמים שייך לי:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. זריזין מקדימין[20] למצוה[21] כדכתיב "וישכם אברהם בבקר" (פסחים ד א') ומצוה המוטלת האדם יקדים לעשותה[22] (חיי אדם ח"א כלל ס"ח סעי' ו') ולכן אע"ג שאפשר לעשות הבדלה עד יום שלישי לכתחילה יבדיל מוקדם ככל האפשר (מ"ב סי' רצ"ט ס"ק ט"ז)
ב. דבר שמצותו ביום, יקדים בבוקר לעשותו ולכן מצוה למול מיד בבוקר (יו"ד רס"ב סעי' א') וכן אם לא בדק בדיקת חמץ בליל י"ד בודק מיד בבוקר (מ"ב תל"ג ס"ק ה') ודבר שמצותו בלילה, יקדים בתחלת הלילה. ולכן ראוי להתפלל ערבית מיד ביציאת הכוכבים. (שם ומ"ב רל"ה ס"ק כ"ו)
ג. דבר שמצותו ביום אין מצוה להקדימו לעשותו בלילה וכן דבר שמצותו בלילה אין מצוה להקדימו ליום[23] אבל אם אין תלוי ביום דוקא, מצוה להקדימו כל מה שיוכל מיד כשחל המצוה[24] (שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו)
ד. ולפיכך יש לקיים מצות פדיון הבן מיד אחר שעברו שלושים יום מהלידה אפילו אם הוא בלילה ולא להמתין ליום.
[1] רש"י
[2] רש"י
[3] רשב"ם
[4] חיזקוני
[5] רבינו בחיי
[6] רמב"ן חזקוני
[7] חזקוני
[8] ת"א
[9] ת"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] חזקוני
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] משך חכמה
[14] רש"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] ספורנו
[18] כתב המלבי"ם כל מקום שמזכיר בספר זה דבר ה', מזכיר שם הוי"ה, וכל שמות זולתו היו מכוונים בהם אז לכחות אחרים, וכן בד"ה כתוב ויתן אלהים ביד המלך שכוונו על אלהים וכחות אחרים, ולכן לא אמרו עתה עלה רמות גלעד כי הנבואה הבאה ע"י הקסם לא תראה הכל בביאור ולא ראו לאיזה מקום ילך
[19] כתב הנביא זה לומר שלא היו מוכנים להנבואה לא מצד המקום שהיו בגורן ופתח שער העיר - מקום קיבוץ עם, והנבואה צריכה התבודדות, ולא מצד חברתם שהיו במעמד המלכים בעת שישבו בבגדי מלכות ועל כסא מלכות - שיראת המלך תמנעהו מהתבודד עם רוחו, ובכ"ז חל עליהם הרוח (שהוא הרוח שקר שיצא מלפני ה' שיתבאר אחר כך)
[20] עיין שבת דף ק"ל א' תוד"ה ר"א דמשום למהר המצווה חיללו שבת אע"ג דהיה אפשר לעשותה באיסור דרבנן וכן עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' ל"ה דמילה בזמנה מלין ביום ח' אפי' שהוא ביה"ש דיום ט' דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין מוכח דזריזין הוא חיוב גמור ואינו רק מעלה ועיין בשד"ח ריש מע' ז' דשיהוי מצוה לא משהינן הוא מדין זריזין ועיי"ל הע' כ"ג מש"כ בשם אבנ"ז או"ח תנ"ט או"ק ב' לחלק בין זריזין מקדימין למצוה הבאה לידך אל תחמיצנה ואין מעבירין על מצוה
[21] וז"ל המאירי הוריות דף י' ב' "כשתבא דבר מצוה לידו שיהא מכלל זריזים מקדימים למצות ולא יתאחר בעשיית מצוה שאין זה אלא דרך מי שאינו עושה המצוה דרך כונה מעולה אלא כמי שעושה אותה דרך פירוק עול ומצוה מלמדה" ועיין שו"ת פנ"י אהע"ז סי' ט"ו בשאלה השניה בטעם דשיהוי מצווה לא משהינן גבי יבם "דחשו חכמים לשום קלקול פן שמא תטרוף השעה ותיבטל המצוה כמו שחשו לשמא תיבטל מצות יבמים וכו' אע"ג דמיתה וכו' לא שכיחא וכו' כיון שהיבם מוכן לפנינו אין מחמיצין המצוה" ונראה דטעם זה כתב דוקא גבי יבום וכ"מ צורת התשובה שם דמשמע דרק ביבום אין משהין כלל אבל בשאר מצוות אפ' דמשהין לעשותה מן המובחר ודלא כדברי שלום (יודייקין) ח"א סי' מ"ג ועיין שו"ת חו"י סי' ט' שכתב דאפ' דטעם דזריזין הוא משום שמא ימות [וזה צ"ע דזריזין שייך אף על שעה מועטת כגון לקרוא ק"ש מהרה בבוקר כשו"ע נ"ח סעי' ב' ועל זמן מועט כזה ודאי אין שייך שמא ימות] ועיי"ל הערה ז' וח'
[22] עיין חת"ס או"ח סי' ר"ח ד"ה ומ"ש דדוקא במצוה שכבר מוטל עליו יש לו לזרז ולהקדים ולא להמתין, ואפי' אם נאחר יהיה מצוה מן המובחר אבל מצוה שאנו מקבלים עלינו תחלה ועדיין לא נתחייבנו בה, לא שייך כל כך זריזין וטוב לקבוע ביום המובחר ולכן קבעו פורים באדר שני לסמוך גאולה לגאולה ועיין יעיר אזן לחיד"א מע' ז' אות ג' שזריז היינו "להקדים ולעשות הדבר הידוע ומוסכם בכמותו ואיכותו וענינו אבל להוליד עצה וענין חדש וכו' אז צריך ישוב ומתון לעמוד על נקודת המרכז וכו' והמקדים טרם זה הוא שטו"ת מלגאו ומלבר
[23] ז"ל החת"ס ח"ז סימן ע"ד "וא"א להקדים בדבר שמצותו בלילה כמו ספירת עומר לספור בעוד היום משום זריזין, ז"א שעדיין לא הגיע זמנו וא"א ג"כ למול ביום השמיני קודם עלה"ש משום זריזין דעדיין לא הגיע זמנו" ועיין ביד מלאכי כללי הדינים אות רט"ז דכשעדיין לא הגיע זמן עשיית המצוה לא שייך זריזין ואדרבא מקריא מצוה שלא בזמנה
[24] כגון פדיון הבן דמצותו מיד במישלם ל' יום וכן מזוזה לשוכר ולשואל דמצותו מיד לאחר ל' א"כ מיד בזמן חלות החיוב מחויב לקיים מדין זריזין ואפי' בלילה (שם ובשו"ת חיים ביד סימן פ"ו)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה