מקרא
דברים פרק כ
(יז) כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי הזכיר בכאן ששה עממין ולא הזכיר השביעי שהוא הגרגשי, לפי שהיה מעט וקטן שבכולן[1] כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יח) לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: ס
(יט) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ ותצטרך לחתוך אילנות לבנות מצור דיק וסוללות לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת כִּי אלא תכרות את העץ ש - הָאָדָם שעליו אתה צר משתמש בו והוא עֵץ הַשָּׂדֶה הגדל סביבות העיר ובקרבתה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר[2]:
(כ) רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אלא אילן סרק אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ בין קרוב לעיר בין רחוק מעיר וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ עד רדת חומותיה[3]: פ
דברים פרק כא
(א) כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה ולא קבור אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ נֹפֵל ולא תלוי בַּשָּׂדֶה ולא צף על פני מים[4] לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ:
(ב) וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ מתוך הסנהדרין של שבעים ואחד וּמָדְדוּ מהחלל אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבֹת הֶחָלָל לידע איזה מהם קרובה[5]:
(ג) וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה בְּעֹל:
(ד) וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל נַחַל אֵיתָן שהוא שוטף בחזקה אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ מאותו היום של העריפה אסור לכבוד בו ולזרוע וְעָרְפוּ בסכין גדולה מאחורי ראשה[6] שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל:
(ה) וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם יְקֹוָק וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע:
(ו) וְכֹל זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא הַקְּרֹבִים אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה בַנָּחַל:
(ז) וְעָנוּ וְאָמְרוּ הזקנים[7] יָדֵינוּ לֹא /שפכה/ שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ:
(ח) והכהנים עונים ואומרים[8] - כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ יְקֹוָק וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עד כאן אומרים הכהנים, והקב"ה מבשר להם[9] - וְנִכַּפֵּר לָהֶם הַדָּם:
(ט) וְאַתָּה תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק: ס
נביא
מלכים א פרק יט
(טו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ כלומר תגדל אותו ותמנה אותו והושאל ממשיחת מלכי ישראל שהיתה משיחה ממש אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:
(טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:
(יז) וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל לפי שבקש נקמה מישראל, צוה לו המקום למשוח אלו, והם יהיו השלוחים בדבר הנקם, כי חזאל ירבה להשמידם יָמִית יֵהוּא כי יהרוג כל בית אחאב וכל עובדי הבעל ואף שיהוא הרגם טרם מלוך חזאל, עם כל זאת אמר לשון נמלט, כי אילו לא המיתם יהוא, היו נמלטים מחרב חזאל, על כי המה אין מדרכם לרדת במלחמה, להיות הם נהרגים ביד חזאל וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁע אמרו רבותינו ז"ל שהם הנערים המנוערים מן המצות, שהרגם בקללתו:
(יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ ומלבד אלו לא ימצא בהם עוד כשרים:
(יט) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים כלומר שנים עשר צמדי בקר היו חורשים לְפָנָיו וְהוּא היה חורש בצמד האחרון - בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו:
(כ) וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשֳּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ ואחרי כן שׁוּב כִּי זה הוא מֶה ש- עָשִׂיתִי לָךְ להעיר אותך שתבא לחסות תחת כנפי:
(כא) וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו ונישק לאביו ואמו וכשחזר וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ:
ספר מלכים א פרק כ
(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב הרבה עימו וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ:
(ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה אל העיר:
(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם:
(ד) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי אחאב הבין שכונתו שיהיה לו עבד ויעלה לו מס וכמו שמה שקנה עבד קנה רבו כך גם כאן התכוון שמכיון שיהי תחת ממשלתו הרי הוא כאילו נשיו ובניו של בן הדד הם ולכן נענה לו בחיוב:
(ה) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן כלומר שאני רוצה שתתן לי אותם בפועל ולא רק עבדות והעלאת מיסים:
(ו) כִּי אִם שלא תתן בעצמך, ואם אהיה מוכרח לשלח עבדי אליך כָּעֵת מָחָר ואהיה מוכרח ש - אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ הנה דע לך וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ:
(ז) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ ואין דעתו לשלום כלל אלא למלחמה כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה:
כתובים
איוב פרק לח
(יב) הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ בֹּקֶר ידעתה יִדַּעְתָּה שחר הַשַּׁחַר מְקֹמוֹ האם פעם ציותי על הבקר להגיע והראת לשחר - כוכב את מקומו שיעמוד: (יג) לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה האם אתה מימיך פעם אחזת בקצות הארץ ונערת את הרשעים ממנה?: (יד) תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ האם הפכת את הארץ כאילו היא חומר של חותמת שאפשר לשנותה כפי שרוצים ונערת את הרשעים ממנה ולהעמיד אחרים במקומם כמו שעושים בחומר של חותמת? ויתיצבו על הארץ אנשים אחרים כמו לבוש שמחליפים מדי זמן: (טו) וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר והאם מנעת מהרשעים את האור, ואת זרועם המתגאה שברת?: (טז) הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם וּבְחֵקֶר תְּהוֹם הִתְהַלָּכְתָּ האם הצלחת להבין את נבכי הים - מעמקי הים ואת התהום האם הצלחת לחקור?: (יז) הֲנִגְלוּ לְךָ שַׁעֲרֵי מָוֶת וְשַׁעֲרֵי צַלְמָוֶת תִּרְאֶה האם נגלו לפניך שערי המות והצלמות?: (יח) הִתְבֹּנַנְתָּ עַד רַחֲבֵי אָרֶץ הַגֵּד אִם יָדַעְתָּ כֻלָּהּ האם הצלחת להתבונן לכל רוחב הארץ, תגיד לי אם אתה יודע את כל מרחבי הארץ: (יט) אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יִשְׁכָּן אוֹר וְחֹשֶׁךְ אֵי זֶה מְקֹמוֹ היכן הדרך שבו האור שוכן והחושך היכן מקומו: (כ) כִּי תִקָּחֶנּוּ אֶל גְּבוּלוֹ וְכִי תָבִין נְתִיבוֹת בֵּיתוֹ האם תוכל לקחת את האור או החושך אל גבולו וכי אתה מבין את דרכי ביתו: (כא) יָדַעְתָּ כִּי אָז תִּוָּלֵד וּמִסְפַּר יָמֶיךָ רַבִּים האם אתה יודע את כל עשיית בריאת העולם כי אז נולדת ומספר ימי חייך כ"כ רבים: (כב) הֲבָאתָ אֶל אֹצְרוֹת שָׁלֶג וְאֹצְרוֹת בָּרָד תִּרְאֶה האם באת אל מקום האוצר של השלג והברד: (כג) אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֶת צָר לְיוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה ששמרתי אותם לעת צרה ליום קרב ומלחמה שאז אשתמש בהם: (כד) אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ יֵחָלֶק אוֹר יָפֵץ קָדִים עֲלֵי אָרֶץ היכן הדרך והמקום שבו נחלק האור שיש במקום אחד אור ובמקום השני חושך והרוח מתפזרת על הארץ (האם אתה יודע את מקומם? או יכול לעשותם?): (כה) מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת מי שם תעלה שבה יש פלג מים ושטף - זרם מים ומי שם דרך לרעמים והברקים?: (כו) לְהַמְטִיר עַל אֶרֶץ לֹא אִישׁ מִדְבָּר לֹא אָדָם בּוֹ מי גורם ויכול להמטיר גשם על מקום ללא אנשים - מדבר: (כז) לְהַשְׂבִּיעַ שֹׁאָה וּמְשֹׁאָה וּלְהַצְמִיחַ מֹצָא דֶשֶׁא לתת שובע של מי גשם על מקום של שואה ושממה להצמיח שם ולהוציא דשא:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ג
אין עושין מצות חבילות.
א. ביום שיש בו שני ספרי תורה אין מורידים הפרוכת מהס"ת השני וכ"ש שאין פותחים את ספר התורה עד שיגללו את הראשון שאין עושים מצוות חבילות חבילות (שו"ע או"ח קמז סעי' ח)
ב. נחלקו הראשונים אם גם בהבאת המצוה ולא רק בקיומה יש משום אין עושין מצוות חבילות חבילות ואנו מקילים שהאיסור הוא רק במעשה המצוה ולכן מותר להביא שני ספרי תורה כאחת אם קורא בהם בזה אחר זה מכיון שאין בהבאת המצוה איסור של חבילות חבילות (מג"א קמז, יא)
ג. ולכן מותר להביא שני כוסות של יין בבת אחת בשבע ברכות מכיון שאין איסור בהבאת כאחת. (שם)
ד. נחלקו הראשונים האם איסור זה של אין עושים מצוות חבילות חבילות הינו דוקא באדם אחד או שנאסר גם בשני אנשים ומנהגינו להחמיר בכך.
ה. ולכן אין מלים שתי תינוקות כאחת אפילו בשני מוהלים. (שם)
ו.
הלכה ט
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו, אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחול לו, אפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו ולפגע בו עד שימחול לו, לא רצה חבירו למחול לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו, לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא, ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים עד שימחול לו.
הלכה י
אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול מוחל בלב שלם ובנפש חפיצה, ואפילו הצר לו וחטא לו הרבה לא יקום ולא יטור וזהו דרכם של זרע ישראל ולבם הנכון אבל העובדי כוכבים ערלי לב אינן כן אלא ועברתן שמרה נצח, וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו והגבעונים לא מבני ישראל המה.
הלכה יא
החוטא לחבירו ומת חבירו קודם שיבקש מחילה מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה שכך וכך עשיתי לו, ואם היה חייב לו ממון יחזירו ליורשים, לא היה יודע לו יורשין יניחנו בבית דין ויתודה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה