מקרא
דברים פרק יז
(יב) וְהָאִישׁ והוא חכם מחכמי ישראל שירצה לחלוק עם בית דין הגדול אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט והורה לאחרים לעשות כפי הבנתו שלא כדעת הבית דין הגדול בדבר שבזדון חייב כרת ושגגתו חטאת, הוא הנקרא זקן ממרא[1] וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא ע"י בית דין וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל:
(יג) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ כיון שישמעו שנהרג רב גדול על זאת יהא כל אחד ירא לנפשו[2] וְלֹא יְזִידוּן עוֹד: ס
(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:
(טו) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ על פי נביא או ע"י האורים ותומים[3] מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא:
(טז) רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים אלא ייקח רק כדי מרכבתו וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס שהסוסים המובחרים באים ממצרים וַיקֹוָק אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד כאן נצטוו שלא לדור במצרים:
(יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים יותר משמונה עשרה נשים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד אלא רק כדי צרכי מלכותו וצבאו[4]:
(יח) וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה נוסח[5] הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר ויעתיק מהספר המונח[6] מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם:
(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ התורה הנזכרת וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כל שעה שאפשר לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת תורה שבכתב וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה תורה שבעל פה ומדרשות התורה[7] לַעֲשֹׂתָם:
(כ) לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו לכן לא ירבה לו סוסים נשים וזהב[8] וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול ולכן ילמד את ספר התורה זה[9] לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל: ס
דברים פרק יח
(א) לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל אִשֵּׁי יְקֹוָק קדשי המקדש וְנַחֲלָתוֹ תרומות ומעשרות ומתנות כהונה[10] יֹאכֵלוּן:
(ב) וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לוֹ: ס
(ג) וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח שוחטי בהמות החולין וזו מצוה מחודשת לא נזכרה בתורה, כי במדבר שלא היו זובחים שור ושה רק שלמים לא הזכירה להם, שאינה נוהגת במוקדשים[11] אִם שׁוֹר אִם שֶׂה ולא חיה[12] וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה:
(ד) רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ תרומה ותרומת מעשר[13] וְרֵאשִׁית גֵּז צֹאנְךָ תִּתֶּן לּוֹ:
(ה) כִּי בוֹ בָּחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם יְקֹוָק הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים וראוי לך לתת לו לחם ושמלה כדי שיוכל לעמוד לשרת[14]: ס
(ו) וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי כהן משבט לוי והלוי עצמו מֵאַחַד שְׁעָרֶיךָ מִכָּל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הוּא גָּר שָׁם וּבָא בְּכָל אַוַּת נַפְשׁוֹ ואפילו כהן שאינו מאותה משמרה שעובדת היום בירושלים בעזרה[15] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק:
(ז) וְשֵׁרֵת כהנים בעבודת המקדש ולוין בשיר ושמירה על השערים[16] בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו כְּכָל אֶחָיו הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים שָׁם לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ח) חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ הכהנים כל מה שניתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה, לג) ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות[17]: ס
נביא
מלכים א פרק יח
(א) וַיְהִי יָמִים רַבִּים וּדְבַר יְקֹוָק הָיָה אֶל אֵלִיָּהוּ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית לעצירת הגשמים לֵאמֹר לֵךְ הֵרָאֵה אֶל אַחְאָב וְאֶתְּנָה מָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה:
(ב) וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ לְהֵרָאוֹת אֶל אַחְאָב וְהָרָעָב חָזָק בְּשֹׁמְרוֹן:
(ג) וַיִּקְרָא אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ אֲשֶׁר ממונה עַל הַבָּיִת של המלך וְעֹבַדְיָהוּ הָיָה יָרֵא אֶת יְקֹוָק מְאֹד וממשיך הנביא ומספר איך היה ירא את ה' מאד -:
(ד) וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְקֹוָק וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִאִים וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה והחביא בשתי מערות חמישים בכל מערה וְכִלְכְּלָם לֶחֶם וָמָיִם
כי המים היו יקרים בשני הרעב:
(ה) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל עֹבַדְיָהוּ לֵךְ בָּאָרֶץ אֶל כָּל מַעְיְנֵי הַמַּיִם וְאֶל כָּל הַנְּחָלִים אוּלַי נִמְצָא חָצִיר וּנְחַיֶּה סוּס וָפֶרֶד וְלוֹא נַכְרִית את עצמינו מֵהַבְּהֵמָה כלומר שלא נאבד הבהמות:
(ו) וַיְחַלְּקוּ לָהֶם אֶת הָאָרֶץ לַעֲבָר בָּהּ אַחְאָב הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ וְעֹבַדְיָהוּ הָלַךְ בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ:
(ז) וַיְהִי עֹבַדְיָהוּ בַּדֶּרֶךְ וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיַּכִּרֵהוּ וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֹּאמֶר הַאַתָּה זֶה אֲדֹנִי אֵלִיָּהוּ:
(ח) וַיֹּאמֶר לוֹ אָנִי לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ:
(ט) וַיֹּאמֶר מֶה חָטָאתִי כִּי אַתָּה נֹתֵן אֶת עַבְדְּךָ בְּיַד אַחְאָב לַהֲמִיתֵנִי:
(י) חַי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ וְאָמְרוּ אָיִן וְהִשְׁבִּיעַ אֶת הַמַּמְלָכָה וְאֶת הַגּוֹי כִּי לֹא יִמְצָאֶכָּה היה משביע הגוי והממלכה באלהיהם שיאמרו לו האמת כמו שנהוג שישביע האדם חברו במה שישאל ממנו שיגיד לו האמת:
(יא) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ:
(יב) וְהָיָה אֲנִי אֵלֵךְ מֵאִתָּךְ וְרוּחַ יְקֹוָק יִשָּׂאֲךָ עַל אֲשֶׁר לֹא אֵדָע כאשר היה למוד בכך כפעם בפעם וּבָאתִי לְהַגִּיד לְאַחְאָב וְלֹא יִמְצָאֲךָ וַהֲרָגָנִי בחושבו שהתלתי בו וְעַבְדְּךָ יָרֵא אֶת יְקֹוָק מִנְּעֻרָי:
(יג) הֲלֹא הֻגַּד לַאדֹנִי אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בַּהֲרֹג אִיזֶבֶל אֵת נְבִיאֵי יְקֹוָק וָאַחְבִּא מִנְּבִיאֵי יְקֹוָק מֵאָה אִישׁ חֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם וזה נודע אח"כ לאחאב ועי"כ אני נחשד בעיניו כי ידי עם נביאי ה' להחיותם ולהצילם:
(יד) וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי ואם כן מי יכלכל הנביאים מעתה, חמול נא עליהם: ס
כתובים
איוב פרק לו
(ח) וְאִם אֲסוּרִים בַּזִּקִּים יִלָּכְדוּן בְּחַבְלֵי עֹנִי וכאשר תראה צדיקים קשורים באזיקים ולכודים בחבלים של עניות: (ט) וַיַּגֵּד לָהֶם פָּעֳלָם וּפִשְׁעֵיהֶם כִּי יִתְגַּבָּרוּ זה בגלל שסרו מאת ה' וה' יגיד להם את פעולתם ופשעיהם שעשו: (י) וַיִּגֶל אָזְנָם לַמּוּסָר וַיֹּאמֶר כִּי יְשֻׁבוּן מֵאָוֶן ומגלה אוזנם לשמוע מוסר ואומר להם שישובו מחטאותם: (יא) אִם יִשְׁמְעוּ וְיַעֲבֹדוּ יְכַלּוּ יְמֵיהֶם בַּטּוֹב וּשְׁנֵיהֶם בַּנְּעִימִיםאם ישמעו ויעבדו את ה' יסיימו את חייהם בטובה ובנעימים: (יב) וְאִם לֹא יִשְׁמְעוּ בְּשֶׁלַח יַעֲבֹרוּ וְיִגְוְעוּ בִּבְלִי דָעַת אבל אם לא ישובו בתשובה יפלו בשלח - חרב מלחמה ויגועו על שלא נתנו דעת לשוב אל ה': (יג) וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם החנפים מביאים על עצמם כעס מאת ה' ולא משוועים לה' כאשר אוסרם: (יד) תָּמֹת בַּנֹּעַר נַפְשָׁם וְחַיָּתָם בַּקְּדֵשִׁים שמתים צעירים וחייהם יסתיימו כפי שמתים הקדשים - הם הזונים במיתה מכוערת ולא מכובדת: (טו) יְחַלֵּץ עָנִי בְעָנְיוֹ וְיִגֶל בַּלַּחַץ אָזְנָם והעניים ינצלו מדין קשה בגלל עניותם שסבלו בעוה"ז. ומגלה את אוזנם לשמוע את מוסרו וע"י כך ישובו בתשובה וינצלו מגיהנם: (טז) אליהוא אומר לאיוב וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ וְנַחַת שֻׁלְחָנְךָ מָלֵא דָשֶׁן שה' הסית והציל אותך מפתח צר (של גיהנם) והביא אותך אל מקום רחב שאין תחתיו דבר מוצק, ומונח יהיה על שולחנך מלא שפע: (יז) וְדִין רָשָׁע מָלֵאתָ דִּין וּמִשְׁפָּט יִתְמֹכוּ אתה איוב היית צריך להתמלאות בדין של רשע אבל ה' ריחם עליך ורק ייסר אותך ביסורין, והם הדינים והמשפטים שבאים עליך תומכים בך: (יח) כִּי חֵמָה פֶּן יְסִיתְךָ בְסָפֶק וְרָב כֹּפֶר אַל יַטֶּךָּ ה' יביא עליך חימה וישליך אותך עם כל סיפוק רכושך וריבוי כופר שתרצה לשלם בעד נפשך לא יטה אותך מדינך ומעונש: (יט) הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ וכי יקבל ויעריך ה' לפניו את שוועתך כאשר תהיה בצרה, ושום מאמץ וכח לא יעזור לך שה' ישמע אותך: (כ) אַל תִּשְׁאַף הַלָּיְלָה לַעֲלוֹת עַמִּים תַּחְתָּם אל תצפה להחלפת היסורים שלך שהם יכולים להיות יותר חזקים כמו שה' מעניש את העמים שעוקרם ממקומם: (כא) הִשָּׁמֶר אַל תֵּפֶן אֶל אָוֶן כִּי עַל זֶה בָּחַרְתָּ מֵעֹנִי תזהר מלפנות לרשע כי את הרשע בחרת ולהיות עשיר מאשר שיכולת לבחור להיות עני וצדיק: (כב) הֶן אֵל יַשְׂגִּיב בְּכֹחוֹ מִי כָמֹהוּ מוֹרֶה הרי ה' גדול מאד בכוחו מי עוד כמוהו משליך את החוטאים וכל מי שירצה: (כג) מִי פָקַד עָלָיו דַּרְכּוֹ וּמִי אָמַר פָּעַלְתָּ עַוְלָה מי פוקד על ה' את דרכו ומי זה שאומר לה' שפעל ועשה עוול:
משנת ההלכה
לכבוד חודש אלול וכדי לזכות בדין על האדם להתחזק בקיום תרי"ג המצוות להלן נחזור ונעסוק בצורת קיום המצוות ודיניהם ובהלכות תשובה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף א
אין מעבירין על המצות
א. "מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה" מצוה שתבוא לידו תחלה, יעשנה. ולא ידחה את עשייתה מפני מצוה אחרת שרוצה עכשיו לעשות, וכל שכן שלא יניחנה לגמרי כדי לעשות אחרת. וכן אסור להחמיצה ולדחות את עשיית המצוה לאחר מכן אפילו אם אינו בגלל מצוה אחרת. וזה שאמרו "אל תחמיצנה", לזמנה[18].
ב. אפילו אם לא נטל עדיין המצוה הראשונה בידו ממש אלא שהיא סמוכה אליו יותר ממצוה אחרת אסור לעבור ממנה וליקח האחרת כגון תפילין המונחות בסמוך אליו והטלית רחוקה ממנו לא יעביר על התפילין (מ"ב סי' כה ס"ק ד)
ג. דין זה נאמר רק כשרוצה לקיים ב' מצות, כגון שרוצה להניח טלית ותפילין איזה שיפגע תחלה צריך לעשות, משום שאין מעבירין על המצוות. אבל אם אין לו פנאי לקיים שניהם רק אחת מהם, לא שייך בזה אין מעבירין, אלא אדרבה מקיימים אנו את המצוה החמורה, כגון ציצית ותפילין, תפילין חמורה שהיא קדושה ביותר וגם חובת הגוף, וכן כל כיוצא בזה,
ד. וכן אם אינו רוצה כעת לקיים שניהם ואחת תדירה ואחת שאינה תדירה יעשה את התדיר, על פי הכלל שתדיר עדיף
ה. וכן אם מצוה אחת עוברת ומצוה השניה אינה עוברת, יעשה העוברת[19]
רמב"ם הלכות תשובה
הקדמה
הלכות תשובה. מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. וביאור מצוה זו ועיקרים הנגררים עמה בגללה בפרקים אלו.
פרק א
הלכה א
כל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה,
כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה הרי זה משובח,
וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאות האדם.
הלכה ג
בזמן הזה שאין בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא תשובה, התשובה מכפרת על כל העבירות, אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנאמר רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו, ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם.
הלכה ד
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן, כיצד עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו ובאלו נאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם וגו', עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם, עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה, ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין ובאלו נאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם,
במה דברים אמורים בשלא חילל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אע"פ שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות, אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון.
[1] רבינו בחיי
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] ת"א הכתב והקבלה
[6] חזקוני
[7] העמק דבר
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] רש"י
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] ספורנו
[15] רשב"ם
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רבינו בחיי
[18] והוא איסור מן התורה, שנאמר [שמות י"ב י"ז] ושמרתם את המצות, קרי ביה "המצות" בחירק, שלא תחמץ ותיישן (כן כתבו תוס' ביומא ל"ג בהדיא ועי' מש"כ המ"א ס"ס קמ"ז, והרדב"ז בתשובתו ח"א סי' תקכ"ט כתב שהוא דרבנן, ונעלם ממנו דברי תוס' שם, וכ"כ תוס' בזבחים נ"א).
[19] (וכן מוכח בקדושין כ"ט ע"ב לפדות בנו ולעלות ברגל, רי"א יעלה כו' שזו מצוה עוברת, וחכ"א יפדה, שנא' [שמות ל"ד כ'] בכור בניך תפדה, וכ"כ רמב"ם בפי"א מהל' בכורים הל' ד', ואם כן דוקא התם דכתיב קרא, אבל בשאר מצות מודים חכמים, וכן כתב המ"א בסי' תרנ"ו).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה