מקרא
דברים פרק יג
(ו) וְהַנָּבִיא שקר[1] הַהוּא אוֹ חֹלֵם הַחֲלוֹם הַהוּא יוּמָת בסקילה[2] כִּי דִבֶּר סָרָה דברים כדי להסיר אתכם מיראתו עַל יְקֹוָק[3] אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְהַפֹּדְךָ מִבֵּית עֲבָדִים לְהַדִּיחֲךָ מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוְּךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בָּהּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ נצטוינו לבער כל עושי הרע מקרבנו בארבע מיתות בי"ד כל אחד כדינו[4]:
(ז) כִּי יְסִיתְךָ אפילו אם הוא אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ שהיית עמו בבטן אחד[5] אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לפי שנאמר הולך רכיל מגלה סוד אל תאמר שבשביל שדבר לך בסתר שאסור לגלות סודו כי אדרבה לא תכסה עליו שאסור לכסות דבריו[6] לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
(ח) מֵאֱלֹהֵי שבעת הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ שאר אומות[7] הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ:
(ט) לֹא תֹאבֶה לוֹ הוזהרנו בזה שלא להטות אוזן לדברי מסית בין אם מסית לע"ז ובין אם מסית לשאר עבירות כגון לזנות ולא לחבב אותו בשום דבר ושלא לאהוב את המסית[8] ובכלל זה שלא להודות לדבריו בהסתתו[9] וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו הוזהרנו בזה שלא להסיר השנאה שיש בלבו על המסית וצריך שתהיה שנאת המסית קבועה בלבבנו, שלא נקל בנטירת הנקמה ממנו על כל הרעה אשר חשב לעשות ולכן אסור לסייע המסית בפריקה וטעינה[10] וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו הוזהרנו בזה שלא להציל את המסית מצרה ואפילו מסכנת מות הוזהרנו שלא להצילו[11] וְלֹא תַחְמֹל הוזהרנו בזה שלא ללמד זכות על המסית ואפילו בבי"ד אסור לחפש זכות למסית אפילו אם נידון בדיני נפשות ואיסור זה אינו אלא במסית לע"ז ולא במסית לשאר עבירות[12] וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו הוזהרנו בזה שאם יודע חובה למסית חייב לומר עליו בבי"ד וי"א שבכלל לאו זה שלא לרחם על החטיאים ומכשילים בני אדם[13]:
(י) כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶסנּוּ יָדְךָ יד המוסת[14] תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה:
(יא) וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת עד שימות[15] כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
(יב) וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּן וְלֹא יוֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ שהזהירנו מהסית והוא שידרוש אחד מישראל לעבוד עבודה זרה. וזה שהוא נקרא מסית[16]: ס
(יג) כִּי תִשְׁמַע בְּאַחַת עָרֶיךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לָשֶׁבֶת שָׁם לֵאמֹר פרט לירושלים שלא נתנה לדירה[17]:
(יד) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל לשון בליעל שלא יעלה במחיצתו של הקב"ה, או בלי עול, כלומר שאינו מקבל עול תורה אלא שפורק ממנו עול מלכות שמים[18] מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם:
(טו) וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב חובה על בית דין לחקור את העדים המעידים בבית דין, בשבע חקירות כדי לברר את אמיתות עדותם טעם מצוה זו - שבית הדין יוכל לדעת באופן ברור את אמיתות העדות, ולא יפסוק הדין בחפזון[19] וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ:
(טז) הַכֵּה בסקילה תַכֶּה בכל מיתה שתוכל אם אינך יכול בסקילה[20] אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב אם לא ימסרו עצמם לסקילה צא איתם למלחמה בחרב הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב:
(יז) וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהָיְתָה תֵּל חרוב עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד הוזהרנו בזה שלא לבנות עיר הנדחת ואם בנאה צריך לחזור ולהחריבה ולשורפה אמנם מותר לעשותה גינות ופרדסים[21]:
(יח) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם הוזהרנו בזה שלא ליהנות מעיר הנדחת[22] לְמַעַן יָשׁוּב יְקֹוָק מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ:
(יט) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל כן תעשה אם בקשת לעשות הישר בעיניו[23] יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ: ס
דברים פרק יד
(א) בָּנִים אַתֶּם לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם בפרשת אמור ציוה זה לכהנים ולכן אמר לא בעבור מעלת הכהנים בלבד שהזכיר שם שהם קדושים לאלהיהם צוה בהם זה, אבל כל העדה כלם קדושים וכלכם בנים לה' אלהיכם כמו הכהנים, אם כן השמרו גם אתם במצוה הזאת כמותם[24] לֹא תִתְגֹּדְדוּ נצטוינו בזה שלא לעשוצ חבורה בגופינו על המת ונכלל בכלל לאו זה של יעשו שני מנהגים אגודות אגודות בעיר אחת[25] וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת הוזהרנו בזה שלא לעשות קרחה בראשינו על מת:
(ב) כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר יְקֹוָק לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס
(ג) לֹא תֹאכַל כָּל תּוֹעֵבָה שהזהירנו מאכול פסולי המוקדשין שאינו מותר לאכלם. והוא כשנעשה אנחנו המום בכונה בם[26]:
(ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים:
(ה) אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר:
(ו) וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת היינו שפרסותיה סדוקות, שמובדלות מלמעלה ומלמטה בשתי צפרנים, אבל אם הפרסות סדוקות למעלה ואינן שסועות ומובדלות לגמרי, שלמטה הן מחוברות הן טמאות מַעֲלַת גֵּרָה מעלה גרה היינו שמעלה ומקיאה המאכל ממעיה ומחזרת לתוך פיה לכתשו ולטחנו היטב בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ נצטוינו בזה לבדוק בסימני בהמה וחיה שיהיו מעלים גרה ושוסעים שסע ואז יהיה מותר לאכל[27]:
(ז) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה הוזהרנו מאכול בהמה טמאה שאין בה סימני טהרה[28] אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הֵמָּה וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם:
(ח) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְלֹא גֵרָה טָמֵא הוּא לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ אפילו נשחטו[29] וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ: ס
נביא
מלכים א פרק טו
(י) וְאַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אם אִמּוֹ כלומר סבתו מַעֲכָה בַּת אֲבִישָׁלוֹם שאם אמו גדלה אותו וזכר זה כי עם כל זה לא למד אסא ממעשיה ועשה הישר בעיני ה' כדוד אביו:
(יא) וַיַּעַשׂ אָסָא הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּדָוִד אָבִיו:
(יב) וַיַּעֲבֵר הַקְּדֵשִׁים הזונות מִן הָאָרֶץ וַיָּסַר אֶת כָּל הַגִּלֻּלִים עבודה זרה שהם כמו גללים (צואת בהמה) אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָיו:
(יג) וְגַם אֶת מַעֲכָה אִמּוֹ וַיְסִרֶהָ מִגְּבִירָה כלומר העביר אותה מלהיות גבירה אֲשֶׁר עָשְׂתָה מִפְלֶצֶת הוא בנין עשתה לכבוד הע"ג וקראה מפלצת לפי שהוא מביא פלצות –פחד וצרות רבות לעובדיו לָאֲשֵׁרָה וַיִּכְרֹת אָסָא אֶת מִפְלַצְתָּהּ וַיִּשְׂרֹף בְּנַחַל קִדְרוֹן:
(יד) וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ אשר היו עשויות לשמים, ולפי שכאשר נבנה הבית נאסרו הבמות בכל מקום, לזה יחשב לחטא רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם יְקֹוָק כָּל יָמָיו:
(טו) וַיָּבֵא אֶת קָדְשֵׁי אָבִיו וקדשו וְקָדְשֵׁי בֵּית יְקֹוָק כֶּסֶף וְזָהָב וְכֵלִים:
(טז) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אשר מלך אחר נדב בן ירבעם, כאשר יאמר למטה כָּל יְמֵיהֶם:
(יז) וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה מגדל גבוה בנה מול שערי ירושלים, להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(יח) וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים ממה שלקח שישק מלך מצרים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית מלך הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר:
(יט) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה תפר אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל והלחם בו כדי ש - וְיַעֲלֶה מֵעָלָי:
(כ) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה הוא אבל מים הנזכרת בדברי הימים וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת פי' הרד"ק קבוץ כנרת ותרגומה גינוסר והיא ארץ שמנה מאד ורז"ל הפליגו בספור שבח פירותיה והקבוץ רצה לומר שהיו מקומות נחלקים וכלם היו שמנים עַל עם כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי:
(כא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה שהיתה עיר המלוכה:
(כב) וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ הכריז להשמיע אֶת כָּל יְהוּדָה לחייב את כולם אֵין נָקִי ואפי' חתן שנאמר עליו נקי יהיה לביתו שנה אחת וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה:
(כג) וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא וְכָל גְּבוּרָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה ובכל דבר היה מוצלח רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו:
(כד) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
כתובים
איוב פרק לג
(יח) יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁלַח מונעו מלרדת לשחת ושימות במלחמה ע"י שלח - חרב: (יט) וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל מִשְׁכָּבוֹ וריב וְרוֹב עֲצָמָיו אֵתָן מוכיחו במכאובים ורוב עצמותיו החזקות מיסרן: (כ) וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה בחוליו מואס במאכלים: (כא) יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי ושפי וְשֻׁפּוּ עַצְמוֹתָיו לֹא רֻאוּ יהיה נראה בשרו נכלה ואף עצמותיו ישופו - ישברו ולא יראוהו כי הם נכסים מתחת לעור: (כב) וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים עומד למות: (כג) אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ מלאך אחד מאלף ממליץ עליו לטובה ואומר עליו דברי יושר: (כד) וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר והוא חונן את הנידון למוות וה' פודהו כי נמצא לו כופר: (כה) רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו רטוב והתרבה בשרו כמו בימי נעוריו (בשרו רענן ובריא): (כו) יֶעְתַּר אֶל אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ יתפלל אל ה' ויתרצה ה' לתפילתו ויקבל פניו בתרועות שמחה ויצדיקו בדין: (כז) יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא שָׁוָה לִי שהרשע יביט על אנשים כמותו שנענשו יאמר חטאתי ועקמתי את דרכי הישרה ולא היה שוה לי: (כח) פָּדָה נפשי נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וחיתי וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה ששב בתשובה פודה את עצמו מהגיהנם: (כט) הֶן כָּל אֵלֶּה יִפְעַל אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם גָּבֶר ה' פועל לתת לאדם הזדמנות לשוב פעמים ושלוש: (ל) לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים כדי להשיבו מהגהינם ולזכות לאור החיים: (לא) הַקְשֵׁב אִיּוֹב שְׁמַע לִי הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר תשמע לי ותחריש עד שאגמור דברי: (לב) אִם יֵשׁ מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי דַּבֵּר כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ אם יש לך מה לענות לי ענה כי אני חפץ להצדיקך: (לג) אִם אַיִן אַתָּה שְׁמַע לִי הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה ואם אין לך מה לענות לי תקשיב לי ואלמדך חכמה: ס
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש זכירות
זכירת השבת
א. עוד בכלל מצוה זו שנזכור תמיד בכל יום את השבת, שלא נשכחהו[30] ולא יתחלף לנו בשאר הימים כלומר שנשמור למנות ימי השבוע, שלא נחליף את השבת ביום אחר עד שלא נשכח איזה יום השביעי, שהוא חייב לקדשו. כי בזכרנו אותו תמיד יזכור מעשה בראשית בכל עת, ונודה בכל עת שיש לעולם בורא, והוא צוה אותנו באות הזה כמו שאמר [להלן לא יג] כי אות היא ביני וביניכם. וזה עיקר גדול באמונת האל
ב. ועוד בכלל מצוה זו מה שנאמר במכילתא [כאן] רבי יצחק אומר, לא תהא מונה כדרך שהאחרים מונים, אלא תהא מונה לשם שבת. ופירושה, שהגוים מונין ימי השבוע לשם הימים עצמן, יקראו לכל יום שם בפני עצמו[31]. או על שמות המשרתים, כנוצרים[32], או שמות אחרים שיקראו להם, וישראל מונים כל הימים לשם שבת, אחד בשבת, שני בשבת[33], כי זו מן המצוה שנצטוינו בו לזכרו תמיד בכל יום[34]. וזה פשוטו של מקרא.
ג. ולכך נהגו לומר לפני אמירת שיר של יום בכל יום היום כך וכך בשבת.
ד. כשכותב מכתב וכדומה טוב שיכתוב היום כך וכך בשבת ובעל ידי כך מקיים מצות עשה זו (עבד המלך שמות כ, ח)
ה. עוד בכלל מצוה זו ללמוד בכל יום הלכות שבת והוא ממה שנאמר בתו"כ "זכור את יום השבת לקדשו, יכול בלבך כשהוא אומר שמור הרי שמירת הלב אמור, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך" ופי' הראשונים[35] פירוש שתהא שונה הלכות שבת.
[1] ת"י
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] והנה זה בענין עבודת אלילים בלבד שאין אנו מאמינים אותו כל עיקר ואין אנו משגיחין בו בשום אות ומופת שיעשה, אבל בשאר מצוות אם יאמר לנו שנעבור היום על מצוה פלונית שהקב"ה צוהו בכך, כיון שהוא קודם לכן מוחזק אלינו בנביא והוא מהלך בדרכי הנבואה והפרישות, יש לנו להאמין אותו, כיון שאינו מצוה לעבור על אותה מצוה לדורות ולעקור אותה לגמרי אלא הוראת שעה אומר כן, מצוה עלינו לשמוע לו, זהו שכתוב (דברים יח, טו) אליו תשמעון. רבינו בחיי
[4] ספר מצוות ה' והוא דעת הרמב"ן בהשגות שורש יד ועיין אלה המצוות מצוה רכו
[5] רבינו בחיי
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] ת"י
[8] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת יז
[9] רמב"ן
[10] מצוות ה ' אלה המצוות ל"ת יח
[11] שם ושם ל"ת יט
[12] שם ושם ל"ת כ
[13] שם ושם ל"ת כא
[14] מצוות ה'
[15] חזקוני
[16] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת טז
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] ספר מצוות ה' ספר אלה המצוות קעט
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת כג
[22] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת כד
[23] אבע"ז
[24] רמב"ן
[25] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת מה
[26] מצוות ה' אלה המצוות ל"ת קמ
[27] שם ושם מ"ע קמט
[28] שם ושם ל"ת קעב
[29] פי' ר' יוסף בכור שור
[30] דברי רמב"ן אלו משמע שיש שני דברים א. שלא נשכחהו ב. שלא יתחלף עם שאר הימים. ונראה לבאר דשלא נשכחהו הוא כמש"כ רבי יוסף בכור שור בפסוק ח "הוו זהירים לזכור את יום השבת, שתשמרו למנות ימי השבוע, שלא תחליפו שבת ביום אחר. ואע"פ שעכשיו אין אתם צריכין שה"מן" מודיעכם את יום השבת, כשתהיו בארץ הוו זהירין בו, שלא יודיעכם המן". וכעין זה באבן עזרא בביאור הקצר "שיזכור בכל יום חשבון ימי השבוע עד שלא ישכח איזה יום השביעי, שהוא חייב לקדשו" ושלא יתחלף שעי"ז נזכור את מהות השבת שכל יום ויום נזכור שמתכוננים אנו לשבת שאינו כשאר הימים, וכמש"כ בספורנו כאן "היה תמיד זוכר את יום השבת בעסקיך בימי המעשה, כמו זכור את אשר עשה לך עמלק, שמור את חדש האביב: לקדשו. וזה תעשה כדי שתוכל לקדשו. הזהיר שיסדר האדם עסקיו בימי המעשה, באופן שיוכל להסיח דעתו מהם ביום השבת".
[31] כמו הערבים שמונין חד, תנין, תלתא. [תורה אור]
[32] כי בלשון לע"ז נקרא יום א' דומינג"ו והוא שם חמה השולט ביום ראשון, והיינו דומינו פי' פטרון ושר בלשון לטין, כי הוא המאור הגדול. יום ב' לוני"ם היינו שם הלבנה המושלת ביום ב', יום ג' קוראים מרטי"ס ע"ש מרט"ו שהוא כוכב מאדים שהוא משמש בו ביום, יום ד' קוראין מירוקולי"ס ע"ש מארקורי"ו שהוא כוכב סתם הידוע, יום ה' קוראים גובי"ס והוא גופיטו"ר דיינו כוכב צדק, יום ו' ויירני"ס והוא וירנג"י בלע"ז בתולה והוא כוכב נוגה, יום ז' שבת שהוא שבתי כמשמעו, ואנחנו בשם אלוהינו נזכיר, לכן צריך למנות לשבת, וכתבתי זה אעפ"י שאינו ענין לפי שנשאלתי עליו. [תורה אור למהר"ם פאפרו"ש].
[33] ומניית ימי השבוע הוא מהשבת שעברה כמש"כ רבינו הרמב"ן לעיל פי"ב פסוק ב "וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש [להלן כ ח], כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב [להלן לד כב] וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב [שם כג טז] בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה. וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו".
[34] ומפני שהוא מופת ועדות על החדוש נצטוינו שנזכור אותו בכל יום הוא שנאמר [שם כ] זכור את יום השבת וגו', וביאור הכתוב על דרך הפשט מה שאנו מזכירים ימי השבוע אחד בשבת ב' בשבת וכן כלן ואין אנו קורין את הימים בשם מיוחד לכל יום ויום כמו שעושין האומות ואנו עושין כך כדי שנזכור יום השבת עם כל יום ויום וזהו פירוש זכור את יום השבת לקדשו. צוה בזכרון הזה שיהיה תדיר בכל יום ויום כענין יציאת מצרים שכתוב בו כלשון הזה [שם יג] זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. והמצוה היא שנזכור אותו בכל יום כי כן כתיב [דברים טז] למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. [כד הקמח שבת].
[35] הראב"ד והר"ש משאנץ שם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה