מקרא
דברים פרק כו
(א) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ ורק אחר כך נתחייבו במצות ביכורים ולא קודם ירושה וישיבה[1]:
(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית מפירות שנקראים ראשית הפירות המעולים כלומר פירות שבעת המינים כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה תפריש הפרי בשדה וקרא לו שם ביכורים אֲשֶׁר תָּבִיא אל הבית מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא בסל או כלי שראוי להביא לבית המקדש[2] וְהָלַכְתָּ בעצמך ולא על ידי שליח[3] אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם בבית המקדש שהוא מאנשי המשמר של אותו הזמן ולא יוליך איתו כהן מעירו או עד שיהיה שם כהן מקרוביו לתת לו[4] וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ מגיד אני ומודה לפני הקב"ה כי באתי אל הארץ אשר נשבע וקיים שבועתו, ועמד באמונתו. ונטלתי חלקי ממנה, והנני מביא לו דורון מפירותיה, להכיר שהוא נתנה לנו[5]:
(ד) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ ויניף למעלה ולמטה[6] וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ להראות ולהודיע שהבכורים לא הובאו לכהן אבל הובאו אל האל ית' והוא נתנם לכהן עם שאר מתנות כהונה[7]:
(ה) וְעָנִיתָ בקול קם[8] וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי לבן הארמי ביקש להיות אֹבֵד לאבד מן העולם את אָבִי יעקב וה' הצילו מידו ואחר כך[9] וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט בשבעים נפש[10]וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ עשו לנו רע[11] הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק התפללנו[12] אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ שהיינו עניים וְאֶת עֲמָלֵנוּ בבנין הערים במצרים וְאֶת לַחֲצֵנוּ שלחצו עלינו מצרים למהר לעבוד קשה[13]:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ יְקֹוָק מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל נסים גדולים שראו כולם[14] וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְקֹוָק וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ: ס
(יב) כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ כלומר מעשר שני שמפרישים בשתי שנים ראשונות אחר השמיטה[15] בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר מעשר עני[16] וְנָתַתָּה לַלֵּוִי מעשר ראשון לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה את המעשר עני[17] וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ:
(יג) וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ זו תרומה גדולה שהיא קודש מִן הַבַּיִת זו חלה הניתנת לכהנים וְגַם לרבות מעשר שני שהיה מפריש לעצמו נְתַתִּיו לַלֵּוִי זה מעשר ראשון וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָהזה מעשר עני כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי הפרשתי כסדר המתנות לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ להפריש ממין על שאינו מינו[18] וְלֹא שָׁכָחְתִּי:
(יד) לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי באבלי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי הפרשתי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ תכריכים לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָי לתת למי שנתחייבתי לתת ולהביאו למקום שנתחייבתי להביאו[19]עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי:
(טו) הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: ס
(טז) הַיּוֹם הַזֶּה הנה השלים משה לבאר את התורה ולחדש כל המצות אשר צוה אותו השם לחדש להם, ולכך אמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים, כי כבר השלמתי לך הכל[20]יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:
(יז) אֶת יְקֹוָק הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם גדלתם השם ורוממתם אותו שיהיה הוא לבדו לכם לאלהים לא תודו באל אחר כלל כיון שקבלתם עליכם כל התורה בפירושיה ובדקדוקיה ובחדושיה לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו שתעשו הטוב והישר ותגמלו חסד איש את רעהו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו מצוות עשה וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ מצוות לא תעשה[21]:
(יח) וַיקֹוָק הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם רומם וגדל אתכם בקבול התורה שתהיו לו לעם סגולה מכל העמים, ולשמר כל מצותיו, כי לכם לבדכם יתן תורתו ויצוה אתכם בכל המצות הרצויות לפניו לא לעם אחר, כענין שכתוב (תהלים קמז יט כ) מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי[22] לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו:
(יט) וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה שיהללוך כל עמי הארץ בהיות ה' קרוב בכל קראך אליו וּלְשֵׁם שיצא לך שם בגוים בהדרו אשר שם עליך, כי אתה נעלה על כלם[23] וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר: ס
נביא
מלכים א פרק כב
(כט) וַיַּעַל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד:
(ל) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט אני - הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה כדי שלא יכירוהו וילחמו עליו כי חשש שהיה להם מרגלים ושמעו דבר הנבואה כמו שהיה באמת:
(לא) וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלִשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ כי היה לו מרגלים ושמעו דבר הנביא:
(לב) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק בתפילה לה' יְהוֹשָׁפָט וה' עזרו שלא המיתוהו תיכף בסובם עליו, ובתוך כך הכירוהו:
(לג) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו:
(לד) וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ ולא התכוון לפגוע דוקא באחאב וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן כלומר השריון עשוי טבעות ועליו כעין קשקשי מתכת המחוברים ודבוקים לו והחץ חדר בין הקשקשים ובין חורי טבעות השריון וחדר לגופו של אחאב וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ נהג הרכב הֲפֹךְ יָדְךָ וסע לאחור וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי נעשיתי חולה, ולא גלה לרכבו שהוכה, שלא יבעית אותו, ויודיע לכולם וינוסו מן המלחמה:
(לה) וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא בין ארם וישראל וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה כלומר מתחזק לעמוד נֹכַח אֲרָם שלא יבינו שנפצע וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב מרוב שפיכת דמו נגר וירד אל תוך אמצע הרכב אשר היה רוכב עליו:
(לו) וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה קול הכרוז בַּמַּחֲנֶה כלומר אחאב במותו העביר קול רינה במחנה שרננו לאמר איש אל עירו, כי כולם שמחו על מפלתו, ואמרו מה שכתוב באבוד רשעים רינה זה אחאב בן עמרי כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר אִישׁ אֶל עִירוֹ בני ישראל ישובו לעירם כי מת המלך וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ בני יהודה ישובו לארצם ומזה נתקיים מה שנתנבא הנביא לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, כי לא נפלו חללים מבני ישראל אז, ולכן היה בידם ללכת לביתם ולא רדפם האויב:
(לז) וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן:
(לח) וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ נשים הזונות הרוחצות במי הברכה, רחצו בדמו המעורב במים וגם זה לבוז תחשב כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֵּר:
(לט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן שן הפיל כלומר בית משנהב אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(מ) וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(מא) וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אָסָא מָלַךְ עַל יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(מב) יְהוֹשָׁפָט בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי:
(מג) וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא סָר מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(מד) אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת לשם הקב"ה אבל היה זה באיסור שהרי משנבנה הבית נאסרו הבמות:
(מה) וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(מו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַאֲשֶׁר נִלְחָם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
כתובים
איוב פרק מא
(כ) לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת לא מבריח אותו חץ מקשת לְקַשׁ נֶהְפְּכוּ לוֹ אַבְנֵי קָלַע וכל אבני הקלע נהפכים להיות עליו כמו קש: (כא) כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח התותח נחשב לו גם כמו קש וְיִשְׂחַק לְרַעַשׁ כִּידוֹן והוא צוחק לרעש הכידון: (כב) תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ יִרְפַּד החודים והחריצים של הסלעים וכדו' מרופדים בשבילו חָרוּץ עֲלֵי טִיט כמו לשכב על טיט: (כג) יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָהמרתיח את המעמקים בים כמו סיר שרותח יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה ורוקח את המים ומערבבם כמו שעושים תבשיל של מרקחה שמערבבים אותו: (כד) אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב מרוב מהירותו משאיר אחריו שובל של אור יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה מחשיב את התהום לזקן שאין בו פחד מהתהום: (כה) אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ אין מי שדומה לו בממשלתו שחי על האדמה הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת שעשה בלי פחד: (כו) אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה מעל כל הגבוהים הוא נמצא ו- הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ על כל הגאותנים: ס
איוב פרק מב
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר: (ב) איוב מודה לה' שהוא טועה ידעת יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל וה' הוא כל יכול וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה ואין דבר שחושב לעשות שנמנע ממנו: (ג) מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה בְּלִי דָעַת מי הוא השוטה שמעלים עצות של חכמה בגלל חסרון ידיעותיו לָכֵן הִגַּדְתִּי ועד עכשיו דיברתי דברים שהם מופלאים ממני וְלֹא אָבִין נִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי וְלֹא אֵדָע ואין לי בהם ידיעה והשגה: (ד) שְׁמַע נָא שמע את שאלותי על הנהגתך המוסתרת וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי ותענה לי רק מה שתענה לי בחסדך ואותו אדע: (ה) לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ עד עכשיו ידעתי עליך רק משמיעת האוזן שסיפרו על הממשלה שלך וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ אבל עכשיו אני רואה בעצמי את גדולתך ואת אלוקותך: (ו) עַל כֵּן אֶמְאַס ועכשיו אני מואס ברצונותי הקודמים שהייתי חפץ לתענוגות עוה"ז ודרישתי לשלוה בעולם וְנִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר והתחרטתי על שחפצתי בתענוגות גופי שהוא עפר ואפר: פ
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ו
זריזים מקדימים למצוות
א. היה מהלך בדרך וצריך להתפלל שחרית י"א דנכון להמתין עד שיגיע למחוז חפצו כדי לקיים מצוה מן המובחר[24] (שו"ע הגר"ז סי' צ"ד סעי' ה') וי"א דלא ימתין אלא יתפלל מיד כשיכול[25]
ב. ראוי לדחות לעשות ברית מילה אפי' אחר חצות כדי לעשותה בעשרה[26] כל שאין לחוש שמא לא תיעשה היום אבל לדחות הברית כדי שתיעשה הסעודה בעשרה אסור (מנח"י ח"ח סי' צ') ועכ"פ אין לדחות עשיית הברית כדי שיבואו כל הקרובים והמוזמנים[27] (שד"ח מע' ז' כלל ג')
ג. מי שיש לו בשעת הלל לולב ואתרוג שכשר לצאת בהם ורוצה להמתין שעה או שתים עד שיביאו לו אתרוג מהודר יותר י"א דלא ישהה המצוה ויברך עכשיו[28] וי"א שימתין עד שיביאו לו המהודר[29]
ד. י"א דראוי להקדים המצוה ואפי' אם ימתין אזי יעשה ברב עם, מ"מ מוטב להיות מן הזריזין ומקדימין (חיי"א שם סעי' ו'[30]) וי"א דימתין כדי לעשותה ברוב עם אם אין חשש שתיבטל ממנו המצוה (בה"ל[31] סי' תכ"ו סעי' ב' ד"ה אלא)
ה. אע"ג שכל היום כשר למילה מצוה למול בבוקר בבוקר מיד שזריזין מקדימים (יו"ד רס"ב סעי' א') וי"א דבשבת ימול מיד אחר שחרית (קודם מוסף) משום זריזין (שו"ת חת"ס או"ח סי' ס"ט)
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רמב"ן חזקוני
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] ת"י
[7] ספורנו
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"א ת"י
[10] רש"י
[11] ת"א ת"י
[12] ת"א ת"י
[13] אבע"ז
[14] ת"א ת"י חזקוני
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי
[19] ת"א
[20] רמב"ן
[21] רמב"ן
[22] רמב"ן
[23] רמב"ן
[24] דהיינו להתפלל בעמידה שבדרך אינו מחויב וכבסי' צ"ד שם ושם כתב דדוקא אם לא יעבור זמן תפילה וכשיגיע למחוז חפצו יהיה לו מקום מיווחד שלא יבלבלוהו בני ביתו
[25] כ"מ בשד"ח מע' ז' כלל א' ד"ה ובשו"ע הרב וכו' דתליא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל וא"כ לספר חסידים עדיף טפי זריזין ממצוה מן המובחר ולהכי יתפלל מיד אמנם יש להסתפק אף לספר חסידים האם ראוי להמתין אם יודע כשיגיע למחוז חפצו שימצא מנין בעשרה וכן שייך ספק זה גבי ק"ש של ערבית האם ימתין למנין שמתפלל באיחור או יקרא מיד בצה"כ דלפי מש"כ בחת"ס או"ח נ"א אפשר דבעשרה הוא מדין המצוה ולא רק מדין מצוה מן המובחר ולהכי ראוי להמתין וצ"ע
[26] שם הביא ראיה מל' הטור יו"ד סי' רס"ה בשם רב צמח גאון וכן הביא ממהר"ם שיק ומשמע דהוא משום דס"ל דעדיף מצוה מן המובחר מזריזין וכדמשמע ל' המהר"ם שיק שם וא"כ לכאו' תליא לדינא במח' התרה"ד והספר חסידים הנ"ל אמנם לפי מש"כ החת"ס או"ח נ"א גבי ברכת הגומל דעדיף להמתין לברכו בעשרה כיון דהווה מדין הברכה אפשר דה"ה הכא וכדאיתא בפרקי דר"א (פי"ט), והביאו בליקוטי מהרי"ל (ריש ה' מילה) "דאין שום עדות שנתן הקב"ה לישראל פחות מעשרה, וה"נ העידו העשרה שהכניס בנו בבריתו של אאע"ה" עכ"ל המהרי"ל וא"כ אפשר דהווה יותר מדין מצוה מן המובחר ולהכי צריך להמתין ועיין או"ח תקנ"ט סעי' ז' ומ"ב ס"ק כ"ו בתשעה באב אם יש תינוק למול י"א דמלין אותו אחר הקינות דזריזין מקדימין וי"א דמלין אותו אחר חצות והמנהג כסברא ראשונה ולכאו' תליא במח' התרוה"ד וספר חסידים ועכ"פ צ"ע אמאי לא ימולו מיד בבוקר לספר חסידים דאע"ג דאינו בשמחה הא זריזין עדיף ממצוה מן המובחר ומ"ש מקידוש לבנה קודם תשעה באב ועיין בבאהגר"א שם דכתב דכל מצוה שקיבלו וכו' ולכן אין מלין בהספד ואפ' דטעם זה הוא דין במעשה המצוה ולא בדין מצוה מן המובחר ועכ"פ קשה מ"ש מקידוש לבנה ועיין שד"ח מע' בין המצרים סי' ב' אות י"ד דהספרדים ס"ל אחר חצות וצ"ע דהמחבר הביא דיעה ראשונה בסתם ודיעה שניה ביש ממתינים וצ"ע
[27] דזריזין מקדימין עדיף מברוב עם ושם סתם וכתב "עד שיתקבצו המוזמנים" אבל אם אין לו עשרה לא ביאר מה דינו ואפ' דיודה להמנח"י
[28] דזריזין עדיף ממצוה מן המובחר לדעת הספר חסידים הנ"ל וכן בשדד"ח הנ"ל תלה דין זה במח' הנ"ל
[29] שו"ת שבו"י ח"א סי' ל"ד מובא בשע"ת תרנ"א ס"ק ז' וז"ל שם "דזה ג"כ זריז ועומד הוא לעשות מצוה מן המובחר ומחשבתו הטובה מצטרף למעשה" והוא כדעת התרוה"ד הנ"ל וכמש"כ בתשובה שם
[30] וכן בשע"ת סי' רכ"ט ס"ק ג' ובקיצור שו"ע סי' ס' סעי' ז' גבי ברכת החמה דעדיף לומר מיד בנץ מלאומרו מאוחר יותר ברוב עם וכן שם בקיצור שו"ע סי' צ"ז סעי' ט' דעדיף לקדש הלבנה מיד ולא להמתין על ברוב עם דזריזין דוחה לברוב עם וכ"כ בשו"ת זבחי צדק לר"ע סומך או"ח סי' ל"ו וכן עיין שו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' ד"ה והא דכתבו דהביא שיש שסברי דבעי' לעשות פדיון הבן ביום דוקא "לחבובי מצוה ולהדרה לעשותה בפומבי ובפרהסיא ביום ולא באישון לילה ואפלה" והוא חלק עליהם דהסעודה באמת יעשו ביום ופדיון הבן בלילה דלמה ישהו המצוה בשביל זה משמע דעדיף הקדמת המצוה מלעשותה ברוב עם [וצ"ע דמצינו דברוב עם עדיף ממצוה מן המובחר כדמשמע במג"א תכ"ו ס"ק ו' דעדיף ברוב עם אע"ג דהוא בתענית וכן שם ס"ק י"ג דעדיף ברוב עם במוצ"ש מלקדש לאחר ז' ימים. אמנם אפ' לחלק דברוב עם הוא עצמו מצוה מן המובחר כמש"כ בבה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור ולהכי אין שייך לומר דיבטל מובחר זה מפני מובחר אחר אבל זריזות אינו מעלה בעצם המצוה אלא דאם אינו עושהו מיד אינו נקרא זריז וכמש"כ במ"ב סי' רל"ה ס"ק כ"ז ולהכי אפשר דמצוה מן המובחר עדיף וכדלעיל אמנם לפי מש"כ לעיל הע' ב' בשם המאירי ערכין משמע דאף זריזות הוא חסרון במעשה המצוה ואינו מן המובחר ועיין בשע"ת סי' תרנ"א ס"ק ח'מובא לעיל הע' י"ט]
[31] דכתב דימתין עד י' ימים כדי לקדש הלבנה בג' אנשים או בי' משום דמרויח ברוב עם ועיין סי' צ' במ"ב ס"ק כ"ח ועיי"ש סי' רכ"ט ס"ק ח' דבאמת לא הזכיר דעדיף לברך ברכת החמה מיד בנץ אע"ג שאינו ברוב עם ובשעה"צ שם ס"ק א' ציין לחת"ס או"ח סי' נ"ו וז"ל "וע"כ נ"ל אעפ"י שכבר נהגו לברך אחר יציאת בית הכנסת משום ברוב עם הדרת מלך והמנהג נתיסד עפ"י משאת בנימין סי' ק"א, מ"מ כשהוא יום מעונן כל הקודם לברך כשרואה החמה אפילו ביחידות מוקדם לברכה" ומתבאר שם דטעמו אינו משום זריזין אלא משום דעיקר הברכה הוא תחלת היום הא לא"ה ברוב עם עדיף מזריזין וצ"ע למה עדיף ברוב עם מזריזין או להיפך ואינו תלוי בדין מצוה מן המובחר אי עדיף או לאו דהא ברוב עם נמי משום חבוב המצוה הוא כמש"כ בה"ל סי' תר"צ סעי' י"ח ד"ה צריך לחזור וכ"מ בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל ו' סי' י' הנ"ל הע' כ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה