מקרא
דברים פרק טז
(א) שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב שמרהו לפני בואו שיהא ראוי לאביב שיש בו אביב של תבואות של שעורים לקרב בו את העומר, ואם לאו עבר את השנה[1] וְעָשִׂיתָ קרבן פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם ותאכלו את הפסח[2] לָיְלָה ויש מפרשים שנסים שהובילו ליציאה היו בלילה שהרי היציאה עצמה היתה ביום[3]:
(ב) וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ צֹאן לקרבן פסח כבשים או עזים וּבָקָר לקרבן חגיגה הבא עם הפסח כדי שייאכל הפסח על השובע[4] וכן למחרת ביום הפסח קרבן חגיגה לשמחת החג[5] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(ג) לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ על שחיטת הפסח, שלא ימצא ברשותו חמץ בשעת שחיטה[6] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו בגלל הקרבן הבא לזכרון יציאת מצרים[7] מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן בחפזון מצרים, שהוכו ונחפזו, ובחפזון ישראל שנחפזו לצאת[8] יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
(ד) וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלְךָ שִׁבְעַת יָמִים וְלֹא יָלִין מִן הַבָּשָׂר אֲשֶׁר תִּזְבַּח תשחט בָּעֶרֶב בין הערבים כלומר אחר חצות של י"ד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַבֹּקֶר:
(ה) לֹא תוּכַל לִזְבֹּחַ אֶת הַפָּסַח בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ עריך אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(ו) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם תִּזְבַּח אֶת הַפֶּסַח בָּעָרֶב תשחטנו משש שעות ולמעלה כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אחר צאת הכוכבים תאכלנו מוֹעֵד צֵאתְךָ מִמִּצְרָיִם בעלות השחרתשרפנו[9]:
(ז) וּבִשַּׁלְתָּ באש והכונה בצלי[10] וְאָכַלְתָּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בּוֹ וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר של מוצאי החג[11] וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ:
(ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה: ס
(ט) שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה ללמד על העומר שלא תהא קצירתו אלא בחרמש[12] תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
(י) וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מִסַּת הרמת יד ב[13] - נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ הוא ענין בפני עצמו, והוא הדין בשאר המועדים שיתן אדם צדקה ויקדיש קרואים לפי נדיבותו ולפי עושרו, אבל גילה זה בכאן בחג השבועות מפני שהפסח זמנו שבעת ימים והסוכות כמו כן שבעת ימים אבל שבועות שאינו אלא יום אחד הייתי סבור שאין החומר בו כל כך כמו בשאר המועדים, לכך הודיענו בו החיוב שאין להקל בו במצות הצדקה, שהרי שוה הוא לשאר המועדים וחמור כמותם ואף על פי שאינו אלא יום אחד. והקרואים האלה הם הלוי והגר והיתום והאלמנה[14]:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ ישמחו בחג הקציר בלקט ופאה המצויים בקציר[15] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
(יב) וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם בשאר חגים יש מצות שיש להזכיר שבגינן יצאו ישראל ממצרים כגון מצות בפסח, סוכה בחג האסיף, שופר בר"ה, תענית ביום הכפורים, אבל עצרת אין בו שום רמז לפיכך כתוב בו וזכרת[16] וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה שתשמור החקים האלה אשר צוך האדון הפודך מבית עבדים, וכן נזכיר בקדוש היום הזה זכר ליציאת מצרים[17]: פ
(יג) חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ שבשדה לבית וּמִיִּקְבֶךָ שבגת לאוצר[18]:
(יד) וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ ישמחו בפרט ועוללות ומתנות פירות האילן[19]:
(טו) שִׁבְעַת יָמִים תָּחֹג בהקרבת עולות ושלמים[20] לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק כִּי יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ בסחורה ואומנות[21] וְהָיִיתָ אַךְ רק שָׂמֵחַ שלא יהא לך מחשבה רק על השמחה, אבל בפסח שהתבואות בשדה, כתיב "ופנית בבקר והלכת לאוהליך", כי המלאכה שיש לך לעשות יעכב שמחתך לפי שאין לך פנאי לשמוח[22]:
(טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם אלא בעולות ראייה ושלמי חגיגה[23]:
(יז) אִישׁ כְּמַתְּנַת יָדוֹ יביא את קרבנותיו כְּבִרְכַּת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לָךְ: ס
ומצות הרגלים כבר הזכירה (ויקרא כג, במדבר כח כט). והנה בתורת כהנים הזכיר בה ענין הקרבנות, והקרבתם אשה לה', וכאן לא יזכירם כלל, אבל יזהיר את ישראל לעלות בהם אל המקום אשר יבחר ולשמוח לפניו. כי כאשר צוה שיביא מעשר שני לפני ה' וכן הבכור ויאכלם שם במקום אשר יבחר ה', הוסיף לבאר כי עוד חייבין שיבואו כלם לפני השם ויחגו לפניו בשלשה רגלים ולשמוח בשלמים שיקריבו לפניו. ולא הזכיר זמני חג המצות והסוכות באי זה יום יהיה, אך הזכיר חדשיהם דרך קצרה, שכבר הזכיר הכל שם ובאר בכאן דברים רבים. כי הזכיר במצה שתהיה לחם עני, להגיד כי צוה לזכור שיצאו בחפזון, והיא עני זכר כי היו במצרים בלחם צר ומים לחץ, והנה תרמוז לשני דברים, וכן אמרו הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים. או יאמר שתהיה עוד עשויה כלחם עני ולא שתהיה מצה עשירה, כמו שהזכירו רבותינו (פסחים לו א). ובאר במצות השאור שלא יראה בכל גבולך, כי בתחלה אמר (שמות יב יט) לא ימצא בבתיכם ואמר וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה - ולא הזכיר היום הראשון באיסור המלאכה, וכן לא הזכיר בחג השבועות איסור מלאכת עבודה ולא בסוכות, ולא הזכיר מצות הלולב, וכן לא הזכיר כאן יום הזכרון ובעשור לחדש. והטעם כאשר פירשתי כי לא בא עתה רק להזכיר הראיה והשמחה, שחייבין כל ישראל ללכת בשלש הרגלים האלה אל המקום אשר יבחר ה' ולחוג שם איש כמתנת ידו כברכת השם אשר נתן לו, לשמוח לפניו להודות על כל הטובה אשר גמלנו כרחמיו וכרוב חסדיו והזכיר כאן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם - וכן אמר (פסוק טז) שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו' במקום אשר יבחר. ולא ידעתי, אם לומר כי לאחר שיבנה בית המקדש לא נאסף להקריב קרבנות הרגלים אלא במקום ההוא אשר יבחר ה', כטעם שיאמר (פסוק ה) לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך, או שיבאר כאן שלא יתחייבו לעלות לרגל עד אשר יבחר השם מקום לשכנו שם[24]:
סליק פרשת ראה
נביא
מלכים א פרק טז
(כג) בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה אף כי זמרי הלא מלך בכ"ז לאסא, והומת אחר שבעה ימים, ומיד מלך עמרי, אבל לפי שחצי העם היו אחרי תבני, לא היתה מלכות עמרי מלכות שלימה, עד כי הומת תבני בשנת ל"א לאסא, כי אז מלך על כל ישראל בְּתִרְצָה מָלַךְ שֵׁשׁ שָׁנִים:
(כד) וַיִּקֶן בשנה השביעית למלכותו אֶת הָהָר שֹׁמְרוֹן על שם סופו אמר, כי הוא קראה שומרון מֵאֶת שֶׁמֶר בְּכִכְּרַיִם כָּסֶף וַיִּבֶן אֶת הָהָר להיות לו עיר מלוכה לשבת בה וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר אֲשֶׁר בָּנָה עַל שֶׁם שֶׁמֶר אֲדֹנֵי הָהָר וקראה שֹׁמְרוֹן וזה מורה ההבדל בין ירושלים שנקראת לזכרון יראה ושלמות ובין שומרון שנקרא ע"ש אדם בליעל:
(כה) וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו שהרע בגלולים חדשים אשר לא היו לפניו חוץ ממה שלא עזב גם דרך ירבעם:
(כו) וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט ובחטאתיו וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם:
(כז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עָמְרִי אֲשֶׁר עָשָׂה וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(כח) וַיִּשְׁכַּב עָמְרִי עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּשֹׁמְרוֹן וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(כט) וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה:
(ל) וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו:
(לא) וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט הקל שבמעשיו היה ללכת בחטאת ירבעם, כי הרשיע עוד יותר ממנו וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ:
(לב) וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל ב - בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן:
(לג) וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה אילן הנעבד וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו ובדרש מאי ויעש אחאב את האשרה אמר ר' יוחנן שכתב על דלתי שמרון אחאב כפר באלהי ישראל לא יהא לו חלק באלהי ישראל:
(לד) בְּיָמָיו בָּנָה חִיאֵל בֵּית הָאֱלִי כלומר מבית אל כמו הלחמי מבית לחם אֶת יְרִיחֹה בַּאֲבִירָם בְּכֹרוֹ יִסְּדָהּ ובשגיב ואז מת אבירם ומתו כל בניו עד ש - וּבִשְׂגוּב צְעִירוֹ הִצִּיב דְּלָתֶיהָ ומת לו שגוב צעירו כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (יהושע ו כו): ארור האיש אשר יקום ובנה וגו' ותקיימה בו קללה זו שבכורו מת ביסודה וקטן בניו מת בהצבת דלתיה: ס
מלכים א פרק יז
(א) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מהעיר תושב ואח"כ היה - מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד[25] אֶל אַחְאָב אמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי סנהדרין י ב): כאשר מתו בני חיאל בית האלי, הלכו אחאב ואליהו לנחמו, ואמר אליהו לחיאל שמתו בניו בדבר קללת יהושע, והשיב אחאב ומדוע לא יקוים קללת משה רבו, שאמר (דברים יא טז): ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים. והלא כולם עובדי כוכבים, ואין הגשמים נעצרים. מיד קפץ אליהו ונשבע שיעצר טל ומטר חַי יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי וזה יוכיח שהעונשים חלים בגלל גזירות הנביאים: ס
(ב) וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר:
(ג) לֵךְ מִזֶּה שלא יהרגך אחאב וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה מזרחה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:
(ד) וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ במזון שָׁם כדי להעיר רוחו לבל יתאכזר על ישראל, בראותו כי העורבים האכזרים יחמלו עליו לכלכלו, ואיך לא יחמול הוא על ישראל:
(ה) וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיַּרְדֵּן:
(ו) וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב ומכך שה' אמר לו לאכלו, ידע שבשר כשר הוא וּמִן הַנַּחַל יִשְׁתֶּה:
(ז) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ: ס
כתובים
איוב פרק לד
(לא) כִּי אֶל אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל המלך הרשע הזה אומר שהוא נושא את ידיו אל ה' שמאמין בו ולא יגרום נזק לעמו שלא יחבול עניים ואלמנות: (לב) בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף חוץ ממה שאני רואה את פשעי תגיד לי אתה ה' את העבירות שנסתרות ממני כדי שלא אוסיף להכשל: (לג) הַמֵעִמְּךָ יְשַׁלְמֶנָּה כִּי מָאַסְתָּ כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי וּמַה יָדַעְתָּ דַבֵּר פונה אליהוא אל איוב ושואלו בתמיהה האם אתה חושב שה' צריך לבקש ממך רשות כדי להענישך שהרי אתה מאסת במשפט ה'. האם אתה תבחר לה' את ענשך שיביא עליך ? ומה שיש לך לומר ולהגיד להגנתך תאמר: (לד) אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי כל האנשים החכמים מסכימים איתי: (לה) אִיּוֹב לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל שאתה לא מדבר דברי וטענות חכמה: (לו) אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח עַל תְּשֻׁבֹת בְּאַנְשֵׁי אָוֶן רצוני (או שקורא לקב"ה אבא) שכל טענות איוב יבדקו עד סופן כדי שיהיה לנו תשובות לתת לכל האפיקורסים אנשי הרשע: (לז) כִּי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל גורם לנו ספקות באמונה הטענות של איוב שמרבה לטעון וכן מעשיו שמוסיף על חטאיו פשעים: ס
איוב פרק לה
(א) וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר: (ב) הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל וכי אתה חושב שדבריך שאתה יותר צדיק מה' הוא משפט צודק?: (ג) כִּי תֹאמַר מַה יִּסְכָּן לָךְ מָה אֹעִיל מֵחַטָּאתִי שאתה טוען מה כבר אני מועיל ומשנה במעשי החטאים שלי: (ד) אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת רֵעֶיךָ עִמָּךְ אני אענה לך ולרעיך: (ה) הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ תסתכל לשמים ותביט אליהם שהם גבוהים ממך: (ו) אִם חָטָאתָ מַה תִּפְעָל בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה תַּעֲשֶׂה לּוֹ באמת אם חטאת ופשעת אתה לא פועל ומחסר לו דבר: (ז) אִם צָדַקְתָּ מַה תִּתֶּן לוֹ אוֹ מַה מִיָּדְךָ יִקָּח וכן אם תעשה מעשים טובים אין לו מידך רווח: (ח) לְאִישׁ כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן אָדָם צִדְקָתֶךָ לעצמך אתה מזיק ברשעותך ומועיל בצדקותיך:
משנת ההלכה
מצוות מעשיות לזמן הזה מתוך תרי"ג המצוות
שש זכירות
זכירת מעשי אבותינו במדבר
א. נאמר בפרשת עקב[26] "זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלהיך במדבר", ונצטווינו בזה לזכור שחטאנו במדבר והכעיסו אבותינו להקדוש ברוך הוא ובפרט במעשה העגל.
ב. צריך לזכור בפה את מעשה העגל[27].
ג. הרמב"ן[28] הסתפק האם זוהי אזהרה לאנשי דור המדבר[29], או שהיא מצוה לדורות שנדע את חסד האלקים עלינו ושמרו ברית אבותינו ולתת הודאה לשמו ולברך אותו על הכל[30], וא"כ ראוי למנותה במנין המצוות[31]. וכתב החרדים [32]שספק דאורייתא לחומרא.
ד. כתב החרדים[33] שבכלל מצוה זו שיזכור את מה שהוא בעצמו הקציף את הקב"ה מיום היותו על האדמה, וכ"כ חובה לזכור את עוונות אבותינו בדורות הקרובים לנו[34], ונבוש מלפני יתברך ואז יכנע לבבנו הערל[35].
ה. אפשר לקיים מצות זכירה זו בכל יום[36].
ו. רוב מוני המצוות הראשונים לא מנו את הזכירה זו בכלל מנין המצוות, לא בעשין ולא בלאוין[37].
ז. כתב המג"א[38] בשם האר"י[39] בברכת אהבת עולם תיבת "באהבה" יכוין לזכור את מעשה העגל[40].
ח. נוהגים לכרוך בו את הפרשיות של תפילין, בשער של עגל[41], כדי שנזכור את מעשה העגל ולא נחטא[42].
ט. ובכלל מצוה זו לשנות וללמוד דיני עבודה זרה
[1] פי' ר' יוסף בכור שור רבינו בחיי
[2] ת"י
[3] ת"א אבע"ז
[4] רש"י רבינו בחיי
[5] ת"י
[6] אבע"ז רבינו בחיי
[7] חזקוני
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רש"י רבינו בחיי
[10] רש"י אבע"ז
[11] ת"י
[12] רמב"ן
[13] אבע"ז
[14] רבינו בחיי
[15] ספורנו
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ספורנו
[21] אבע"ז
[22] פי' ר' יוסף בכור שור
[23] רש"י
[24] רמב"ן
[25] י"א שהיה משבט גד וי"א שהיה משבט בנימין וי"א שהיה כהן שפנחס זה אליהו.
[27] כמו שנאמר בתורת כהנים (ריש בחוקותי) "יכול בלבבך, כשהוא אומר אל תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך.ועיין עוד בדברי הראב"ד והר"ש משנץ לתו"כ שם שמפרשים שכמו שפירוש המילה "זכור", היינו שתהא שונה בפיך [עי' לעיל מתו"כ ר"פ בחקותי], כך כל שאר הזכירות המוזכרות בתורה, היינו שתהא שונה הלכותיהם הלכות שבת וכו' והלכות מגילה, [והוא מלשון ושננתם לבניך, שתקבע זמנים להיות קורא בתורה בכל אלו הענינים], ור"ל שאינם אלא אזהרות על לימוד התורה, וה"ה החיוב הוא ללמוד את עניני מעשה העגל, [עי' הגהות מהרי"ד לר"ש משנץ שם בשם זית רענן]. ולפ"ז י"ל שזהו ג"כ טעם מי שלא מנה את מצות הזכירה הזו.
[30] וכמו שאמר הנביא מיכה (ו ה) "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענו אתו בלעם בן בעור וגו' למען דעת צדקות ה'".
[35] וכתב החרדים שם שחיוב זה הוא ענף למצוה זכירת מעשה העגל, ונלמד בקל וחומר ממצוות הזכירה שאם מצווים אנו לזכור מה שהקציפו אבותינו במדבר ק"ו נזכור מה שאנחנו הקצפנו, ומה שהקציפו אבותינו בדורות הקרובים לנו.
[37] עי' סהמ"צ וסמ"ג והחינוך ועוד שלא מנו, ועי' קרן אורה ברכות דף ה שהרמב"ם שלא מנה מפני שלא נאמר בתלמוד ולא מסתבר לזכור תמיד מעשה העגל, ועי' ערוך השלחן סי' ס ס"ה שחיוב זה נאמר רק לדור המדבר, ולא הביא את הרמב"ן בסהמ"צ.
[40] וכלשונו "באהבה -פרט לאותה שעה שלא היו אוהבים את השם". ועיין סידור הריעב"ץ שבזה יקיים את הזכירה בלב. ועיין בשד"ח כללים מ"ע ז כלל יג שדן אם זו הזכרה בפה או בהרהור, שהרי בפה אינו אלא רמז. ובמג"א (סי' ס סק"ב) שם כתב בשם ספר הכוונות וכתבים שלא תיקנו לזכירה זו קריאה מיוחדת מפני שהיא גנותם של ישראל.
[42] שנאמר "המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו" (יהושע כב יז). - שימושא רבא שבהלכות קטנות להרא"ש הל' תפילין, ושם: נאמר שיקח "שער דתורא", דהיינו שער של שור, ועיין מחזור ויטרי עמ' 639, ושם בהערות, וכ"כ הב"י סי' לב בשם שימושא רבא. ועי"ששאם לא מצא של עגל יקח שער של פרה או שור.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה