מקרא
דברים פרק כג
(טז) לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אפילו בעבד ישראל שברח מחוצה לארץ לארץ אֶל אֲדֹנָיו מפני שמפקיעו מן המצות התלויות בארץ וכל שכן בעבד של גוי שיברח בארץ ישראל, אמר שלא יסגיר עבד, כיון שמפקיעו מן המצות[1] אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו:
(יז) עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ כאדם משוחרר[2] בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ לא תצער אותו בדברים שאתה אומר לו[3]: ס
(יח) לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מוכנה לזנות כלומר זונה. פנויה מנאפת מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ בא על פנויות בלא כתובה וקדושין ולא מיוחדת לו כפילגשים[4] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(יט) לֹא תָבִיא אֶתְנַן מתן שכר זוֹנָה שקיבלה עבור זנותה וּמְחִיר כֶּלֶב שה שהחליף עבור כלב בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר אפילו בתור קרבן כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם: ס
(כ) לֹא תַשִּׁיךְ אל תוסיף על הלואתך רבית לשלם למלוה לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף על הלואת כסף נֶשֶׁךְ אֹכֶל או הלואת אוכל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ אפילו דיבור מכאן לנושה בחבירו מנה ואין הלווה רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום. וזה כלל לכל שאר התועלות וההנאות שאסור לו ללווה לעשותן אלא אם כן היה רגיל להם קודם ההלואה[5]:
(כא) לַנָּכְרִי י"א שזוהי מצות עשה להלוות לנכרי וללוות ברבית מנכרי[6] וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ שלא תאמר מאחר שאני צריך ליתן ריבית מוטב שאתננו לישראל שירויח משאתננו לגוי, קמ"ל כיון שיש בו עבירה לא תאכילנו דבר איסור, מוטב שתלוה מגוי[7] לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: ס
(כב) כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כגון קרבן עולה או שלמים לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ אחרי שעברו שלוש רגלים[8] כִּי דָרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ שאע"פ שעבר עליו הרגלים ועבר עבירה הקרבן אינו נפסל בכך אלא בקדושתו עומד[9] וְהָיָה בְךָ חֵטְא:
(כג) וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא הוא המשך הפסוק הקודם בלא תאחר לשלמו והיה בך חטא אם תאחר, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא האיחור, וכן הנודר גורם חטאים רבים מלבד חטא האיחור, או שלא יוכל לשלם או שלא תהיה כוונתו בעת הנדר לשם שמים לגמרי וכן אמרו חז"ל בריש פרק קמא דחולין (ב.), וטוב משניהם מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשה לעזרה ושוחטה[10]:
(כד) מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ כשאתה נודר נדר אפילו אם אינו קרבן תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה בנדבת לבך אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ כלומר אל יפול דבר ארצה מכל מה שהסכים בלבו והוציא בפיו[11]: ס
(כה) כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ ותעבוד כפועל בכרם וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ ובכל זאת וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן ליקח לביתך אלא רק בשעת עבודתך[12]: ס
(כו) כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ ותעבוד שם כפועל וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ: ס
דברים פרק כד
(א) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר דבר מגונה או דבר עבירה[13] וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת ספר שכורת כלומר מפריד בינו לבינה והוא הגט וְנָתַן בְּיָדָהּברשותה[14] וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
(ב) וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
(ג) וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
(ד) לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי יְקֹוָק שאם כן כל אחד ישאיל אשתו לחבירו שיגרשנה זה ויקחנה זה, ויחזור ויגרשנה זה לאחר חודש ותחזור לבעלה, וזהו דרך זימה ודבר משוקץ, ומסריחין מטותיהן בשכבת זרע שאינה שלהם[15] וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
(ה) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו הצבא לְכָל דָּבָר שהצבא צריך לא להיות פקיד על אנשי הצבא או מצביא את עם הארץ או לכל הצריך להם כגון סיפוק מים, לא ישגיח עליהם רק בשמחתו[16] נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח:
(ו) לֹא יַחֲבֹל אל תמשכן רֵחַיִם הוא גלגל התחתון וָרָכֶב הוא העליון הרוכב על התחתון כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל כי בו מחית נפשות וה"ה לכל כלי אכילה[17]: ס
נביא
מלכים א פרק כא
(יג) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת:
(יד) וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת:
(טו) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ כלומר תירש אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת והרוגי מלכות, נכסיהן למלך:
(טז) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ: ס
(יז) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר:
(יח) קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן שמושבו הוא בשמרון שאם היה בית מלכותו ביזרעאל היה לו טענה עליו מצד מורד כי אז היה הכרם לצורך בית מלכותו הכללי, לא כן אחר שבית מלכותו בשומרון הִנֵּה אחאב בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ:
(יט) וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וכי בדין הרגתו שתורישנו מצד נכסי הרוגי מלך למלך, הלא רצחת ברצח, ואיך עוד תורישנו וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה:
(כ) וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וכי מצאת אותי בזה וכי אני רצחתיו והלא נהרג שלא על ידי רק ע"י איזבל וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וכאילו אתה נמכר לאיזבל אשתך לענין עשות הרע שבזה אתה עבד לה לעשות פקודתה, וכל אשר עשתה יחשב כאילו עשיתו אתה:
(כא) הִנְנִי מבי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר דרך גוזמא אפילו הכלב לא ישאיר לו וְעָצוּר הממון הנעצר כלומר הכסף שנאסף ונשמר על ידו וְעָזוּב המקנה הנעזב לרעות בשדה וזה יקרה בפרסום- בְּיִשְׂרָאֵל:
(כב) וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כג) וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְקֹוָק לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל בבקעת יִזְרְעֶאל:
(כד) הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם:
(כה) רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק בכל המלכים הרשעים לא היה אחד כאחאב, כי כולם עשו הרע מדעת עצמם, והוא התמכר לרצון אחרים יען אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ:
(כו) וַיַּתְעֵב עשה מעשים תעובים מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס
(כז) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט הלך בסתר שלא יראוהו האנשים כאבל וכמנודה: ס
כתובים
איוב פרק מ
(ו) וַיַּעַן יְקֹוָק אֶת אִיּוֹב מנסערה מִן סְעָרָה וַיֹּאמַר: (ז) אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ אֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִי חגור את חלציך - לשון התחזקות וזריזות ותענה לי על מה שאשאלך: (ח) הַאַף תָּפֵר מִשְׁפָּטִי תַּרְשִׁיעֵנִי לְמַעַן תִּצְדָּק האם אתה חושב לבטל את משפטי ולהגיד שאני לא צודק: (ט) וְאִם זְרוֹעַ כָּאֵל לָךְ וּבְקוֹל כָּמֹהוּ תַרְעֵם האם יש לך זרוע וחוזק כמו לה'? והאם בקול כמוהו אתה יכול להרעים?: (י) עֲדֵה נָא גָאוֹן וָגֹבַהּ וְהוֹד וְהָדָר תִּלְבָּשׁ שים עליך גאוה והוד כמו לה' ותעשה מעשים נפלאים כמוהו: (יא) הָפֵץ עֶבְרוֹת אַפֶּךָ וּרְאֵה כָל גֵּאֶה וְהַשְׁפִּילֵהוּ עשה כמו ה', תפזר את כעסך וכל גאה תשפיל: (יב) רְאֵה כָל גֵּאֶה הַכְנִיעֵהוּ וַהֲדֹךְ רְשָׁעִים תַּחְתָּם כל גאה תכניעו, וכתוש את הרשעים תחת מקומם: (יג) טָמְנֵם בֶּעָפָר יָחַד פְּנֵיהֶם חֲבֹשׁ בַּטָּמוּן את הרשעים תטמון בעפר ואת פניהם תחבוש - תאסור ותסגור במקום טמון: (יד) וְגַם אֲנִי אוֹדֶךָּ כִּי תוֹשִׁעַ לְךָ יְמִינֶךָ ואז גם אני ה' אודה לך ואצדיקך כאשר תושיע לך יד ימינך: (טו) הִנֵּה נָא בְהֵמוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמָּךְ חָצִיר כַּבָּקָר יֹאכֵל דוגמא אחת אביא לך על גדולתי, יש בע"ח בשם "בהמות" והוא מתנהג כמו בקר רגיל ואוכל חציר כמותם: (טז) הִנֵּה נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ אבל יש לו כח במתניו ובשרירי בטנו: (יז) יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז גִּידֵי פחדו פַחֲדָיו יְשֹׂרָגוּ לשון חפזון, שמקשקש בזנבו במהירות וזנבו חזק כמו עץ ארז וביציו סבוכים כמו שריגים של גפן: (יח) עֲצָמָיו אֲפִיקֵי נְחוּשָׁה גְּרָמָיו כִּמְטִיל בַּרְזֶל עצמותיו כמו מגיני נחושת וכמו מטיל ברזל - ברזל כבד: (יט) הוּא רֵאשִׁית דַּרְכֵי אֵל הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ הבהמות נבראו בתחילת העולם ורק העושה אותו שהוא ה' יכול להגיש חרב ולפגוע בו (מרוב גודלו):
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
א. אסור לבטל תלמוד תורה כדי להדר במצוה
ב. י"א שצריך לברך ברכת קידוש לבנה מיד אחר ג' ימים מעל"ע ואין להשהות המצוה כדי לקיימה מן המובחר[18] (מ"ב סי' תכ"ו ס"ק כ') וי"א דנכון להמתין עד מוצ"ש כדי לקיים מצוה מן המובחר[19] (מחבר ורמ"א שם סעי' ב') וי"א דצריך להמתין ז' ימים (שם סעי' ד') ועכ"פ לא יתאחר לכתחילה יותר מי' בחודש[20] (רמ"א שם סעי' ב')
ג. הידור מצוה שייך גם במשרתי המצוה ובחפצים השומרים על המצוה ולכן יש להדר ולייפות את נרתיק התפילין והקופסאות ששומרות עליו וכן בקופסת אתרוג נרתיק ללולב ואפילו ארון ספרים וכדומה.
[1] פי' ר' יוסף בכור שור
[2] עמק דבר
[3] ת"י
[4] רשב"ם
[5] רבינו בחיי
[6] מצוות ה' אלה המצוות מ"ע קצח והוא דעת הרמב"ם וחלקו עליו הרבה מהראשונים
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] איכא למאן דאמר - כיון שעבר רגל אחד ולא שילם עובר, משום דכתיב "והבאתם שמה" "ובאת שמה", כיון דאתה בא צריך אתה להביא. ואיכא למאן דאמר - שלש רגלים, בין כסדרן, בין שלא כסדרן. ואיכא למאן דאמר - שבחג הסוכות תלוי, אם נדר ערב סוכות כיון שעבר סוכות, הרי הוא עובר משום בל תאחר, ואם למחרת סוכות אינו עובר עד שיעבור סוכות, דכתיב "שלש רגלים תחוג לי בשנה", "בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות וגו'". וחג הסוכות מיותר דבדידיה מיירי קרא. איכא למאן דאמר - שהוא גורם, כדפרישית, ואיכא למאן דאמר - שהוא אחרון ואינו עובר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, שאם נדר אחר פסח מיד, אינו חייב עד שיעברו עליו ה' רגלים. פי' ר' יוסף בכור שור
[9] ת"י
[10] רבינו בחיי
[11] רבינו בחיי
[12] רבינו בחיי
[13] ת"א
[14] ת"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י רמב"ן
[17] אבע"ז
[18] בשם הב"ח והגר"א ונשמ"א וכדעת הספר חסידים הנ"ל סעי' ד' כמש"כ שם בשעה"צ ס"ק כ"א ובבה"ל סעי' ב' ד"ה במוצ"ש והנוהג כן יש לו על מי לסמוך ובפרט בימי החורף והגשם
[19] וכדעת התרוה"ד הנ"ל סעי' ד' וכמש"כ בשעה"צ שם ס"ק כ' ועיי"ש דעכ"פ אם עכשיו הציבור מזומן ובמוצ"ש ספק אם יהיו יברך עכשיו (ועיי"ש במ"א ס"ק ג' דמשמע להדיא דהעיקר לברך במוצ"ש משמע דס"ל כהתרוה"ד ועכצ"ל כמש"כ בשד"ח הנ"ל כדי שלא יסתור את דבריו בסי' כ"ה ס"ק ב')
[20] דיש לחשוש שתיבטל המצוה דשמא תתכסה בעבים (שם במ"ב ס"ק ו') ולפ"ז בקיץ דליכא למיחש מותר אף לאחר י' אבל בתרוה"ד הנ"ל דהוא מקור דין זה משמע דחייש למיתה אחר י' ימים וכ"ש לנש"א וחת"ס הנ"לבהע' ח' לסעי' ג' וא"כ אסור בכל גווני וצ"ע לדינא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה