מקרא
דברים פרק יט
(ג) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ שיהיה הדרך גדול וכבוש ומכוון ע"י שלטים שלא יטעה מלילך אל המקלט[1] וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ אֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שיהא מתחלת הגבול עד העיר הראשונה של עיר מקלט כשיעור מהלך שיש ממנה עד השנייה וכן משנייה לשלישית וכן מן השלישית עד הגבול השני של ארץ ישראל[2] וְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ:
(ד) וְזֶה דְּבַר הלכות[3] הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם:
(ה) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת עם[4] רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן נשמטה ידו להפיל מכת הגרזן[5] לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ שיצא הברזל מקתו[6] וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
(ו) פֶּן יִרְדֹּף גֹּאֵל הַדָּם אַחֲרֵי הָרֹצֵחַ לכך תכין הדרך שיוכל לנוס בה מהר[7] כִּי יֵחַם לְבָבוֹ וְהִשִּׂיגוֹ כִּי יִרְבֶּה הַדֶּרֶךְ וְהִכָּהוּ נָפֶשׁ וְלוֹ לרוצח[8] אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת כִּי לֹא שֹׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם:
(ז) עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לֵאמֹר שָׁלֹשׁ עָרִים תַּבְדִּיל לָךְ אבל עיקר מצות ערי מקלט בא אפילו בלי מורא מגואל הדם. רק בשביל שהגלות מכפרת על רוצח בשגגה. רק מה שצוה הכתוב שלש ערים וגו' הוא מזה הטעם של מורא גואל הדם[9]: ס
(ח) וְאִם יַרְחִיב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבֻלְךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ וְנָתַן לְךָ אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָתֵת לַאֲבֹתֶיךָ:
(ט) כִּי תִשְׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו כָּל הַיָּמִים וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה:
(י) וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים אם לא תתקן המקלט[10]: ס
(יא) וְכִי יִהְיֶה אִישׁ שֹׂנֵא לְרֵעֵהוּ וְאָרַב לוֹ וְקָם עָלָיו וְהִכָּהוּ נֶפֶשׁ וָמֵת וְנָס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵל:
(יב) וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם וָמֵת:
(יג) לֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה בצע כי נהרוג את השני לפי שהרחמנות במקום הזה הוא אכזריות על הנבראים[11] וּבִעַרְתָּ את מי ששופך[12] דַם הַנָּקִי מִיִּשְׂרָאֵל וְטוֹב לָךְ טובה גדולה לך להציל ממות נפשך, כי הרחמנות על הרוצחים שפיכות דמים, מידי הרוצחים ומידי אחרים המתפרצים[13]: ס
(יד) לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות[14] בְּנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר תִּנְחַל בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ: ס
(טו) לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכָל עָוֹן בדיני נפשות ומלקות וּלְכָל חַטָּאת בחוב ממון[15] בְּכָל חֵטְא אֲשֶׁר יֶחֱטָא עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר:
(טז) כִּי יָקוּם עֵד חָמָס עד שקר[16] בְּאִישׁ לַעֲנוֹת בּוֹ סָרָה דבר שהוסר ואינו יכול להיות כגון שבאו שנים ואמרו להם והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני, והיאך ראיתם זה במקום אחר[17]:
(יז) וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים המה העדים המעידים שהיו עדי שקר[18] אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יְקֹוָק לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם:
(יח) וְדָרְשׁוּ הַשֹּׁפְטִים הֵיטֵב וְהִנֵּה עֵד שֶׁקֶר הָעֵד שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו שהיתה עדותו שקר ובכוונה ממנו לענות שקר על אחיו לא כמוטעה או שוגג כענין בטעות שעות יום המעונן או בעבורו של חדש[19]:
(יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ:
(כ) וְהַנִּשְׁאָרִים יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יֹסִפוּ לַעֲשׂוֹת עוֹד כַּדָּבָר הָרָע הַזֶּה בְּקִרְבֶּךָ:
(כא) וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ על העד נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל: ס
נביא
מלכים א פרק יח
(ל) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְכָל הָעָם גְּשׁוּ אֵלַי שיראו שאינו מערים עליהם וַיִּגְּשׁוּ כָל הָעָם אֵלָיו וַיְרַפֵּא אֶת מִזְבַּח יְקֹוָק הֶהָרוּס:
(לא) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אֲבָנִים כְּמִסְפַּר שִׁבְטֵי בְנֵי יַעֲקֹב אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְקֹוָק אֵלָיו לֵאמֹר יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ להזכיר זכות ישראל אביהם, שגם הוא כמוהו ינצח אלהים אחרים, ואנשי נביאי הבעל:
(לב) וַיִּבְנֶה אֶת הָאֲבָנִים מִזְבֵּחַ בְּשֵׁם יְקֹוָק וַיַּעַשׂ תְּעָלָה כְּבֵית סָאתַיִם זֶרַע סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ כשיעור מקום זריעת סאתים זרע, בכדי שילכו בה המים להגדיל הנס:
(לג) וַיַּעֲרֹךְ אֶת הָעֵצִים וַיְנַתַּח אֶת הַפָּר וַיָּשֶׂם עַל הָעֵצִים:
(לד) וַיֹּאמֶר מִלְאוּ אַרְבָּעָה כַדִּים מַיִם וְיִצְקוּ עַל הָעֹלָה וְעַל הָעֵצִים וַיֹּאמֶר שְׁנוּ וַיִּשְׁנוּ וַיֹּאמֶר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ:
(לה) וַיֵּלְכוּ הַמַּיִם סָבִיב לַמִּזְבֵּחַ וְגַם אֶת הַתְּעָלָה מִלֵּא מָיִם:
(לו) וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה בעת העלאת מנחת הערב, הוא התמיד של בין הערבים וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל הַיּוֹם יִוָּדַע כִּי אַתָּה אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל וַאֲנִי עַבְדֶּךָ בהיות הנס הזה על ידי, ידעו הכל שאני עבדך נביא נאמן לה', ויאמינו בי לעולם בהנבאי להם ובדבריך וּבִדְבָרְךָ עָשִׂיתִי אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(לז) עֲנֵנִי יְקֹוָק עֲנֵנִי וְיֵדְעוּ הָעָם הַזֶּה כִּי אַתָּה יְקֹוָק הָאֱלֹהִים וְאַתָּה הֲסִבֹּתָ אֶת לִבָּם אֲחֹרַנִּית עבר במקום עתיד, ורצה לומר: בהנס הזה תסבב אליך את לבם, אשר היה עד הנה אחורנית, להפנות ממך:
(לח) וַתִּפֹּל אֵשׁ יְקֹוָק וַתֹּאכַל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הָעֵצִים וְאֶת הָאֲבָנִים וְאֶת הֶעָפָר וְאֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּתְּעָלָה לִחֵכָה ויבשה אותם:
(לט) וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים:
(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם כתב הרלב"ג יתכן שצוה העם לשחוט אותם שם, ואפשר שהוא בעצמו שחט אותם בקנאו לשם יתברך כמו שהרג שמואל את אגג בידו והרג פנחס זמרי וכזבי בידו בקנאותו לשם יתברך וזהו היותר נאות:
(מא) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לְאַחְאָב עֲלֵה אֱכֹל וּשְׁתֵה כי ביום ההוא בודאי גזרו צום כמו שהיה מנהגם בעת שהיו מתפללים על עצירת גשמים, אמר שיאכל וישתה כִּי קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם כי הקול הזה הנשמע בין מה שצעקו ישראל ה' הוא האלהים בין צוחת החוטאים הנשחטים הוא הוא המון הגשם אשר ירד לקראת קול הזה:
(מב) וַיַּעֲלֶה אַחְאָב לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אַל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיִּגְהַר אַרְצָה נשתטח לארץ ואחרי זה קם וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין ברכו בִּרְכָּיו להתפלל:
(מג) וַיֹּאמֶר אֶל נַעֲרוֹ עֲלֵה נָא הַבֵּט דֶּרֶךְ יָם כלומר הבט לכיוון מערב אל הים לראות אם באים ענני גשם וַיַּעַל וַיַּבֵּט וַיֹּאמֶר אֵין מְאוּמָה וַיֹּאמֶר שֻׁב והבט שֶׁבַע פְּעָמִים:
(מד) וַיְהִי בַּשְּׁבִעִית וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָב קְטַנָּה כְּכַף אִישׁ עֹלָה מִיָּם וַיֹּאמֶר עֲלֵה אֱמֹר אֶל אַחֲאָב אֱסֹר מרכבתך וָרֵד מהכרמל כדי ש - וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם כי אם תשאר רבוי הגשמים יעכבו אותך פה:
(מה) וַיְהִי עַד כֹּה וְעַד כֹּה כלומר תוך כדי שאסר המרכבה והחל לרדת מההר וְהַשָּׁמַיִם הִתְקַדְּרוּ עָבִים וְרוּחַ וַיְהִי גֶּשֶׁם גָּדוֹל וַיִּרְכַּב אַחְאָב וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה:
(מו) וְיַד יְקֹוָק הָיְתָה אֶל אֵלִיָּהוּ וַיְשַׁנֵּס מָתְנָיו וַיָּרָץ לִפְנֵי אַחְאָב עַד בֹּאֲכָה יִזְרְעֶאלָה:
כתובים
איוב פרק לז
(ו) כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ מצוה לשלג להיות על הארץ ועל הגשם מצוה להמטיר מטר רגיל או שמצוה על הגשם לרדת כמטר עז: (ז) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ כל אדם חותם את פעולותיו ומעשיו והעבירות שעשה: (ח) וַתָּבֹא חַיָּה בְמוֹ אָרֶב וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן כאשר יורד המטר החיות מתחבאות כמו במארב ושוכנות במעונותיהן:(ט) מִן הַחֶדֶר תָּבוֹא סוּפָה וּמִמְּזָרִים קָרָה מהמזל ששמו חדר מגיעה הסופה ומהמזל ממזרים מגיעה הקרה: (י) מִנִּשְׁמַת אֵל יִתֶּן קָרַח וְרֹחַב מַיִם בְּמוּצָק הקרח נוצר מנשמת ה' ורוחב המים המוצקים שהם הקרח: (יא) אַף בְּרִי יַטְרִיחַ עָב יָפִיץ עֲנַן אוֹרוֹ גם כאשר האויר ברור ונקי ה' מטריח את העננים ומפזר הענן גשם כמו שצווה מה': (יב) וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בתחבולתובְּתַחְבּוּלֹתָיו לְפָעֳלָם כֹּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרְצָה ה' מסובב את המסיבות וכל מה שקורה. והענן מתהפך לכל מיני צורות ומקומות בתחבולות - בחכמה כפי שה' יצוום, כדי להוריד את מימיו על הארץ: (יג) אִם לְשֵׁבֶט אִם לְאַרְצוֹ אִם לְחֶסֶד יַמְצִאֵהוּ מצום לרדת או בדרך שבט - בחוזק על הארץ או אם רוצה ממציאם לרדת בחסד: (יד) הַאֲזִינָה זֹּאת אִיּוֹב עֲמֹד וְהִתְבּוֹנֵן נִפְלְאוֹת אֵל תקשיב לדברי עמוד ותתבונן בנפלאות ה': (טו) הֲתֵדַע בְּשׂוּם אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם וְהוֹפִיעַ אוֹר עֲנָנוֹ האם אתה יודע מתי ה' שם עליהם ציווי להוריד גשם, ויופיע גשם מהענן: (טז) הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב מִפְלְאוֹת תְּמִים דֵּעִים האם אתה יכול לדעת את צורת העננים שהרי הם מדברי הנפלאות של ה': (יז) אֲשֶׁר בְּגָדֶיךָ חַמִּים בְּהַשְׁקִט אֶרֶץ מִדָּרוֹם האם תדע מה הסיבה ומתי תשקוט הארץ מצד דרום או שתבוא רוח קרה מצפון ולכן אתה לובש בגדים חמים?: (יח) תַּרְקִיעַ עִמּוֹ לִשְׁחָקִים חֲזָקִים כִּרְאִי מוּצָק וכי רקעת איתו את השמים ועשיתם כמו ראי מוצק: (יט) הוֹדִיעֵנוּ מַה נֹּאמַר לוֹ לֹא נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ תודיע לנו מה נאמר לה', ולא נוכל לערוך את טענותיך לפניו מפני החושך שמכסה אותו: (כ) הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע וכי צריך לספר לה' מה שאנחנו מדברים והרי גם אם יאמר איש לה' את טענותיו הרי יבולע וימות:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
סעיף ב
שלא תהיה המצוה בזויה עליו
א. לא יעשה המצוה בקלות ראש ובדרך בזוי[20] בין במצוה דאורייתא ובין במצוה דרבנן ואפילו בהכשר מצוה וכמו שיבואר להלן.
ב. ובכלל זה שלא תהיה בזויה עליו עשיית המצוה ומכבד גופו יותר מן המצוה כגון שמתירא שיתלכלכו ידיו או גופו על ידי המצוה ולכן לובש כפפות על ידיו[21] אמנם אם עושה כן כדי להגן על ידיו מותר וכגון שוחט הלובש כפפה כדי שלא יפצעו ידיו, וכן אם עושה כן מצד הידור המצוה מותר וכגון הלש בצק למצה ומלביש כפפות חד פעמיות על ידיו ש\כשי שלא ישארו שאריות בצק בצפרניו .
ג. אסור ליהנות מן המצוה כל זמן מצותה. ולכן אסור להשתמש בציצית כל זמן שהם קבועים בטלית כגון לקשור בהם דבר מה, ואפילו אם אינו לבוש בהם עתה (או"ח סי' כ"א סעי' א), וכן אסור להנות מנוי סוכה, (תרס"ז), ולאכול האתרוג או להריח בהדס של לולב (תרנ"ג), ואפילו לאחר סוכות אסור אם כונתו להשתמש בהם שוב בשנה הבאה (מ"ב סי' כא ס"ק ד) ולהשתמש בנר חנוכה. ואפילו להדליק נר חול מנר של חנוכה, אסור (תרע"ד). ואפילו מנר של בית הכנסת, אסור מדינא, אלא שנוהגין להקל, מכיון שלב בית דין מתנה עליהן שישתמשו בהם (קנ"ד). וכל זה הוא כדי
הלכות תשובה לרמב"ם פרק ב
הלכה ג
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם, וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב.
הלכה ד
מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] ת"י
[4] ת"א ת"י
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רש"י
[8] ת"א ת"י
[9] העמק דבר
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] רבינו בחיי
[12] ת"א ת"י
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] ת"י
[16] ת"א ת"י
[17] רבינו בחיי
[18] העמק דבר
[19] ספורנו
[20] וילפינן מדכתיב [ויקרא י"ז י"ג] ושפך את דמו וכסהו בעפר, וקבלו חז"ל [חולין פז, א], דרצה לומר במה ששפך יכסה, דהיינו כשם ששחט ביד, כך יכסה ביד. ולאו דוקא ביד, אלא על ידי כלי, שהרי גם השחיטה היתה על ידי כלי, אלא לאפוקי שלא יכסה ברגל שהוא דרך בזיון (בשבת כ"ב ברש"י אבוהון דכולהו דם משמע שהיא דרשה גמורה מדאורייתא).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה