מקרא
דברים פרק כא
(י) כִּי תֵצֵא לחוץ לארץ[1] לַמִּלְחָמָה מלחמת הרשות[2] עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:
(יא) וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ התירה הכתוב רק מפני החשק בהיות יצרו מתגבר עליו, אבל אם מוצא בעצמו שאין לו חשק בבעילתה אלא שהוא רוצה לקחת לו אשה לא ישא לזו[3] וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:
(יב) וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ ורק אז מותרת לך ולא במלחמה[4] וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה י"א שתתקן אותם כלומר שתקצוץ[5] אֶת צִפָּרְנֶיהָ וי"א שהכוונה שתגדל אותם כדי שתהיה מנוולת עליו[6]:
(יג) וְהֵסִירָה אֶת שִׂמְלַת שִׁבְיָהּ מֵעָלֶיהָ שמא בעבור יופי מלבושה חשק בה[7] וְיָשְׁבָה בְּבֵיתֶךָ ותטבול ותתגייר וּבָכְתָה אֶת העבודה זרה של אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ וגם תתאבל עליהם כדי להשכיח מלבה כל קשר לע"ז ולהיותה גויה ותתיאש ממשפחתה ומבית אביה ותדבק עם האיש הזה שהיא עתידה להיות לו לעולם[8] יֶרַח יָמִים חודש ימים וְאַחַר כֵּן תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה:
(יד) וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ בנתינת גט וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר לא תסחור[9] בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ מלשון עונה כלומר בעילה[10]: ס
(טו) כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה:
(טז) וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ דין זה רק במה שיש לו ולא במה שעתיד להיות לו לֹא יוּכַל התורה מצווה לנו שאין לו רשות[11] לְבַכֵּר לתת לו כבכור[12] אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵיבמקום[13] בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר:
(יז) כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר יודיע לכולם שהוא הבכור[14] ומצווה לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ ראוי מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה המשוה את הבכור לאחיו בנחלתו עובר בלא תעשה ועשה[15]: ס
(יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר סר מלקבל תוכחות וּמוֹרֶה ממרה אביו ואמו ומקנטר אותם[16] אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ ילמדו ויוכיחו אותו[17] וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
(יט) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר בית הדין שב[18] -מְקֹמוֹ:
(כ) וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ וגונב משלנו[19] זוֹלֵל בשר וְסֹבֵא יין[20]:
(כא) וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ אמנם אם הבן מקבל על עצמו דרכי התורה אין עושים בו דין סורר ומורה[21]: ס
(כב) וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת חטא גדול שראוי להמיתו עליו ולתלותו על עץ לגודל חטאו כגון מורד במלכות[22] וְהוּמָת או שהומת בבי"ד בבסקילה[23] וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל עֵץ:
(כג) לֹא תָלִין שלא ישהה לילה את נִבְלָתוֹ של התלוי עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי כי חרפה לפני אלהים לִתלות איש אלא חטאיו גרמו לו וכשרואין בני אדם את התלוי רגילין לקלל את הדיינים או קרובים של הרוג והקב"ה אמר לא תקלל ולכך לא תלין נבלתו אלא קבר תקברנו[24] וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ שאם לא היה נקבר יטמאו בו נוגע או מאהיל[25] אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה: ס
דברים פרק כב
(א) לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים שברחו והרחיקו מבעליהם[26] וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם אלא הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ:
(ב) וְאִם לֹא קָרוֹב אָחִיךָ אֵלֶיךָ והוא בארץ אחרת או ש - וְלֹא יְדַעְתּוֹ אינך חייב לרדוף אחריו אלא[27] וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ וְהָיָה עִמְּךָ עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ:
(ג) וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם: ס
(ד) לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים רובצים[28] בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם אלא הָקֵם תָּקִים משאו שנפל מעליו עִמּוֹ עם בעליו אבל אם הלך וישב לו ואמר לו הואיל ועליך מצוה אם רצית להטעין טעון פטור[29]:
(ה) לֹא יִהְיֶה כְלִי כלי זיין או בגדים מיוחדים לגבר[30] גֶבֶר עַל אִשָּׁה וְלֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה כִּי תוֹעֲבַת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה: פ
נביא
מלכים א פרק כ
(ט) וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה שהבנתי שכוונתך לעבדות ומיסוי אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר:
(י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק יספיק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים למלוא אגרוף לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי כלומר אם העפר אשר בשומרון יהיה די לכל העם אשר אתי, אם יקח כל אחד ממנו מלא אגרופו:
(יא) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אמרו אל בן הדד אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ החוגר חרבו לרדת למלחמה, אין לו להתהלל כאשר יתהלל הפותח ומתיר חגורת חרבו, בשובו מן המלחמה בנצחון, וכאומר עדיין אין לו להתהלל, כי מי יודע מי ינצח במלחמה:
(יב) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹת מפני השמש בנו לעצמם סוכות וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו שִׂימוּ כלי המצור וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר:
(יג) וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד אמרו רבותינו ז"ל (סדר עולם, ראה סנהדרין פט ב וברש"י שם ד"ה חבריה דמיכה) שהוא מיכיהו בן ימלה נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְקֹוָק הֲרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה ואף על פי כן הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם בדרך נס וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק:
(יד) וַיֹּאמֶר אַחְאָב בְּמִי מי יצא בראש המלחמה וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת שבני שרי המדינות היו גדלים עם המלך בשמרון והיו אצלו לערבון שלא ימרדו בו שריו וַיֹּאמֶר מִי יֶאְסֹר את הצבא לפקד עליהם ולהנהיג אותם בשביל הַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אָתָּה:
(טו) וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת כָּל הָעָם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל:
(טז) וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ:
(יז) וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן תחלה יצאו רק נערי שרי המדינות שהיו מתי מספר, והדד שלח לראות וא"ל שרק אנשים פרטים יצאו לא חיל גדול, ולכן לא עזב את המשתה, רק -:
(יח) וַיֹּאמֶר אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ תִּפְשׂוּם חַיִּים וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ חַיִּים תִּפְשׂוּם כלומר בין כך ובין כך תתפשום חיים:
(יט) וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהַחַיִל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם בתוך כך יצאו גם החיל אשר אחריהם שהיו ז' אלפים והבאים לתפשם לא יכלו, כי -:
(כ) וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ כל איש מהם הרג את הבא למולו לתפשו חיים וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס וּפָרָשִׁים:
(כא) וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה:
(כב) וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק הכן עצמך למלחמה וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לעת תשוב השמש, לצאת מהנקודה היוצאה עתה ממנה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ:
(כג) וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם כלומר אלהי ישראל מושל בהרים לבד [ויתכן שחשבו כזאת, על אשר נתן התורה לישראל על ההר] עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם:
(כד) וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ לבל יאסרו הם המלחמה, כי על כי מלכים הם, יקרה נפשם בעיניהם, ואינם מכניסים עצמם בסכנה, לרדת בעומק המלחמה למען יקנו כבוד על ידי הנצחון, כי מכובדים הם מצד המלוכה וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם שאין נפשם יקרה בעיניהם כל כך ומפני הכבוד יסתכנו לרדת בעומק המלחמה:
כתובים
איוב פרק לח
(כח) הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל האם יש למטר אבא והאם יש לרסיסי הטל אמא שהרי ה' הוא זה שמורידם: (כט) מִבֶּטֶן מִי יָצָא הַקָּרַח וּכְפֹר שָׁמַיִם מִי יְלָדוֹ מאיזו בטן יצא הקרח שמי הולידו וכן את כפור השמים מי ילד: (ל) כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ שהקרח שנהיה מהמים נראה כמו אבן והמים כביכול מתחבאים וכן פני התהום נחבא מהקרח שהתלכד עליו: (לא) הַתְקַשֵּׁר מַעֲדַנּוֹת כִּימָה אוֹ מֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ האם אתה קשרת את מזלות השמים מעדנות וכימה והאם את החבלים של המזל כסיל פתחת: (לב) הֲתֹצִיא מַזָּרוֹת בְּעִתּוֹ וְעַיִשׁ עַל בָּנֶיהָ תַנְחֵם האם אתה מוציא את המזלות בזמנם ואת המזל עיש האם אתה עם בניה מוביל ומנהיג?: (לג) הֲיָדַעְתָּ חֻקּוֹת שָׁמָיִם אִם תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ האם אתה יודע את חקות השמים וקובע את סדר ומשטר החוקים בארץ?: (לד) הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ האם אתה מצווה לשמים להוריד גשם ושפע מים יכסה אותך?: (לה) הַתְשַׁלַּח בְּרָקִים וְיֵלֵכוּ וְיֹאמְרוּ לְךָ הִנֵּנוּ האם אתה משלח ברקים ומוליכם והם נכנעים לצווי שלך?: (לו) מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה מי שם בכליות חכמה או מי נתן ללב בינה. בטוחות - כליות, שכוי - לב:(לז) מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה וְנִבְלֵי שָׁמַיִם מִי יַשְׁכִּיב מי שם את השחקים כספיר (אבן יקרה ומוצקה) בחכמתו האם אתה? ואת העננים שהם כמו נבל מים מי יוריד וישכיבם לארץ?: (לח) בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ מי עשה את העפר שעל הארץ למוצק ומי הדביק את רגבי האדמה?: (לט) הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא האם אתה צד ומביא טרף ללביא. ואת חית - לעדת וקבוצת הכפירים אתה ממלא באוכל: (מ) כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ אָרֶב שהרי הם האריות יושבים שחוחים ונחבאים במעון של מארבם ומחכים לטרפם: (מא) מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ כִּי ילדו יְלָדָיו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל מי נותן לעורב את ציד מאכלו שהרי ילדיו משוועים אל ה' והם תועים לחפש אוכל:
איוב פרק לט
(א) הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר האם אתה יודע את זמן הלידה של יעלי הסלע, ואת חיל הלידה של האילה אתה שומר ודואג ללידתה?: (ב) תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה האם אתה סופר את חדשי הריונה ואת זמן לידתה אתה יודע?:
משנת ההלכה
דיני תנאי קיום המצוות
אין עושין מצוות חבילות חבילות
כמה אופנים שבהם לא נאמר דין זה
א. כמבואר לעיל עושים קידוש והבדלה או קידוש עבור שני ימים כגון שבת ויו"ט מכיון שהכל מצוה אחת היא של קדושת היום
ב. וכן כמברך ברכת מעין שלושל יכול לברך באותה ברכה על יין פירות ומיני מזונות מכיון שהכל מצוה אחת של ברכה אחרונה על המאכלים
ג. במקום בו אינו יכול לקיים את המצוה אלא אם עושה אותה חבילות חבילות כגון שיש לו רק כוס אחת של יין וצריך לברך ברכת המזון ולומר הבדלה או שרוצה לברך שבע ברכות וברכת המזון על אותה הכוס רשאי לעשות את שתי המצוות כאחת, מכיון שאי אפשר בענין אחר.
ד. אם אינו עושה המצוות בבת אחת ומפסיק ביניהם כגון שמקדש על הכוס ומניחו לברך עליו ברכת המזון אחר הסעודה, אין בזה משום אין עושים מצוות חבילות חבילות ומותר הדבר.
ה. ולכן נהגו שלחם שהניחוהו עבור עירוב תבשילין בוצעים עליו בשבת עבור לחם משנה מכיון שיש הפסק גדול בין מצוה למצוה.
ו. בשני מצוות שאינם חובה אלא רשות אין שייך דין שאין עושין מצוות חבילות חבילות.
ז. ולכן נהגו בברית מילה לקדש ולברך ברכת הברית על אותה הכוס מכיון שברכת הברית על הכוס אינה חובה מעיקר הדין[31].
ח. בחגים ומועדים או מי שחל יום השנה של פטירת הוריו באותו היום יכול להדליק נר אחד עבור שניהם ואין בדבר משום אין עושין מצוות חבילות חבילות.[33]
[1] ספורנו
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] תי" חזקוני
[6] ת"א רש"י והוא מחלוקת תנאים בגמ'
[7] אבע"ז
[8] ת"י רבינו בחיי
[9] ת"י
[10] ת"א
[11] רמב"ן
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] חזקוני
[14] ת"י
[15] רמב"ן
[16] רבינו בחיי רשב"ם
[17] ת"א רש"י
[18] ת"א ת"י
[19] רבינו בחיי
[20] ת"י
[21] ת"י
[22] רמב"ן העמק דבר
[23] ת"י
[24] ת"י רשב"ם
[25] רשב"ם
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן העמק דבר
[28] אבע"ז
[29] רש"י
[30] ת"א רש"י
[31] צי"א חי"ג, נב
[32] שו" הר צבי יו"ד קצח
[33] שו" הר צבי יו"ד קצח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה