פרשת עקב יום ו'

מקרא

דברים פרק יא

(ו) וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם נשיהם ובניהם וטפם[1] וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו[2] בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל וכולם ראו את הדבר בעיניהם[3]:

(ז) כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה יְקֹוָק הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה:

(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ אינו אומר תעשו המצות למען תחזקו, כי אם כן תעשו על מנת לקבל פרס, אלא עשו את המצות מאהבה, ובעבור דבר זה תחזקו[4] וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

(ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ שאם בניכם לא ישמרו את המצות יגלו ממנה מהרה קודם לונושנתם בארץ כמו שהעיד באמרו ועצר את השמים ואבדתם מהרה[5]: ס

(י) כִּי הָאָרֶץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו ורעה מכל הארצות ללא שומרם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָשהיא ארץ המישור ואין בה הרים, אלא כמו בקעה אחת, והנילוס עובר על פניה, וכשאדם רוצה להשקות שדהו, בא אל שפת הנהר, ופתח גידודי הנהר שכנגד שדהו ברגלו, והמים נמשכים מן הנהר על פני השדה, ומשקהו[6] כְּגַן הַיָּרָק שאין צריכין למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם[7]:

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת ואין אדם יכול להשקותה מן הנהרות[8] לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ לפקוד את יושביה ולדקדק את מעשיהם[9] תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה וצריכה שידרוש ה' אותה תמיד במטר, כי היא ארץ צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה, ואם תעברו על רצון ה' ולא ידרוש אותה בגשמי רצון הנה היא רעה מאד לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב[10]: ס

(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מצות אהבת ה' וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם נצטוינו בזה להתפלל לפני ה' ית' כל יום אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה, ואין מנין התפלות מן התורה, ואין משנה התפלה הזאת מן התורה, ואין לתפלה זמן קבוע מן התורה. חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו כל אחד לפי כחו יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא[11]:

(יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ בשעות הראויות לזרוע ושתמצאו בהם נחת רוח יוֹרֶה

הוא המטר היורד לאחר הזריעה ברביעה ראשונה שמרוה את הארץ ואת הזרעים וּמַלְקוֹשׁ המטר היורד באחרונה סמוך לקציר, ונקרא מלקוש על שם שיורד על המלילות ועל הקשין, והוא המטר המאוחר[12] וְאָסַפְתָּלפי שנאמר והגית בו יומם ולילה שומע אני כמשמעו לכך נאמר ואספת דגנך יש לך רשות להתעסק במלאכתך[13] דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ ענבים ליין וְיִצְהָרֶךָ זיתים לשמן:

(טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ ואחרי כן וְאָכַלְתָּ נצטוינו להאכיל הבהמה קודם שאוכל בעצמו אבל בשתיה אדם קודם לבהמה[14] וְשָׂבָעְתָּ דגן ותירוש ויצהר וגם בני צאן ובקר כשבהמתך אוכלת ושובעת עובדת האדמה[15]:

(טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם הוזהרנו שלא יפנה לבנו באלילים להאמין שיהיה בהם תועלת, או שיבאו העתידות אשר יתנבאו מהם, וכן הוזהרנו שלא ינטה במחשבתו בספוריה, או בדרכי עבודתה, או יעיין בהם, כגון להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה, שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן, וכן בקטורת פלונית או בעבודה פלונית, או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, צונו הקב"ה שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה. ואפי' בספרים שבזמן הזה דתיהם  מאוסים לכל, (כספרי היונים ודומיהם), ואין חשש שימשך אחריהם אעפ"כ אסור וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם כי המחשבה באלו הדברים והעיון באותן הליצניות הוא מה שיעורר האדם לבקש אותם ועבודתם אלא יהיו הם וכל מעשיהם אפס ותוהו בעיניו, ולא תבא עתידות רק בגזרת עליון[16]:

(יז) וְחָרָה אַף יְקֹוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר יְקֹוָק נֹתֵן לָכֶם:

(יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם גם בחו"ל שתהיו בגלות[17] וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם מ"ע להניח תפילין של יד וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם מ"ע להניח תפילין של ראש:

(יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם מצות עשה שנלמד אותם את בנינו את התורה והמצוות עד שידברו בם הבנים בכל שעה כי "ושננתם" האמור בפרשת ואתחנן ביאורו שיספר להם המצות, וכאן עד שילמדו אותם וידעום ויבינו אותם וטעמיהם לדבר עמך בם בכל העתים[18] בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

(כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ נצטוינו לעשות מזוזה על פתחי הבתים ושערי החצרות המדינות והעיירות[19]:

(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ לימדך הכתוב כי ארץ ישראל נתונה לישראל לעולם כימי השמים על הארץ שהם לעולם, ואם יגלו ממנה עתידין לחזור לתוכה, שאין אומה ולשון מושיבין אותה ומחזיקין בה כי אם ישראל[20]: ס

(כב) כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן שלא לשכוח אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת כל השוכח דבר אחד ממשנתו מחמת שלא חזר על לימודו כראוי מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו וגם עובר בלאו של תורה[21] אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשֹׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'[22]:

(כג) וְהוֹרִישׁ יְקֹוָק אֶת כָּל הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם:

(כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר בדרום וְהַלְּבָנוֹן מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת בצפון ומהמקום שאתם עומדים בו וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן ים התיכון במערב[23] יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם:

(כה) לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בִּפְנֵיכֶם פַּחְדְּכֶם וּמוֹרַאֲכֶם יִתֵּן יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּדְרְכוּ בָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם: ס

סליק פרשת עקב

נביא

מלכים א פרק יג

 (כט) וַיִּשָּׂא הַנָּבִיא אֶת נִבְלַת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיַּנִּחֵהוּ אֶל הַחֲמוֹר וַיְשִׁיבֵהוּ וַיָּבֹא אֶל עִיר הַנָּבִיא הַזָּקֵן לִסְפֹּד וּלְקָבְרוֹ:

(ל) וַיַּנַּח אֶת נִבְלָתוֹ בְּקִבְרוֹ בקבר הנביא הזקן אשר כרה לעצמו וַיִּסְפְּדוּ הוא ובניו עָלָיו הוֹי אָחִי:

(לא) וַיְהִי אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֹתוֹ וַיֹּאמֶר אֶל בָּנָיו לֵאמֹר בְּמוֹתִי וּקְבַרְתֶּם אֹתִי בַּקֶבֶר אֲשֶׁר אִישׁ הָאֱלֹהִים קָבוּר בּוֹ אֵצֶל עַצְמֹתָיו הַנִּיחוּ אֶת עַצְמֹתָי:

(לב) כִּי הָיֹה יִהְיֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָא בִּדְבַר יְקֹוָק עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּבֵית אֵל שהנבואה תתקיים בכל אופן ואחר שאין לה זמן מוגבל לא תניחו עצמותי אף זמן קצר לבד וְעַל כָּל בָּתֵּי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן: פ

(לג) אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה אף כי ראה נפלאות ה', ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה', עם כל זאת לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת הֶחָפֵץ כל הרוצה היה מחנך עצמו, והיה מכהני במות יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת:

(לד) וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: פ

מלכים א פרק יד

(א) בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם:

(ב) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית שני את בגדייך וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אתי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא הוּא דִבֶּר עָלַי שאהיה לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה:

(ג) וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים פת יבש מתובל בתבלין, על כי המה מנוקדים ומנומרים ממראה התבלין וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר:

(ד) וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עמדו במקומם ולא זזו בארובות עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ מתוך זקנותו: ס

(ה) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל בְּנָהּ כִּי חֹלֶה הוּא כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם:

(ו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ מאת הקב"ה בשליחות - קָשָׁה:

(ז) לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:

(ח) וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי:

(ט) וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת עבודות זרות העשויים בהתכת המתכת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ: ס

כתובים

(לא) אִם לֹא אָמְרוּ מְתֵי אָהֳלִי מִי יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע האם לא אמרו אנשי ביתי הלוואי ונאכל את איוב ועדיין לא נשבע מרוב שנאתנו אותו: (לב) בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח והם שונאים אותי בגלל שהם צריכים לעבוד קשה כדי להכניס את אורחי שאפילו בלילה הם צריכים לשרתו: (לג) אִם כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי האם כיסתי את פשעי ועוונותי כמו דרך האנשים שמסתירים  את עוונותיהם?: (לד) כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי וָאֶדֹּם לֹא אֵצֵא פָתַח הייתי צריך להשבר מההמון שעכשיו מבזים אותי ולא הייתי מעז לצאת החוצה מביתי: (לה) מִי יִתֶּן לִי שֹׁמֵעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי הלוואי וישמעו את טענותי הצודקות, הן תוי - הסימן שקבעו  עלי הבריות אם אני רשע או צדיק רק ה' יענני ויודיע צדקתי: (לו) אִם לֹא עַל שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי שלא אסתיר כלל את דרכי כי אין לי ממה לחשוש שהרי אין  בי פשעים: (לז) מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ כְּמוֹ נָגִיד אֲקָרֲבֶנּוּ ואומר למי שרוצה לדעת את מספר צעדי, ומקרב אותו  ומתייחס אליו בכבוד כמו לנגיד ושר: (לח) אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן האם האדמה שברשותי זועקת ובוכה על שנמצאת אצלי בגזל: (לט) אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי האם אני אוכל את כוחה שזה יבולה בלי שהיא באמת שלי  שלא שלמתי עליה לבעליה כאשר קניתיה וגרמתי לו צער ומפח  נפש: (מ) תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב אני מוכן להענש שבמקום החטה שזרעתי שיצא קוץ, ובמקום שעורה שיצא באשה - יבול גרוע: פ

כאן הסתיימו דברי איוב לחבריו.

איוב פרק לב

כאן מתחילה המערכה הרביעית

מענה אליהוא בן ברכאל:

(א) וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מֵעֲנוֹת אֶת אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו הפסיקו מלענות לאיוב כי הוא אוחז את עצמו לצדיק: פ (ב) וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים אליהוא ממשפחת אברהם שמגיע ממקום ששמו מבוז, כעס  על איוב שחושב את עצמו ליותר צדיק מה': (ג) וּבִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת אִיּוֹב וכן על ג' החברים כעס אליהוא שלא מצאו טענות ומענות נגד איוב וע"י כך גרמו שהמשיך איוב להרשיע: (ד) וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים חיכה עד שאיוב וחביריו יגמרו להתווכח כי הם יותר זקנים ממנו: (ה) וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ ורק אחרי שראה שאין להם מה לענות לאיוב הוא הראה את כעסו: פ

משנת ההלכה

טיולים לכנסיות או מסגדים

       א.       נאמר בפרשת קדושים "אל תפנו אל האלילים ונאסר לנו בזה להסתכל בדמות הצורה או להסתכל  בנוי עבודת כוכבים כיון שנהנה בראייה^[24]. (יו"ד סי' קמ"ב סעי' ט"ו) ואפי' בזמן הזה שבטלו עובדיהם אעפ"כ לא בטל איסורם, ואסור להסתכל בדמות הצורה: (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' סי' נ"ג)

        ב.        י"א^[25] שדווקא בנוי דאלילים^[26] עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין, אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מותר. (ש"ך ס"ק ל"ג) וי"א^[27] דבכל צורה אפי' צורה בעלמא אסור^[28]. ונהגו העולם כדיעה ראשונה. ודוקא הסתכלות אסור, אבל ראיה בעלמא שרי לכו"ע^[29]. וכן בצורה שרגילים לראות תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה מותר לכו"ע^[30]:

         ג.         ולפיכך אסור ליכנס^[31] למנזר או לכנסית הנוצרים, שהוא מקום שעובדים ועושין תפלותיהם^[32] או בית תיפלות של כל דת אחרת, ואפי' ליכנס רק להביט בצורות העשויות שם אסור, ואפי' צורות העשויות רק לנוי ולא לע"ז נמי אסור אף אלו שלא נעבדו^[33], כיון שנעשו לנוי להע"ז ולבית הע"ז שזה אסור. וגם לבד האיסור, דבר השחתה הוא באמונה ובדעות שיהיה רצון לילך לשם, ועוד שכל הענין נעשה להסית ולהדיח בהתקרבות^[34] שזה ודאי הוא דבר אסור לעשות רצונם ולהתקרב להם, ולכן ח"ו מלילך לשם^[35]: (אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט סעי' ו')

        ד.        אסור ליכנס אפי' לחצר הכנסיה^[36] כדי להשקיף על הנוף: (שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א)

       ה.       ונהגו כשצריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם, לא להסתכל לשם^[37] ולמהר לעבור, ובדרך המהירות לומר ג' פעמים הפסוק (דברים פ"ז פס' כ"ו) "שקץ תשקצנו" וגו':(צי"א שם)

         ו.         י"א  שה"ה נמי למסגד של ישמעאלים[38], שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"ז לכל דבר. ויש מתירים במסגד של ישמעאלים, שאף שמקודם היו הישמעאלים עובדי ע"ז, אך עתה ענין ע"ז נכרת מפיהם ומלבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד כראוי שאין בו דופי, ומותר אפי' ללמוד תורה ולהתפלל שם[39]:

 

---

[1] חזקוני

[2] רש"י

[3] פי' ר' יוסף בכור שור

[4] פי' ר' יוסף בכור שור

[5] ספורנו

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] רשב"ם

[8] חזקוני

[9] חזקוני

[10] רמב"ן

[11] ספר מצוות ה', ספר אלה המצוות מ"ע ה

[12] רבינו בחיי

[13] חזקוני

[14] ספר מצוות ה' ועיין בה"ל קסז סעי' ו

[15] רמב"ן

[16] ספר מצוות ה', אלה מצוות ל"ת י

[17] רש"י, רמב"ן

[18] רמב"ן, ספר מצוות ה'

[19] ספר מצוות ה', ספר אלה מצוות עשה טו

[20] רבינו בחיי

[21] רש"י, ספר מצוות ה'

[22] רמב"ן

[23] רשב"ם

[24] ומל' הרמב"ן שם משמע דאינו אלא איסור דרבנן ועיין שד"ח כללים מע' ה' סי' צ"ח הביא מח' אם הוא איסור דאור' או אי איסור דרבנן. ועיין בשו"ת יבי"ע ח"ד או"ח סי' כ' וכתב דזה רק מדאו' אבל מדרבנן לכו"ע איכא איסור:

[25] תוד"ה דיוקני שם "נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר, אבל לנוי מותר. כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחרינא הוו מסתכלי":

[26] כגירסת הברית משה סמ"ג ל"ת י"ד:

[27] רש"י שבת קמ"ט א' ועיין בברכ"י יו"ד קמ"ב סעי' ט"ו דהביא מהערוך ערך פן, פירוש בזמן שאתם מסתכלין בהם אתם מפנין א-ל מדעתכם:

[28] וכתב  בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו "והירא את דבר ה' יחוש לדעת האוסרים בכל צורה דעלמא, ויש לקצר בזה משום מוטב" (יהיו שוגגין וכו'). אבל בבה"ל ש"ז ס"ק כ"ג משמע דהעיקר כדעת המתירים:

[29] בה"ל סי' ש"ז שם ד"ה  ועובר משום, ועיין עבה"מ קדושים פי"ט פס' ד' דדייק מל' התו"כ "אל תפנו אל תפנה לראותם ודאי" דהיינו דרך עיון והסתכלות, אבל לא ראיה דרך עראי:

[30] תוד"ה ה"ג בנן של קדושים ע"ז דף נ' א', ובשו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט כתב דהפירוש בתוס' הוא דמחמת שנעשה לראות בה תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה, לא שייך הפנאה בהסתכלות כיון דידוע לכל שההסתכלות בה הוא בשביל ענין המטבע:

[31] וכ"כ בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו על דין איסור הסתכלות בע"ז, ומכאן איסור מפורש לנכנסים לבתי עבודת כוכבים לראות בנוייהן:

[32] ולבית אבידן שהיו הולכין כמה אמוראי, כתבו התוס' שם שלא היה בית מינות ממש אלא מקום ויכוח:

[33] ואפי' לפי דעת התוס' דצורות לנוי מותר, הוא דוקא לנוי בעלמא, אבל אם נעשו לנוי הע"ז ובית הע"ז אסור בהנאה כמו הע"ז:

[34] וכמו שהעיד באג"מ שם בשם בנו הרר"ד שליט"א:

[35] וגם משום איבה אין להתיר, דבימינו אין שייך איבה כמו בימיהם שהיו מעלילים בעלילות רשע, משא"כ בימינו שאינו יכול לעשות היזק בלא דין ומשפט תהוי ליה איבה ואיבה, ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב:

[36] "ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' (שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו):

[37] ומקורו הרמב"ם בפיה"מ בע"ז י"א ב' "ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו" עכ"ל:

[38] בשו"ת צי"א חי"ד סי' צ"א וז"ל "הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שאסור ליכנס לשם:

[39] הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאו"ח סי' יא), ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב מה שהאריך להתיר הדבר, והביא מגאונים וצדיקים שהתפללו במסגד: