מקרא
דברים פרק ט
(כא) וְאֶת חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם אֶת הָעֵגֶל לָקַחְתִּי וָאֶשְׂרֹף אֹתוֹ בָּאֵשׁ וָאֶכֹּת ואטחון אֹתוֹ טָחוֹן הֵיטֵב עַד אֲשֶׁר דַּק לְעָפָר וָאַשְׁלִךְ אֶת עֲפָרוֹ אֶל הַנַּחַל הַיֹּרֵד מִן הָהָר ולא הזכיר כי השקהו אותם דרך כבודם, שלא רצה לאמר להם שעשה בהם מעשה הסוטות[1]:
(כב) וּבְתַבְעֵרָה הוא קברות התאוה[2] וּבְמַסָּה הוא רפידים וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה ולפי שיש לו לקברות התאוה שני שמות על שם המאורע הזכירו בשניהם[3] מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת יְקֹוָק:
(כג) וּבִשְׁלֹחַ יְקֹוָק אֶתְכֶם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לֵאמֹר עֲלוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם לוֹ בלב וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ במעשה אלא עלו ונלחמו[4]:
(כד) מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְקֹוָק מִיּוֹם דַּעְתִּי אֶתְכֶם:
(כה) וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְקֹוָק בתפילה[5] אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי זאת היתה תפלתו קודם רדתו מן ההר, וממנה נענה בוינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שמות לב יד)[6] כִּי אָמַר יְקֹוָק לְהַשְׁמִיד אֶתְכֶם:
(כו) וָאֶתְפַּלֵּל אֶל יְקֹוָק וָאֹמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה:
(כז) זְכֹר לַעֲבָדֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב אַל תֵּפֶן אֶל קְשִׁי הָעָם הַזֶּה וְאֶל רִשְׁעוֹ וְאֶל חַטָּאתוֹ:
(כח) פֶּן יֹאמְרוּ הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָנוּ מִשָּׁם מִבְּלִי יְכֹלֶת יְקֹוָק לַהֲבִיאָם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם וּמִשִּׂנְאָתוֹ אוֹתָם במצרים טרם שהוציאם משם הוֹצִיאָם לַהֲמִתָם בַּמִּדְבָּר אבל בחטא המרגלים (במדבר יד טז) אמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר, כלומר יאמרו כי כאשר באו והיו קרובים לארץ וראה שאין יכולת בידו כנגד העמים ההם שחטם במדבר[7]:
(כט) וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ בני האבות[8] אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה: פ
דברים פרק י
(א) בָּעֵת הַהִוא אחר ארבעים יום הוא כ"ט אב[9] אָמַר יְקֹוָק אֵלַי פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לוּחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַעֲלֵה אֵלַי הָהָרָה וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ והיה הארון הזה כולו עץ הוא והמכסה אשר עליו מלמעלה כמנהג בכל הארונות, והיו הלוחות שם עד שנעשה המשכן, ואז עשו הארון המצופה זהב והכפורת אשר עליו זהב טהור[10]:
(ב) וְאֶכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן:
(ג) וָאַעַשׂ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים וָאֶפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וָאַעַל הָהָרָה בעלות השחר של יום חמישי כ"ט אב[11] וּשְׁנֵי הַלֻּחֹת בְּיָדִי:
(ד) וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן כדי שלא יאמר שיש הפרש בין לוחות ראשונות שהם מעשה ה' ללוחות שניות שהן מעשה ידי אדם, לזה אמר כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דיבר ה' אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל, כל זה לומר שבכתיבה לא יש הפרש והמכתב מכתב אלהים הוא וגו'[12] אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל וַיִּתְּנֵם יְקֹוָק אֵלָי ביום ג' בשבת בעשרה בתשרי[13]:
(ה) וָאֵפֶן וָאֵרֵד מִן הָהָר באותו יום עצמו בעשרה בתשרי[14] וָאָשִׂם אֶת הַלֻּחֹת בָּאָרוֹן אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וַיִּהְיוּ שָׁם כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְקֹוָק:
(ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן הר ההר גדול שבהרים וארוך פרסאות רבות. והיה סוף ההר עד גבול ארץ אדום וראשו קרוב לחשמונה, והיו במישור אשר לפני הר ההר ערים או מקומות הנקראים מוסרות ובני יעקן וחור הגדגד ויטבתה ועברונה ועציון גבר וקדש, ואלו המקומות אין ביניהם מרחק רב, ונסעו מקדש ויחנו בהר ההר שנכנסו בו במקום שפל אשר היה ברגלי ההר, והיו במקום הנקרא חשמונה בארות בשדה יקראו אותן בארות בני יעקן, כי אנשי בני יעקן באים שם להשקות צאנם והם עשאום כי שם מצאו מים חיים. ומשם נסעו למוסרה, ומשם נסעו למוסרות, ויסעו ממוסרות ויחנו בבני יעקן, שהמקום ההוא זה שמומוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן כי כאשר עלה אהרן אל ראש ההר וימת בראש ההר כנגד מוסרות או במוסרה עצמה ויקבר שם, חזרו ישראל אל מוסרות לבכות ולספוד על קבר איש האלהים, והיו גדוליהם בכל השלשים יום עולים אל ראש ההר וסופדים לקדוש ה' וישובו אל המחנה במוסרה, ואחר השלשים יום נסעו ממוסרה אל חר הגדגד ומן הגדגדה יטבתה, כי עתה בשובם הלכו מהרה וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו הזכירו מיתת אהרן עתה במקום הזה, כי אמר (לעיל ט כ) ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא הגיעו עונש השמד לא בגופו ולא בזרעו, כי לא מת עד שנת הארבעים שהיה זקן ושבע ימים וכהן בנו תחתיו[15]:
(ז) מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם:
(ח) בָּעֵת הַהִוא של חטא העגל כשאמר פסל לך הִבְדִּיל יְקֹוָק אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי שמצאו חן בעיני המקום, שלא חטאו בו כדכת' ויאספו אליו כל בני לוי[16] לָשֵׂאת הלוים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק לַעֲמֹד הכהנים[17]לִפְנֵי יְקֹוָק לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ הכהנים בני לוי את ישראל[18] עַד הַיּוֹם הַזֶּה:
(ט) עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו יְקֹוָק הוּא נַחֲלָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לוֹ:
נביא
מלכים א פרק יב
(לא) וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת בית שהיו בו במות רבות בהפך מה שהיה בבית המקדש שלא היתה בו כי אם במה (מזבח) אחת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם ממקצותם, יהיה מי שיהיה אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי הנה משך בזה גם כן לב העם כי הוא פטר אותם מהמעשרות ושאר מתנות כהונה שהיו נותנים לשבט לוי חלף עבודתם גם עשה הערים מהם שהיו להם לשבת מגרשיהם כמו שנזכר בספר דברי הימים כי רצה שיהיה כהן כל מי שירצה ולא יצטרכו ישראל לתת לו מתנות ואפשר גם כן שלא רצו שבט לוי לעבוד כי אם בבית מקדש ולזה גרשם ירבעם מארצו ועשה כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי:
(לב) וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה לעשות בו כמצות חג הסכות הנעשה ביהודה, בט"ו לחודש השביעי וַיַּעַל עולות עַל הַמִּזְבֵּחַ וכמו שעשה בדן כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה:
(לג) וַיַּעַל עולות וזבחים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל ירבעם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר: פ
מלכים א פרק יג
(א) וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים עדו הנביא בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר בשליחות יְקֹוָק אֶל בֵּית אֵל וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר:
(ב) וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר יְקֹוָק וַיֹּאמֶר מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנֵּה בֵן נוֹלָד עתיד להיות נולד אך הנביאים רואים הדברים העתידים כאילו הם הווים לְבֵית דָּוִד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ וְעַצְמוֹת אָדָם יִשְׁרְפוּ עָלֶיךָ:
(ג) וְנָתַן הנביא בַּיּוֹם הַהוּא שנתנבא מוֹפֵת לֵאמֹר זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו:
(ד) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר קָרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בְּבֵית אֵל וַיִּשְׁלַח יָרָבְעָם אֶת יָדוֹ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר תִּפְשֻׂהוּ וַתִּיבַשׁ יָדוֹ אֲשֶׁר שָׁלַח עָלָיו וְלֹא יָכֹל לַהֲשִׁיבָהּ אֵלָיו:
(ה) וְהַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע וַיִּשָּׁפֵךְ הַדֶּשֶׁן מִן הַמִּזְבֵּחַ כַּמּוֹפֵת אֲשֶׁר נָתַן אִישׁ הָאֱלֹהִים בִּדְבַר יְקֹוָק:
(ו) וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים חַל התפלל ובקש נָא אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדִי וְתָשֹׁב יָדִי אֵלָי וַיְחַל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת פְּנֵי יְקֹוָק וַתָּשָׁב יַד הַמֶּלֶךְ אֵלָיו וַתְּהִי כְּבָרִאשֹׁנָה:
(ז) וַיְדַבֵּר הַמֶּלֶךְ אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים בֹּאָה אִתִּי הַבַּיְתָה וּסְעָדָה אכול סעודה וְאֶתְּנָה לְךָ מַתָּת מתנה:
(ח) וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ אִם תִּתֶּן לִי אֶת חֲצִי בֵיתֶךָ לֹא אָבֹא עִמָּךְ וְלֹא אֹכַל לֶחֶם וְלֹא אֶשְׁתֶּה מַּיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה:
(ט) כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי בִּדְבַר יְקֹוָק לֵאמֹר לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה מָּיִם וְלֹא תָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתָּ:
(י) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אַחֵר וְלֹא שָׁב בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בָּא בָהּ אֶל בֵּית אֵל: פ
(יא) וְנָבִיא שקר אֶחָד זָקֵן יֹשֵׁב בְּבֵית אֵל וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית אֵל ובן אחר סיפר אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְסַפְּרוּם לַאֲבִיהֶם:
(יב) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֲבִיהֶם אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ הָלָךְ וַיִּרְאוּ כלומר הראו בָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה:
כתובים
איוב פרק לא
(א) בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה עשיתי ברית עם עיני לא להסתכל בנשים אפילו על בתולה: (ב) וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל וְנַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים מה ה' ישלם גמול מלמעלה וממרומיו: (ג) הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל וְנֵכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן הרי שבר הוא נותן לרשע ונכר - גמול זר ולא טוב לפועל רשע: (ד) הֲלֹא הוּא יִרְאֶה דְרָכָי וְכָל צְעָדַי יִסְפּוֹר הרי הוא רואה את כל מעשי וסופר את צעדי: (ה) אִם הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי ובודק אותי אם הלכתי עם דברי שווא ורשע, ותחש - מיהרתי לעשות מרמה: (ו) יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי שוקל את מעשי במאזניים של צדק ויודע הקב"ה את שלימות מעשי: (ז) אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם אם אני אטה במבטי מהדרך הטובה וילך ליבי אחר עיני ובידי ידבק דבר גזל: פ (ח) אֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ אני מוכן שה' יענשני שמה שאזרע שאחר יאכל וילדי יעקרו וימותו: (ט) אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי אם אתפתה לעבור על איסורי עריות ואארוב על בית חברי כדי לזנות עם אשתו (איסור אשת איש): (י) תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין אני מוכן לקבל עונש על זה שאשתי תזנה ויזנו אותה אחרים: (יא) כִּי הוא הִיא זִמָּה והיא וְהוּא עָוֹן פְּלִילִים כי מחשבה כזאת של זנות היא זימה והמעשה הוא עוון חמור שנמסר לבי"ד: (יב) כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ הזנות היא כמו אש שאוכלת ושורפת עד האבדון ועוקרת את כל התבואה שלי (שגורמת רעה לזרעו שמשול לתבואה): (יג) אִם אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי אם אמאס ואדחה ואזלזל את משפט עבדי ואמתי כאשר יבואו לריב למשפט אצלי: (יד) וּמָה אֶעֱשֶׂה כִּי יָקוּם אֵל וְכִי יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ אני אפחד לזלזל במשפטם כי ה' יקום עלי ומה אענה לו על מעשי אלו: (טו) הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד הרי אנחנו שווים העבד והאדון ששנינו נולדנו מבטן ומרחם של אמותינו:
משנת ההלכה
א. מצוי היום שיוצאים עם המשפחה לקטיף פירות כגון פטל דובדנים אוכמניות וכדומה והמכשלה מצויה לכן נפרט להלן את ההלכות המרכזיות
ב. על אף שאין לוקחים את הפרות הביתה אלא אוכלים אותם במקום ולפעמים אפילו בתוך הפרדס חובה להפריש פרות ומעשרות אלא אם כן אוכלים אחד או שתיים
ג. יש לברר לפני הקטיף אלו עצים הנם ערלה כלומר עדיין לא עברו שלוש שנים מאז נטיעתם ואלו רבעי שהם עדיין בשנה הרביעית ומעצים אלו יש להתרחק
ד. פטל ודובדבנים (וכן כל פרי שמצוי בו תולעים) צריך לבדוק שאין בהם תולעים כלומר לבדוק שאינם רכים במיוחד ואין בהם חורים או הפרשות שאינם מגוף הפרי בפירות אלו ולכל פרי יש את דרך הדיקה המיוחד לו וצריך לברר קודם לכן אם המבינים בענין)
ה. צריך לברר כמו כן שאין עבודות שנעשו בפרדסים אלו בשבת מכיון שיש מצבים בהם הפרי נאסר אם עבדו עליו בשבת אפילו אם העבודה בשבת היתה לפני כמה שנים
ו. במקומות בהם יש השתתפות בנטיעה אין ליטע עצים בתקופה זו עד לאחר גמר שנת השמיטה
הרוצה לצלות כבד על מנגל צריך לשים לב לכמה דברים ונזכיר דברים שלמדנו בעבר:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה