מקרא
ויקרא פרק יג
(ד) וְאִם בַּהֶרֶת לְבָנָה הִוא בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְעָמֹק אֵין מַרְאֶהָ מִן הָעוֹר שמראה הלבן אינו חזק כל כך שנראה שהוא עמוק מן העור[1] וּשְׂעָרָה לֹא הָפַךְ לָבָן וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע ממסגרו על ידי סימון שעושה שצריך לעשות רושם סביבת הנגע לראות אם פשה[2] וי"א[3] שעושה בנתק לבדו סביבו סימן מן השערות, שאין לזייף דהסימן ימחוק בעל הנגע, ויעשה סימן אחר הרחק מן הנגע, כדי שיחשבוהו טהור ולא יוציאוהו חוץ למחנה, ויביאוהו לידי זיוף, וי"א[4] שיסגירנו בבית אחד הוא סתימת דלת הבית, שישב בו בדד ולא תהיינה דלתות ביתו פתוחות לכל עובר ושב כדרך כל פתחי הבתים שִׁבְעַת יָמִים:
(ה) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה הַנֶּגַע עָמַד בְּעֵינָיו במראהו ובשיעורו הראשון[5] לֹא פָשָׂה התפשט הַנֶּגַע בָּעוֹר וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(ו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בפעם ה -[6] שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע שחזר למראה נגע אחר, כגון משלג לסיד, הואיל וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר טהור שלא תאמר כיון שנשתנית הנגע למראה נגע אחר תראה בתחילה, בא הכתוב ולמד שהוא טהור, והוא הדין אם העזה, ונהיה לבן יותר שכבר למדך הכתוב שאין השנוי ממראה למראה סימן טומאה, אלא כעומד בעיניו הוא, וכל שלא פשה טהור הוא וְטִהֲרוֹ בדיבור, יאמר טהור[7] הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִיא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר שטעון טבילה וכיבוס בגדים, לפי שהיה בספק טומאה[8]:
(ז) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית כלומר פעם נוספת ובאמת היא פעם שלישית[9] אֶל הַכֹּהֵן:
(ח) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא: פ
(י) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת לְבָנָה בָּעוֹר וְהִיא שתי שערות שחור שהיה בה[11] הָפְכָה שֵׂעָר לָבָן או גם אם לא היה סימן זה אלא וּמִחְיַת בָּשָׂר חַי כלומר בשר חי שאינו לבן כמראה נגע אלא לבן מגוון אחר או אדום או שחור כשיעור עדשה מרובעת או יותר בַּשְׂאֵת וה"ה בשאר הנגעים[12]:
(יא) צָרַעַת נוֹשֶׁנֶת הִוא עקר שם צרעת נאמר על המחיה כי השאת לבדו אינו צרעת עדיין. ואמר שדרך הצרעת הזה להיות חולי מתישן[13] בְּעוֹר בְּשָׂרוֹ וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן לֹא יַסְגִּרֶנּוּ כִּי טָמֵא הוּא:
(יב) וְאִם פָּרוֹחַ תִּפְרַח הַצָּרַעַת בָּעוֹר וְכִסְּתָה הַצָּרַעַת אֵת כָּל עוֹר הַנֶּגַע שהפך לבן מקום הנגע וכל גופו[14] מֵרֹאשׁוֹ של אדם[15] וְעַד רַגְלָיו אבל אם הפך לבן כל הגוף ומראה הנגע חזר לבהק או נתרפא טמא הוא[16] לְכָל מַרְאֵה עֵינֵי הַכֹּהֵן:
(יג) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כִסְּתָה הַצָּרַעַת אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטִהַר אֶת הַנָּגַע כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר הוּא:
(יד) וּבְיוֹם הֵרָאוֹת בּוֹ בָּשָׂר חַי יִטְמָא:
(טו) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַבָּשָׂר הַחַי וְטִמְּאוֹ הַבָּשָׂר הַחַי טָמֵא הוּא צָרַעַת הוּא:
(טז) אוֹ כִי יָשׁוּב הַבָּשָׂר הַחַי וְנֶהְפַּךְ לְלָבָן וּבָא אֶל הַכֹּהֵן:
(יז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ הַנֶּגַע לְלָבָן וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע טָהוֹר הוּא: פ
נביא
ישעיהו פרק מט
טז. הֵן עַל כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ הרי על יָדַי חקקתי אותך, שלא תשכחי לפני, חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד חומות העיר עומדות נגדי תמיד.
יז. מִהֲרוּ בָּנָיִךְ עוד ימהרו בני ציון לשוב אל ה', מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ והרשעים, שבמעשיהם הרסו והחריבו אותך - יצאו ממך לעולם - ויִכְלוּ.
יח. שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי הרימי ציון את עינייך וראי, כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ כל בָּנַיִך, נאספו מהגלות ובאו חזרה אליִך, חַי אָנִי נְאֻם יְקֹוָק לשון שבועה,
כִּי כֻלָּם כַּעֲדִי תִלְבָּשִׁי, וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה כי עוד יבוא זמן שתתלבשי בכל בניך שישובו, כתכשיט (עדי - תכשיט) ותקשרי אותם בשערך לקישוט - ככלה.
יט. כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵךְ כי החורבות והשממה שבארצך ההרוסה, כִּי עַתָּה כי בזמן שישובו, תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב עוד תהיה ציון צרה מלהכיל את כל היושבים בה, וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ והמשחיתים - ירחקו מציון.
כ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ עוד יאמרו הבנים ששכלת כשהלכו לגלות, וכעת שבו אליך, צַר לִי הַמָּקוֹם המקום צר מלהכיל את כולנו, גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה גֶּשׁ הלאה ממני (התרחק קצת), שאוכל לשבת.
כא. וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ ציון תאמר בליבה, מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה מהיכן באו כל אלה הבנים, וַאֲנִי שְׁכוּלָה שכולה מהבנים, (שכולם הרי גלו) וְגַלְמוּדָה ויושבת בודדה, גֹּלָה וְסוּרָה הלא כולם גלו וסרו ממני, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל וא"כ, מי גדל את בני אלה ?! הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם הלא נשארתי לבדי, ומהיכן ואיפוא באו אלה ?
כב. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוָק, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי ארים את ידי לגויים, לשחרר את בָּנַי מהגלות, וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי ארים נס, לאסוף את כולם, וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן ויביאו את בני ציון בִּכְּנַף בִּגְדם, (ר"ל, בכבוד רב) וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה ואת הבנות, ישאו על כתפיהם.
כג. וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ מלכי העמים, יהיו מגדלים התינוקות, וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ שרות המלכים יהיו המניקות (שיטפלו בתינוקות) אַפַּיִים אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ ישתחוו על הארץ לפני ישראל, וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ ישתחוו כך, שיראה כאילו מלחכים את עפר הארץ, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק, אֲשֶׁר לֹא יֵבֹשׁוּ קֹוָי אז תדעי שאני ה', וכל המקווים לי - לא יבושו.
כד. הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ ואם תשאלו: וכי אפשר לקחת מגיבורי הגויים את מה שלקחו מבנ"י ?! וְאִם שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט וכי בנ"י הצדיקים שבשבי הגויים, יוכלו להמלט משִבְיָם ?!
כה. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, גַּם שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח, וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט השבויים שבידי הגיבורים, ומה שלקחו העריצים (עריץ - חזק) מבנ"י, ה' יְמַלֵט ויציל מידם ! וְאֶת יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב הרבים איתך - אני אריב איתם, וְאֶת בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ ואת בניך, בנ"י - אני אושיע.
כו. וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם אאכיל את החיות מבשר מוֹנַיִךְ, מבשר אלו שצִערו אותך, וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וישתו עד שישתכרו, את דם מוֹנַיִךְ, כמו ששותים יין (עסיס) וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְקֹוָק מוֹשִׁיעֵךְ וידעו כל בני האדם שאני ה' שמושיע אותך, וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב וה', שהוא חוזקו של יעקב גאל אותך.
ישעיהו פרק נ
א. כֹּה אָמַר יְקֹוָק, אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ היכן ספר הכריתות (הגט) שנתתי לכם ? וכי נתתי לבנ"י, גט כריתות ?! (שאמנם שלחתי אתכם לגלות, אך לא כגט כריתות לעולם) אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי, אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ האם יש לי נושים, בעלי חובות (התובעים ממני בחוזקה את החוב), שהוכרחתי למכור אתכם להם כפרעון החוב ?! (ר"ל, שלא תשובו אלי עוד ?!) הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם, וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם הלא רק מפני עוונותיכם ופשעיכם נמכרתם ונשלחם לגלות. (וא"כ, כשתשובו בתשובה, אשיב אתכם אלי)
ב. מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ, קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה ומדוע א"כ, באתי וקראתי אליכם בתוכחות, ואתם לא עונים ושבים בתשובה, הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת וכי יָדִי קְצָרָה מלהציל אתכם ?! וְאִם אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל וכי אין בי כוח להציל אתכם ?! הֵן בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב יָם הלא בכוח גערה בלבד, יִבשְתִּי ים (ים סוף), אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר והנהרות אשים להיות יבשים כמדבר, תִּבְאַשׁ דְּגָתָם מֵאֵין מַיִם, וְתָמֹת בַּצָּמָא הדגה שבנהרות תסריח ותמות מצמא.
ג. אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת הלא ברצוני אלביש את השמים לגויים - בחושך, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם וברצוני, אכסה אותם בכסות חשוכה של שק, (וא"כ: " מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה... " ?!)
ד. יְקֹוָק אלוהים נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים ה' נתן לי לשון הראויה ללמד, לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר ולדעת את העת, (הזמן), שבו יוכלו העייפים, (הצמאים לשמוע), לקבל את דברי, יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בכל יום ויום, היה מעיר אותי ללכת לנבא, יָעִיר לִי אֹזֶן, לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים היה מעיר את אזני, בדברים המתקבלים על הלומדים את נְבוּאֹתַי,
ה. יְקֹוָק אלוהים פָּתַח לִי אֹזֶן לשמוע הנבואות, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי, אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי ואני לא סרבתי לשליחות ולא נסוגתי אחור מלנבא
כתובים
דברי הימים א פרק כו
(א) לְמַחְלְקוֹת ואלו נחלקים לְשֹׁעֲרִים שהיו שומרים בכ"ד מקומות, וכן חשב כאן כ"ד ראשים, כל אחד היה ראש לשער מיוחד, והיו כ"ד הנקובים בשמות, בני משלמיה שבעה, מבני עובד אדום שמונה הרי ט"ו, בני שמעיה ששה ונגרע מהם שמעיה כי בניו היו ראשים תחתיו, ובני חוסה ארבעה לַקָּרְחִים לבני קרח מְשֶׁלֶמְיָהוּ בֶן קֹרֵא מִן בְּנֵי אָסָף: (ב) וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים זְכַרְיָהוּ הַבְּכוֹר יְדִיעֲאֵל הַשֵּׁנִי זְבַדְיָהוּ הַשְּׁלִישִׁי יַתְנִיאֵל הָרְבִיעִי: (ג) עֵילָם הַחֲמִישִׁי יְהוֹחָנָן הַשִּׁשִּׁי אֶלְיְהוֹעֵינַי הַשְּׁבִיעִי: (ד) וּלְעֹבֵד אֱדֹם שהיה שוער בָּנִים שְׁמַעְיָה הַבְּכוֹר יְהוֹזָבָד הַשֵּׁנִי יוֹאָח הַשְּׁלִשִׁי וְשָׂכָר הָרְבִיעִי וּנְתַנְאֵל הַחֲמִישִׁי: (ה) עַמִּיאֵל הַשִּׁשִּׁי יִשָּׂשכָר הַשְּׁבִיעִי פְּעֻלְּתַי הַשְּׁמִינִי כִּי בֵרֲכוֹ אֱלֹהִים בהרבה בנים כי אצלו עמד הארון: פ (ו) וְלִשְׁמַעְיָה בְנוֹ נוֹלַד בָּנִים הַמִּמְשָׁלִים המושלים וממונים על לְבֵית אֲבִיהֶם כִּי גִבּוֹרֵי חַיִל הֵמָּה: (ז) בְּנֵי שְׁמַעְיָה עָתְנִי וּרְפָאֵל וְעוֹבֵד אֶלְזָבָד אֶחָיו כך היה שמו בְּנֵי חָיִל כך שמו אֱלִיהוּ וּסְמַכְיָהוּ: (ח) כָּל אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם אִישׁ חַיִל כל אחד מהם היה איש חיל אבל לא בכח למלחמה אלא כמו אדם שאומרים עליו שהוא חשוב כמו שכתוב על בועז "איש גיבור חיל" בַּכֹּחַ לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם ואפילו שלמעלה נאמר שישים ושמונה אך כנראה מתו ששה לעת זקנות דוד המלך לְעֹבֵד אֱדֹם: (ט) וְלִמְשֶׁלֶמְיָהוּ בָּנִים וְאַחִים בְּנֵי חָיִל שְׁמוֹנָה עָשָׂר: ס (י) וּלְחֹסָה שגם היה שוער מִן בְּנֵי מְרָרִי בָּנִים שִׁמְרִי שאביו שמו להיות הָרֹאשׁ כִּי באמת לֹא הָיָה בְכוֹר וַיְשִׂימֵהוּ אָבִיהוּ לְרֹאשׁ: (יא) חִלְקִיָּהוּ הַשֵּׁנִי טְבַלְיָהוּ הַשְּׁלִשִׁי זְכַרְיָהוּ הָרְבִעִי כָּל בָּנִים וְאַחִים לְחֹסָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר: (יב) לְאֵלֶּה לכל אלו שנזכרו למעלה היו מחלקים מַחְלְקוֹת את כל הַשֹּׁעֲרִים שהיו במספרם 4,000 חילקו לפי מספר - לְרָאשֵׁי הַגְּבָרִיםשעמדו בראש כ"ד ה- מִשְׁמָרוֹת לכ"ד שבועות ולא היו מחולקים בצמצום כי 4,000 אינו מתחלק ל-24 באופן שווה לְעֻמַּת אֲחֵיהֶם כמו אחיהם המשוררים לְשָׁרֵת בְּבֵית יְקֹוָק בדבר פתיחת ונעילת השערים: (יג) וַיַּפִּילוּ גוֹרָלוֹת כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל שהיו שווים כולם לְבֵית אֲבוֹתָם למי יבוא לְשַׁעַר בצד דרום ולמי יבוא ל- וָשָׁעַר צפון וכן ע"ז הדרך: פ (יד) וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל מִזְרָחָה כלומר לשער המזרחי לְשֶׁלֶמְיָהוּ וּזְכַרְיָהוּ בְנוֹ יוֹעֵץ בְּשֶׂכֶל שהיה בעל עצה בהשכל רב ולכן הוא ואנשיו הִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וַיֵּצֵא גוֹרָלוֹ צָפוֹנָה בשער הצפוני: (טו) לְעֹבֵד אֱדֹם נֶגְבָּה השער הדרומי וּלְבָנָיו נפל בגורל בֵּית הָאֲסֻפִּים שהיה מול השער הדרומי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה