מקרא
ויקרא פרק ד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְקֹוָק מצות לא תעשה שאם הזיד בה חייב עליה כרת[1] אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
(ג) עתה מפרט סוגי החוטאים שכל אחד מהם מביא סוג חטאת אחר אִם הַכֹּהֵן הגדול הַמָּשִׁיחַ שנמשח בשמן המשחה יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם להאשים את העם שהורה והתיר להם דבר האסור ומצינו שמוטל עליהם להורות כדכתיב יורו משפטיך ליעקב או שהורה לעצמו אבל אם חטא ללא הוראה אלא ששכח שחלב או דם אסורים אינו מביא קרבן כלל וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא כלומר אם חטא וסמך על הוראתו בשוגג מקריב פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּאת אבל אם לא חטא אלא אחרים חטאו על סמך הוראתו אינו מביא קרבן ובזה שונה הוא מבית דין שהורו[2]:
(ד) וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון המזבח וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ה) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ בכלי שרת מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לתוך ההיכל:
(ו) וְטָבַל הַכֹּהֵן הגדול בעצמו[3] אֶת אֶצְבָּעוֹ הימנית בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בדי הארון שבלטו בפרוכת במקצת אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ פרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדשי הקדשים[4]:
(ז) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל שירי דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מערבי של מִזְבַּח הָעֹלָה שהיו שם נקבים שלתוכם יורד הדם אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ח) וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(ט) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה:
(י) כַּאֲשֶׁר יוּרַם כמו שבואר שצריך להרים חלבים אלו מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה המזבח החיצון:
(יא) וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל עם רֹאשׁוֹ וְעַל עם כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ ישרוף כלומר שמנתח את הפר ללא הפשטת עורו אחר שמוציאו ושורפו אבל מוציאו שלם[5]:
(יב) וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר שלם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות בצרעת ולבית הקברות הוצרך לומר מחוץ למחנה זה שהוא חוץ לעיר שיהא המקום טהור[6] אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן האפר מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח. ואחר שניתחו לנתחיו אז וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף: פ
(יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וזה אינו שייך שכולם ישגו אלא אם - וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל כלומר הסנהדרין שהם בית דין הגדול שהם עיני העדה ושגגו והורו הוראה בטעות בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאתוְעָשׂוּ שבט אחד מישראל והאו רוב עם ישראל או שבעה שבטים אפילו הם המיעוט על פי הוראתם אפילו אם הסנהדרין עצמם לא עשו אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ולא כל המצוה שהורו לבטל מקצת האיסור ולקיים מקצתו למשל שאמרו שחלב אסור אבל חלב שעל המעי הדק מותר אבל אם עקרו לגמרי את כל המצוה כגון שאמרו שאין איסור חלב כלל אין חייבים קרבן[7] יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
(יד) וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ כלומר נודע שבית דין טעו, כל יחיד ויחיד פטור מחטאת כיון שעשו על פי בית דין אבל - וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל כלומר כל שבט ושבט פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד:
(טו) וְסָמְכוּ שלושה מ -[8] זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון:
(טז) וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר בכלי שרת אֶל אֹהֶל מוֹעֵד:
(יז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת:
(יח) וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יט) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ כהרמת חלב זבח השלמים ופר כהן משיח[9] וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה:
(כ) וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת של הכהן המשיח[10] כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
(כא) וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא: פ
(כב) כ -[11] אֲשֶׁר נָשִׂיא מלך ישראל יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם :
(כג) אוֹ כלומר אם הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ יש מפרשים שבא לרבות אם אחרים הודיעוהו את חטאתו[12] וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים:
(כד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה בצפון לִפְנֵי יְקֹוָק חַטָּאת הוּא:
(כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת שקיבל בכלי שרת מגוף הבהמה בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה היה עולה על הסובב הנמצא באמצע גובה המזבח ובא לקרן דרומית מזרחית ונותן הדם על חוד הזוית מבחוץ ואח"כ הולך לקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ונותן על קרנותיהם כנ"ל וְאֶת שאריות דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הדרומי של מִזְבַּח הָעֹלָה:
(כו) וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ: פ
נביא
ישעיהו פרק לט
א. בָּעֵת הַהִוא אחר שהתרפא חזקיהו, שָׁלַח מְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן, בֶּן בַּלְאֲדָן מֶלֶךְ בָּבֶל, סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ אגרת ומתנה אל חזקיהו, וַיִּשְׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק שחלה והתרפא[13].
ב. וַיִּשְׂמַח עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ שמח בבואם, וַיַּרְאֵם אֶת בֵּית נְכֹתוֹ בית אוצרותיו, אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַבְּשָׂמִים, וְאֵת הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב - שמן המשחה, וְאֵת כָּל בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הֶרְאָם חִזְקִיָּהוּ בְּבֵיתוֹ וּבְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ:
ג. וַיָּבֹא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: מָה אָמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, וּמֵאַיִן יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל:
ד. וַיֹּאמֶר מָה רָאוּ בְּבֵיתֶךָ, וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ: אֵת כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתִי רָאוּ לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר לֹא הִרְאִיתִים בְּאוֹצְרֹתָי:
ה. וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ אֶל חִזְקִיָּהוּ שְׁמַע דְּבַר יְקֹוָק צְבָאוֹת:
ו. הִנֵּה יָמִים בָּאִים, וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ, וַאֲשֶׁר אָצְרוּ אֲבֹתֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה בָּבֶל ישא ויקח האוייב, את כל אוצרות בית המלך -לבבל, לֹא יִוָּתֵר דָּבָר אָמַר יְקֹוָק לא ישאר דבר באוצרותיך,
ז. וּמִבָּנֶיךָ אֲשֶׁר יֵצְאוּ מִמְּךָ, אֲשֶׁר תּוֹלִיד, יִקָּחוּ וְהָיוּ סָרִיסִים בְּהֵיכַל מֶלֶךְ בָּבֶל הם דניאל חנניה מישאל ועזריה, (כמפורש בדניאל)
ח. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ טוֹב דְּבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַיֹּאמֶר כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּיָמָי טוב הדבר, שעכ"פ ביָמַי - יהיה שלום.
ישעיהו פרק מ
א. נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי, יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם נחמו הנביאים את עמי, בנבואות נחמה שישובו לארצם.
ב. דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם דברו נבואות נחמה, על ליבות אנשי ירושלים, (דברים המתקבלים על הלב) וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ נבואת נחמה זו, כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כי מלאו ונשלמו, אוסף ימי הגלות, כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כי התכפר עוון ירושלים, כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ כי קבלה כבר פי שניים מהעונש המגיע לה.
ג. קוֹל קוֹרֵא בַּמִּדְבָּר כאילו קול קורא במדבר, בדרך לא"י, פַּנּוּ דֶּרֶךְ יְקֹוָק פנו ממכשול, את הדרך שישובו בה בנ"י לארץ, יַשְּׁרוּ בָּעֲרָבָה מְסִלָּה לֵאלֹהֵינוּ יַשְרוּ וכִּבְשוּ דרך סלולה לבנים של ה' אלוקינו.
ד. כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא כל עמק נמוך - ינָשֵא מַעלָה, (ליַשֵר את דרך השבים ארצה), וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ ומקום גבוה כהר וגבעה - יושפל ויונמך, וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר כל דרך עקומה ומעוותת - תהיה מישור,וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה רכסי ההרים - יהיו לבקעה נמוכה[14].
ה. וְנִגְלָה כְּבוֹד יְקֹוָק כשישיב את בנ"י לארצם ביד רמה ובריבוי טובה, יתגלה כבוד ה' בעולם בקיום הבטחותיו לישראל, וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּו כִּי פִּי יְקֹוָק דִּבֵּר וכל הנחמות - התקיימו.
ו. קוֹל אֹמֵר קְרָא קול אומר לנביא קרא את דבר הנבואה ! וְאָמַר, מָה אֶקְרָא ושואל הנביא: מה אקרא ? כָּל הַבָּשָׂר חָצִיר כל הבשר, הגויים שיבואו עם גוג על ירושלים, ינבלו ויתייבשו במהירות כמו החציר, (שימותו רובם במלחמה), וְכָל חַסְדּוֹ כְּצִיץ הַשָּׂדֶה וכל החסדים המעטים שעשו, לא יועילו להם, ויפלו הגויים, כציץ בשדה (ציץ - הפרח), שנופל ברוח קלה.
ז. יָבֵשׁ חָצִיר דרך החציר - שמתייבש, נָבֵל צִיץ ודרך הציץ - לנבול. כִּי רוּחַ יְקֹוָק נָשְׁבָה בּוֹ כי רוח מאת ה', נשבה - והפילה אותו, (את החציר והציץ - העמים שעם גוג) אָכֵן, חָצִיר הָעָם באמת, יהיו הגויים שעם גוג - כחציר.
כתובים
אסתר פרק ג
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זמן של חמש שנים שברא והקדים הקב"ה רפואה למכה על ידי מעשה בגתן ותרש גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ כמו שנאמר (משלי טז יח) לפני שבר גאון שאין גדולת הרשעים אלא כדי שיפלו וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ שהיה לכל שר כסא בארמון המלוכה והמן שי"א שזהו ממוכן נישא על פני כולם:
(ב) וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן שעשה את עצמו אלוה והיה הולך עם צורת צלם בבגדיו או על מצנפתו כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ שישתחוו לו ורצה בגדולתו מכיון שהיה עשיר ועשרת בניו שרים בממלכת אחשורוש וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:
(ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וכי גדול אתה מאיתנו ויען מרדכי ויאמר אליהם מזרע בנימין אני שלא השתחוה לאיש מעולם שהרי בזמן שפגש יעקב את עשיו והשתחוה לו עדיין לא נולד בנימין:
(ד) וַיְהִי באמרם כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי שאמר שלעולם לא ישתחווה לו כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי והוא הוזהר על עבודת אלילים:
(ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ בא ועמד על יד מרדכי ועשה כאילו שואל בשלום מרדכי, אמר לו מרדכי "אין שלום אמר ה' לרשעים וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה כעס גדול:
(ו) וַיִּבֶז מלשון בוז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי שהוא יהודי וא"כ כל אשר בשם יהודי יש להשמידו וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים לגזור עליהם גזירות שמד, שלא יעסקו בתורה, שלא ישמרו ימים טובים, שלא ימולו את בניהם, ולא יניחו תפילין אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי:
(ז) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר בלשון פרסי ובלשון הקודש פירוש המילה הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מתי יהיה כוחו על פי המזל חזק כדי לנצח את היהודיםמִיּוֹם לְיוֹם לראות באיזה יום יצא התחיל מיום א' ועמד שר של יום א' ולא נתן וכן בכל ימי השבוע, וכאשר ראה שאין הגורל נופל בימים חזר לחדשים וּמֵחֹדֶשׁ בדק כל חודש ולא עלה בהם מכיון שכל חודש יש בו זכות לישראל[15] מלבד לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר שמזלו דגים הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר שבו מת משה רבינו ושמח אותו רשע אבל לא ידע שבאדר גם נולד משה רבינו: ס
(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בוא נכלה אותם ענה לו אחשורוש מםחד אני מאלוקיו שלא יעשה לי כמו שעשה לקודמי ענה לו הרשע - יֶשְׁנוֹ כמו יָשְנוּ כלומר ישנו מהמצוות אמר לו אחשורוש הרי יש בהם תלמידי חכמים אמר לו הרשע עַם אֶחָד הם עם עמי הארצות ואם תחשוש שבהריגתם יורגש חסרונם בממלכתך - מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים ולא יורגש הדבר בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָםאינם אוכלים משלנו, אינם נושאים נשים משלנו, ואינם נותנים מבנותיהם לנו, ובכל הזמנות משתמטים ואומרים שבת היום פסח היום עונג יו"ט היום וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לתת מס למלך ו- אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה סיבה לתועלת לְהַנִּיחָם:
(ט) היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על דבר זה בכל שעה ושעה ומיעצו עצות רעות על ישראל, ואמר להםהמן, אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין, כיון שאמר להם כן כענין הזה, מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל[16] אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וישלח אגרות לכל שרי המלך לאבד את היהודים וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי אוצרות הַמֶּלֶךְ:
(י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים שאחשורוש שנא את היהודים יותר מהמן רק היה ירא שמא יתנקם בו הקב"ה כמו קודמיו ולכן נתן להמן את טבעתו:
(יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:
(יב) וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן וכך כתוב באגרות "עם בזוי יש בינינו דומים כמשוגעים חפצים ברעתינו ואומרים אבדו גויים מארצו לעשות נקמה בגוים וכפויי טובה הם... ואנו תעובים ביניהם ואינם מתחתנים בנו, ועוד דברים רבים שאין אנו יכולים לספר, והפלנו גורל להשמידם בי"ג לחדש אדר וכשיבא לידכם האגרות השמידו! השחיתו! ולא תשאירו מהם פליטה אֶל אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שרי הצבא שעל כל מדינה ומדינה וְאֶל הַפַּחוֹת הפחה כלומר שר המדינה אֲשֶׁר עַל מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל שָׂרֵי עַם וָעָם הוא השר הממונה על כל עם שבתוך המדינה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ ובשעה שנחתמו אותן האגרות ונתנו ביד המן, ויבא שמח הוא וכל בני חבורתו, ופגעו במרדכי שהוא הולך לפניהם, וראה מרדכי שלשה תינוקות שהיו באים מבית הספר ורץ מרדכי אחריהם, וכשראה המן וכל חבורתו שהיה רץ מרדכי אחרי התינוקות הלכו אחרי מרדכי לדעת מה ישאל מרדכי מהם, כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקיך א"ל (משלי ג') אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי מבית הספר (ישעיה ח') עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל, פתח השלישי ואמר (שם מ"ו) ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, כיון ששמע מרדכי כך שחק והיה שמח שמחה גדולה, אמר לו המן מה היא זאת השמחה ששמחת לדברי התינוקות הללו, אמר על בשורות טובות שבשרוני שלא אפחד מן העצה הרעה שיעצת עלינו, מיד כעס המן הרשע ואמר אין אני שולח ידי תחלה אלא באלו התינוקות:
(יג) וְנִשְׁלוֹחַ ויהיו נשלחים סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד לגזור גזירות שמד שלא יעסקו בתורה, שלא ישמרו שבתות וימים טובים, שלא יקיימו מצות מילה, ושלא יניחו תפילין, ובמיוחד על מצוות אלו גזר המן מכיון שהמצוות האלו הם עדות לישראל לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אפילו את גופותיהם לשרוף שלא ישאר שם ישראל בעולם אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז איגרת זו שלח רק לשרים ומושלים אבל להמון העם לא שלח אותה כי חשש שאם תודע ליהודים ישתדלו לבטלה ולכן להמון העם שלח פתשגן הכתב המוזכר בפסוק הבא:
(יד) פַּתְשֶׁגֶן העתק הַכְּתָב לְהִנָּתֵן דָּת היינו ציווי בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה גָּלוּי ולא בסתר לְכָל הָעַמִּים שיידעו רק שעליהם לִהְיוֹת עֲתִדִים מוכנים לַיּוֹם הַזֶּה ואז בבוא היום יראו להם השרים האיגרות ויידעו גם המון העם מה עליהם לעשות ליהודים:
(טו) הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים במהירות בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ וְהַדָּת נִתְּנָה הציווי להשמיד וכו' בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת מראה על אכזריותם שאפילו שגזרו על איבוד אומה שלימה ישבו לשתות לחגוגוְהָעִיר שׁוּשָׁן היהודים שבה נָבוֹכָה היה אחד מישראל יוצא לשוק ומבקש ליקח ליטרא בשר או אגודה של ירק היה הפרסי חונקו ואומר לו למחר אני הורגך ומבזבז את ממונך: פ
משנת ההלכה
א. להלן פירוט סוגי חלב תינוקות ללא חשש חלב עכו"ם:
א. מטרנה צימחית,
ב. איזומיל,
ג. פרוסובי,
ד. פוליקוז,
ה. מטמוסיל,
ב. בחשש חלב עכו"ם:
א. מטרנה רגילה (אלא אם כן יש הכשר המתייחס לכך)
ב. לקטימה,
ג. לקטימה עם ברזל,
ד. סימילאק,
ה. סימילאק גן,
ו. איסוקל,
ז. אינפאמיל,
ח. פרג'סטמיל,
ט. נוטרימיגן,
י. אנשור "רוס",
יא. אוסמלייט,
יב. אוסטרפיד.
ג. יש להתעדכן מדי פעם על כל מוצר לדוגמא - נוטרימיגן היה בו חשש בשר בחלב וא"כ אין לתתו לתינוק אלא בשעת הדחק וחובה להכינו בכלים מופרדים אך היום שונה במקצת ואין בו חשש בשבר בחלב אמנם עדיין יש חשש חלב נכרי ויש להתעדכן בצורה רציפה.
[1] רש"י
[2] ערוה"ש העתיד שגגות רכט
[3] אבע"ז
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] ערוה"ש העתיד שגגות רכה
[8] רמב"ם מעשה הקרבנות ג , י. ובת"י כתב כאן ששתים עשרה זקנים הממונים על שתים עשרה השבטים הם אלו שסומכים
[9] רש"י
[10] ת"י רש"י
[11] רמב"ן
[12] רשב"ם
[13] שמְרֹדַךְ בַּלְאֲדָן, היה רגיל לאכול בשלש שעות ביום, ויָשַן עד ט' שעות, משום שחזרה השמש לחזקיהו. כשקם משנתו בט' שעות, מצא שהוא שחרית. בקש להרוג את כל עבדיו. אמר: הנחתם אותי ישן יומם ולילה - עד הבקר ? אמרו לו גלגל חמה - הוא שחזר.
אמר להם: ומי החזירו ? אמרו לו: האלוקים של חזקיהו וכו' רש"י מתנחומא ופסיקתא
אמר להם: ומי החזירו ? אמרו לו: האלוקים של חזקיהו וכו' רש"י מתנחומא ופסיקתא
[14] רכסים - חיבור שרשרת הרים, כמו: " וירכסו את החושן...", שמות כח' כח' ; וכמו: "... מֵרֻכְסֵי אִישׁ - תִּצְפְּנֵם...", תהילים לא' כא'
[15] וכך נכתב במדרש אסתר רבה (וילנא) פרשה ז התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח, באייר זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בחמשה עשר בו, בסיון זכות התורה, בתמוז זכות הארץ ועוד למה לא עלה הגורל בתמוז ואב שאמרו לפני הקב"ה רבש"ע דיינו פורענות שאירעו בנו לבניך בתמוז חמשה ובאב חמשה, עלה אלול זכות השלמת החומה של ירושלים שבו נשלמה הה"ד (נחמיה ו') ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול וגם זכות מעשר בהמה, כההיא דתנינן תמן באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, עלה בתשרי זכות שופר וכפור ורגלים, עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה, כסלו זכות חנוכה, עלה טבת זכות עזרא הה"ד (עזרא י') ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן וגו' ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות וגו', עלה שבט זכות אנשי כנסת הגדולה, בעשרים ושלשה בו נתקבצו בו כל ישראל על פילגש בגבעה ועל צלם מיכה, עלה ראש חדש אדר ולא מצא בו שום זכות התחיל הרשע לשמוח, חזר ובדק במזלות טלה זכות פסח הה"ד (שמות י"ב) איש שה לבית אבות שה לבית, שור נמצא זכות יוסף שנקרא שור הה"ד (דברים לג) בכור שורו הדר לו, וזכות קרבן שנאמר (ויקרא כב) שור או כשב או עז כי יולד, תאומים נמצא בו זכות פרץ וזרח שנקראו תאומים הה"ד (בראשית לח) והנה תאומים בבטנה, אריה זכות דניאל שהיה משבט יהודה הנקרא אריה, שנאמר (שם /בראשית/ מט) גור אריה יהודה, בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה שהן דומין כבתולה שלא ידעה איש זולתי בעלה כך הם לא שינו אלהיהם ודתותיהם והחזיקו ביהודתן, מאזנים זה איוב, שנאמר (איוב ו') לו שקול ישקל כעסי, עקרב זה יחזקאל, שנאמר (יחזקאל ב') ואל עקרבים אתה יושב, קשת זה יוסף שנאמר בו (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו, גדי זה יעקב שנא' (שם /בראשית/ כ"ז) ואת עורות גדיי העזים, דלי זה משה, שנאמר בו (שמות ב') וגם דלה דלה לנו, בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות ושמח מיד ואמר אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובאחד באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה רשע דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין
[16] וז"ל המדרש היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על דבר זה בכל שעה ושעה ומיעצו עצות רעות על ישראל, אמר לו אחשורוש הואיל וכך נמלך בחכמים ובחרטומים מיד שלח וקבץ את כל חכמי אומות העולם באו כולן לפניו אמר להם אחשורוש רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם, אמרו לו כולן בבת אחת מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן, ורוצה להשליך בדבר זה שאם אתה מאבד ישראל מן העולם, אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל, ולא עוד אלא שנקראו בנים, ואדם שרוצה לשלוח יד בקרוביו ובבניו של הקב"ה איך ימלט, לפי שהוא שליט בעליונים ותחתונים ונפש כל חי בידו להגביה ולהשפיל, להמית ולהחיות, לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב, מיד אמר להם המן, אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, ושרף את היכלו, והגלה את ישראל ופזרן בין האומות, והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין, שנא' (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב, כיון שאמר להם כן כענין הזה, מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה