מקרא
ויקרא פרק ג
(א) וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים לכן נקרא שלמים, שחלק ממנו למזבח, האימורים. וחלק ממנו לכהנים, חזה ושוק. וחלק ממנו לבעלים, שאר הבשר. וזהו דרך שלום, שכלם אוכלים יחד[1] קָרְבָּנוֹ כלומר שנדב ואמר הרי עלי או הרי זו שלמים אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם ירצה יקריב זָכָר אִם ירצה יקריב נְקֵבָה תָּמִים בלא מום יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ב) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ בכל מקום בעזרה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כמו שזורקים את דם העולה שתי מתנות שהן ארבע כמבואר לעיל:
(ג) וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיקֹוָק אֶת הַחֵלֶב חלב בלשון הקודש הוא השומן הנפרד מן הבשר והוא נקלף ממנו, כי השומן המתערב עם הבשר ואינו נפרד ממנו ההוא יקרא שומן[2] הַמְכַסֶּה אֶת כלהַקֶּרֶב אברי העיכול כלומר חלב העוטף כשמיכה את כל אברי העיכול יחד וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב מתחת לחלב המכסה קיים חלב נוסף הדבוק לאברי העיכול ואינו חתיכה אחת אלא חתיכות המפוזרות במקומות שונים ולא כתב רחיצת קרב וכרעים בשלמים לפי שיש לבעלים חלק בהם וכל אחד יתקן חלקו כרצונו[3]:
(ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת עצמם וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן שעוטף אותם אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים הכסלים שם כולל לבשר העוטף את הבטן והמתניים של הבהמה ומעברו הפנימי נמצא חלב ומוציא רק את החלב שנמצא 'בגובה הכסלים' כלומר בגובה המתניים שמשני צידי השדרה וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד בין הריאות לכרס ישנו כעין וילון לבן המפריד ומחלק את חלל הפנימי של הבהמה לשני חדרים. בשפת הוילון סביב ישנה רצועת בשר אדום המקיפה אותו כטבעת ואותה רצועה בלבד נקראת "יותרת הכבד" הכבד שוכב מעל הכרס מצד ימין והוא מחובר בחלקו הקדמי אל יותרת הכבד וכשמוציא את יותרת הכבד פורס גם פרוסה בגודל כזית מן הכבד עצמו עַל מלבד הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה את יותרת הכבד:
(ה) וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל עם הָעֹלָה עולת התמיד ואחריה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק למדנו שתקדים עולת תמיד לכל קרבן על המערכה[4]: פ
(ו) וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק אם ירצה יקריב זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:
(ז) אִם כֶּשֶׂב כשב הוא גדול, כמו והכשבים הפריד יעקב (בראשית ל, מט), וכבש הוא קטן, עגל הוא גדול, בן בקר פחות ממנו וצריך עדיין לאמו, פר בן בקר יותר מבן שנה, אבל אין בשום מקום בן כבש, לפי שאינומתעבר תוך שנתו[5] הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ח) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(ט) וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיקֹוָק חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה אין באליה חלב כלל כי כולה שומן מחובר שם ואינו נפרד ממנה, ולפיכך יש לפרש חלבו האליה תמימה, שאין הכוונה בו על שומן אלא על החלב. ואם תאמר מה חלב יש באליה, כך פירש הכתוב חלבו האליה חלבו עם האליה, לומר שיקריב ממנו חלבו באליה תמימה, והכוונה כי כאשר יסיר האליה תמימה עם העצה יוסר עמה חלב רב שהוא מחובר בה בצד הפנימי וכך פירש הגאון רבינו סעדיה ז"ל כי פירוש חלבו האליה כאילו אמר חלבו והאליה[6] לְעֻמַּת הֶעָצֶה הכליות ומשם מתחיל לחתוך את האליה יְסִירֶנָּה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(י) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(יב) וְאִם ממין ה -[8] עֵז שם כולל הוא לזכר ונקיבה[9] קָרְבָּנוֹ אם ירצה זכר ואם ירצה נקיבה וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יג) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(יד) וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַיקֹוָק אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(טו) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(טז) וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַיקֹוָק:
(יז) חֻקַּת עוֹלָם בזמן בית עולמים שחלב קרב במזבח אסור וגם – לְדֹרֹתֵיכֶם אף בזמן שאינו קרב בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אפילו בחוץ לארץ[10] כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ: פ
נביא
ישעיהו פרק לח
ח. הִנְנִי מֵשִׁיב אֶת צֵל הַמַּעֲלוֹת, אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אני מחזיר את הצל, שמוצל מהשמש - על המדרגות שעשה המלך אחז, עשר מדרגות לאחור, וַתָּשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרָדָה במעלות שירדה השמש (והצל), שָבָה ועלתה חזרה.
ט. מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מכתב הודאה לה', שכתב חזקיהו, בַּחֲלֹתוֹ, וַיְחִי מֵחָלְיוֹ על שהתרפא ממחלתו.
י. אֲנִי אָמַרְתִּי חשבתי בזמן מחלתי, בִּדְמִי יָמַי בכריתת ימים,(מלשון נִדְמָה - נִכְרַת) אֵלֵכָה אלך אל הקבר, בְּשַׁעֲרֵי שְׁאוֹל אל שערי הקבר, פֻּקַּדְתִּי, יֶתֶר שְׁנוֹתָי נחסרו - שְאַר שנותי. (חזקיהו היה בן 39 במחלתו)
יא. אָמַרְתִּי, לֹא אֶרְאֶה יָהּ, יָהּ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים אמרתי בזמן מחלתי, שלא אזכה לראות את גדולת ה' בעולם הזה, ולהודות לפניו, לֹא אַבִּיט אָדָם עוֹד לא אביט עם שאר בני האדם, עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל - עם יושבי חָדֶל, יושבי חָלֶד, יושבי העולם.
יב. דּוֹרִי מקום שאני גר בו, (העולם הזה) נִסַּע וְנִגְלָה מִנִּי נסע וגלה ממני, כְּאֹהֶל רֹעִי כמו אהל הרועה, הנוסע, ממקום למקום, קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי כרתתי את חיי, כמו האורג החותך את היריעה לפי הצורך,מִדַּלָּה יְבַצְּעֵנִי ממחלתי זו, ה' יחתוך את חיי. מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי מרוב חוזק מחלתו, בתחילת היום חשב, שעד הלילה - יושלמו ויסתיימו שנות חייו.
יג. שִׁוִּיתִי עַד בֹּקֶר וכשבא הלילה, שמתי בדעתי שסופי יבוא בבוקר למחרת, כָּאֲרִי, כֵּן יְשַׁבֵּר כָּל עַצְמוֹתָי שבזמן מחלתו, הרגיש כאילו כל עצמותיו נשברו כטרף האריה, מִיּוֹם עַד לַיְלָה תַּשְׁלִימֵנִי ובבוקר הבא חשב, שבלילה הבא יושלמו שנותיו.
יד. כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף כמו העופות סיס ועגור - אצפצף בכאבי, (כמו: "...וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה...", ירמיהו ח', ז') אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה ואהגה, אשמיע קול בִּכְּאבי -כיונה, דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם הורמו עֵינַי למרום, בתפילה לעזרתך, יְקֹוָק! עָשְׁקָה לִּי עשוק ממני המוות, עָרְבֵנִי תהיה ערב לי שלא אמות.
טו. מָה אֲדַבֵּר וְאָמַר לִי וְהוּא עָשָׂה מה אוכל לשבח את ה', הלא מה שאמר וניחם אותי עשה ! שהרי ריפא אותי ממחלתי ! אֶדַּדֶּה אנענע ראשי כדרך אדם שנזכר בצרתו, כָל שְׁנוֹתַי עַל מַר נַפְשִׁי כל השנים שיוסיף לי, אנענע בראשי על מרירות נפשי, שנצלתי ממנה.
טז. יְקֹוָק עֲלֵיהֶם יִחְיוּ ה' גזר על כל המתים שיחיו, וּלְכָל בָּהֶן חַיֵּי רוּחִי והראשון שהיה מהם, היתה רוחי שלי, וְתַחֲלִימֵנִי וְהַחֲיֵנִי ואותי רפאת והחיית.
יז. הִנֵּה לְשָׁלוֹם בזמן מחלתי -כשציפיתי לשלום, מַר לִי מָר כאבַי היו מרים מאוד, וְאַתָּה חָשַׁקְתָּ נַפְשִׁי מִשַּׁחַת בְּלִי אך אתה ה', חשקת בטובך להוציא את נפשי מהקבר שבו הגוף מתבלה ונשחת, כִּי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גֵוְךָ כָּל חֲטָאָי ואת חטאי השליך ה' מאחרי גופו כבייכול, שלא יראה אותם.
יח. כִּי לֹא שְׁאוֹל תּוֹדֶךָּ כי בקבר, אין מקום להודות לך על חסדך הרבים, מָוֶת יְהַלְלֶךָּ ובמוות, אין מקום לשבח את ה', לֹא יְשַׂבְּרוּ יוֹרְדֵי בוֹר אֶל אֲמִתֶּךָ לא יקוו ויצפו לראות את קיום הבטחך, (אך כעת, אוכל להודות לך על קיום הבטחתך במפלת אשור)
יט. חַי חַי כל אדם חי, הוּא יוֹדֶךָ כָּמוֹנִי הַיּוֹם הוא יוכל להודות לך כמוני היום - שאני חי, אָב לְבָנִים יוֹדִיעַ אֶל אֲמִתֶּךָ כל אב יודיע את בניו, אמיתות אמונת ה', (כך אני כשאוליד בנים, אודיע את אֲמִתֶּךָ)
כ. יְקֹוָק לְהוֹשִׁיעֵנִי ה' אמר שיושיע אותי ממחלתי, וּנְגִינוֹתַי נְנַגֵּן כָּל יְמֵי חַיֵּינוּ עַל בֵּית יְקֹוָק נגינת שבח והודאה לה' אנגן, כל ימי חיי בבית ה'.
כא. וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, יִשְׂאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים יקחו תאנים דרוסות, וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי וימרחו על השחין בגופו של חזקיהו - וירָפא.
כב. וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ מָה אוֹת, כִּי אֶעֱלֶה בֵּית יְקֹוָק אות הזזת השמש עשר מעלות אחורנית (לעיל בפסוק ז'), היתה על פי בקשת חזקיהו, (ומפורש במלכים: "וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ אֶל יְשַׁעְיָהוּ, מָה אוֹת כִּי יִרְפָּא ה' לִי, וְעָלִיתִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בֵּית ה'. וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, זֶה לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת ה' כִּי יַעֲשֶׂה ה' אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֵּר, הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת אִם יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת... מלכים ב' כ' פסוקים ח' - ט')
כתובים
אסתר פרק ב
(ח) וַיְהִי בְּהִשָּׁמַע דְּבַר הַמֶּלֶךְ הסתיר מרדכי את אסתר ועבור הפקידים לחפש נערות יפות שמעו שיש אחת יפת תואר יותר מכולם וחיפשו את אסתר ולא מצאו והמלך בשמעו נתן דת וגזר גזירה וְדָתוֹ היתה שכל בתולה שתסתתר מפני פקידי המלך את דתה להמית הוציא מרדכי את אסתר ממחבואה וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל יַד הֵגָי וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר בעל כרחה אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ אֶל יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים:
(ט) וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו כשהגי ראה אותה בפעם הראשונה כשבאה לבית הנשים נשאה חן בעיניו והחן הזה נשאר עליה בעיניו כאילו שנשאה אותו איתה עליה וַיְבַהֵל אֶת תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת מָנוֹתֶהָ חלקים כמו מנות לָתֵת לָהּ שהיה מזדרז וממהר אצלה יותר מכולן וְאֵת שֶׁבַע הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת לָהּ לשרתה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ כדי למנות את ימי השבוע שכל יום נערה אחרת היתה משמשת לפניה "חולתא" ביום א', "רקיע" ביום ב', "גננת" ביום ג', "אורה" ביום ד', "רחשנית" ביום ה', "חורפית" ביום ו', "מנוחה" ביום שבת וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב שהאכילה מאכלים כשרים וי"א שהאכילה זרעונים כי לא אכלה טריפות בֵּית הַנָּשִׁים:
(י) לֹא הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא תַגִּיד כדי שיחשבו שהיא ממשפחה בזויה ואז ישלחו אותה כי אם ידעו שהיא ממשפחת שאול אז היו מחזיקים בה:
(יא) וּבְכָל יוֹם וָיוֹם מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי חֲצַר בֵּית הַנָּשִׁים לָדַעַת אֶת שְׁלוֹם אֶסְתֵּר האם היא צריכה לרופאים ולבטל כישופים שהטילו עליה הנערות האחרות לבטל את יפיה וּמַה יֵּעָשֶׂה בָּהּ האם נלקחה למלך כי היה מתפלא איך יכול להיות שצדקת זו תינשא לערל, אלא שעתיד דבר גדול שיארע לעם ישראל והיה ממתין לראות מה יעשה:
(יב) וּבְהַגִּיעַ תֹּר זמן נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי מְרוּקֵיהֶן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בְּשֶׁמֶן הַמֹּר בושם מיוחד שי"א שמכינים אותו מצמח כמו שנאמר בשיר השירים "אריתי מורי עם בשמי" וי"א שהוא נוזל היוצא מגרון הצבי וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים וּבְתַמְרוּקֵי הַנָּשִׁים:
(יג) וּבָזֶה וכדי שלא תהיה חלשה בגלל מחשבתה בדרך הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל הַמֶּלֶךְ אֵת כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ לָבוֹא עִמָּהּ היינו כל מיני שחוק וכלי זמר מִבֵּית הַנָּשִׁים עַד בֵּית הַמֶּלֶךְ:
(יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל בֵּית הַנָּשִׁים ה- שֵׁנִי אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים כי לאחר שנבעלה למלך אין זה כבוד שאחר יבעלנה ולכן היא תהיה מהפילגשים ורק אם לא ימצא המלך טובה הימנה אז ימליכנה ולכן לֹא תָבוֹא עוֹד אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי אִם חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם:
(טו) וּבְהַגִּיעַ תֹּר אֶסְתֵּר בַּת אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ לֹא בִקְשָׁה דָּבָר וזהו סימן ואות לשכלה וזה הגביר את מציאת החן בעיני הממונים עליה שהייתה מצטנעת ולא מבקשת כלום כִּי אִם אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ שנדמתה לכל אחד כאילו היא מהאומה שלו והיה אומר זו משלנו:
(טז) וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי זהו עונת הצינה שהגופות נהנים אחד מהשני והקב"ה זימן את זה כדי לחבבה הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ:
(יז) וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים הבתולות והבעולות וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הַבְּתוּלֹת וַיָּשֶׂם כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי:
(יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְכָל שָׂרָיו וַעֲבָדָיו לא גדול בכמות הימים אלא בערכו בעיני המלך מכיון שהיה - אֵת מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת לכבודה עָשָׂה מכיון שלא ידע מאיזה אומה היא עשה לכל המדינות וַיִּתֵּן מַשְׂאֵת אחשורוש שלח מתנות לכולם כדי לפתות אותה לספר מי העם שלה כְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(יט) וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת שֵׁנִית עשה זאת המלך כדי לגרום לאסתר לקנאות שתחשוב שרוצה הוא אחרת ואז תגלה לו מאיזה אומה היא וּמָרְדֳּכַי יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ המלך מינהו להיות יושב בשער המלך בהמלצת אסתר כלומר ביועץ היהודי של המלך ואמרה למלך שכל המלכים לפניו היה להם כן כדניאל וכו':
(כ) אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ לא למלך ולא לסריסים שהעמיד עבורה כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה לשמור שבת ומועדים ותזהר בימי נדותה אפילו שנבעל לגוי ותזהר בכשרות ובשאר מצוות כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה מלשון אוֹמֵן אִתּוֹ: ס
כא) בַּיָּמִים הָהֵם לילות חורף הארוכים היה המלך אשורוש מרבה בתשמיש ומתוך כך היה צמא ומבקש מסריסיו מים לשתות בכל שעה וּמָרְדֳּכַי שידע שבעים לשון כנדרש מיושבי הסנהדרין יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ ודיברו ביניהם בלשון טרסית שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף החצר הפנימית ואמרו האחד לחבירו מיום שבאה אסתר לא ראינו שינה בענינו ואמר האחד לחבירו בוא ונטיל רעל בכוסו של המלך וענה לו חבירו הלא משמרתך חצי יום ומשמרתי החצי השני והשגת הרעל תארך יום שלם א"כ לא ספיק ענה לו חבירו א"כ אשמור משמרתך ומשמרתי וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד ע"י השקייתו בסם המות בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ:
(כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי שהיה מהסנהדרין והבין 70 לשון שמע את מזימתם ולא רצה שימות אחשורוש שלא יאמרו שמת בגלל שנשא את אסתר וכן שלא יאמרו עתה שיושב מרדכי בשער המלך מת המלך וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
(כג) וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר שלא נמצאו במשמרתם וַיִּמָּצֵא בדק המלך את כוס המים וגילה שהיה בו רעל וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ בנפרד וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לזכור לטובה את מעשה מרדכי: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה