מקרא
ויקרא פרק י
(טז) וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אותו השעיר שהיה ל"חק עולם" והוא שעיר ראש חדש שהיה קדשי דורות[1] דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:
(יז) מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כמו כל חטאת שאוכלים הכהנים בעזרה כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם ואף על פי שנתנה לכם לא היה לכם רשות לשרפה, כי לא נתנה לכם אלא לאכלה -[2] לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְקֹוָק על טומאת מקדש וקדשיו שהי עוון שלפני ה'[3]:
(יח) הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה שכל חטאת הפנימיות נשרפין כמו שכתוב וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף. אבל זו חטאת חיצונה היא ולכן היהה ראוי ש -[4] אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי:
(יט) וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה למה קצפת על בני הלא הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק כלומר הקריבו אני ובני קרבנותינו שנתחנכו בהם לעבודה ובתוך הגדולה הזאת באה לנו צרה גדולהוַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם כלומר האיך אוכל חטאת של קדשי קדשים ביום הזה שנתקלקל ונתערבה שמחתנו דוגמת עלובה כלה שזינתה תוך חופתה[5] הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
ויקרא פרק יא
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר אֲלֵהֶם[7]:
(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מובדלת הפרסה לשנים ולא פרסה אחת שלימה כסוס וחמור מַעֲלַת גֵּרָה מעלה את מאכלה בגרגרת – גרון - לאחר אכילתה[8] בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ שכל בהמה שיהיו בה שני הסימנין הללו תֹּאכֵלוּ אבל לא תאכלו באחד מהם והיה ראוי שיאמר כן בדרך כלל, אלא שפרט הגמל והשפן והארנבת בגרה והחזיר בפרסה, מפני שאין אחרים בעולם בסימן האחד לבדו[9]:
(ד) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ה) וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ו) וְאֶת הָאַרְנֶבֶת מין הוא שיקראו כן בלשון הקודש הזכר והנקבה ממנו, וכן היענה, ובעופות היונה, אין שם הזכר חלוק מן הנקבה ויש רבים ששמותם בלשון זכר ואין לנקבותיהם שם אחר, גמל, שפן, חזיר, דוב, ובעופות תור[10] כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם:
(ז) וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם:
(ח) מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וּבְנִבְלָתָם לֹא תִגָּעוּ טְמֵאִים הֵם לָכֶם אינה אזהרה לאסור לנו הנגיעה, אבל יאמר ובנבלתם לא תגעו כי טמאים הם לכם, כלומר לא תגעו אם כן תטמאו לומר שיחשוב כל נוגע בהם שהוא טמא, ויזהר מן המקדש ומן הקדשים[11]:
(ט) אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת הם הקליפין העגולים שגלדן דומה לצפורן, שהם נפשטין מעור הדג ביד או בסכין, אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נפרד מן העור כלל אינו קשקשת[12] בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ:
(י) וְכֹל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים מִכֹּל שֶׁרֶץ הַמַּיִם כלל לדגים השטים במים, כי כל לשון שריצה תנועה וּמִכֹּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר בַּמָּיִם הם חיות שבים, שיש בהם רגלים והולכות עליהם כחיות השדה והנה לכולם דין אחד[13] שֶׁקֶץ הֵם לָכֶם:
(יא) וְשֶׁקֶץ יִהְיוּ לָכֶם מִבְּשָׂרָם לֹא תֹאכֵלוּ וְאֶת נִבְלָתָם תְּשַׁקֵּצוּ לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו חז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר ואת נבלתם תשקצו[14]:
(יב) כֹּל אֲשֶׁר אֵין לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמָּיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם:
(יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה[15]:
(יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:
(טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:
(טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:
(יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:
(יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:
(יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:
(כ) כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע כאומר כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים בלבד ואין לו כרעים הנזכרים[16] שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם: ס
נביא
ישעיהו פרק מו
ו. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס אתם הגויים, השופכים זהב מהכיס, (לעשות הפסילים) וְכֶסֶף בַּקָּנֶה יִשְׁקֹלוּ ושוקלים כסף בקנה המאזניים, לעשות ממנו הפסל, יִשְׂכְּרוּ צוֹרֵף ישכירו את הצורף שיצרוף הכסף, וְיַעֲשֵׂהוּ אֵל ויעשה ממנו אלוהים, יִסְגְּדוּ אַף יִשְׁתַּחֲווּ ולפסל ההוא - עובדים ומשתחווים.
ז. יִשָּׂאֻהוּ, עַל כָּתֵף יִסְבְּלֻהוּ ואחר שהכין הפסל, ישאו אותו ויסבלו משאו עליהם,(שהרי ברגליו -לא ילך) וְיַנִּיחֻהוּ תַחְתָּיו וְיַעֲמֹד, מִמְּקוֹמוֹ לֹא יָמִישׁ והיכן שיניח אותו, שם יעמוד ולא יזוז ממקומו, אַף יִצְעַק אֵלָיו וְלֹא יַעֲנֶה, מִצָּרָתוֹ לֹא יוֹשִׁיעֶנּוּ גם אם יצעק אליו - לא יענה להושיע אותו מצרתו.
ח. זִכְרוּ זֹאת וְהִתְאֹשָׁשׁוּ זכרו הבל הע"ז, והתחזקו בה' ! הָשִׁיבוּ פוֹשְׁעִים עַל לֵב השיבו הפושעים, דבר זה על לבכם, ושובו אל ה'.
ט. זִכְרוּ רִאשֹׁנוֹת מֵעוֹלָם זכרו בלבכם, הנפלאות הראשונות שעשיתי מימות עולם, כִּי אָנֹכִי אֵל וְאֵין עוֹד, אֱלֹהִים וְאֶפֶס כָּמוֹנִי שאני אלוקים ואין עוד מלבדי וכמותי.
י. מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית אומר מראש, את אחרית הדברים (ע"י הנביאים), וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ וקודם שנעשו הדברים, ינבאו אחריתם, אֹמֵר עֲצָתִי תָקוּם מה שאני אומר, מחשבתי שאמרתי היא תתקיים, וְכָל חֶפְצִי אֶעֱשֶׂה וכל רצוני אעשה.
יא. קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט קרא לכורש, שיבוא ממזרח על בבל, במהירות רבה כעיט (שם עוף) מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי מארץ רחוקה קראתי לכורש, שיעשה מחשבתי, (על בבל) אַף דִּבַּרְתִּי, אַף אֲבִיאֶנָּה, יָצַרְתִּי, אַף אֶעֱשֶׂנָּה אני דברתי, הבאתי, יצרתי ועשיתי את מפלת בבל.
יב. שִׁמְעוּ אֵלַי אַבִּירֵי לֵב שמעו אלי אמיצי הלב שבאנשי בבל, הָרְחוֹקִים מִצְּדָקָה הרחוקים מלעשות צדקה וחסד,
יג. קֵרַבְתִּי צִדְקָתִי לֹא תִרְחָק, וּתְשׁוּעָתִי לֹא תְאַחֵר הצדקה והישועה לישראל, קרובה ולא תתאחר לבוא, וְנָתַתִּי בְצִיּוֹן תְּשׁוּעָה, לְיִשְׂרָאֵל תִּפְאַרְתִּי ואתן ישועה בציון, לבנ"י שבהם אני מתפאר.
ישעיהו פרק מז
א. רְדִי וּשְׁבִי עַל עָפָר, בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל רדי בת בבל ושבי על עפר הארץ, (בתולת בת בבל - שלא נכבשה מעולם) שְׁבִי לָאָרֶץ אֵין כִּסֵּא, בַּת כַּשְׂדִּים שלא תשבי עוד, על כסא המלוכה, כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ רַכָּה וַעֲנֻגָּה שלא תוסיפו לשבת בתענוגים.
ב. קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח קחו רחיים וטחנו בהם קמח, כדרך השבויים שעובדים במלאכות קשות, גַּלִּי צַמָּתֵךְ צמות שערות הנשים, יתגלו בבזיון בדרכם לגלות, חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל וכן רגליהן יחשפו ויתגלו בדרכם,גַּלִּי שׁוֹק עִבְרִי נְהָרוֹת וכשיעברו בנהרות אף השוק תתגלה.
ג. תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ ערות אנשי בבל, תתגלה, וגם תראה בבזיונה לכל העמים, נָקָם אֶקָּח על הרעות שעשו לישראל, וְלֹא אֶפְגַּע אָדָם לא אקבל בקשת כל אדם, להניח לבבל.
ד. גֹּאֲלֵנוּ, יְקֹוָק צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל ה', שהוא קדוש ישראל, הוא שיגאל אותנו מידם.
ה. שְׁבִי דוּמָם שבו בשתיקה כדך האבלים, וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ בַּת כַּשְׂדִּים והסתתרי במקום חושך, כִּי לֹא תוֹסִיפִי יִקְרְאוּ לָךְ גְּבֶרֶת מַמְלָכוֹת כי לא יקראו לך עוד: גברת ממלכות, החשובה שבממלכות,
ו. קָצַפְתִּי עַל עַמִּי כשכעסתי על עמי ישראל, חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי, וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ וחללתי את קדושת א"י, למסור אותה בידכם, לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים, עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד ואתם הבבלים, אפילו על זקן לא רחמתם, והכבדתם עליו את עול השעבוד, ולכן אביא עליכם ענשים גדולים אלו.
ז. וַתֹּאמְרִי, לְעוֹלָם אֶהְיֶה גְבָרֶת ואת אמרת בגאוותך, שלעולם תהיו כגברת בגדולתך, עַד לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה עַל לִבֵּךְ עד כדי כך, שמעולם לא שמת את לבך על נבואות אלו, שיבואו עליך, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ ולא זכרת, שבסופך תקבלי העונש על הרעות שעשית.
ח. וְעַתָּה שִׁמְעִי זֹאת עֲדִינָה שמעו בני בבל, המפונקים, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח היושבת בבטחה, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד אני בגדולה, ואין עוד כמוני, לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל לעולם לא אהיה אלמנה במיתת הבעל (במיתת המלך נחשבים בני העם לאלמנה), ושכולה מבני,
כתובים
דברי הימים א פרק כג
(טז) בְּנֵי גֵרְשׁוֹם שְׁבוּאֵל הָרֹאשׁ: (יז) וַיִּהְיוּ בְנֵי אֱלִיעֶזֶר רְחַבְיָה הָרֹאשׁ וְלֹא הָיָה לֶאֱלִיעֶזֶר בָּנִים אֲחֵרִים וּבְנֵי רְחַבְיָה רָבוּ לְמָעְלָה נתרבו מאוד: (יח) בְּנֵי יִצְהָר שְׁלֹמִית הָרֹאשׁ: ס (יט) בְּנֵי חֶבְרוֹן יְרִיָּהוּ הָרֹאשׁ אֲמַרְיָה הַשֵּׁנִי יַחֲזִיאֵל הַשְּׁלִישִׁי וִיקַמְעָם הָרְבִיעִי: (כ) בְּנֵי עֻזִּיאֵל מִיכָה הָרֹאשׁ וְיִשִּׁיָּה הַשֵּׁנִי: ס (כא) בְּנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי בְּנֵי מַחְלִי אֶלְעָזָר וְקִישׁ: (כב) וַיָּמָת אֶלְעָזָר וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת ולכן היו רק 22 משמרות ולכן בני שוהם זכור ועברי השלימו לכ"ד משמרות ובסופו של דבר החשבון היה תשעה מגרשון תשעה מקהת וששה ממררי וַיִּשָּׂאוּם והתחתנו איתם בְּנֵי קִישׁ אֲחֵיהֶם קרוביהם: (כג) בְּנֵי מוּשִׁי מַחְלִי וְעֵדֶר וִירֵמוֹת שְׁלֹשָׁה: (כד) אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתֵיהֶם רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִפְקוּדֵיהֶם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת לְגֻלְגְּלֹתָם עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה דוד הקדים את זמן החינוך מגיל 20 וזה בגלל ש-: (כה) כִּי אָמַר דָּוִיד הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹ שלא מובילים את המשכן ממקום למקום וַיִּשְׁכֹּן בִּירוּשָׁלִַם עַד לְעוֹלָם ועכשיו לא צריך יהיה ללווים כח כפי שכתוב בן 30 לכח: (כו) וְגַם לַלְוִיִּם אֵין לָשֵׂאת אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו לַעֲבֹדָתוֹ ורק בזמן שנושאים את הכלים והקרשים צריך להיות בני כח – 30 אבל עכשיו שכל תפקידם הוא להיות שוערים ומשוררים הקדים להם את הגיל ל-20: (כז) כִּי בְדִבְרֵי דָוִיד הָאַחֲרֹנִים הֵמָּה מִסְפַּר בְּנֵי לֵוִי מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָעְלָה כי בהתחלה באמת חשב להתחיל רק מגיל 30: (כח) כִּי מַעֲמָדָם לְיַד בְּנֵי אַהֲרֹן לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק עַל הַחֲצֵרוֹת וְעַל הַלְּשָׁכוֹת וְעַל טָהֳרַת שלא יטמאו הדברים הקדושים לְכָל קֹדֶשׁ ושאר וּמַעֲשֵׂה עֲבֹדַת בֵּית הָאֱלֹהִים ולכן מספיק רק מגיל 20: (כט) וּלְלֶחֶם הַמַּעֲרֶכֶת להכין לחם הפנים וּלְסֹלֶת לְמִנְחָה למנחת הסולת וְלִרְקִיקֵי הַמַּצּוֹת וְלַמַּחֲבַת וְלַמֻּרְבָּכֶת סוגי מנחות כפי שמופיעים בפרשת צו וּלְכָל מְשׂוּרָה מידות החומרים הלחים וּמִדָּה מידות החומרים היבשים: (ל) וְלַעֲמֹד בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר לְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל לַיקֹוָק וְכֵן לָעָרֶב לשורר בזמן הקרבת התמידים: (לא) וּלְכֹל הַעֲלוֹת עֹלוֹת לַיקֹוָק לַשַּׁבָּתוֹת לֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים אלו עולות המוספים בְּמִסְפָּר כְּמִשְׁפָּט עֲלֵיהֶם תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק: (לב) וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ שלא יתקרבו זרים לביהמ"ק וּמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי אַהֲרֹן אֲחֵיהֶם לסייע להם בכל מה שיצטרכו לַעֲבֹדַת בֵּית יְקֹוָק כגון הפשטת עור העולה וכדומה: פ
משנת ההלכה
נקיון לפסח
א. מחויבים אנו מן התורה לבדוק את בתינו וכל המקומות השייכים לנו ולוודאות שאין שם חמץ, בכדי שלא נעבור באיסור בל יראה ובבל ימצא בפסח, ואף על פי שיכולים אנו להפקיר או לבטל את החמץ ואז איננו עוברים עליו מכל מקום חששו חז"ל שמא ימצא חמץ בפסח ויבא לאכלו.
ב. זמן בדיקה זו תקנו לנו חז"ל לעשותו בליל י"ד ניסן ותיקנו שנבדוק גם בחורים ובסדקים שבבתים ובכל מקום השייך לנו שמכניסים בו חמץ ובדיקה זו יש לעשותה לאור הנר והביאו על כך פסוקים בגמ' בפסחים.
ג. חיוב זה הנו על חמץ של ממש אבל פירורים קטנים אין מן הדין חיוב לחפש אחריהם מכיון שאדם מבטל אותם מדעתו ואינו מחשיב אותם כלל וממילא אינו עובר עליהם וגם לא יבא לאוכלם אמנם כבר נהגו כל ישראל על פי מנהג הקבלה לחפש ולנקות גם משהו חמץ אפילו הפירורים הקטנים ביותר וידוע בשם האר"י ז"ל שהנזהר במשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
ד. ובזמננו המנהג המצוי הוא לנקות את הבית ימים רבים לפני בדיקת חמץ מכיון שכמעט ואינו אפשרי לנקות ולבדוק הכל בליל י"ד ניסן.
ה. ונקיון זה נחלקו בו הפוסקים י"א שמכיון שמנקה היטב למשל את המקרר א"כ הופך הוא למקום שאין מכניסים בו חמץ וממילא בהגיע ליל י"ד ניסן אינו חייב לבדקו על פי הכלל במשנה "כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו חייב בדיקה". וי"א שמכיון שכל השנה הוא מקום שמכניסין בו חמץ אינו מועיל נקיון בלבד אלא צריך לבצע בו בדיקת חמץ ממש ולכן כשגומר לנקות ייקח נר ויבדוק בכל מקום ובחורים וסדקים אף על פי שאינו זמן בדיקת חמץ ובזה לא יצטרך לבודקו שוב בליל י"ד ניסן.
ו. הרוצה לצאת ידי כל הדעות יכול לקחת פנס שביחס לבדיקה זו מועיל כמו נר ואחר שסיים לנקות מקום מסוים יבדוק אותו לאור הנר.
ז. ובזמן הזה הנשים שלנו בודקות יותר טוב ומחטטים אחר משהו חמץ ורוחצים ומנקים כל המקומות ומדקדקות יותר מאנשים.
[1] ספורנו
[2] ספורנו
[3] פי' הטור
[4] רשב"ם
[5] רשב"ם
[6] ספורנו
[7] אף על פי שפרשה זו נוהגת בישראל כבכהנים, מכל מקום עניינה מרובה בכהנים, שצריכים להשתמר תמיד מנגיעת הטומאה, בשביל שצריכים ליכנס למקדש ולאכול קודש, ועוד, אם שגגו ישראל בהם, חייבין להביא קרבן, שיקריבוהו הכהנים, ועוד, שצוה אותם להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור (לעיל י, י), וצריכין להורות לישראל בין הטמא ובין הטהור, על כן היה הדבור לשניהם, או למשה שיאמר לאהרן. רמב"ן
[8] רשב"ם חזקוני
[9] רמב"ן
[10] ולכך אמר הכתוב (לעיל ה ז) שתי תורים או שני בני יונה, יזכיר בתורים שהן בלשון זכר שתי, וביונה שני, להודיע שאין קפידא בהם. רמב"ן.
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] רמב"ן
[14] רבינו בחיי. ועיין בת"י שפירש ומהנאתם תתרחקו משמע שאסר כל הנאה מהם וצ"ע
[15] נקטנו כאן בשיטתו של הרש"ר הירש ושמות העופות לא פורשו מכיון שהתרגום המדוייק של שמות עופות אלו תלוי בהשערה בלבד וכבר קבלה בידינו "עוף טהור נאכל במסורת" (חולין סג ב). אמנם מכנה משותף יש לכל העופות המנויים בתורה שכולם הנם עופות דורסים וכמו שכתב הרמב"ן כאן.
[16] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה