מקרא
ויקרא פרק ה
(יא) וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת חביבה מצוה זו בשעתה שאין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. וכן בערכין נותן סלע מיד ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים[1] הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה ונקרא בלשון חז"ל מנחה חריבה כִּי חַטָּאת הִיא ואין בדין שיהא קרבנה מהודר[2]:
(יב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְקֹוָק שהחוטא יתכוין לאשים כאלו חלבו ודמו של החוטא נקטר, ומתכוין לה' בעל הרחמים שמקבל חלב החי תמורת האדם חַטָּאת הִוא שיהיה לשם חטאת, ואם עשה הקמיצה או יתר המעשים שלא לשמו פסול[3]:
(יג) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה על אחת מג' עבירות אלה. ושמעה קול אלה. ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו[4] וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה להיות שיריה נאכלים לזכרי כהונה לפנים מהקלעים[5]: ס
(יד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְקֹוָק שנהנה בשגגה מדברים המוקדשים לה' והם כולם לגבוה והם קדשי בדק הבית כלומר הקדש שנועד לצרכי בית המקדש ותיקונו או קדשי קדשים אבל בקדשים קלים אין דין זה של מעילה[6] וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק ובלשון חז"ל נקרא אשם מעילות[7] אַיִל כבש זכר בוגר בין שנתיים תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים שיהיה ערכו שתי סלעים[8] בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם:
(טז) וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם כלומר ישלם על הנאתו מן הקודש את שווי ההנאה מהחפץ אומדים כמב אדם מוכן לשלם על הנאה זו שנהנה המועל ואת זה ישלם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ של הסכום[9] יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ את איל האשם[10] לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ: פ
(יז) וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע אם עשה את העבירה או לא וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ כגון חלב ושומן לפניו וכסבור ששתיהן היתר ואכל את האחת[11]אמרו לו אחת של חלב היתה ולא ידע אם זו של חלב אכל הרי זה מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת[12]:
(יח) וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ שנאמר לעיל שני סלעים לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן והוא נקרא בלשון חז"ל אשם תלוי שלא ידע אם עשה אם לא עשה ותלוי עד ישע וכשידע יביא חטאת . וקרבן החטאת שבתחלה לא ידע ואחר כן ידע והנה החטאת שלא ידע שהוא אסור עד שהודע[13] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ אבל אם ידע לאחר זמן לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת[14]:
(יט) אָשָׁם הוּא אף על פי שלפעמים יובא זה הקרבן והוא לא נכשל באותו החטא, לא יחשוב החושב שמכניס בזה חולין לעזרה, כי אמנם הוא קרבן אשם על כל פנים, אף על פי שלא נכשל באותו החטא שנפל בו הספקמכיון ש - אָשֹׁם אָשַׁם לַיקֹוָק כשלא נזהר בדבר עד שנפל בספק: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיקֹוָק בזה שעבר על מצות לא תעשה שנוגעת בין אדם לחבירו[15] וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ כשתבעו אבל אם לא תבעו אלא מעצמו נשבע שאין בידו כלום משל חבירו אינו חייב קרבן[16] בְּפִקָּדוֹן מכחיש שחבירו הפקיד אצלו חפץ כל שהוא אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד בממון ששם בידו בהלואה או בכדי להשקיע בעסקים ומכחיש שלא היו דברים מעולם[17] אוֹ בְגָזֵל שגזל ומכחיש שעשה כן ואינו רוצה להשיבו אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ שמודה בכל ה"ל רק טוען שכבר שילם או החזיר[18]:
(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה והבעלים תובע ממנו וְכִחֶשׁ בָּהּ אבל ללא תביעה אפילו אם נשבע אינו חייב קרבן[19] וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל בכל אלו או על אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה בממון שחבירו תובעו כלומר כל תביעה ממונית שחבריו תובעו והוא מכחיש ונשבע על שקר:
(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהתודות כי יחטא כדי שיוכל להתכפר לו אין מועיל לו רק וידוי ותשובה אלא צריך -[20] וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל בעצמה ולא ממון כשוויה אלא אם כן כבר אינו בידו[21] אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
(כד) אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ בעצמו או מה שהוא שוה אם אין לו את החפץ בעצמו וכגון שמכרו וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ לא כמו הקרבן שאינו מחויב להביא מיד ששב מחטאו אלא בבוא הרגל ויעלה לירושלים אז מחויב להביא כל חובותיו משא"כ הקרן וחומש יתננו ביום אשמתו ביום שמכיר כי אשם[22]:
(כה) וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא אחרי שהשיב שאם הביאו קודם שהשיב אין הקרבן מכפר אלא אם כן פייס את הניזק[23] לַיקֹוָק והוא נקרא בלשון חז"ל אשם גזילות אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ המוזכר לעיל שני סלעיםלְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן:
(כו) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ: פ
סליק פרשת ויקרא
נביא
ישעיהו פרק מ
כג. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן הלא ה', הוא שעושה רוזנים, שרים וגיבורים - לאַיִן (כלא כלום) שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה ואת כל שופטי העמים - עושה לתוהו ורִיק,
כד. אַף בַּל נִטָּעוּ, אַף בַּל זֹרָעוּ, אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם הלא כשיעקור ויכרות ה' את הרוזנים, לא ישאר כל רושם מגדולתם, כאילו מעולם לא נִטְעוּ ולא נזרעו באדמה, וכאילו מעולם לא נִשְרַש באדמה, גזע העץ !! וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ ויֵעָקְרו במהירות, כמו שנשיפה אחת חזקה - תייבש העלים[24] ! וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם וכמו קש, הנישא במהירות ברוח סערה !
כה. וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה, יֹאמַר קָדוֹשׁ ואל מי תדמו אותי - שישווה אלי, יאמר ה' !
כו. שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם, וּרְאוּ, מִי בָרָא אֵלֶּה הרימו עיניכם לשמים, וראו מי ברא את אלה השמים ? הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם ומוציא ויודע את מספר צבא השמים, (כוכבי השמים) לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא ולכל כוכב, קרא בשם מיוחד ! מֵרֹב אוֹנִים, וְאַמִּיץ כֹּחַ מרוב כוחו של ה', אִישׁ לֹא נֶעְדָּר אפילו כוכב אחד, לא יעדר ויחסר מהעולם ! (שכל הכוכבים, מתקיימים לעולם !)
כז. לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל למה תאמרו ישראל, (בזמן הגלות) נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְקֹוָק שה' הסתיר עיניו מדרכנו הטובה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר ועבר מלתת לנו טובה, כפי קו המשפט,
כח. הֲלוֹא יָדַעְתָּ הלא מדעתכם, צריכים אתם לדעת, אִם לֹא שָׁמַעְתָּ או שתוכלו לשמוע, ממי שמבין מדעתו, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְקֹוָק ה' הוא האלוקים שמושל בעולם, בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ בורא אף את קצות הארץ, לֹא יִיעַף, וְלֹא יִיגָע אין עייפות ויגיעה לפניו ! וא"כ, האם ה' לא ישלם לכם כפעלכם ?! אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ הלא אי אפשר, לחקור את גודל תבונתו, ונאמן הוא לשלם שכר פעולתכם,
כט. נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ עוד יתן לכם, העייפים מקושי הגלות - כוח, וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה ולחסרי כוח מצרות הגלות, עוד יתן חוזק ועוצמה רבה,
ל. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ והגויים, שנמשלים כעת בהצלחתם - לנערים חזקים, עוד יתעייפו ויתייגעו, מגודל הפורענות שתבוא עליהם, וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ והבחורים (הגויים), עוד יכשלו במכשולות !
לא. וְקוֹיֵ יְקֹוָק ובנ"י, שמקווים לישועת ה', יַחֲלִיפוּ כֹחַ יחליפו ויחדשו את כוחם, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יגדלו כנפיים - כמו הנשרים ! יָרוּצוּ בשובם לארץ ישראל, וְלֹא יִיגָעוּ ולא יתעייפו, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ ולא יתעייפו בדרך הליכתם !
ישעיהו פרק מא
א. הַחֲרִישׁוּ אֵלַי שִתְּקוּ, והקשיבו אלי, אִיִּים אומות העולם, (השוכנים באיי הים) וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יחדשו כוחם מלכויות העמים, כדי לבוא להתווכח, על אמיתות אמונת ה', וקיום הבטחתו להציל את בנ"י מידם. יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ יגשו אלי ויאמרו טענותיהם, יַחְדָּו אני והגויים, לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה להווכח עם מי הדין.
ב. מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח מי העיר את ליבו של אברהם, לבוא לא"י ממזרח, ולעזוב את פסילי ארצו, צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ בכל מקום שדרכה כף רגלו, קרא ללכת אחר הצדק ולעזוב הפסילים. יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ ומי נתן לפניו גויים (כדרלעמר והמלכים שעימו), ושינצח וימשול במלכים ?! (הלא אני ה' !!) יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ יתן הרוגים רבים - כעפר, שיפלו בחרבו של אברהם, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ ויפלו בקשתו בקלות רבה, כקש הנדחף ברוח.
ג. יִרְדְּפֵם רדף אחרי המלכים, ("...וַיִּרְדְּפֵם עַד חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל לְדַמָשֶֹק", בראשית יד' טו') יַעֲבוֹר שָׁלוֹם ועבר המלחמה עם נעריו - בשלום, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא ואפילו שמעולם, לא בא ברגליו בדרך זו. (ובכל זאת נִצַח)
ד. מִי פָעַל וְעָשָׂה מי עשה ניסים עצומים אלו לאברהם, קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ ה' ית', שקורא על כל דור ודור מעשיו - קודם שיבוא, (וידע מראש, על גדולת זרעו של אברהם) אֲנִי יְקֹוָק רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא אני ה' הייתי ראשון, ועד כל הדורות האחרונים, (וכמו שעזרתי לאברהם, כך בכל זמן - אעזור לְבָּנַי)
ה. רָאוּ אִיִּים ראו הגויים, הנס שעשיתי לאברהם, וְיִירָאוּ, קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ אפילו העמים שבקצה הארץ - פחדו ונחרדו, קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן אך בכל זאת קרבו כולם יחד, ובאו להלחם עם ה' וישראל,
ו. אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק העמים עוזרים ומחזקים אחד את השני, בבטחון בפסיליהם ובמלחמתם עם ה',
ז. וַיְחַזֵּק חָרָשׁ אֶת צֹרֵף האומן (מנסך הפסל), מחזק את הצורף (מרקע את ציפוי הזהב בפסל) - ביצירת הפסל, מַחֲלִיק פַּטִּישׁ המכה בפטיש קטן להחליק את טסי הזהב המרודד, מחזק, אֶת הוֹלֶם פָּעַם את המכה בחוזקה על הטס בתחילת רידודו, אֹמֵר לַדֶּבֶק: טוֹב הוּא אומר על הדבק שמדביק את ציפוי הפסל - טוב הוא, וַיְחַזְּקֵהוּ בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט ועוד מחזק הציפוי במסמרים, שלא יפול מהפסל.
כתובים
אסתר פרק ד
(טו) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לשלוחים לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי:
(טז) לֵךְ כְּנוֹס אסוף אֶת כָּל הַיְּהוּדִים והגרים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן כי בגללם באה הגזירה הזאת שהיהודים אשר בשושן אכלו בסעודת אחשורוש וְצוּמוּ עָלַי כדי לתקן את חט המשתה וְאַל תֹּאכְלוּ מצה וְאַל תִּשְׁתּוּ ארבע כוסות שְׁלֹשֶׁת יָמִים י"ד ט"ו ט"ז ניסן ופסח היה לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אפילו שאני בצום ואולי לא אהיה יפה כל כך בעיני המלך אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת התורה, שהרי עד עכשיו לקחני המלך באונס ועכשיו אני באה אליו ברצון וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי התייתמתי מבית אבי אָבָדְתִּי שכאשר אבדתי מבית אבא כך אני אובד ממך שעד עכשיו יכלתי להבעל לך כי נבעלתי לאחשורוש באונס אבל עכשיו שאני נבעלת ברצון אהיה אסורה גם לך:
(יז) שלח לה והרי בהם יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל בשביל מה הוא פסח, אם אין יהודים ויושמדו כולם מיד שמע מרדכי והודה לדבריה וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי על דת לצום ביו"ט הראשון של פסח וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר מה עשה מרדכי קבץ את התינוקות וענה אותם מלחם ומים והלבישן שק והושיבם באפר והיו צועקים ובוכין ועוסקין בתורה ובעת ההיא היתה אסתר נפחדת מאד מפני הרעה אשר צמחה בישראל ותפשוט בגדי מלכותה ואת תפארתה ותלבש שק ותפרע שער ראשה ותמלא אותו עפר ואפר ותענה נפשה בצום ותפול על פניה לפני ה', ותתפלל ותאמר ה' אלהי ישראל אשר משלת מימי קדם ובראת את העולם עזור נא אמתך אשר נשארתי יתומה בלי אב ואם, ומשולה לענייה שואלת מבית לבית, כן אנכי שואלת רחמיך מחלון לחלון בבית אחשורוש, ועתה ה' הצליחה נא לאמתך הענייה הזאת והצילה את צאן מרעיתך מן האויבים האלו אשר קמו עלינו כי אין לך מעצור להושיע ברב או במעט, ואתה אבי יתומים עמוד נא לימין היתומה הזאת אשר בחסדך בטחה, ותנה אותי לרחמים לפני האיש הזה כי יראתיו והשפילהו לפני כי אתה משפיל גאים: ס
אסתר פרק ה
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת בגדי מלכות ורבותינו אומרים שלבשתה רוח הקודש וַתַּעֲמֹד ותפלל בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית הבנויה לכיוון בית המקדש נֹכַח מול בֵּית הַמֶּלֶךְ אשר בירושלים. ותאמר בתפילתה "הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי" (תהלים כב בא) ואחר שהתקדמה אל המלך עברה ליד בית עבודה זרה של אחשוורוש ונסתלקה ממנה רוח הקודש ואמרה "אלי אלי למה עזבתני" (שם ב) וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת ומסתכל על כל הבא לשער הבית. אמרה אסתר: רבון העולם אל תמסור אותי ביד הערל הזה ולא תעשה את רצון המן הרשע ותן אותי לרחמים בעיניו שלא יהרגני ויעשה את רצוני ובקשתי שאני מבקשת ממנו. ואף אתה ברחמיך הרבים חוס על עמך ולא תמסור את בני יעקב בידי המן בן עשיו הרשע:
(ב) וישא המלך את עיניו וירא את אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה את צוויו ובאה לפני בלא שתקרא ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב כעסו ונבהלה מאד ונשארה עומדת בחצר ולא היה בה כח לעמוד וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר ועיניה זולגות דמעות. ראה אלוקינו שבשמים את צערה של אסתר ויחמול על עמו ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו לתת לה חן לפני אחשורוש ונעשה לה נס שנדמנו לה שלשה מלאכי השרת האחד מתח צוארה השני משך עליה חוט של חסד ומיד - נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ והשרביט מחמת שהיה קצר רק כאורך שתי אמות (בערך מטר) ולא היה באסתר כח ללכת ולגעת בו בא מלאך שלישי ומתח את השרביט לאורך שתים עשרה אמה עד מקום אסתר ואז- וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט: ס
(ג) וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה שאת נראית כה מבוהלת וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ כי ודאי אם סיכנת את עצמך יש לך בקשה גדולה וחשובה עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת אתן לך חצי ממלכתי ואחשורוש רצה למנוע ממנה לבקש את המשך בנין ביהמ"ק שבטל בימי כורש והוא בחצי מלכותו שבית המקדש הוא באמצע העולם וְיִנָּתֵן לָךְ:
(ד) וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ וישנם הרבה סיבות מדוע בקשה דווקא שהמן יבוא לסעודה ואחד מהם הוא שהמלך יחשוב שהמן חושק באסתר ואז הוא יהרוג אותו:
(ה) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַהֲרוּ אֶת הָמָן לַעֲשׂוֹת אֶת דְּבַר אֶסְתֵּר וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אמנם זו הייתה סעודה אך היא נקראת על שם העיקר שזהו היין אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר:
(ו) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ עבור עצמך וְיִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עבור אחרים עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
(ז) וַתַּעַן אֶסְתֵּר וַתֹּאמַר אני אבקש שני דברים שְׁאֵלָתִי עבור עצמי וּבַקָּשָׁתִי עבור אחרים:
(ח) אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר: מלכודת טמנה לו, שנאמר [תהלים ס"ט] יהי שלחנם לפניהם לפח, רבי יהושע אומר מבית אביה למדה, שנאמר [משלי כ"ה] אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד, רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא וגם אני. ומובאים טעצים נוספים בגמ' ומספר שם שפגש רבה בר אבוה את אליהו, ושאל אותו כמו מי נהגה אסתר ענה לו אליהו כדעת כל התנאים והאמוראים הנ"ל יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לגלות את עמי ומולדתי. שביום הראשון אסתר לא ראתה סימן משמים שהצומות והתפילות פועלות אך כשראתה את מפלת המן וגדולת מרדכי שהמן הוליך אותו ברחובות שושן אז התאמצה לפעול לביטול הגזירה:
(ט) וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי יושב ועוסק בתורה עם תינוקות של בית רבן בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ששם תקנה לו אסתר סנהדרין וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ שהיה מרדכי מראה לו את השטר שחתם עליו המן שמכר את עצמו לעבד ששניהם היו ראשי גייסות בצבא וצוידו בכסף וצידה מאת המלך והמן בזבז את כל מה שקיבל וביקש ממרדכי להלוות לו והסים מרדכי בתנאי שהמן יהיה עבדו יום אחד בשבוע ומכיון שלא היה להם שטר לכתוב עליו כתב מרדכי את העיסקה על מגן שהיו שמים על הרגל כשיוצאים למחלמה וכאשר עבר המן בשער לא קם ולא זע מרדכי מפניו אלא פשט רגלו הימנית והראה לו את שטר העבדות וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה כעס גדול ורצה מיד להנקם בו:
(י) וַיִּתְאַפַּק הָמָן והיה צריך להתמודד עם רוב כעסו הגדול כי פחד להפרע ממרדכי לפני שיגיע הזמן הנכון וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ:
(יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:
(יב) וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ:
(יג) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ופושט את רגלו ומראה לי שאני עבדו ומה שקנה עבד קנה רבו וא"כ הכל של מרדכי:
משנת ההלכה
מוצרי חלב
א. מוצרי חלב מותססים כדוגמת לבן, אשל, שמנת, יוגורט, פריגורט (כולל מעדנים למיניהם) חייבים כשרות מהודרת שעל אף שיש מתירים אותם משום חלב נכרי מ"מ יש חשש שמא בהכנת המחמצת או בהוספת חומרי טעם וריח ישנה תערובת של איסור
ב. גם במקום שישנו מידע ברור שכל רכיבי המוצרים הנ"ל הנם כשרים דינם לרוב הפוסקים כדין חלב ולכן אם אין השגחה משעת החליבה הרי דינו כחלב עכו"ם הנ"ל
ג. מוצרים המבוססים על אבקת חלב כגון שוקולדים למיניהם יש שהתירו במיוחד במקומות בו יש פיקוח ממשלתי ויש שאסרו ויש שהתירו רק בשעת הדחק ועל כל אחד להוועץ עם מורה הוראה או רבו כיצד עליו לנהוג
ד. מוצרים שמסומן עליהם שהנם חלביים ועומדים תחת כשרות הבדצי"ם הידועים בארץ אין לחשוש לחלב עכו"ם אך בכשרויות אחרות או כשרויות מחו"ל יש לברר שגוף הכשרות נותן הכשר גם על העובדה שיהודי חלב או היה נוכח משעת החליבה
ה. אמנם יש מגופי הכשרות שכותבים שהמוצר חלבי משום שנעשה בכלים או מכונות הבלועות מחלבי או שישנם שאריות מזעריות של חלב במכונה וא"כ כל שהמוצר כשר מצד עצמו אין לחשוש לחלב עכו"ם מכיון שאינו אלא בבליעה ואפילו הממשות בטילה בששים
ו. אמנם כל דבר לגופו ולפיכך חובה לקבל הנחיה מרב הבקי ומכיר את הענין מקרוב ויוכל לפסוק על פי נתוני אמת ולא על פי שמועות
ז. וכן יש לברר כל תקופה האם חל שינוי מכיון שגוף הכשרות הנו דינמי מאד
ח. לסיכום מוצרי החלב כולם צריכים הכשר נהודר ואין להתיר סתם על סמך בדיקת רכיבים וכדומה.
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] מלבי"ם
[4] רשב"ם
[5] חזקוני
[6] רש"י העמק דבר
[7] רשב"ם
[8] רש"י
[9] ת"י כדעת ר' יוחנן שהחומש מלגאיו כלומר מבפנים תוספת על הקרן חמישית מתוך מה שמשלם אבל דעת ר' יאשיה שהוא מלבר מבחוץ כלומר החמישית שיוסף היא שביחד עם הקרן יהיו חמישה חלקים שכשאומר ואת חמישיתו יוסיף מבואר שחלק החמישי יהיה תוספת על השלם שיחלק את השלם לארבעה חלקים ואת החמישי הבא אחריו יתן לכהן. מלבי"ם
[10] רשב"ם
[11] ונחלקו במ' אם דוקא באופן זה של חתיכה אחת משתי חתיכות או שה"ה גם בחתיכה אחת בלבד שהיתה מונחת לפניו ואינו יודע אם היתה של שומן או של חלב.
[12] רש"י
[13] אבע"ז
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] גור אריה
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] גור אריה
[20] רש"י ספורנו
[21] רבינו בחיי
[22] העמק דבר
[23] ספורנו
[24] כמו: ".. .נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם", שמות טו' י'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה