מקרא
ויקרא פרק יג
(מ) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא:
(מא) וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא ללמדנו כי אין דין הנתקין אלא כאשר ימרט אמצעות הראש וישאר השער מקיף את הנתק מכל צד, אבל אם ימרט אחורי הראש או פאת הפנים וינתק מכל הצד ההוא אינו נידון בסימני הראש וזקן אלא בסימני עור בשר[1]:
(מב) וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם כמו שכתוב לעיל פסוק יט והוא הדין לשאר מראות נגעי בשר שהוזכרו לעיל[2] צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ:
(מג) וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר:
(מד) אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ:
(מה) וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים קרועים קרעים הרבה וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ כלומר שער ראשו מגודל[3] וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה כלומר יכסה פיו שלא יריחו ריח פיו, כי הריח שלו מזיק[4] וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא כדי להודיע לכולם ויתרחקו ממנו[5] וכל זה כדי שיתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע[6]:
(מו) כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב לפי שדרך זה החולי שכל מי שמשתדל עמו או אפילו מדבר עמו החולי נאחז בו, כלומר זוהי מחלה מדבקת ולכך צוהו הכתוב שיבדל מבני אדם[7] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ: ס
(מז) וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר בהמה טהורה אבל לא צמר בהמה טמאה[8] אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים פשתן:
(מח) אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב שעדיין אינו בגד לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר כלומר שתי וערב העשויים מצמר או פשתים אוֹ בְעוֹר כגון עור שלם שהועבד והתקינו לשטיח לישב עליו או לכר וכסת וכדומה שאינו מחוסר שום תיקון אחר של קציצה אלא חשוב כלי הואיל והתקינו וחישב עליו לדבר אחר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר שנעשה בו מלאכה כגון שקצצוהו ועשו ממנו חמת ותרמיל או שאר כלים[9]:
(מט) וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק ירוק שבירוקים ולא ירוק שלנו (Green) אלא דומה לצהוב כתום, (Yellow Orange). וזהוב ((Gold שלנו. ואיזה הירוק שבירוקים ר"א אומר כשעוה וכחלמון סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל[10] אוֹ אֲדַמְדָּם אדום חזק[11] בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן:
(נ) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:
(נא) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת שנשתלחה מאירה באותו הבגד וסופו שיתפשט הנגע בכל הבגד וישחית כולו, ולכך שרפיהו ולא תשהה הטומאה עמך שהרי ישחת כולו[12] הַנֶּגַע טָמֵא הוּא:
נביא
ישעיהו פרק נא
כא. לָכֵן, שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה כעת, שמעו בני ציון, העניים ברוב צרותם, וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן שיכורה אך לא מיין, אלא מרוב הפורענות,
כב. כֹּה אָמַר אֲדֹנַיִךְ יְקֹוָק כה אמר האדון שלך, שהוא אדון כל העולם, וֵאלֹהַיִךְ יָרִיב עַמּוֹ האלוקים, שיריב את המריבה שלך עם הגויים, הִנֵּה לָקַחְתִּי מִיָּדֵךְ אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה, אֶת קֻבַּעַת כּוֹס חֲמָתִי לקחתי מידך את כוס יֵין התרעלה עם השמרים הקבועים בתחתיתה, לֹא תוֹסִיפִי לִשְׁתּוֹתָהּ עוֹד ולא תוסיפי עוד לשתות ממנה.
כג. וְשַׂמְתִּיהָ אשים את הכוס, בְּיַד מוֹגַיִךְ ביד אלו שצערו אותך, אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ: שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה אשר היו מבזים ומשפילים אותך, ואמרו שחי, התכופפי ונעבור עלייך, וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ, וְכַחוּץ לַעֹבְרִים ודָרְכוּ על גופך, כאילו היה כארץ, וכחוצות שעוברים עליהם.
ישעיהו פרק נב
א. עוּרִי עוּרִי, לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן התעוררי ירושלים מחורבנך, לבשי את החוזק שהיה לך בראשונה, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ, יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ לבשי הבגדים המפוארים שהיו לך, (שישובו בני ציון מהגלות) כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא שלא יוסיפו למשול בתוכך עוד, הגויים הערלים והטמאים.
ב. הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר נערי עצמך מהעפר, שדבק בך בחורבנך, קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם קומי מהארץ, ושבי על כסא ירושלים, הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ, שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן פִּתְּחִי והתִּירִי את המוסרות (המחברים עול הבהמה - לעגלה) מעלייך שבויי בני ציון.
ג. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק, חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם הגויים לא נתנו כסף תמורת בנ"י שהיגלו, וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ ולא תמורת כסף תגאלו מהגלות,(אלא בתשובה)
ד. כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אלוהים, מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה לָגוּר שָׁם מצרים שִעַבְּדוּ את ישראל, בחינם וללא סיבה שהלא לגור בארץ מצרים באו, וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ וכן אשור בחינם עשק את עשרת השבטים,
ה. וְעַתָּה, מַה לִּי פֹה נְאֻם יְקֹוָק וכעת בגלות השלישית, מדוע אני מתמהמה מלגאול אתכם, כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם הלא עמי בחינם וללא סיבה משועבד בגלותו, משְׁלָיו יְהֵילִילוּ נְאֻם יְקֹוָק המושלים, מהללים ומשבחים עצמם נגד ה', וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ שם ה' מבוזה.
ו. לָכֵן בגלל שחינם לוקחתם לגלות, (מצד הגויים), ושמי המבוזה בין הגויים, כשאגאל אתכם, יֵדַע עַמִּי שְׁמִי יֵדעו בנ"י את שם ה', שהוא השולט והמושל בעולם, לָכֵן בַּיּוֹם הַהוּא בזמן הגאולה, כִּי אֲנִי הוּא הַמְדַבֵּר הִנֵּנִי יֵדעו, כי אני ה' שדברתי על גאולת ה', והנני מקיים הבטחתי.
ז. מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים מה מאוד, (עד כמה) נאים על ההרים, רַגְלֵי מְבַשֵּׂר פסיעות רגליו, של המבשר על גאולת ישראל, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם שמשמיע על השלום שבא, מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה מבשר על הטוב והישועה שבאה, אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ שיאמר לבני ציון: הראה וגילה ה', את מלכותו ושלטונו בעולם !
ח. קוֹל צֹפַיִךְ קול הצופים השומרים על החומה, נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ ירימו קול, בשבח לה' ית', על בא הגאולה, כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב יְקֹוָק צִיּוֹן כי יראו בעיניהם, באופן ברור וללא ספק, ששב ה' ציון - להשרות שכינתו.
ט. פִּצְחוּ, רַנְּנוּ יַחְדָּו, חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם, כִּי נִחַם יְקֹוָק עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם "פתחו פה" ברינה, חורבות ירושלים, על הנחמה שניחם את בנ"י, וגאל ירושלים.
י. חָשַׂף יְקֹוָק אֶת זְרוֹעַ קָדְשׁוֹ, לְעֵינֵי כָּל הַגּוֹיִם בזרוע חשופה יכה ה' בעמים ויגאל את עמו, (שגאולת בנ"י, תהיה בגלוי, כזרוע החשופה וגלויה לעֵין כל), וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ, אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ ובכל קצות הארץ, יראו את ישועת ה' לבנ"י.
יא. סוּרוּ סוּרוּ, צְאוּ מִשָּׁם סורו וצאו במהירות מהגלות, טָמֵא, אַל תִּגָּעוּ השמרו מלגעת בכל טמא, צְאוּ מִתּוֹכָהּ מהגלות, הִבָּרוּ הטהרו, נֹשְׂאֵי כְּלֵי יְקֹוָק הכהנים הלווים, נושאי כלי בית ה'.
יב. כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ לא תצאו בחפזון ובבהלה, (אף שיצאו במהירות) וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן ולא תנוסו בפחד מהגויים, כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם יְקֹוָק, וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כי ה' ית' הולך לפניכם, ואף מאסף הוא אחריכם.
כתובים
דברי הימים א פרק כז
(טז) וְעַל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל ולכל שבט העמיד שר מבני שבטו לָראוּבֵנִי נָגִיד אֱלִיעֶזֶר בֶּן זִכְרִי ס לַשִּׁמְעוֹנִי שְׁפַטְיָהוּ בֶּן מַעֲכָה: ס (יז) לְלֵוִי חֲשַׁבְיָה בֶן קְמוּאֵל לְאַהֲרֹן צָדוֹק: ס (יח) לִיהוּדָה אֱלִיהוּ מֵאֲחֵי דָוִיד לְיִשָּׂשכָר עָמְרִי בֶּן מִיכָאֵל: ס (יט) לִזְבוּלֻן יִשְׁמַעְיָהוּ בֶּן עֹבַדְיָהוּ לְנַפְתָּלִי יְרִימוֹת בֶּן עַזְרִיאֵל: ס (כ) לִבְנֵי אֶפְרַיִם הוֹשֵׁעַ בֶּן עֲזַזְיָהוּ לַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה יוֹאֵל בֶּן פְּדָיָהוּ: ס (כא) לַחֲצִי הַמְנַשֶּׁה גִּלְעָדָה יִדּוֹ בֶּן זְכַרְיָהוּ ס לְבִנְיָמִן יַעֲשִׂיאֵל בֶּן אַבְנֵר: ס (כב) לְדָן עֲזַרְאֵל בֶּן יְרֹחָם אֵלֶּה שָׂרֵי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (כג) וְלֹא נָשָׂא דָוִיד מִסְפָּרָם היינו לא ספר את מי שהיה אלא לְמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וּלְמָטָּה כִּי אָמַר יְקֹוָק לְהַרְבּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם שאין סופרים את בנ"י כמו שאמר הקב"ה לאברהם אבינו הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספור אותם כה יהיה זרעך ולכן ספר רק את מי שפחות מגיל 20 כדי שלא יוודע מספרם של בנ"י: (כד) יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת את המבוגרים מגיל עשרים וְלֹא כִלָּה סיים לספור את כולם כי הוא לא ספר את שבט לוי ובנימין כמ"ש לעיל ובכל זאת וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד ולכן הפסיק לספור את הצעירים מעשרים והמספר שלהם לא עלה למעל המספר שמובא בדברי הימים כי המספר שם היה של מי שהיה מבוגר מגיל עשרים: ס (כה) וְעַל אֹצְרוֹת הַמֶּלֶךְ היה ממונה עַזְמָוֶת בֶּן עֲדִיאֵל ס וְעַל הָאֹצָרוֹת בַּשָּׂדֶה בֶּעָרִים וּבַכְּפָרִים וּבַמִּגְדָּלוֹת ששם היו אוצרות התבואה וכלי המלחמה וכדומה היה ממונה יְהוֹנָתָן בֶּן עֻזִּיָּהוּ: ס (כו) וְעַל עֹשֵׂי מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה לַעֲבֹדַת הָאֲדָמָה לחרוש לזרוע ולקצור היה עֶזְרִי בֶּן כְּלוּב: (כז) וְעַל הַכְּרָמִים כל המלאכות עד אחרי הבציר היה ממונה שִׁמְעִי הָרָמָתִי וְעַל שֶׁבַּכְּרָמִים היינו כל המלאכות שעושים עד שמביאים אותם לְאֹצְרוֹת הַיַּיִן היה ממונה זַבְדִּי הַשִּׁפְמִי: ס (כח) וְעַל הַזֵּיתִים וְהַשִּׁקְמִים מין עצי תאנה אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה היה ממונה בַּעַל חָנָן הַגְּדֵרִי ס וְעַל אֹצְרוֹת הַשֶּׁמֶן יוֹעָשׁ: ס (כט) וְעַל הַבָּקָר הָרֹעִים בַּשָּׁרוֹן מקום מישור ושמן היה ממונה שטרי שִׁרְטַי הַשָּׁרוֹנִי שהיה רגיל לרעות בשרון כך דוד המלך היה ממנה על כל דבר אנשים הרגילים במלאכה וְעַל הַבָּקָר בָּעֲמָקִים שָׁפָט בֶּן עַדְלָי: ס (ל) וְעַל הַגְּמַלִּים אוֹבִיל הַיִּשְׁמְעֵלִי וְעַל הָאֲתֹנוֹת יֶחְדְּיָהוּ הַמֵּרֹנֹתִי: ס (לא) וְעַל הַצֹּאן יָזִיז הַהַגְרִי כָּל אֵלֶּה שָׂרֵי הָרְכוּשׁ כולל כסף, זהב, מקנה, מטלטלין ושדות אֲשֶׁר הופקדו לַמֶּלֶךְ דָּוִיד: (לב) וִיהוֹנָתָן דּוֹד דָּוִיד יוֹעֵץ אִישׁ מֵבִין בעל בינה וְסוֹפֵר הוּא וִיחִיאֵל בֶּן חַכְמוֹנִי עִם בְּנֵי הַמֶּלֶךְ שהיה נמצא איתם כל הזמן כדי ללמדם חכמה: (לג) וַאֲחִיתֹפֶל יוֹעֵץ מיוחד לַמֶּלֶךְ ס וְחוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעַ הַמֶּלֶךְ שהיה יושב איתו בתמידות להשתעשע עם המלך: (לד) וְאַחֲרֵי מותו של אֲחִיתֹפֶל לקח את מקומו יְהוֹיָדָע בֶּן בְּנָיָהוּ וְאֶבְיָתָר וְשַׂר המיוחד על כל ה- צָבָא לַמֶּלֶךְ הוא היה יוֹאָב:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה